רובוטיקה בשדה הקרב
הלחימה במרחב העירוני תוביל לכך שרבות מן הפעולות יתבצעו בעתיד באמצעות רובוטים. אל"מ (מיל') עתי שלח, מפקד יהל"ם לשעבר, בסקירה מיוחדת על התפתחות התחום בצה"ל
עתי שלח
| 19/05/2011
(צילום: מאיר אזולאי)
בצבאות העולם, כמו גם בצה"ל, השימוש בכלים לא מאוישים לסוגיהם הוא תולדה של התפתחות האיומים והניסיון לתת להם מענה לצד התפתחות הטכנולוגיה. קל להציג התפתחות זו לנוכח שילובם של הרובוטים בצה"ל. ככלל השימוש ברובוטים כתפישת עולם נועד להרחיק עד כמה שרק ניתן הלוחמים ממקור הסכנה ולתת מענה ופתרון מבצעי ומקצועי לאיום.
במדינת ישראל, עד לא מזמן, השימוש ברובוטים היה מצוי בעיקר במערך החבלה של משטרת ישראל ובחיל ההנדסה הקרבית ביחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (יהל"ם). בשנים האחרונות החלו לשלב גם כרב"מים (כלי רכב בלתי מאוישים) במסגרת הגנת הגבולות בבט"ש. עד שנות ה-90 המוקדמות, של המאה הקודמת, הרובוטים היחידים שהיו בצה"ל היו רובוטים גלגליים עבור מתאר עירוני כגון זה שהתמודדו במהלך ניסיונות הנטרול של הטיל המפורסם ברח אלנבי בת"א במלחמת המפרץ הראשונה. רובוטים אלו מדגם HOBO הבריטי, נועדו לפעול במרחב העירוני ולהתמודד עם חפצים חשודים ותחמושות מסוגים שונים ששוגרו ולא התפוצצו.
מתחילת שנות ה-90 חלה עלייה מתמדת ביכולות הנחת המטענים של החיזבאללה. הוא שיפר את המטענים, את מערכות ההפעלה, וצה"ל נתקל יותר ויותר בזירות מטענים המופעלות בדרכים חכמות ומתוחכמות, דבר זה החל לגבות קורבנות לא רק מהכוחות הרגליים הפועלים במסגרת הבט"ש ברצועת הביטחון דאז, אלא החל לגבות קורבנות גם מהיחידה לסילוק פצצות, (יחס"פ דאז), בבואם להתמודד עם המטענים.
זכורים שני אירועים קשים שהיוו את קו פרשת המים. האירוע הראשון חל בקיץ 1993 בוואדי אל פארש בדרום לבנון, עת עלה כוח של פלחה"ן גולני על זירת מטענים ושמונה מלוחמיו נהרגו, ובמסגרת פעולות החילוץ מהזירה של צוות הס"פ, נהרג הגשש וקצין מהיחס"פ, סרן אבי פישר ז"ל. לאחר מקרה זה החל צה"ל לפעול על מנת לשפר ולשדרג היכולות להתמודדות מול המטענים. בפועל שדרוג זה יושם רק לאחר המקרה הנוסף שאירע באזור ציר אפרסק - טייבה בספטמבר 1995, אירוע בו כבר היה רובוט בארץ אך טרם הוכנס לשירות מבצעי והיה בניסויי איכות (בנס"א). באירוע זה נהרג קצין ס"פ ניתאי שפטס ז"ל, במהלך פתיחת הציר שמוכשל בזירת מטענים. שני הקצינים ז"ל, נאלצו להתמודד במה שנקרא "מטען מול חזה" (מונח שהוביל לשינוי תפיסת ההתמודדות מול המטענים) מבלי שעמדו לרשותם כלים אחרים ושלמו על כך בחייהם.
דבר זה הוביל לשינוי תפיסה בבניית קונספט שונה לטיפול במכשולים נפיצים וכפועל יוצא מכך שולבו גם הרובוטים. הרובוט למעשה החליף את הלוחם בגישה הראשונית למטען, זאת לאחר שבוצעו עוד פעולות קודם לכן במה שנקרא לימים "נוהל קברניט" לטיפול סדור ומקיף בזירות המטענים. מאז אותה תקופה ועד ליציאת צה"ל מדרום לבנון במאי 2000 הופעלו רובוטים כחלק מנוהל ההתמודדות מול מטענים, ובכל מקום שלא עשו כן המשיכו לשלם מחיר בחיי אדם. (לדוגמא, האירוע בעיקול ה-J בסמוך למוצב הבופור, באפריל 1999, בו נהרג סמ"ר נועם ברנע ז"ל).
