הגדרות חזרו לאופנה
איתן ליבנה, מנכ"ל חברת האבטחה הישראלית מגל, מדבר על עולם עם גבולות וגדרות - נראות ובלתי נראות
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
(צילום: מאיר אזולאי)
לפני כ-20 שנה, בשנים שלאחר נפילת חומת ברלין, הייתה תחושה שגדרות וחומות יצאו מן האופנה, שהעולם הופך לכפר גלובלי, עם פחות ופחות מחיצות. אבל, זה בהחלט לא המצב כיום. "יש בעולם דרישה גדולה לגדרות ביטחון ולהגנה היקפית, בין אם זה באמצעות גדר נראית ולאט לאט גם באמצעות גדרות בלתי נראות", אומר איתן ליבנה, מנכ"ל חברת מגל הישראלית, שעוסקת בגדרות ביטחון כבר למעלה מ-35 שנה.
מגל, שהוקמה במקור על ידי התעשייה האווירית, מתנהלת כחברה ציבורית הרשומה בנאסד"ק (לפי הדיווח לבורסה, מכירותיה בשנת 2011 הסתכמו ב-89 מיליון דולר). הראיון עם ליבנה נערך במשרדי מגל ביהוד. יחד עם ליבנה נטל בו חלק גם סמנכ"ל השיווק של החברה, חגי כץ. לרבים מהישראלים כץ מוכר כאחד משמונה טייסי אף 16 נועזים, שהשתתפו בתקיפת הכור הגרעיני אוסיראק בעיראק, ביוני 1981.
הפרויקטים של מגל מתפרסמים על פני כל רחבי הגלובוס. בשנת 2011, לדוגמא, זכתה החברה בחוזה ענק של למעלה מ-30 מיליון דולר לאבטחת אליפות אפריקה בכדורגל. כיום, היא מבצעת, בין היתר, פרויקט אבטחה גדול בנמל מומבסה שבקניה. בארץ, רבות מהגדרות לאורך גבולות המדינה ומסביב למתקנים ביטחוניים הוקמו על ידי מגל, כולל גדר ההפרדה בין ישראל לרשות הפלשתינית.
"מגל נולדה ועסקה בתחום ה-HLS כאשר עוד לא קראו לזה HLS", אומר ליבנה. "יש לה דנ"א שהעיסוק באבטחת מתקנים, גבולות ופרט, רכושו וסביבתו נמצא במרכז", אומר איתן ליבנה. "מגל התפתחה להיות חברה רב-לאומית. היא התפרסה בעולם דרך תהליכים של רכישות של חברות אחרות. חלק מהחברות האחרות לאורך השנים לא התפתחו וחלק כן, וממשיכות להיות חלק מהפורטפוליו של החברה. הרכישה היותר מוצלחת של החברה היא חברה קנדית בשם סנסטאר, שנוסדה לפני 35 שנה. לפני כ-15 שנה מגל רכשה אותה, ויחד איתה קיבלה מספר חברות נוספות בעולם – בגרמניה, בבריטניה, בארה"ב ובמקסיקו. מגל ישראל פתחה או רכשה פעילויות במדינות נוספות – בספרד, בקולומביה, ברומניה, יש לנו משרדים בסין, פרויקטים משותפים בהודו, ומשרד מכירות בסינגפור. בחלק מן המקרים אנחנו ספק סנסורים. בתחום הסנסורים אנחנו הגדולים ביותר בעולם: יש לנו את המגוון הרחב ביותר של טכנולוגיה להגנת גבולות – סנסורים שמתקינים על גדרות קיימים או מתחת לאדמה וכמובן גדרות שהסנסור הוא חלק מהגדר".
עברו הימים שהתראת הגדר הייתה מבוססת בעיקר על ניתוק מעגל חשמלי?
"כיום זה כבר הרבה יותר מתקדם. יש לנו גם סנסורים של טכנולוגיית מיקרוגל – סגירה של טווחים קצרים, כלומר סגירת אתר בטווח של 150-200 מטר, באמצעות שתי אנטנות שמדברות אחת עם השנייה. באתרים אסטרטגיים משתמשים ביותר מטכנולוגיה אחת בשביל לסגור את ההיקף.
