האסטרטגיה האיראנית עובדת
בישראל עסוקים במערכת הבחירות, בארה"ב במשבר הפיננסי אבל באיראן עסקים כרגיל - הצנטריפוגות ממשיכות להסתובב. בצה"ל מתכננים להקים עוד מספר גדודים חרדים, מה ידעו האלופים רוסו וקפלינסקי על מסמך הרפז והכשלים של "עמוד ענן". התשובות בטור השבועי של עמיר רפפורט
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
(צילום:AP)
יכול להיות שהאירוע הביטחוני המשמעותי של השבוע אירע בחווה לגידול עופות בעיירה טיר חרפא שבדרום לבנון. כלי תקשורת בלבנון דיווחו על פיצוץ מסתורי שארע במחסן נשק של חיזבאללה ביום שני בבוקר. חיזבאללה מצידו סגר, כמובן, את השטח ולא נידב פרטים.
לאירוע כזה יש פוטנציאל הסלמה גדול. אם ארגון חיזבאללה יחליט להאשים את ישראל בגלוי, התגובה שלו יכולה להיות ירי לכיוון יישובי הצפון, שיוביל לסיבוב הסלמה משמעותי. זה לא קרה, הפעם. האם זה אומר שישראל לא הייתה מעורבת בפיצוץ? בהחלט לא. גורמים רבים במערב (וגם במדינות ערב) מעריכים כי ישראל עומדת מאחורי הפיצוץ הזה, כמו גם מאחורי שורה ארוכה של פיצוצים מטהרן ועד סודאן. קשה שלא להסכים עם ההערכה שלהם, במיוחד כאשר מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, אמר השבוע און קאמרה כי מי שישן עם מחסני נשק מתחת לחלון, לא צריך להתפלא שהם מתפוצצים.
גם אם ישראל אחראית לפיצוץ וגם אם לא, האירוע מאפשר עוד הצצה למסכת האירועים המרתקת, שמתחוללת במלוא עוזה בכל רחבי המזרח התיכון. לגופו של עניין, גם אם חסן נסראללה משוכנע שישראל אחראית לפיצוץ, יש לו סיבה טובה לא להכריז על כך ולא ליזום סיבוב לחימה נוסף מול ישראל. זה לא רק בגלל ההרתעה הישראלית שהושגה לאחר מלחמת לבנון השנייה: נסראללה חושש בראש ובראשונה מתגובת פטרוניו האיראניים.
ומבחינת איראן, מחסן הנשק הוא אתר שולי לעומת התמונה הגדולה באמת – הם בנו את כוחו של חיזבאללה לאחר 2006 כאיום עצום על ישראל, שאותו יפעילו אך ורק בתגובה על תקיפה ישראלית או אמריקאית על אדמת איראן (נוסף לירי טילים לעבר ישראל, שיבוצע מאיראן). כל מטרה אחרת שולית לעומת העניין הזה. לא שווה לתת לישראל סיבה לפגוע במשגרים ארוכי הטווח לפני ה"דבר האמיתי" (כמו הנזק שנגרם לטילים ארוכי הטווח ברצועת עזה במהלך מבצע "עמוד ענן" בחודש שעבר, למשל).
נסראללה חטף מהאיראנים נזיפה קשה, על ההרפתקאה שאליה יצא בקיץ של 2006, עם החטיפה שהתגלגלה למלחמה. מאז הם יושבים לו על הווריד: נסראללה אינו רשאי לפתוח בשום מהלך צבאי כנגד ישראל ללא אישור מפורש מהבוסים בטהרן. יש לו גם שיקולי פנים, למה לא כדאי לו להתסבך עם ישראל בעיצוי הזה, אבל סך שיקוליו מתגמדים לעומת ההוראות שהוא מקבל מהבוסים האמיתיים.
איראן צועדת לפצצה
ואם מדברים על איראן, אפשר להעריך כי ישראל שולטת בגובה הלהבות של הפרסומים בעולם אודות פצצת הגרעין האיראנית שבדרך. אם הדרג המדיני (או מחלקה מיוחדת ללוחמת מידע באגף המודיעין של צה"ל) מעוניינים בכך, הנושא עולה בין רגע לראש הכותרת העולמיות. מספיק איור ילדותי של פצצה בידיו של ראש הממשלה נתניהו או הדלפה ממקורות צבאיים "מערביים" אנונימיים כדי לתפוס כותרת באחד העיתונים החשובים בארצות הברית, כותרת שתצוטט על ידי כל שאר כלי התקשורת בעולם.
