המסתננים והגדר
המסתננים והגדר
ניצן נוריאל
| 19/05/2011
מי שקורא את הטורים שלי המתפרסמים פה מעת לעת (יישר כוח) ישים לב שכמעט תמיד אני פותח בסוג של "גילוי נאות", זהו תוצר הכרחי לכך שהתמזל מזלי (יש שיגידו "לרוע מזלי") להיות נוכח פעיל ברבים מן צמתי ההחלטה והעשייה הביטחונית בשני העשורים האחרונים בשלל התפקידים שעשיתי.
וכך גם הפעם, נושא הגדר לא זר לי כלל והעיקר וכך גם התפיסה הכוללת לטיפול באתגר מסתנני העובדה, מי שיעיין בפרוטוקולים (היכן שישנם כאלה) ייווכח לדעת שעמדות שיוצגו להלן הוצגו גם למקבלי החלטות בזמן אמת כך שאין כאן חוכמה בדיעבד. הנושא הראשון הוא המשמעות האזרחית של הגדר (שכאמור תמכתי בה מאוד ואף התעקשתי על המבנה שלה). הגדר המוקמת בקצב הראוי להערכה לצד המענה הסביר שהיא נותנת לבעיית המסתננים הרי שבמקביל נוצרת בעיה חדשה בעוצמה שתלך ותגדל בכל הקשור למרקם היחסים עם האוכלוסייה הבדוואית, אגב, משני צידי הגדר.
מן המפורסמות שכלל נושא ההברחות הינו אחד ממקורות הפרנסה המרכזיים של האוכלוסייה הבדוואית. הגדר עם הקמתה בעצם גודעת מקור פרנסה זה. שלא נתבלבל, אני לא חושב שצריך לעודד הברחות או לעצום עין כשהן מתרחשות, ההברחות הן של סמים והן של דברים אחרים היא רע חולה שיש להילחם בה בכול הכוח, מה עוד שאנו יודעים שעל נתיב ההברחה הפלילי נע גם ציר ההברחה הפחע"י. ולכן יש צורך לצד סגירת נתיבי ההברחה לפעול ליצירת מקורות פרנסה (כנראה מכניסים פחות) חלופיים, זה צריך להיות אינטרס עליון של המדינה משום שאם לא תמצא פרנסה (חוקית וראויה) חלופית יופנה חלק מן המרץ "להתחכם לגדר" וזו כבר לא משימה בלתי אפשרית.
הנושא מחריף ככל שמעמיקים בו אל מול אוכלוסיית הבדוואים בסיני, שם שילוב של הקצנה דתית, אובדן פרנסה משמעותי כתוצאה מגדיעת ענף הברחת מהגרי העבודה, המוטיבציה לפגוע בגדר ולהערים עליה אף יגדל. ואז נמצא עצמנו נדרשים להתמודד עם מנהרות, סולמות על גבי כלי רכב פלטפורמות מעופפות (אני יודע שזה נשמע דמיוני) ואז נדרש להשקיע תשומות אדירות לשמור על המכשול כי כבר נאמר לפני "שמכשול שלא שומרים עליו איננו מכשול".
אז מה צריך לעשות? לפעול עם הקהילה הבינלאומית ליצירת חלופות תעסוקה בצד המצרי ולפתח חלופות תעסוקה בצד הישראלי לצד הקמת מערך מודיעיני (משטרתי, שב"כי בעיקרו) שיוכל להתמודד עם העתיד לבוא. אגב, בעולם יש קצת ניסיון עם המרת "עבודות רעות" המכניסות יפה בעבודות מועילות שהכנסתן פחותה וניתן ללמוד מכך, די אם אזכיר את פעילות כוחות הקואליציה באפגניסטן שסייעו למקומיים לצמצם את גידולי הפרג לטובת גידולים אחרים בכך שסייעו בקידוחי מים שאפשרו את החקלאות האחרת. הנושא השני קשור למתקני המעצר והכליאה, או יש מי שיכנה אותם שהייה. גם כאן הייתי מאוד בעד המתקן ורק כדי להסיר ספק, הצלחת המתקן תימדד עוד שלוש–ארבע שנים, ומדד ההצלחה הוא עד כמה שמו של המתקן יגיע לאחרון הצעירים באריתריאה או כול מדינה אחרת, כך שיבין שאין טעם לצאת למסע כי סופו שיכשל ולא יוכל להיות מהגר עבודה לא חוקי במדינת ישראל, ובמספרים, אם המתקן, חרף ההשקעה הכספית, יישאר עם מספר מצומצם של מאות תושבים, אזי הוא סיפור הצלחה.