עוד קודם, אך בעיקר במהלכה של האינתיפדה השנייה בגזרות עזה ואיו"ש, עלה הצורך, לשלב כלים רובוטים כחלק מפתיחות הצירים. לשם כך פותח מה שנקרא ה"כתר-פז", מעין טרקטורון הנוסע או נשלח לפנים על מנת לחקור או להפר את הנקודות החשודות לפני הגעת הכוח העיקרי. בנוסף על טרקטורון זה החלו גם לשקוד על דחפורים אוטונומיים במסגרת ההתגברות על מכשולים בתווך מאוים ועל מנת לצמצם גם פה את הסכנה למפעילי הדחפור. פרויקט זה קרם עור וגידים לאחר שקצין נוסף מיחידת יהל"ם, יאן רוצ'נסקי ז"ל, נהרג על גבול הלבנון בגזרת אביבים ב-19 בינואר 2004, כאשר הוא מבצע חישוף והתמודדות עם נקודות מיטעון חשודות. הפרויקטים המוכרים המלווים אותנו עד היום הם דחפור "רעם השחר" ולימים הגרסה המתקדמת שלו הקרויה "פו הדוב".
הרעיון דומה בשניהם: לבצע משימה ייעודית עבור דחפור במסגרת התגברות על מכשולים נפיצים, מבלי לחשוף המפעילים למקורות סכנה, כמו על הקרקע כך גם בדחפור. במסגרת האינתיפאדה השנייה התפתח איום נוסף, בעיקר במרחב העירוני במסגרת תפיסת מבנים ומעצר מבוקשים, איום שהעלה צורך מבצעי לגלות ולזהות לפני כניסת הכוחות מקור סכנה בדגש על מטענים ומלכודים לכוחות. לשם כך אופיינו ונרכשו רובוטים ייעודיים (דוגמת רובוט ה-EYE-BALL). חשוב להזכיר, גם בהתמודדות מול המטענים וגם במרחב העירוני תפקידו של הרובוט הוא להרחיק את הלוחם ממקור הסכנה ולאפשר ביצוע המשימה הנדרשת. פחות חשובה פה ה"טכנולוגיה הרובוטית" ויותר חשובים פה היכולות המוקנות לכוח בזכות הכלים הרובוטים. איום נוסף שהתפתח ותפס תאוצה במהלך האינתיפאדה השנייה היו מעבדות הנפץ, גם בעזה וגם באיו"ש. ברובוטים עשו שימוש בהתמודדות זו - הן לכניסה בטוחה יותר לתוך המעבדות והן להתמודדות ונטרול האמצעים הנפיצים לאחר הוצאתם. זכור לי מקרה בו שולב מטען בתוך כדורסל.
מודיעין טוב ופעולה נכונה של הכוחות בשילוב רובוטים הביאו לתוצאה המתבקשת של הוצאתו של הכדור מתוך הבית על ידי הרובוט והשמדתו מרחוק ללא חשיפת הכוחות לסכנות מיותרות. אבל זו רק דוגמא אחת. פעולות רבות של הפעלת רובוטים במרחב העירוני בוצעו במסגרת מבצע "חומת מגן" (מרץ-מאי 2002), החל מבדיקת עצמים חשודים בסמטאות, עבור דרך טיפול במטענים מאולתרים (כגון מטעני צינור רבים) וכלה בהתמודדות מול זירות מטענים דוגמת מבצע החילוץ במחנה הפליטים של ג'נין. האיום האחרון ש"צמח" ותפס תאוצה היה איום המנהרות. בתחילת הדרך פעלנו בשיטות כמעט פיראטיות על מנת לחקור, לגלות, לשבש, ולסכל ולו במעט מפעולתם של המחבלים בחפירות ובבניית תשתית תת הקרקע. בהמשך הוקם כוח ייעודי במסגרת אוגדת עזה כוח שפעל בתעוזה רבה כנגד האיום.
פעילות זו שהייתה נעדרת רובוטים ייעודיים בתחילת הדרך גבתה מחיר כבד במותם של שני קצינים, משה טרנטו ואביב חקאני ז"ל. אירועים טרגיים אלו הובילו את צה"ל וחה"ן לבנות כוח ייעודי ביחידת יהל"ם שייעודו יהיה התמודדות מול המנהרות, לימים נקרא שמו פלוגת סמו"ר. לכוח זה נרכשו רובוטים ייעודיים שמשימתם היא לסרוק ולחקור תת הקרקע בטרם יוכנסו לוחמים לתוך המנהרה. ושוב אותו עיקרון, כפי שפעלנו כנגד איום המטענים כך גם במנהרות, להרחיק את הלוחם ממקור הסכנה, ועדיין לבצע המשימה כנדרש.