כמובן, שגם גורמים אמריקאים אינם חפים ממניפולציות תקשורתיות בסוגיה האיראנית. בשבועות האחרונים, שבהם נשבר התיקו הממושך במלחמת האזרחים בסוריה (לטובת המורדים), ירד הנושא האיראני מסדר היום הציבורי. זה לא אומר שהמלחמה על הפצצה שבדרך הסתיימה. יש להניח כי ישראל ממשיכה במאמצי הסיכול נגד הפצצה, אבל השורה התחתונה מדאיגה: נכון לעכשיו, האסטרטגיה האיראנית עובדת. קיים סיכוי לא רע שהיא תגיע לפצצה.
קבלו תסריט בעל סיכוי סביר להתממשות: בזמן שישראל עסוקה במערכת הבחירות שלה, וארצות הברית מתעניינת בראש ובראשונה בסכנת הנפילה מהמצוק הפיננסי בתחילת 2013, האיראנים מאיצים ממש בימים אלה את תכנית הגרעין שלהם. הצנטריפוגות עובדות בשיא הקצב להעשיר אורניום. זה לא בהכרח יימשך כך – אף אחד במערב לא יהיה מופתע אם בתחילת האביב הבא, בדיוק כשארצות הברית תנסה לךגבש קואליציה להחריף (שוב) את הסנקציות הכלכליות על איראן ואולי אפילו לתקוף אותה, יודיעו האיראנים באופן חד צדדי כי הם מקפיאים את ההעשרה. אם זה יקרה, לא מדובר יהיה בכניעה מבחינתם, אלא בעבודה לפי תכנית סדורה מראש.
עד לאביב הבא יהיו לאיראנים כבר יותר מ-200 ק"ג אוראניום מועשר שיוכל להתאים לשימוש לפצצת גרעין (רמת העשרה של 20 אחוז ומעלה היא הבסיס). זו כמות נאה. את המשך ההעשרה הם יוכלו לעשותב קצב שלהם, במקומות מסתור, הרחק מעיני הפקחים של האו"ם. במקביל, ישלימו את פיתוח הנפץ של פצצת הגרעין המתוכננת, ואת התאמת הפצצה העתידית לאמצעי שיגור (כולל השלמת התכנית שלהם לפיתוח טילי שיוט, מבוססים על טכנולוגיית טילים מתוצרת ברית המועצות, שרכשו בעשור שעבר באוקראינה). מנקודה זו ואילך האיראנים גם יוכלו לבחור את העיתוי שבו יפרצו קדימה ויכריזו על נשק גרעיני שברשותם.
כשבישראל דיברו בשנים האחרונות שחייבים למנוע מאיראן להיות "מדינת סף" התכוונו בדיוק למצב הזה. אבל הדיבורים לא עזרו. איראן בדרך להיות שם. סביר להניח כי למאיר דגן ,שמתאושש מניתוח ההשתלה שעבר בבלארוס, היו סיבות טובות להתנגדות הנחרצת שהשמיע כנגד האפשרות שישראל תתקוף בעצמה את מתקני הגרעין האיראניים. כראש מוסד הוא היה חשוף לחומר שרק הוא וראש הממשלה ידעו. אפילו לא ראש הממשלה. מה היה החומר הזה? כך או כך, כידוע, מאיר דגן לא היה בודד בהתנגדותו לתקיפה.
גם הרמטכ"ל בתחילת העשור, רא"ל גבי אשכנזי, וראש השב"כ, יובל דיסקין, היו אתו. אחד היועצים הצמודים ביותר של אשכנזי, שהתנגד גם כן לתקיפה ישראלית באיראן ללא מהלך מתואם עם ארה"ב, היה הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק ז"ל, שהובא ביום חמישי למנוחות.