"אנחנו הגוף שיש לו את הפריסה הגיאוגרפית הרחבה ביותר. הבא אחרינו, ברשימה של מחקרים שנעשו ב-2011, מהווה חמישים אחוז מאיתנו – בתחום הסנסורים. זה תחום שאנחנו היצרן, הספק ואנחנו עושים את העבודה עם האינטגרטורים באתר. הצוותים שלנו תומכים באתר לא משנה איפה הוא נמצא. אנחנו נותנים כיסוי גלובלי. אין טריטוריה בעולם שהציוד שלנו לא הותקן בו, ואני מדבר על עשרות קילומטרים בעולם. תחנות כוח גרעיניות במיוחד. אנחנו מובילים בתחום של בתי סוהר בעולם. פעילים מאוד בתחום שדות תעופה, לרבות חיל האוויר האמריקאי המצטייד בסנסורים שלנו להגן על שדות התעופה שלו.
"מכירת סנסורים מאוד מושפעת ממצב הכלכלה העולמית. כאשר מעכבים בניית שדה תעופה בגלל הכלכלה אז ברור שמכירת סנסורים גם מתעכבת. אנחנו הספק הגדול ביותר בארה"ב לסנסורים להגנה היקפית, מוכרים שם בסדר גודל של עשרה מיליון דולר בשנה. המתחרים שלנו בארה"ב הן חברות פרטיות, ורובן מתמקדות בטכנולוגיה אחת או שתיים. בטכנולוגיות שבהן המתחרים שלנו פועלים, יש להן יתרון עלינו כי הן הפכו להיות ממוקדים. אנחנו מטבע הדברים מרחיבים את הפורטפוליו שלנו. יש לנו טכנולוגיות שבהן יש לנו בלעדיות שנובעת מכך שהפטנט הוא שלנו, כמו טכנולוגיות של כבל טמון באדמה. קבוצת מגל, דרך סנסטאר, מפתחת פיתרון של כבל טמון באדמה שקורן ויוצר מעטפת אשר מי שחולף דרכה – יוצר התרעה. עם השנים הצלחנו להבדיל בין אדם ובין חתול או בעל חיים אחר, להעניק איכון מדויק של מטר-שניים של הפולש".
איזה טכנולוגיות נוספות התפתחו בתחום הזה?
"לאחרונה, השקנו מוצר חדש שנקרא LONG RANGE FIBER שהשימוש בו נעשה באמצעות הטמנה באדמה. זה נותן התראה בלתי נראית. זה מתאים לאתרים גדולים בעלי היקף גדול יותר. ככל שהאתר גדול יותר, העלות-תועלת באה לידי ביטוי בצורה טובה יותר. מדובר במוצר שניתן להתקנה על הגדר עצמה וגם מתחת לאדמה. הוא עובד באמצעות פיבר-אופטיק. הקרן שעוברת בו יוצרת הד חוזר, אם היא נתקלת בהפרעה. מאוד דומה למכ"ם. הטכנולוגיה הגיעה לידי יכולת לזהות אותות מאוד חלשים, משום שהבעיה פה היא שההד החוזר מהפרעה בתוך הפיבר הוא כל כך קטן שצריך יכולת ממנה לנתח אותה ולהוציא אינפורמציה נכונה. זה קשור לטכנולוגיה של עיבוד. המוצר מגיב לרעידות שמפריעות לקרן.
"אנחנו פיתחנו בנוסף מערכת סייסמית שטמונה באדמה שנראית PIPE GUARD. המערכת מותקנת כדי להגן על קווי הולכה של צינורות נפט או גז. הכוונה היא להתקין כל כמה קילומטרים סנסור כזה, שיהיה רדום ואז כאשר הוא מופרע הוא מתעורר ומעביר אות באמצעות אנטנה כי הוא זיהה הפרעה. הסנסור חי באופן עצמאי בשטח. זה בא למנוע ניסיונות פגיעה בצנרת באמצעות חפירה. הסנסור מתמודד עם דרישות נוספות – כמו הגנה על חדרי כספות של בנקים מתחת לאדמה. זה מצליח מאוד בדרום אמריקה. בנוסף, יש לו יישום חדשני לכאורה שלא בא מהיבט אבטחה אלא איכות סביבה.