חייבים לציין כי השימוש ברובוטים בהווה ובעתיד לא ימנע לחלוטין הרג וסיכון מיותר ללוחמים, אך הוא בהחלט יצמצם זאת ויהפוך הפעילות לבטוחה ולמקצועית יותר. מתוך התבוננות מפוכחת על העתיד ולנוכח האיומים המתרגשים עלינו חדשות לבקרים, לדעתי השימוש ברובוטים רק ילך ויגבר. תפוצתם תתרחב גם לקרב לוחמי החי"ר ולא תהיה עוד נחלתם הבלעדית של לוחמי ההנדסה הקרבית. הלחימה הצפויה במרחב העירוני הן בעזה והן בלבנון אל מול נשק מתקדם, בדגש על נשק הנ"ט והמטענים המתקדמים בקרב החמאס והחיזבאללה, תוביל לכך שרבות מן הפעולות של לוחמי החי"ר יתבצעו באמצעות רובוטים, בין אם מדובר בתנועה ברחובות ובין אם מדובר בכניסה למבנים מרחבים תת קרקעיים, קסבאות ועוד ועוד.
כפי שכבר נכתב, הרובוט לא יחליף את הלוחמים, אך יהווה יכולת משלימה והכרחית לביצוע המשימות השונות בשטחים העירוניים ולא רק. יכולת זו נדרשת על מנת להרחיק הלוחמים ממקורות סכנה וחיכוך מיותר בשלבים השונים של המשימות. לדוגמא, בטרם יפרוץ כוח לתוך בית, ישלח לשם רובוט אשר יניח אמצעי נפיץ לפריצתו של הבית ובכך תתבצע המשימה בביטחון ובמקצועיות. הרובוטים הם "הדבר הבא" בשדה הקרב, כבר היום ניתן לראות הניצנים הראשונים לכך, ובעתיד הלא רחוק "פריחתם" תגבר. זהו פתרון מצוין שאת תרומתו לא ניתן לשער אך בבוא העת כולנו נודה על כך.
**
אל״מ (מיל׳) עתי שלח שימש כמפקד יחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (“יהל״ם״) בצה״ל וכראש תורת חיל ההנדסה. כיום, הוא מנהל תחום מערכות קרקעיות ו-HLS בחברת "דיפנסיב שילד"
בצבאות העולם, כמו גם בצה"ל, השימוש בכלים לא מאוישים לסוגיהם הוא תולדה של התפתחות האיומים והניסיון לתת להם מענה לצד התפתחות הטכנולוגיה. קל להציג התפתחות זו לנוכח שילובם של הרובוטים בצה"ל. ככלל השימוש ברובוטים כתפישת עולם נועד להרחיק עד כמה שרק ניתן הלוחמים ממקור הסכנה ולתת מענה ופתרון מבצעי ומקצועי לאיום.
במדינת ישראל, עד לא מזמן, השימוש ברובוטים היה מצוי בעיקר במערך החבלה של משטרת ישראל ובחיל ההנדסה הקרבית ביחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (יהל"ם). בשנים האחרונות החלו לשלב גם כרב"מים (כלי רכב בלתי מאוישים) במסגרת הגנת הגבולות בבט"ש. עד שנות ה-90 המוקדמות, של המאה הקודמת, הרובוטים היחידים שהיו בצה"ל היו רובוטים גלגליים עבור מתאר עירוני כגון זה שהתמודדו במהלך ניסיונות הנטרול של הטיל המפורסם ברח אלנבי בת"א במלחמת המפרץ הראשונה. רובוטים אלו מדגם HOBO הבריטי, נועדו לפעול במרחב העירוני ולהתמודד עם חפצים חשודים ותחמושות מסוגים שונים ששוגרו ולא התפוצצו.
מתחילת שנות ה-90 חלה עלייה מתמדת ביכולות הנחת המטענים של החיזבאללה. הוא שיפר את המטענים, את מערכות ההפעלה, וצה"ל נתקל יותר ויותר בזירות מטענים המופעלות בדרכים חכמות ומתוחכמות, דבר זה החל לגבות קורבנות לא רק מהכוחות הרגליים הפועלים במסגרת הבט"ש ברצועת הביטחון דאז, אלא החל לגבות קורבנות גם מהיחידה לסילוק פצצות, (יחס"פ דאז), בבואם להתמודד עם המטענים.