ארבעה גדודי חרדים
ואם מזכירים את ליפקין-שחק ז"ל גם כאן, הנה עובדה שכמעט נשכחה ולא הוזכרה בשלל הסיכומים על השירות המפואר שלו: כמפקד חטיבת הצנחנים אמנון ליפקין-שחק היה אחראי לכיבוש הראשון של הבופור, במהלך מבצע ליטאני ב-1978. מפקד הסיירת של שחק היה אחד לא מוכר אז, משה (בוגי ) יעלון. אחרי המבצע, צה"ל נסוג מהמצודה, שנכבשה מחדש במחיר יקר במלחמת לבנון הראשונה, ושוב ננטשה.
וגם זה לא פורסם - אמנון ליפקין-שחק היה הראשון שאיפשר שירות סקטוריאלי של חרדים בצה"ל. מעשה שהיה כך היה: בשנת 1998 הגיע לרמטכ"ל שחק ראש האגף החברתי במשרד הביטחון, תא"ל (מיל') יהודה דובדבני, שהיה אחד משני סגניו בצנחנים ב"ליטאני". דובדבני סיפר כי גייס גרעין של 30 חרדים שמעוניינים לשרת יחדיו כלוחמי חי"ר, בתנאי שיוכלו לשמור על אורח חייהם החרדי. "השתגעת, זה בחיים לא יעבוד", אמר הרמטכ"ל, אבל נתן לדובדבני אור ירוק להמשיך ביוזמה.
שנה-שנתיים לאחר מכן הוקם על בסיס אותה יוזמה גדוד הנח"ל החרדי הראשון שנקרא "נצח יהודה". הגדוד משרת בדרך כלל במשימות מבצעיות באיזור בקעת הירדן. הוא קיים ופעיל עד היום, אך לא הוקמו גדודי נח"ל חרדי לוחם בעקבותיו. צה"ל העדיף לשלב את החרדים הלא רבים שמתגייסים במסלולי שירות לא קרביים לחרדים המכונים "שח"ר" (שירות חרדים). ככלל, צה"ל אינו מאמין בגדודים סקטוריאליים (מודל שקיים בלא מעט צבאות אחרים בעולם, כולל הצבא הבריטי). אבל, מה שלא עושה האדיאולוגיה עושים הצרכים בשטח.
והנה מה שיכול לקרות בשנה הקרובה - יוקמו עוד שלושה ארבעה גדודי נח"ל חרדי (שייקראו "נצ"ח ישראל" ולא "נצ"ח יהודה"), חלק הגדול מהכוח החדש עשוי להישלח לשירות בגבול החם בין ישראל למצרים, שככל שמוסיפים אליו עוד כוחות, תמיד צריך יותר. בשבוע שעבר פורסם כאן כי במערכת הביטחון מציינים בסיפוק כי מתוך 1,500 בני נוער שקיבלו צו להתייצב בלשכת גיוס לאחר פקיעת תוקפו של "חוק טל", רק בודדים סירבו להתייצב. זה עדיין לא אומר כלום.
מרד נגד הגיוס יכול להתעורר, בהוראת הרבנים, כאשר יחל הגיוס של בני הנוער בפועל (כמה עשרות מיועדים להתגייס בחודש מרס 2013, ומאות, אם לא אלפים, באוגוסט הבא). היועץ המשפטי של משרד הביטחון, אחז בין ארי, עמל בימים אלה על ניסוח חוק גיוס חדש לחרדים, כתחליף לחוק טל. הנושא בכל מקרה יעלה לכותרות מיד לאחר הבחירות, כאשר כל המפלגות יתנצחו בעניינו במסגרת המו"מ הקואליציוני.
בינתיים, בצה"ל מכינים בשיא את הרצינות את התכנית להקמת גדודי "נצ"ח ישראל" החדשים.
ועדת חקירה, ועדת בדיקה
וזה יקרה סוף סוף ביום ראשון הקרוב: ועדת הכנסת (היוצאת) לביקורת המדינה תקבל לידיה את הדו"ח המיוחד של מבקר המדינה בפרשת מסמך הרפז. אחר כך יעברו עוד שבוע-שבועיים עד שדו"ח מצנוזר (על פי הוראות מחלקת ביטחון מידע) יפורסם גם לציבור הרחב.
