לדוג את האוניות החשודות באוקיינוס

חברת ווינוורד הישראלית פיתחה מערכת ראשונה מסוגה שמספקת תמונה ימית עולמית רציפה. "הזירה הימית הפכה להיות סוערת", אומר עמי דניאל, מנכ"ל החברה

לדוג את האוניות החשודות באוקיינוס

נקודת האור שהבהבה על מסך הפלסמה הענק במשרדי חברת ווינוורד מתל אביב, הצביעה על אוניה חשודה, שהפסיקה לשדר אותות ושבה לספק אותם במרחק כמה עשרות מיילים מן המקום שבו הייתה בפעם האחרונה.
מה היה לאוניה להסתיר בפרק הזמן שבו נעלמה? האם הייתה מעורבת בפעילות של הברחת נשק או שמדובר בתקלה חסרת חשיבות?
בכל יום מצביעה המערכת של ווינוורד על עשרות אוניות "חשודת" כדוגמת האונייה הזו. לחיצות עכבר על הסימון של כל אניה במסך יכולות לתת את ההיסטוריה המלאה ולספק במקרים רבים את ההסבר לשייט בעל המאפיינים החריגים.
במקרים מסוימים, נדרשת חקירה מעמיקה כדי "לעלות" על  כלי השייט שמנצלים את המרחבים הימיים האינסופיים, כדי לקחת חלק בפעילות טרור או בפעילות מסחרית אסורה, כמו הברחת סחורות או דיג בלתי חוקי במים כלכליים של מדינה שאינה מתירה זאת.

ים סוער
חברת ווינוורד, שעוקבת אחרי כל אוניה בים, נולדה בישראל לפני כשלוש שנים, מתוך מטרה לספק תמונה ימית גלובלית רציפה, מבוססת על חיבור מידע שמגיע מלוויינים (תמונות ואותות תקשורת), ממכ"מי חוף  ומשידורי האוניות עצמן. העיתוי אינו מקרי: מצד אחד חלו בשנים האחרונות התפתחות טכנולוגית גדולה וירידות מחירים שמאפשרים לקבל בכל רגע נתון צילומי לוויין של הנעשה בים, בעלות סבירה, מצד שני, הים הפך לזירה של מאבקים גלובליים. גילוי מרבצי אנרגיה בלב ים פתח סדרה של מאבקי שליטה ברחבי הגלובוס על גבולות של מים כלכליים ומים טריטוריאליים. וזו אינה הסיבה היחידה שמדינות וצבאות וגם ארגוני או"ם למיניהם מגלים עניין גובר והלך בנעשה במרחק מאות ואלפי מטרים מן החופים - שטח שהיה עד עכשיו כמעט הפקר.
למעשה, חברת ווינוורד הישראלית היא הגוף היחיד כיום שעוקב אחר הנעשה בלב ים, בכל העולם. המידע שנקלט מן הסנסורים השונים מעובד באמצעות תוכנות שיודעות להצביע על כל אוניה שתחרוג מנתיבי שייט שמתאימים למטען שעליו היא מצהירה, או תנוע בניגוד לדפוס המאפיין אוניות מסוגה. עוד דוגמא לנקודה מהבהבת על המסך: אוניה שהחליפה בצורה מוזרה את הדגל שלה ואת אות הקריאה שלה, למעשה החליפה זהות, ככל הנראה כדי להטעות את השלטונות בנמל שאליו עמדה להיכנס, במערב אפריקה.