זכורים שני אירועים קשים שהיוו את קו פרשת המים. האירוע הראשון חל בקיץ 1993 בוואדי אל פארש בדרום לבנון, עת עלה כוח של פלחה"ן גולני על זירת מטענים ושמונה מלוחמיו נהרגו, ובמסגרת פעולות החילוץ מהזירה של צוות הס"פ, נהרג הגשש וקצין מהיחס"פ, סרן אבי פישר ז"ל. לאחר מקרה זה החל צה"ל לפעול על מנת לשפר ולשדרג היכולות להתמודדות מול המטענים. בפועל שדרוג זה יושם רק לאחר המקרה הנוסף שאירע באזור ציר אפרסק - טייבה בספטמבר 1995, אירוע בו כבר היה רובוט בארץ אך טרם הוכנס לשירות מבצעי והיה בניסויי איכות (בנס"א). באירוע זה נהרג קצין ס"פ ניתאי שפטס ז"ל, במהלך פתיחת הציר שמוכשל בזירת מטענים. שני הקצינים ז"ל, נאלצו להתמודד במה שנקרא "מטען מול חזה" (מונח שהוביל לשינוי תפיסת ההתמודדות מול המטענים) מבלי שעמדו לרשותם כלים אחרים ושלמו על כך בחייהם.
דבר זה הוביל לשינוי תפיסה בבניית קונספט שונה לטיפול במכשולים נפיצים וכפועל יוצא מכך שולבו גם הרובוטים. הרובוט למעשה החליף את הלוחם בגישה הראשונית למטען, זאת לאחר שבוצעו עוד פעולות קודם לכן במה שנקרא לימים "נוהל קברניט" לטיפול סדור ומקיף בזירות המטענים. מאז אותה תקופה ועד ליציאת צה"ל מדרום לבנון במאי 2000 הופעלו רובוטים כחלק מנוהל ההתמודדות מול מטענים, ובכל מקום שלא עשו כן המשיכו לשלם מחיר בחיי אדם. (לדוגמא, האירוע בעיקול ה-J בסמוך למוצב הבופור, באפריל 1999, בו נהרג סמ"ר נועם ברנע ז"ל).
עוד קודם, אך בעיקר במהלכה של האינתיפדה השנייה בגזרות עזה ואיו"ש, עלה הצורך, לשלב כלים רובוטים כחלק מפתיחות הצירים. לשם כך פותח מה שנקרא ה"כתר-פז", מעין טרקטורון הנוסע או נשלח לפנים על מנת לחקור או להפר את הנקודות החשודות לפני הגעת הכוח העיקרי. בנוסף על טרקטורון זה החלו גם לשקוד על דחפורים אוטונומיים במסגרת ההתגברות על מכשולים בתווך מאוים ועל מנת לצמצם גם פה את הסכנה למפעילי הדחפור. פרויקט זה קרם עור וגידים לאחר שקצין נוסף מיחידת יהל"ם, יאן רוצ'נסקי ז"ל, נהרג על גבול הלבנון בגזרת אביבים ב-19 בינואר 2004, כאשר הוא מבצע חישוף והתמודדות עם נקודות מיטעון חשודות. הפרויקטים המוכרים המלווים אותנו עד היום הם דחפור "רעם השחר" ולימים הגרסה המתקדמת שלו הקרויה "פו הדוב".
הרעיון דומה בשניהם: לבצע משימה ייעודית עבור דחפור במסגרת התגברות על מכשולים נפיצים, מבלי לחשוף המפעילים למקורות סכנה, כמו על הקרקע כך גם בדחפור. במסגרת האינתיפאדה השנייה התפתח איום נוסף, בעיקר במרחב העירוני במסגרת תפיסת מבנים ומעצר מבוקשים, איום שהעלה צורך מבצעי לגלות ולזהות לפני כניסת הכוחות מקור סכנה בדגש על מטענים ומלכודים לכוחות. לשם כך אופיינו ונרכשו רובוטים ייעודיים (דוגמת רובוט ה-EYE-BALL). חשוב להזכיר, גם בהתמודדות מול המטענים וגם במרחב העירוני תפקידו של הרובוט הוא להרחיק את הלוחם ממקור הסכנה ולאפשר ביצוע המשימה הנדרשת. פחות חשובה פה ה"טכנולוגיה הרובוטית" ויותר חשובים פה היכולות המוקנות לכוח בזכות הכלים הרובוטים. איום נוסף שהתפתח ותפס תאוצה במהלך האינתיפאדה השנייה היו מעבדות הנפץ, גם בעזה וגם באיו"ש. ברובוטים עשו שימוש בהתמודדות זו - הן לכניסה בטוחה יותר לתוך המעבדות והן להתמודדות ונטרול האמצעים הנפיצים לאחר הוצאתם. זכור לי מקרה בו שולב מטען בתוך כדורסל.