"גוף אמריקאי מחקרי שחיפש פיתרון להבטיח שבעת עבודות תשתית לא ייגרם נזק למערכות תשתית קיימות, בחר בפיתרון שלנו, אבל איתגר אותנו בכך שדרש שהמערכת תגלה כלי עבודה בתדר מאוד קטן ותזהה אותו במרחק מסוים. אנחנו מקווים שזה יהפוך להיות מוצר סדרתי בשימושים הללו בארה"ב. זו נישה נוספת, אבל היא מתבססת על יכולות קיימות של עיבוד אות".
בניגוד לגדר ההפרדה מסביב לקו הירוק, הגדר שמוקמת לאורך גבול מצרים בדרום היא "טיפשה". איך אתה מסביר את זה?
"אני לא יודע להסביר את זה. אני עדיין מקווה שישנו את ההחלטה ויציבו על הגדר, או יותר נכון על החומה שנראית כמו גדר, סנסורים. אנחנו לא עובדים על הפרויקט אבל מציעים מיוזמתנו פיתרון להתקין סנסורים על הגדר כפי שהיא. הגדר הזאת מאוד רובוסטית וגבוהה, אם מישהו ינסה להניח עליה סולם ולטפס היא לא תזוז. מצד שני הגדר היא לא רק מחסום אלא היא בנויה עם קונצרטינה של קוצים. כמעט בכל סנטימטר יש סכין, ואם מישהו עולה עליה זה קטלני. מצד שני, קל מאוד לחתוך את זה בצורה אינטליגנטית".
בראייתכם, גדר ההפרדה עם הרשות הפלשתינית היא סיפור הצלחה?
"היא בהחלט מבצעת את המשימה שציפו ממנה".
והאם ניתן לעשות את אותו דבר גם בגבול ארה"ב-מקסיקו? או במקומות אחרים בעולם?
"צריך להיות צנועים ולהגיד שלהגן על גבול של אלפי קילומטרים, באזורים בעלי נתוני קרקע כמו ג'ונגלים ואזורים של מים, זה לא בהכרח דומה. כל אזור והפתרון המתאים לו".
לפני כ-20 שנה, בשנים שלאחר נפילת חומת ברלין, הייתה תחושה שגדרות וחומות יצאו מן האופנה, שהעולם הופך לכפר גלובלי, עם פחות ופחות מחיצות. אבל, זה בהחלט לא המצב כיום. "יש בעולם דרישה גדולה לגדרות ביטחון ולהגנה היקפית, בין אם זה באמצעות גדר נראית ולאט לאט גם באמצעות גדרות בלתי נראות", אומר איתן ליבנה, מנכ"ל חברת מגל הישראלית, שעוסקת בגדרות ביטחון כבר למעלה מ-35 שנה.
מגל, שהוקמה במקור על ידי התעשייה האווירית, מתנהלת כחברה ציבורית הרשומה בנאסד"ק (לפי הדיווח לבורסה, מכירותיה בשנת 2011 הסתכמו ב-89 מיליון דולר). הראיון עם ליבנה נערך במשרדי מגל ביהוד. יחד עם ליבנה נטל בו חלק גם סמנכ"ל השיווק של החברה, חגי כץ. לרבים מהישראלים כץ מוכר כאחד משמונה טייסי אף 16 נועזים, שהשתתפו בתקיפת הכור הגרעיני אוסיראק בעיראק, ביוני 1981.
הפרויקטים של מגל מתפרסמים על פני כל רחבי הגלובוס. בשנת 2011, לדוגמא, זכתה החברה בחוזה ענק של למעלה מ-30 מיליון דולר לאבטחת אליפות אפריקה בכדורגל. כיום, היא מבצעת, בין היתר, פרויקט אבטחה גדול בנמל מומבסה שבקניה. בארץ, רבות מהגדרות לאורך גבולות המדינה ומסביב למתקנים ביטחוניים הוקמו על ידי מגל, כולל גדר ההפרדה בין ישראל לרשות הפלשתינית.