בצה"ל הפרשה לא תגווע: הרמטכ"ל החליט למנות ועדת חקירה (בראשות תא"ל קובי ברק) וועדת בדיקה (בראשות אלוף מי'ל) יום טוב סמיה, שלה יש אפילו סמכויות להורות על חקירה פלילית.
בינתיים, מינוי אייזנקוט אושר סופית על ידי היועץ המשפטי לממשלה בתום מסע יסורים ארוך במיוחד. אייזנקוט כבר נמצא בחפיפה עם סגן הרממטכ"ל היוצא, אלוף יאיר נוה. החילופים ייערכו בעוד כשבועיים.
המשימה האחרונה של נוה והראשונה של אייזנקוט כסגן רמטכ"ל יכולה להיות השלמת תכנית העבודה של צה"ל לשנת 2013.
כשלי "עמוד ענן"
ועוד עניין שמטריד מאוד את צה"ל: כשלים שהתגלו בתחקירים של "עמוד ענן". כחודש לאחר המבצע הושלמו התחקירים ברמת החטיבות והאוגדות, ובתוך ימים אחדים עומד להיערך תחקיר מטכ"לי. כמו בכל מבצע או תרגיל - תחקיר מעמיק חושף אינספור כשלים. במקרה של "עמוד ענן", אחד הכשלים החמורים בלט מאוד לעין כבר במהלך ימי המבצע עצמם – ריכוז אלפי חיילים מילואים בשטחי כינוס שהיו חשופים מאוד לאש ששוגרה לכיוונם מרצועת עזה.
זה לא הכשל היחיד, וכמובן שהיו גם לקחים חיוביים (כמו הציוד שקיבלו המילאומניקים, שהיה כלל, בהחלט לא רע). אבל על הבעיה העיקרית של"עמוד ענן" ספק אם התחקיר המטכ"לי יצביע במפורש: חודש אחרי, נראה כי מבצע "עמוד ענן" תרם להחלשת ההרתעה הישראלית מול החמאס והציבור הפלשתיני בכללותו יותר מאשר לחיזוקה אותה.
ברצועת עזה השתרר שקט מוחלט מאז סיום המבצע, אבל ביהודה ושומרון השטח ממשיך לתסוס (גם אם מספר האירועים האלימים היה נמוך באופן יחסי, השבוע).
**
הכתבה מתפרסמת גם במוסף שבת של העיתון מעריב
יכול להיות שהאירוע הביטחוני המשמעותי של השבוע אירע בחווה לגידול עופות בעיירה טיר חרפא שבדרום לבנון. כלי תקשורת בלבנון דיווחו על פיצוץ מסתורי שארע במחסן נשק של חיזבאללה ביום שני בבוקר. חיזבאללה מצידו סגר, כמובן, את השטח ולא נידב פרטים.
לאירוע כזה יש פוטנציאל הסלמה גדול. אם ארגון חיזבאללה יחליט להאשים את ישראל בגלוי, התגובה שלו יכולה להיות ירי לכיוון יישובי הצפון, שיוביל לסיבוב הסלמה משמעותי. זה לא קרה, הפעם. האם זה אומר שישראל לא הייתה מעורבת בפיצוץ? בהחלט לא. גורמים רבים במערב (וגם במדינות ערב) מעריכים כי ישראל עומדת מאחורי הפיצוץ הזה, כמו גם מאחורי שורה ארוכה של פיצוצים מטהרן ועד סודאן. קשה שלא להסכים עם ההערכה שלהם, במיוחד כאשר מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, אמר השבוע און קאמרה כי מי שישן עם מחסני נשק מתחת לחלון, לא צריך להתפלא שהם מתפוצצים.
גם אם ישראל אחראית לפיצוץ וגם אם לא, האירוע מאפשר עוד הצצה למסכת האירועים המרתקת, שמתחוללת במלוא עוזה בכל רחבי המזרח התיכון. לגופו של עניין, גם אם חסן נסראללה משוכנע שישראל אחראית לפיצוץ, יש לו סיבה טובה לא להכריז על כך ולא ליזום סיבוב לחימה נוסף מול ישראל. זה לא רק בגלל ההרתעה הישראלית שהושגה לאחר מלחמת לבנון השנייה: נסראללה חושש בראש ובראשונה מתגובת פטרוניו האיראניים.