ובינתיים אנו צפויים למתקפות חסרות תקדים על עצם קיומו ועל הנעשה בתוכו הן ביקורת מבית ואין ביקורת מחוץ. על מנת להתמודד עימן בהצלחה סבירה יש למנות מנהל מתקן שאינו מתוך שרות בתי הסוהר. שרות בתי הסוהר קיבל את משימת ניהול המתקן בצדק ועל רקע איכותו המקצועית, ברם, אולם זהו אינו מתקן מעצר ועל מנת להתמודד עם השונות שבו צריך שינהל אותו אדם שלא "נלחץ" שברח לו אסיר, כי אין בריחת מהגר עבודה לא חוקי - כבריחתו של האנס בני סלע.
המדדים בהם נמדד כול מפקד מתקן כליאה של שרות בתי הסוהר אינם המדדים בהם צריך להימדד מנהל מתקן של מהגרי העבודה הלא חוקיים. נדרש מנהל מתקן שמבין את הצורך לייצר הומאניות, שיכול להניע אותה ולשווק אותה. כמובן שהמנהל כשלעצמו אינו מספיק ונדרשת הירתמות מלאה של כלל משרדי הממשלה כמו גם הארגונים החוץ ממסדיים, רק שילוב של השניים - מנהל מתקן בעל גישה אזרחית הומאנית ותמיכה בלתי מסויגת של כלל הגופים תוכל לעמעם במעט את הביקורת שנחטוף על המתקן. שורה תחתונה, עיקר המשימה עוד לפנינו.
מי שקורא את הטורים שלי המתפרסמים פה מעת לעת (יישר כוח) ישים לב שכמעט תמיד אני פותח בסוג של "גילוי נאות", זהו תוצר הכרחי לכך שהתמזל מזלי (יש שיגידו "לרוע מזלי") להיות נוכח פעיל ברבים מן צמתי ההחלטה והעשייה הביטחונית בשני העשורים האחרונים בשלל התפקידים שעשיתי.
וכך גם הפעם, נושא הגדר לא זר לי כלל והעיקר וכך גם התפיסה הכוללת לטיפול באתגר מסתנני העובדה, מי שיעיין בפרוטוקולים (היכן שישנם כאלה) ייווכח לדעת שעמדות שיוצגו להלן הוצגו גם למקבלי החלטות בזמן אמת כך שאין כאן חוכמה בדיעבד. הנושא הראשון הוא המשמעות האזרחית של הגדר (שכאמור תמכתי בה מאוד ואף התעקשתי על המבנה שלה). הגדר המוקמת בקצב הראוי להערכה לצד המענה הסביר שהיא נותנת לבעיית המסתננים הרי שבמקביל נוצרת בעיה חדשה בעוצמה שתלך ותגדל בכל הקשור למרקם היחסים עם האוכלוסייה הבדוואית, אגב, משני צידי הגדר.
מן המפורסמות שכלל נושא ההברחות הינו אחד ממקורות הפרנסה המרכזיים של האוכלוסייה הבדוואית. הגדר עם הקמתה בעצם גודעת מקור פרנסה זה. שלא נתבלבל, אני לא חושב שצריך לעודד הברחות או לעצום עין כשהן מתרחשות, ההברחות הן של סמים והן של דברים אחרים היא רע חולה שיש להילחם בה בכול הכוח, מה עוד שאנו יודעים שעל נתיב ההברחה הפלילי נע גם ציר ההברחה הפחע"י. ולכן יש צורך לצד סגירת נתיבי ההברחה לפעול ליצירת מקורות פרנסה (כנראה מכניסים פחות) חלופיים, זה צריך להיות אינטרס עליון של המדינה משום שאם לא תמצא פרנסה (חוקית וראויה) חלופית יופנה חלק מן המרץ "להתחכם לגדר" וזו כבר לא משימה בלתי אפשרית.