מודיעין טוב ופעולה נכונה של הכוחות בשילוב רובוטים הביאו לתוצאה המתבקשת של הוצאתו של הכדור מתוך הבית על ידי הרובוט והשמדתו מרחוק ללא חשיפת הכוחות לסכנות מיותרות. אבל זו רק דוגמא אחת. פעולות רבות של הפעלת רובוטים במרחב העירוני בוצעו במסגרת מבצע "חומת מגן" (מרץ-מאי 2002), החל מבדיקת עצמים חשודים בסמטאות, עבור דרך טיפול במטענים מאולתרים (כגון מטעני צינור רבים) וכלה בהתמודדות מול זירות מטענים דוגמת מבצע החילוץ במחנה הפליטים של ג'נין. האיום האחרון ש"צמח" ותפס תאוצה היה איום המנהרות. בתחילת הדרך פעלנו בשיטות כמעט פיראטיות על מנת לחקור, לגלות, לשבש, ולסכל ולו במעט מפעולתם של המחבלים בחפירות ובבניית תשתית תת הקרקע. בהמשך הוקם כוח ייעודי במסגרת אוגדת עזה כוח שפעל בתעוזה רבה כנגד האיום.
פעילות זו שהייתה נעדרת רובוטים ייעודיים בתחילת הדרך גבתה מחיר כבד במותם של שני קצינים, משה טרנטו ואביב חקאני ז"ל. אירועים טרגיים אלו הובילו את צה"ל וחה"ן לבנות כוח ייעודי ביחידת יהל"ם שייעודו יהיה התמודדות מול המנהרות, לימים נקרא שמו פלוגת סמו"ר. לכוח זה נרכשו רובוטים ייעודיים שמשימתם היא לסרוק ולחקור תת הקרקע בטרם יוכנסו לוחמים לתוך המנהרה. ושוב אותו עיקרון, כפי שפעלנו כנגד איום המטענים כך גם במנהרות, להרחיק את הלוחם ממקור הסכנה, ועדיין לבצע המשימה כנדרש.
חייבים לציין כי השימוש ברובוטים בהווה ובעתיד לא ימנע לחלוטין הרג וסיכון מיותר ללוחמים, אך הוא בהחלט יצמצם זאת ויהפוך הפעילות לבטוחה ולמקצועית יותר. מתוך התבוננות מפוכחת על העתיד ולנוכח האיומים המתרגשים עלינו חדשות לבקרים, לדעתי השימוש ברובוטים רק ילך ויגבר. תפוצתם תתרחב גם לקרב לוחמי החי"ר ולא תהיה עוד נחלתם הבלעדית של לוחמי ההנדסה הקרבית. הלחימה הצפויה במרחב העירוני הן בעזה והן בלבנון אל מול נשק מתקדם, בדגש על נשק הנ"ט והמטענים המתקדמים בקרב החמאס והחיזבאללה, תוביל לכך שרבות מן הפעולות של לוחמי החי"ר יתבצעו באמצעות רובוטים, בין אם מדובר בתנועה ברחובות ובין אם מדובר בכניסה למבנים מרחבים תת קרקעיים, קסבאות ועוד ועוד.
כפי שכבר נכתב, הרובוט לא יחליף את הלוחמים, אך יהווה יכולת משלימה והכרחית לביצוע המשימות השונות בשטחים העירוניים ולא רק. יכולת זו נדרשת על מנת להרחיק הלוחמים ממקורות סכנה וחיכוך מיותר בשלבים השונים של המשימות. לדוגמא, בטרם יפרוץ כוח לתוך בית, ישלח לשם רובוט אשר יניח אמצעי נפיץ לפריצתו של הבית ובכך תתבצע המשימה בביטחון ובמקצועיות. הרובוטים הם "הדבר הבא" בשדה הקרב, כבר היום ניתן לראות הניצנים הראשונים לכך, ובעתיד הלא רחוק "פריחתם" תגבר. זהו פתרון מצוין שאת תרומתו לא ניתן לשער אך בבוא העת כולנו נודה על כך.
**
אל״מ (מיל׳) עתי שלח שימש כמפקד יחידת ההנדסה למשימות מיוחדות (“יהל״ם״) בצה״ל וכראש תורת חיל ההנדסה. כיום, הוא מנהל תחום מערכות קרקעיות ו-HLS בחברת "דיפנסיב שילד"