"מגל נולדה ועסקה בתחום ה-HLS כאשר עוד לא קראו לזה HLS", אומר ליבנה. "יש לה דנ"א שהעיסוק באבטחת מתקנים, גבולות ופרט, רכושו וסביבתו נמצא במרכז", אומר איתן ליבנה. "מגל התפתחה להיות חברה רב-לאומית. היא התפרסה בעולם דרך תהליכים של רכישות של חברות אחרות. חלק מהחברות האחרות לאורך השנים לא התפתחו וחלק כן, וממשיכות להיות חלק מהפורטפוליו של החברה. הרכישה היותר מוצלחת של החברה היא חברה קנדית בשם סנסטאר, שנוסדה לפני 35 שנה. לפני כ-15 שנה מגל רכשה אותה, ויחד איתה קיבלה מספר חברות נוספות בעולם – בגרמניה, בבריטניה, בארה"ב ובמקסיקו. מגל ישראל פתחה או רכשה פעילויות במדינות נוספות – בספרד, בקולומביה, ברומניה, יש לנו משרדים בסין, פרויקטים משותפים בהודו, ומשרד מכירות בסינגפור. בחלק מן המקרים אנחנו ספק סנסורים. בתחום הסנסורים אנחנו הגדולים ביותר בעולם: יש לנו את המגוון הרחב ביותר של טכנולוגיה להגנת גבולות – סנסורים שמתקינים על גדרות קיימים או מתחת לאדמה וכמובן גדרות שהסנסור הוא חלק מהגדר".
עברו הימים שהתראת הגדר הייתה מבוססת בעיקר על ניתוק מעגל חשמלי?
"כיום זה כבר הרבה יותר מתקדם. יש לנו גם סנסורים של טכנולוגיית מיקרוגל – סגירה של טווחים קצרים, כלומר סגירת אתר בטווח של 150-200 מטר, באמצעות שתי אנטנות שמדברות אחת עם השנייה. באתרים אסטרטגיים משתמשים ביותר מטכנולוגיה אחת בשביל לסגור את ההיקף.
"אנחנו הגוף שיש לו את הפריסה הגיאוגרפית הרחבה ביותר. הבא אחרינו, ברשימה של מחקרים שנעשו ב-2011, מהווה חמישים אחוז מאיתנו – בתחום הסנסורים. זה תחום שאנחנו היצרן, הספק ואנחנו עושים את העבודה עם האינטגרטורים באתר. הצוותים שלנו תומכים באתר לא משנה איפה הוא נמצא. אנחנו נותנים כיסוי גלובלי. אין טריטוריה בעולם שהציוד שלנו לא הותקן בו, ואני מדבר על עשרות קילומטרים בעולם. תחנות כוח גרעיניות במיוחד. אנחנו מובילים בתחום של בתי סוהר בעולם. פעילים מאוד בתחום שדות תעופה, לרבות חיל האוויר האמריקאי המצטייד בסנסורים שלנו להגן על שדות התעופה שלו.
"מכירת סנסורים מאוד מושפעת ממצב הכלכלה העולמית. כאשר מעכבים בניית שדה תעופה בגלל הכלכלה אז ברור שמכירת סנסורים גם מתעכבת. אנחנו הספק הגדול ביותר בארה"ב לסנסורים להגנה היקפית, מוכרים שם בסדר גודל של עשרה מיליון דולר בשנה. המתחרים שלנו בארה"ב הן חברות פרטיות, ורובן מתמקדות בטכנולוגיה אחת או שתיים. בטכנולוגיות שבהן המתחרים שלנו פועלים, יש להן יתרון עלינו כי הן הפכו להיות ממוקדים. אנחנו מטבע הדברים מרחיבים את הפורטפוליו שלנו. יש לנו טכנולוגיות שבהן יש לנו בלעדיות שנובעת מכך שהפטנט הוא שלנו, כמו טכנולוגיות של כבל טמון באדמה. קבוצת מגל, דרך סנסטאר, מפתחת פיתרון של כבל טמון באדמה שקורן ויוצר מעטפת אשר מי שחולף דרכה – יוצר התרעה. עם השנים הצלחנו להבדיל בין אדם ובין חתול או בעל חיים אחר, להעניק איכון מדויק של מטר-שניים של הפולש".