"הרבה קרה בעולם בשנים האחרונות בכל הקשור לסכסוכים ימיים", אומר עמי דניאל, מנכ"ל ווינוורד, (דניאל הוא קצין בחיל הים הישראלי בעברו, כמו מתן פלג, שהקים ביחד עימו את החברה). "13  אחוז מהנפט שלא התגלה בעולם הוא בארקטים ו-30 אחוז מהגז נמצא שם גם. יש שם הרבה וויכוחים על מי מחזיק בזכויות על המרבצים האלה".
"יש גם המון קידוחים בים הסיני, וכמובן וויכוחים על הנושא. שם הווייאטנמים טוענים כי הסינים גונבים מהם איים וזכויות קידוח, ויש גם ויכוחים בין סין ליפן, וכמובן ויכוח בין ישראל ללבנון בנוגע לגבולות המים הכלכליים באיזור שבו נמצאו מאגזרי גז ענקיים מול חופי ישראל. גם מול חופי אמריקה התגלו מרבצי אנרגיה ענקיים, שצריך להגן עליהם.
"אמנת הים היא הסכם בינלאומי שנחתם לפני שלושים שנה, שחברות בה רוב האומות. ההסכם אמור להסדיר את הסוגיה של מים כלכליים והזכויות הכלכליות מהים.
 "השינוי הגדול של השנים האחרונות הוא שכיום ניתן לבצע קידוחים גם במרחק גדול מהחוף. מכ"מים ותצפיות מהחוף רואים עד טווח האופק – בגדול מדובר על 30-50 ק"מ, תלוי עד כמה אתה גבוה. כאשר הקידוחים היו קרובים לחוף זה היה מצויין, כי ראית הכל. אבל, 'תמר' ו'לווייתן', מאגרי הגז הישראליים החדשים, לדוגמא, הם במרחק 60 מייל מהחוף שזה מעבר לטווח גילוי התצפית החופי. פתאום, האינטרטסים הכלכליים שלך הם עמוק בים. לפני 20 שנה זה לא היה נורא אם לא יכולת לראות לתוך הים, כי מקסימום הייתה מתבצעת הברחה. כיום, כאשר שדות הקידוחים והדיג הם בעומק הים, חייבים לדעת כל הזמן מה קורה שם.
"קח למשל את נושא הדיג הבלתי חוקי. הנזקים שהוא גורם בכל שנה בעולם נאמדים ב-50 מיליארד דולר, לפי נתוני הבנק העולמי. יש אינטרס כלכלי עצום לעקוב אחר אוניות ענק שמבצעות דיג בלתי חוקי שמרוקן את הדגה של מדינות מסויימות.
"בצד הביטחוני, 20 השנים האחרונות היו עשורים של יבשה. המלחמות בעיראק ובאפגניסטן היו יבשתיות, גבול ישראל-מצרים, גבול ארה"ב-מקסיקו – יש בהם מאמץ ביטחוני יבשתי עצום. מדינות השקיעו סכומי עתק בשכלול גבולות יבשתיים, אבל  אין וואקום - חוסמים צד אחד ומיד מוצאים פרצה דרך הצד השני. חוק הכלים השלובים רלבנטיים גם בעניין הזה, והים הופך להיות אתגר ביטחוני גדול יותר ויותר".