ומבחינת איראן, מחסן הנשק הוא אתר שולי לעומת התמונה הגדולה באמת – הם בנו את כוחו של חיזבאללה לאחר 2006 כאיום עצום על ישראל, שאותו יפעילו אך ורק בתגובה על תקיפה ישראלית או אמריקאית על אדמת איראן (נוסף לירי טילים לעבר ישראל, שיבוצע מאיראן). כל מטרה אחרת שולית לעומת העניין הזה. לא שווה לתת לישראל סיבה לפגוע במשגרים ארוכי הטווח לפני ה"דבר האמיתי" (כמו הנזק שנגרם לטילים ארוכי הטווח ברצועת עזה במהלך מבצע "עמוד ענן" בחודש שעבר, למשל).
נסראללה חטף מהאיראנים נזיפה קשה, על ההרפתקאה שאליה יצא בקיץ של 2006, עם החטיפה שהתגלגלה למלחמה. מאז הם יושבים לו על הווריד: נסראללה אינו רשאי לפתוח בשום מהלך צבאי כנגד ישראל ללא אישור מפורש מהבוסים בטהרן. יש לו גם שיקולי פנים, למה לא כדאי לו להתסבך עם ישראל בעיצוי הזה, אבל סך שיקוליו מתגמדים לעומת ההוראות שהוא מקבל מהבוסים האמיתיים.
איראן צועדת לפצצה
ואם מדברים על איראן, אפשר להעריך כי ישראל שולטת בגובה הלהבות של הפרסומים בעולם אודות פצצת הגרעין האיראנית שבדרך. אם הדרג המדיני (או מחלקה מיוחדת ללוחמת מידע באגף המודיעין של צה"ל) מעוניינים בכך, הנושא עולה בין רגע לראש הכותרת העולמיות. מספיק איור ילדותי של פצצה בידיו של ראש הממשלה נתניהו או הדלפה ממקורות צבאיים "מערביים" אנונימיים כדי לתפוס כותרת באחד העיתונים החשובים בארצות הברית, כותרת שתצוטט על ידי כל שאר כלי התקשורת בעולם.
כמובן, שגם גורמים אמריקאים אינם חפים ממניפולציות תקשורתיות בסוגיה האיראנית. בשבועות האחרונים, שבהם נשבר התיקו הממושך במלחמת האזרחים בסוריה (לטובת המורדים), ירד הנושא האיראני מסדר היום הציבורי. זה לא אומר שהמלחמה על הפצצה שבדרך הסתיימה. יש להניח כי ישראל ממשיכה במאמצי הסיכול נגד הפצצה, אבל השורה התחתונה מדאיגה: נכון לעכשיו, האסטרטגיה האיראנית עובדת. קיים סיכוי לא רע שהיא תגיע לפצצה.
קבלו תסריט בעל סיכוי סביר להתממשות: בזמן שישראל עסוקה במערכת הבחירות שלה, וארצות הברית מתעניינת בראש ובראשונה בסכנת הנפילה מהמצוק הפיננסי בתחילת 2013, האיראנים מאיצים ממש בימים אלה את תכנית הגרעין שלהם. הצנטריפוגות עובדות בשיא הקצב להעשיר אורניום. זה לא בהכרח יימשך כך – אף אחד במערב לא יהיה מופתע אם בתחילת האביב הבא, בדיוק כשארצות הברית תנסה לךגבש קואליציה להחריף (שוב) את הסנקציות הכלכליות על איראן ואולי אפילו לתקוף אותה, יודיעו האיראנים באופן חד צדדי כי הם מקפיאים את ההעשרה. אם זה יקרה, לא מדובר יהיה בכניעה מבחינתם, אלא בעבודה לפי תכנית סדורה מראש.