הנושא מחריף ככל שמעמיקים בו אל מול אוכלוסיית הבדוואים בסיני, שם שילוב של הקצנה דתית, אובדן פרנסה משמעותי כתוצאה מגדיעת ענף הברחת מהגרי העבודה, המוטיבציה לפגוע בגדר ולהערים עליה אף יגדל. ואז נמצא עצמנו נדרשים להתמודד עם מנהרות, סולמות על גבי כלי רכב פלטפורמות מעופפות (אני יודע שזה נשמע דמיוני) ואז נדרש להשקיע תשומות אדירות לשמור על המכשול כי כבר נאמר לפני "שמכשול שלא שומרים עליו איננו מכשול".
אז מה צריך לעשות? לפעול עם הקהילה הבינלאומית ליצירת חלופות תעסוקה בצד המצרי ולפתח חלופות תעסוקה בצד הישראלי לצד הקמת מערך מודיעיני (משטרתי, שב"כי בעיקרו) שיוכל להתמודד עם העתיד לבוא. אגב, בעולם יש קצת ניסיון עם המרת "עבודות רעות" המכניסות יפה בעבודות מועילות שהכנסתן פחותה וניתן ללמוד מכך, די אם אזכיר את פעילות כוחות הקואליציה באפגניסטן שסייעו למקומיים לצמצם את גידולי הפרג לטובת גידולים אחרים בכך שסייעו בקידוחי מים שאפשרו את החקלאות האחרת. הנושא השני קשור למתקני המעצר והכליאה, או יש מי שיכנה אותם שהייה. גם כאן הייתי מאוד בעד המתקן ורק כדי להסיר ספק, הצלחת המתקן תימדד עוד שלוש–ארבע שנים, ומדד ההצלחה הוא עד כמה שמו של המתקן יגיע לאחרון הצעירים באריתריאה או כול מדינה אחרת, כך שיבין שאין טעם לצאת למסע כי סופו שיכשל ולא יוכל להיות מהגר עבודה לא חוקי במדינת ישראל, ובמספרים, אם המתקן, חרף ההשקעה הכספית, יישאר עם מספר מצומצם של מאות תושבים, אזי הוא סיפור הצלחה.
ובינתיים אנו צפויים למתקפות חסרות תקדים על עצם קיומו ועל הנעשה בתוכו הן ביקורת מבית ואין ביקורת מחוץ. על מנת להתמודד עימן בהצלחה סבירה יש למנות מנהל מתקן שאינו מתוך שרות בתי הסוהר. שרות בתי הסוהר קיבל את משימת ניהול המתקן בצדק ועל רקע איכותו המקצועית, ברם, אולם זהו אינו מתקן מעצר ועל מנת להתמודד עם השונות שבו צריך שינהל אותו אדם שלא "נלחץ" שברח לו אסיר, כי אין בריחת מהגר עבודה לא חוקי - כבריחתו של האנס בני סלע.
המדדים בהם נמדד כול מפקד מתקן כליאה של שרות בתי הסוהר אינם המדדים בהם צריך להימדד מנהל מתקן של מהגרי העבודה הלא חוקיים. נדרש מנהל מתקן שמבין את הצורך לייצר הומאניות, שיכול להניע אותה ולשווק אותה. כמובן שהמנהל כשלעצמו אינו מספיק ונדרשת הירתמות מלאה של כלל משרדי הממשלה כמו גם הארגונים החוץ ממסדיים, רק שילוב של השניים - מנהל מתקן בעל גישה אזרחית הומאנית ותמיכה בלתי מסויגת של כלל הגופים תוכל לעמעם במעט את הביקורת שנחטוף על המתקן. שורה תחתונה, עיקר המשימה עוד לפנינו.