התפוצצות מידע
השימוש בלוויינים כדי לעקוב אחר הנעשה בים, שונה לחלוטין משימוש שנעשה במטע"דים שמותקנים על מטוסים מאוישים או בלתי מאוישים, כדי לעקוב אחר הנעשה בנמלים או באיזורי החוף.
"פעם, הלוויינים היו אמצעים צבאיים סודיים, כיום הם הרבה יותר מסחריים", אומר עמי דניאל. "ללוויינים יש  מורכבות טכנולוגית - הם לעתים רואים משהו לשנייה, ואז אולי רק לוויין אחר יתפוס את אותו אזור אחרי חצי שעה. באופן קבוע, אתה מסתכל על אלפי ספינות כדי למצוא כמה ספינות חשודות.
"כאשר אתה מסתכל על תא שטח של אלפיים מייל מרובע, למשל, אז אתה מתפוצץ ממידע. בעיה נוספת היא היכולת שלך לצאת עם המידע ולהבין מה קורה. בכל מקום בים הדיג שונה, הספינות שונות, הכל שונה. כאשר אתה מסתכל על מקום אחד צריך לשפוט את זה כמו שמסתכלים מקרוב ולא מרחוק. צריך טכנולוגיה שיכולה לעשות ניתוח טקסטואלי – שהכל נורמלי יחסית למה שרואים שם. MARINT, המערכת שלנו, מאפשרת להסתכל על כל העולם – כל הזמן. היא מחוברת ללוויינים המסתכלים על כל העולם. בגדול, ניתן לראות כל דבר בים, בפרקטיקה מי שמשדר את מקומו זה כל מי ששוקל למעלה מ-300 טון. אנחנו יכולים לקלוט ולאתר כל מי שמשדר כל הזמןֿ –  מדובר בשידורי בטיחות חובה, והשידור נקלט גם כן על ידי הלוויין. זה עוזר לך להגדיר את התבניות הנורמליות, ובעוד כמה שנים יקלטו גם את הספינות מעל 100 טון, שיהיו מחוייבות לשדר את שידורי הבטיחות.
"השידורים הם כמו דרכון של כל ספינה. אבל ניתן לשנות את הקוד שלהם מאוד בקלות. זה מאוד נוח אבל לפעמים זה יכול לשמש הרבה מאוד גורמים עוינים. בגלל שהאמריקאים קוראים בקשר לכל מי שלא משדר, אז כולם משדרים. כאשר אתה לא משדר – אתה חשוד. כולם חייבים לשדר כדי להיראות 'נורמליים'. נושא הדיג הלא חוקי גרר אחריו גל של זיופי שידורים. יש אינטרס להיעלם או לדווח משהו שקרי וזה האיץ את הטכנולוגיה ואת הנגישות של 'תעודות זהות גנובות' לים. זה קורה בכל מיני צורות – כגון שינוי קוד שידור. בעצם, אתה יכול לשדר משהו אבל קשה לוודא את זהותך ועל כן אנחנו מסתכלים על כל העולם ובונים תבנית".
אין רשות עולמית שעוקבת אחר הנעשה בכל הימים?
"אין רשות גלובלית כזו. יש שניים - שלושה בעלי לוויינים והם מוכרים דאטה של אזורים מסויימים. הם ספקים שלנו. אנחנו פועלים בעולם של ביג דאטה.לוקחים הרבה שרתים ומעבדים המון מידע".
אין לכם מקורות מידע עצמאיים אבל יש לכם אלגוריתמיקה?
"כן. אנחנו לוקחים הרבה מאוד מאגרי מידע המפוזרים בארץ ומהם עושים תיקוף. אתה אומר שאתה א' ואנחנו מאשרים את זה. אנחנו נותנים אישור לזהות הספינה. יש הרבה מאוד מידע. היכולת להגיד האם זה באמת אתה – זה לא טריוויאלי. הביג דאטה נכנס מהמקום שאני מצליב את כל ההיסטוריה ומתחיל לוודא את הזהות.
"יש בחברה אנשים שההתמחות שלהם היא רשת ואוסינט (איסוף מידע גלוי). למשל, לקחת את כל ערוצי הקשב והתקשורת ולחפש ממקורות גלויים מידע. למשל, אם ספינה נעצרה בעבר, החבר'ה האלה יודעים לקחת את המידע מעברה ומייצרים מעקב ומחפשים תבניות דומות של אותה חברה בעלת הספינה או חברות אחרות דומות. למשל, הספינות האיראניות. ארה"ב באה בטענות נגד טנזניה שמעניקה לאיראן יכולת להשתמש בדגלים שלה כדי להתגבר על הסנקציות. החבר'ה אצלנו מנסים לחפש את המדינה הבאה שאיראן תרשום תחתיה את הספינות שלה, אחרי שלטנזניה סירבו לאפשר להמשיך בהתקשרות עם איראן. מדובר על בדיקות של ארגונים, חברות, רשתות חברתיות ואנחנו מחפשים מידע על הספינות עצמן.
"יש לנו יכולת היום במערכת לחפש תבניות. אחד הדברים היותר חזקים שהמערכת יודעת לצייר בצורה גרפית אלה זורי קידוח של גז. הרבה מאוד חברות לא רוצות להגיד איפה הן בדיוק בגלל סיבות מסחריות. מדינות ברחבי העולם מגלות עניין רב לגבי השכנים שלהן – איפה אזורי הקידוח? איפה חברות מתחרות קודחות? המערכת יכולה למצוא את המידע על פי כלי השייט המגיעים לאזור. המערכת יודעת להציף
את אותם אזורים שאתה רוצה לקבל עליהם מידע".
ווינוורד עברה במהלך שנת 2012 משלב הסטרט-אפ לחברה בעלת לקוחות קבועים, חלקם גופים ביטחוניים וחלקם ארגונים בינלאומיים או לקוחות עסקיים שיש להם עניין לקבל תמונה ימית רציפה. החברה צפויה להתחרות בקרוב במכרז של הרשות הפדרלית האמריקאית להגנת חופים.
"המידע שלנו מעניין את מי שאכפת לו מסנקציות על מדינה מסוימת, למשל, מעקב אחר תנועת הנפט, מעניין כאלה שרוצים לדעת על הברחות של דברים מתחת לאף שלהם – כמו משטרה, משמר חופים ועוד. "ככלל, אנחנו נותני שירות", אומר דניאל. "הלקוח מקבל גישה למידע, אשר עיבדנו במיוחד בשבילו. אנחנו מוכרים גישה למערכת אנליטית". 