עד לאביב הבא יהיו לאיראנים כבר יותר מ-200 ק"ג אוראניום מועשר שיוכל להתאים לשימוש לפצצת גרעין (רמת העשרה של 20 אחוז ומעלה היא הבסיס). זו כמות נאה. את המשך ההעשרה הם יוכלו לעשותב קצב שלהם, במקומות מסתור, הרחק מעיני הפקחים של האו"ם. במקביל, ישלימו את פיתוח הנפץ של פצצת הגרעין המתוכננת, ואת התאמת הפצצה העתידית לאמצעי שיגור (כולל השלמת התכנית שלהם לפיתוח טילי שיוט, מבוססים על טכנולוגיית טילים מתוצרת ברית המועצות, שרכשו בעשור שעבר באוקראינה). מנקודה זו ואילך האיראנים גם יוכלו לבחור את העיתוי שבו יפרצו קדימה ויכריזו על נשק גרעיני שברשותם.
כשבישראל דיברו בשנים האחרונות שחייבים למנוע מאיראן להיות "מדינת סף" התכוונו בדיוק למצב הזה. אבל הדיבורים לא עזרו. איראן בדרך להיות שם. סביר להניח כי למאיר דגן ,שמתאושש מניתוח ההשתלה שעבר בבלארוס, היו סיבות טובות להתנגדות הנחרצת שהשמיע כנגד האפשרות שישראל תתקוף בעצמה את מתקני הגרעין האיראניים. כראש מוסד הוא היה חשוף לחומר שרק הוא וראש הממשלה ידעו. אפילו לא ראש הממשלה. מה היה החומר הזה? כך או כך, כידוע, מאיר דגן לא היה בודד בהתנגדותו לתקיפה.
גם הרמטכ"ל בתחילת העשור, רא"ל גבי אשכנזי, וראש השב"כ, יובל דיסקין, היו אתו. אחד היועצים הצמודים ביותר של אשכנזי, שהתנגד גם כן לתקיפה ישראלית באיראן ללא מהלך מתואם עם ארה"ב, היה הרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק ז"ל, שהובא ביום חמישי למנוחות.
ארבעה גדודי חרדים
ואם מזכירים את ליפקין-שחק ז"ל גם כאן, הנה עובדה שכמעט נשכחה ולא הוזכרה בשלל הסיכומים על השירות המפואר שלו: כמפקד חטיבת הצנחנים אמנון ליפקין-שחק היה אחראי לכיבוש הראשון של הבופור, במהלך מבצע ליטאני ב-1978. מפקד הסיירת של שחק היה אחד לא מוכר אז, משה (בוגי ) יעלון. אחרי המבצע, צה"ל נסוג מהמצודה, שנכבשה מחדש במחיר יקר במלחמת לבנון הראשונה, ושוב ננטשה.
וגם זה לא פורסם - אמנון ליפקין-שחק היה הראשון שאיפשר שירות סקטוריאלי של חרדים בצה"ל. מעשה שהיה כך היה: בשנת 1998 הגיע לרמטכ"ל שחק ראש האגף החברתי במשרד הביטחון, תא"ל (מיל') יהודה דובדבני, שהיה אחד משני סגניו בצנחנים ב"ליטאני". דובדבני סיפר כי גייס גרעין של 30 חרדים שמעוניינים לשרת יחדיו כלוחמי חי"ר, בתנאי שיוכלו לשמור על אורח חייהם החרדי. "השתגעת, זה בחיים לא יעבוד", אמר הרמטכ"ל, אבל נתן לדובדבני אור ירוק להמשיך ביוזמה.
שנה-שנתיים לאחר מכן הוקם על בסיס אותה יוזמה גדוד הנח"ל החרדי הראשון שנקרא "נצח יהודה". הגדוד משרת בדרך כלל במשימות מבצעיות באיזור בקעת הירדן. הוא קיים ופעיל עד היום, אך לא הוקמו גדודי נח"ל חרדי לוחם בעקבותיו. צה"ל העדיף לשלב את החרדים הלא רבים שמתגייסים במסלולי שירות לא קרביים לחרדים המכונים "שח"ר" (שירות חרדים). ככלל, צה"ל אינו מאמין בגדודים סקטוריאליים (מודל שקיים בלא מעט צבאות אחרים בעולם, כולל הצבא הבריטי). אבל, מה שלא עושה האדיאולוגיה עושים הצרכים בשטח.
