מי צריך תקשורת של 7Gbps בתדר 60Ghz?
תקן ה-WiGig מכסה שלושה תחומים – חיבור לרשת (IP), חיבור לווידאו ואודיו (A/V) וחיבור להתקני קלט-פלט (I/O). האלמנט היחידי שאינו מכוסה על ידי WiGig הוא חיבור מתח ולדברי סדרי זה יגיע באמצעות משטחי טעינה אלחוטיים שקיימים כבר היום
הגנה לישראל
| 19/05/2011
לפני כשנה פרסמתי פוסט על תקן WiGig שעתיד לאפשר תקשורת במהירות של עד 7Gbps תוך שימוש בתדר אולטרה-גבוה – 60Ghz. ברוב ארצות העולם תדר זה אינו נמצא כלל בשימוש, זאת בגלל אורך הגל הקצר שלו ויכולת החדירה הנמוכה שלו.
במסגרת CES 2013, פגשתי את דר' עלי סדרי (Ali Sadri, PhD) המכהן כיו"ר וכנשיא קונסורציום ה-WiGig ושוחחתי איתו על מהות התקן, השימושים שלו ומפת הדרכים העתידית שלו. כבר בתחילת הראיון ציין סדרי בפני שלמרות שלתקן WiGig יש שורשים ישראלים חזקים, זו הפעם הראשונה שהוא מתראיין לאיזשהו ערוץ מדיה ישראלי.
כך לדוגמא, חברת Wilocity שהמטה שלה נמצא בקיסריה, היא הראשונה המפתחת סט רכיבים (סיליקון) התומכים בתקן זה ודר' אלדד פרחיה (Dr. Eldad Perahia) מחברת אינטל הוא יושב ראש וועדת התקינה של ה-IEEE לתקן 802.11ad.
לדברי סדרי קיים בלבול גדול בהבנה של מהות התקן ומטרותיו. הצורך בתקן זה נולד במעבדות של חברת אינטל לפני כמעט 4 שנים בעת שהחלה העבודה על מחשבי ה-Ultra Book. כבר אז היה ברור שעל מנת להגיע לעובי ומשקל מינימלי במחשבים אלה, יהיה צורך להיפטר מכל הפורטים – USB, HDMI, Display Port, רשת, אוזניות, מיקרופון, חיבור לכרטיסי SD ואפילו למטען.מצד שני היה ברור שחייבים לתת למשתמש במחשבים אלה אפשרות להתחבר לכל אותם אמצעים. הרעיון שהתפתח בעקבות זאת היה שימוש בחיבור אלחוטי מהיר בתדר חופשי לשימוש.
הבחירה בתדר אולטרה-גבוה נבעה משתי סיבות: ראשית הטווח הנדרש לחיבור אינו גדול – כמה מטרים בודדים ושנית מרבית התדרים הללו אינם נמצאים בשימוש ואינם דורשים רישוי מיוחד.
כפי שניתן לראות בתמונה משמאל, ה-WiGig מכסה שלושה תחומים – חיבור לרשת (IP), חיבור לווידאו ואודיו (A/V) וחיבור להתקני קלט-פלט (I/O). האלמנט היחידי שאינו מכוסה על ידי WiGig הוא חיבור מתח ולדברי סדרי זה יגיע באמצעות משטחי טעינה אלחוטיים שקיימים כבר היום.
במהלך CES 2013 פורסמו מספר הודעות לעיתונות שהופכות את WiGig מחזון למציאות. ההכרזה הראשונה היתה של ה-WiFi Alliance שהודיע שהוא לוקח תחת חסותו את המשך הפיתוח של התקן ושילובו במסגרת תקני האלחוט במשפחת 802.11. במקביל, הודיע ה-IEEE – הארגון האחראי על התקינה של משפחת ה-802.11, שהוא מאשר באופן סופי את תקן 802.11ad המהווה את הבסיס שעל גביו תתאפשר תקשורת ה-IP שהוזכרה. המשמעות היא שיצרניות הרכיבים יכולות להתחיל לפתח שבבים המיישמים תקן זה ויש לצפות שלקראת סוף השנה נראה תוצאות ראשונות של מאמץ זה.
סדרי מאמין שבדור הבא של מחשבי ה-Ultra Book כבר נראה יישום של רכיבים אלה בפועל אלא שברור לו שללא נקודות גישה – docking station – שידעו לקלוט את השידורים האלחוטיים ולהפוך אותם לאותו ווידאו, אודיו או I/O אין להם משמעות. הוא מאמין שהיישום של נקודות גישה כאלה יהיה בשני מישורים. ראשית יגיעו נקודות גישה קונוונציונאליות שייתחברו ישירות – למשל במקרה של USB, או באמצעות כבלים – במקרה של חיבור למסכים, להתקנים הרלוונטים.
בשלב השני הוא מאמין שנראה בהתקנים עצמם רכיבי WiGig שייתרו את הצורך בנקודות גישה מתווכות. הוא גם רואה מצב שבו רכיבי WiGig ישולבו בטלפונים חכמים וטבלטים כך שגם הם יוכלו להינות מהיתרונות שהחיבור האלחוטי מספק. סביר להניח שהמהפכה הזו תגיע לשיאה רק בשנת 2015 ועד אז נאלץ להסתפק בכבלים שיחברו את המחשבים לאותם התקנים.