איזה טכנולוגיות נוספות התפתחו בתחום הזה?
"לאחרונה, השקנו מוצר חדש שנקרא LONG RANGE FIBER שהשימוש בו נעשה באמצעות הטמנה באדמה. זה נותן התראה בלתי נראית. זה מתאים לאתרים גדולים בעלי היקף גדול יותר. ככל שהאתר גדול יותר, העלות-תועלת באה לידי ביטוי בצורה טובה יותר. מדובר במוצר שניתן להתקנה על הגדר עצמה וגם מתחת לאדמה. הוא עובד באמצעות פיבר-אופטיק. הקרן שעוברת בו יוצרת הד חוזר, אם היא נתקלת בהפרעה. מאוד דומה למכ"ם. הטכנולוגיה הגיעה לידי יכולת לזהות אותות מאוד חלשים, משום שהבעיה פה היא שההד החוזר מהפרעה בתוך הפיבר הוא כל כך קטן שצריך יכולת ממנה לנתח אותה ולהוציא אינפורמציה נכונה. זה קשור לטכנולוגיה של עיבוד. המוצר מגיב לרעידות שמפריעות לקרן.
"אנחנו פיתחנו בנוסף מערכת סייסמית שטמונה באדמה שנראית PIPE GUARD. המערכת מותקנת כדי להגן על קווי הולכה של צינורות נפט או גז. הכוונה היא להתקין כל כמה קילומטרים סנסור כזה, שיהיה רדום ואז כאשר הוא מופרע הוא מתעורר ומעביר אות באמצעות אנטנה כי הוא זיהה הפרעה. הסנסור חי באופן עצמאי בשטח. זה בא למנוע ניסיונות פגיעה בצנרת באמצעות חפירה. הסנסור מתמודד עם דרישות נוספות – כמו הגנה על חדרי כספות של בנקים מתחת לאדמה. זה מצליח מאוד בדרום אמריקה. בנוסף, יש לו יישום חדשני לכאורה שלא בא מהיבט אבטחה אלא איכות סביבה.
"גוף אמריקאי מחקרי שחיפש פיתרון להבטיח שבעת עבודות תשתית לא ייגרם נזק למערכות תשתית קיימות, בחר בפיתרון שלנו, אבל איתגר אותנו בכך שדרש שהמערכת תגלה כלי עבודה בתדר מאוד קטן ותזהה אותו במרחק מסוים. אנחנו מקווים שזה יהפוך להיות מוצר סדרתי בשימושים הללו בארה"ב. זו נישה נוספת, אבל היא מתבססת על יכולות קיימות של עיבוד אות".
בניגוד לגדר ההפרדה מסביב לקו הירוק, הגדר שמוקמת לאורך גבול מצרים בדרום היא "טיפשה". איך אתה מסביר את זה?
"אני לא יודע להסביר את זה. אני עדיין מקווה שישנו את ההחלטה ויציבו על הגדר, או יותר נכון על החומה שנראית כמו גדר, סנסורים. אנחנו לא עובדים על הפרויקט אבל מציעים מיוזמתנו פיתרון להתקין סנסורים על הגדר כפי שהיא. הגדר הזאת מאוד רובוסטית וגבוהה, אם מישהו ינסה להניח עליה סולם ולטפס היא לא תזוז. מצד שני הגדר היא לא רק מחסום אלא היא בנויה עם קונצרטינה של קוצים. כמעט בכל סנטימטר יש סכין, ואם מישהו עולה עליה זה קטלני. מצד שני, קל מאוד לחתוך את זה בצורה אינטליגנטית".
בראייתכם, גדר ההפרדה עם הרשות הפלשתינית היא סיפור הצלחה?
"היא בהחלט מבצעת את המשימה שציפו ממנה".
והאם ניתן לעשות את אותו דבר גם בגבול ארה"ב-מקסיקו? או במקומות אחרים בעולם?
"צריך להיות צנועים ולהגיד שלהגן על גבול של אלפי קילומטרים, באזורים בעלי נתוני קרקע כמו ג'ונגלים ואזורים של מים, זה לא בהכרח דומה. כל אזור והפתרון המתאים לו".