והנה מה שיכול לקרות בשנה הקרובה - יוקמו עוד שלושה ארבעה גדודי נח"ל חרדי (שייקראו "נצ"ח ישראל" ולא "נצ"ח יהודה"), חלק הגדול מהכוח החדש עשוי להישלח לשירות בגבול החם בין ישראל למצרים, שככל שמוסיפים אליו עוד כוחות, תמיד צריך יותר. בשבוע שעבר פורסם כאן כי במערכת הביטחון מציינים בסיפוק כי מתוך 1,500 בני נוער שקיבלו צו להתייצב בלשכת גיוס לאחר פקיעת תוקפו של "חוק טל", רק בודדים סירבו להתייצב. זה עדיין לא אומר כלום.
מרד נגד הגיוס יכול להתעורר, בהוראת הרבנים, כאשר יחל הגיוס של בני הנוער בפועל (כמה עשרות מיועדים להתגייס בחודש מרס 2013, ומאות, אם לא אלפים, באוגוסט הבא). היועץ המשפטי של משרד הביטחון, אחז בין ארי, עמל בימים אלה על ניסוח חוק גיוס חדש לחרדים, כתחליף לחוק טל. הנושא בכל מקרה יעלה לכותרות מיד לאחר הבחירות, כאשר כל המפלגות יתנצחו בעניינו במסגרת המו"מ הקואליציוני.
בינתיים, בצה"ל מכינים בשיא את הרצינות את התכנית להקמת גדודי "נצ"ח ישראל" החדשים.
ועדת חקירה, ועדת בדיקה
וזה יקרה סוף סוף ביום ראשון הקרוב: ועדת הכנסת (היוצאת) לביקורת המדינה תקבל לידיה את הדו"ח המיוחד של מבקר המדינה בפרשת מסמך הרפז. אחר כך יעברו עוד שבוע-שבועיים עד שדו"ח מצנוזר (על פי הוראות מחלקת ביטחון מידע) יפורסם גם לציבור הרחב.
בצה"ל הפרשה לא תגווע: הרמטכ"ל החליט למנות ועדת חקירה (בראשות תא"ל קובי ברק) וועדת בדיקה (בראשות אלוף מי'ל) יום טוב סמיה, שלה יש אפילו סמכויות להורות על חקירה פלילית.
בינתיים, מינוי אייזנקוט אושר סופית על ידי היועץ המשפטי לממשלה בתום מסע יסורים ארוך במיוחד. אייזנקוט כבר נמצא בחפיפה עם סגן הרממטכ"ל היוצא, אלוף יאיר נוה. החילופים ייערכו בעוד כשבועיים.
המשימה האחרונה של נוה והראשונה של אייזנקוט כסגן רמטכ"ל יכולה להיות השלמת תכנית העבודה של צה"ל לשנת 2013.
כשלי "עמוד ענן"
ועוד עניין שמטריד מאוד את צה"ל: כשלים שהתגלו בתחקירים של "עמוד ענן". כחודש לאחר המבצע הושלמו התחקירים ברמת החטיבות והאוגדות, ובתוך ימים אחדים עומד להיערך תחקיר מטכ"לי. כמו בכל מבצע או תרגיל - תחקיר מעמיק חושף אינספור כשלים. במקרה של "עמוד ענן", אחד הכשלים החמורים בלט מאוד לעין כבר במהלך ימי המבצע עצמם – ריכוז אלפי חיילים מילואים בשטחי כינוס שהיו חשופים מאוד לאש ששוגרה לכיוונם מרצועת עזה.
זה לא הכשל היחיד, וכמובן שהיו גם לקחים חיוביים (כמו הציוד שקיבלו המילאומניקים, שהיה כלל, בהחלט לא רע). אבל על הבעיה העיקרית של"עמוד ענן" ספק אם התחקיר המטכ"לי יצביע במפורש: חודש אחרי, נראה כי מבצע "עמוד ענן" תרם להחלשת ההרתעה הישראלית מול החמאס והציבור הפלשתיני בכללותו יותר מאשר לחיזוקה אותה.
ברצועת עזה השתרר שקט מוחלט מאז סיום המבצע, אבל ביהודה ושומרון השטח ממשיך לתסוס (גם אם מספר האירועים האלימים היה נמוך באופן יחסי, השבוע).
**
הכתבה מתפרסמת גם במוסף שבת של העיתון מעריב