הכתבה פורסמה לראשונה בבלוג netcheif.com
לפני כשנה פרסמתי פוסט על תקן WiGig שעתיד לאפשר תקשורת במהירות של עד 7Gbps תוך שימוש בתדר אולטרה-גבוה – 60Ghz. ברוב ארצות העולם תדר זה אינו נמצא כלל בשימוש, זאת בגלל אורך הגל הקצר שלו ויכולת החדירה הנמוכה שלו.
במסגרת CES 2013, פגשתי את דר' עלי סדרי (Ali Sadri, PhD) המכהן כיו"ר וכנשיא קונסורציום ה-WiGig ושוחחתי איתו על מהות התקן, השימושים שלו ומפת הדרכים העתידית שלו. כבר בתחילת הראיון ציין סדרי בפני שלמרות שלתקן WiGig יש שורשים ישראלים חזקים, זו הפעם הראשונה שהוא מתראיין לאיזשהו ערוץ מדיה ישראלי.
כך לדוגמא, חברת Wilocity שהמטה שלה נמצא בקיסריה, היא הראשונה המפתחת סט רכיבים (סיליקון) התומכים בתקן זה ודר' אלדד פרחיה (Dr. Eldad Perahia) מחברת אינטל הוא יושב ראש וועדת התקינה של ה-IEEE לתקן 802.11ad.
לדברי סדרי קיים בלבול גדול בהבנה של מהות התקן ומטרותיו. הצורך בתקן זה נולד במעבדות של חברת אינטל לפני כמעט 4 שנים בעת שהחלה העבודה על מחשבי ה-Ultra Book. כבר אז היה ברור שעל מנת להגיע לעובי ומשקל מינימלי במחשבים אלה, יהיה צורך להיפטר מכל הפורטים – USB, HDMI, Display Port, רשת, אוזניות, מיקרופון, חיבור לכרטיסי SD ואפילו למטען.מצד שני היה ברור שחייבים לתת למשתמש במחשבים אלה אפשרות להתחבר לכל אותם אמצעים. הרעיון שהתפתח בעקבות זאת היה שימוש בחיבור אלחוטי מהיר בתדר חופשי לשימוש.
הבחירה בתדר אולטרה-גבוה נבעה משתי סיבות: ראשית הטווח הנדרש לחיבור אינו גדול – כמה מטרים בודדים ושנית מרבית התדרים הללו אינם נמצאים בשימוש ואינם דורשים רישוי מיוחד.
כפי שניתן לראות בתמונה משמאל, ה-WiGig מכסה שלושה תחומים – חיבור לרשת (IP), חיבור לווידאו ואודיו (A/V) וחיבור להתקני קלט-פלט (I/O). האלמנט היחידי שאינו מכוסה על ידי WiGig הוא חיבור מתח ולדברי סדרי זה יגיע באמצעות משטחי טעינה אלחוטיים שקיימים כבר היום.
במהלך CES 2013 פורסמו מספר הודעות לעיתונות שהופכות את WiGig מחזון למציאות. ההכרזה הראשונה היתה של ה-WiFi Alliance שהודיע שהוא לוקח תחת חסותו את המשך הפיתוח של התקן ושילובו במסגרת תקני האלחוט במשפחת 802.11. במקביל, הודיע ה-IEEE – הארגון האחראי על התקינה של משפחת ה-802.11, שהוא מאשר באופן סופי את תקן 802.11ad המהווה את הבסיס שעל גביו תתאפשר תקשורת ה-IP שהוזכרה. המשמעות היא שיצרניות הרכיבים יכולות להתחיל לפתח שבבים המיישמים תקן זה ויש לצפות שלקראת סוף השנה נראה תוצאות ראשונות של מאמץ זה.
סדרי מאמין שבדור הבא של מחשבי ה-Ultra Book כבר נראה יישום של רכיבים אלה בפועל אלא שברור לו שללא נקודות גישה – docking station – שידעו לקלוט את השידורים האלחוטיים ולהפוך אותם לאותו ווידאו, אודיו או I/O אין להם משמעות. הוא מאמין שהיישום של נקודות גישה כאלה יהיה בשני מישורים. ראשית יגיעו נקודות גישה קונוונציונאליות שייתחברו ישירות – למשל במקרה של USB, או באמצעות כבלים – במקרה של חיבור למסכים, להתקנים הרלוונטים.
בשלב השני הוא מאמין שנראה בהתקנים עצמם רכיבי WiGig שייתרו את הצורך בנקודות גישה מתווכות. הוא גם רואה מצב שבו רכיבי WiGig ישולבו בטלפונים חכמים וטבלטים כך שגם הם יוכלו להינות מהיתרונות שהחיבור האלחוטי מספק. סביר להניח שהמהפכה הזו תגיע לשיאה רק בשנת 2015 ועד אז נאלץ להסתפק בכבלים שיחברו את המחשבים לאותם התקנים.
הכתבה פורסמה לראשונה בבלוג netcheif.com
