מתקפת הטרור שהביאה להקמת “כידון"
רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן הביא לשינוי מדיניות המוסד, שהחל לבצע פעולות התנקשות בחו”ל, והקים על פי מקורות זרים את יחידת “כידון”. ראש המוסד באותם ימים, צבי זמיר, מדבר: “במוסד היו חילוקי דעות אבל לקחנו את המשימה על עצמנו ועשינו את העבודה”
הגנה לישראל
| 19/05/2011
(צילום:AP)
זה קרה במשך 19 שעות שזיעזעו את העולם, במהלך ה-5 וה-6 בספטמבר 1972. קבוצה של טרוריסטים חברי ארגון “ספטמבר השחור” השתלטה על חברי המשלחת ההישראלית לאולימפיאדת מינכן. שניים מחברי המשלחת נרצחו בתוך מגורי המשלחת הישראלית בכפר האולימפי תוך כדי השתלטות המחבלים על חברי המשלחת, ותשעה נוספים, שהוחזקו כבני ערובה, נרצחו במהלך ניסיון חילוץ כושל של משטרת גרמניה.
בקרב נהרגו גם שוטר גרמני אחד וחמישה מתוך שמונת המחבלים. שלושת המחבלים שנותרו בחיים שוחררו בצעד מביש על ידי קנצלר גרמניה מספר שבועות לאחר מכן בעקבות חטיפת מטוס לופטנזה ליגוסלביה. ממשלת ישראל החליטה לשים איקס על כל מי שהיה מעורב בפיגוע ובתכנונו. כך הפך הטבח במינכן, ליריית הפתיחה למסע החיסולים הראשון של ישראל.
עד אז התנקשויות וחיסולים נחשבו כאמצעי שיש לנקוט בו רק כמוצא האחרון, מחשש שחיסולים אלה יגררו פעולות נקם. כיום, חיסולים כאלה הם חלק בלתי נפרד ממדיניות הביטחון של ישראל. גוף הביצוע - “המוסד” שהיה אחראי לחיסולם של חברי ארגון “ספטמבר השחור”, שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח במסגרת המבצע שנודע בשם “זעם האל”, עבר לאחר מכן שינויים מבניים רבים.
ראש המוסד באותה העת, האלוף (מיל’) צבי זמיר, אומר בראיון לישראל דיפנס כי הטבח ההוא היה ראשון מסוגו. “זה היה האירוע הראשון שעשה הפת”ח”, אומר זמיר. “בטרור היו כמה שלבים. הייתה הפעילות שביצעו ארגונים שמאלניים שפעלו בישראל ובחו”ל, ארגונים קטנים שפעלו בשם ההתנגדות הפלסטינית והשקפת עולם שמאלנית קיצונית. אך זו הייתה הפעם הראשונה שהפת”ח, שהיה מאורגן יותר מבחינה מבצעית ואידיאולוגית, עמד מאחורי אירוע בינלאומי ייחודי כזה, על אדמת גרמניה.
“היו התרעות על הכוונת לפגוע בישראלים בודדים או בנציגויות ישראליות, ואני חייב להגיד שנציגי הביטחון בשגרירויות עשו כל מה שביכולתם לדאוג לאבטחה ראויה. היה אפשר לצפות מהגרמנים להתכונן לדבר כזה. לנו לא הייתה את האפשרות לפעול על אדמת גרמניה”.
ימי הטרור
ארגון אשף הוקם במהלך שנות ה-60 של המאה הקודמת. בחודשים שקדמו לאולימפיאדת מינכן התרחשו מספר אירועי טרור גדולים נגד יעדים ישראליים בארץ ומחוצה לה, ביניהם חטיפת מטוס סבנה על ידי חברי ארגון “ספטמבר השחור” ב-8 במאי 1972, אולם אירוע זה הסתיים בהצלחה לאחר שכוחות מסיירת מטכ”ל השתלטו על המחבלים ושחררו את בני הערובה. מנגד, בסוף אותו חודש 30 במאי 1972, ביצעו חברי ארגון הטרור “הצבא האדום היפני”, שפעלו בשליחות החזית העממית, מתקפת טרור בנמל התעופה לוד ורצחו 24 בני אדם.
אותו ארגון שנוסד שנה קודם לכן, קיים קשרים עם החזית העממית לשחרור פלסטין ונחשב בזמנו לאחד מארגוני הגרילה המסוכנים ביותר. “עד האירוע במינכן, הגישה של ראש הממשלה גולדה מאיר, הייתה שיש להגיע להבנה בין ישראל למדינה המארחת, מתוך הנחה שאותה מדינה תדאג לביטחון אזרחים זרים בתחומה, כולל נציגים ישראליים. האירוע במינכן ריסק את ההנחה הזו. 11 נרצחו בגלל אוזלת יד המרתיחה את הדעת. הגרמנים בקשו לקיים אולימפיאדה ברוח יוון העתיקה, בין היתר בהתקנת גדר נמוכה ושומרים גרמנים שמסתובבים עם אלות במקום עם רובים. הרצח במינכן גרם לזעזוע בעולם כולו ובאירופה בפרט, אולם גם לאחר מכן לא ראינו מאמץ מיוחד במדינות האלה. האחריות נפלה עלינו ואנחנו לקחנו על עצמנו להגן על מה ומי שנדרש, גם לאסוף מידע וגם לסכל. סידורי הביטחון הללו פגעו במידה מסוימת בתפקוד של השגרירויות”, אומר זמיר.
כהונתו של זמיר כראש המוסד עמדה בסימן המאבק בטרור הפלשתיני, מאמצים להשיג מידע על ההכנות של מדינות ערב למלחמה נוספת (כזכור, זמיר ניסה להתריע בפני גורמי הממשל על כוונות סאדאת לפתוח במלחמת יום הכיפורים), ומבצעי עלייה של יהודים מסוריה ומעיראק.
“כשהתחיל נושא הטרור היינו צריכים לגדול. התאמנו את מבנה הארגון, קלטנו ואמנו אנשים חדשים, והוספנו גורמי סיוע ופיקוח, כולל יכולת טכנית. יחד עם זה לא הפסקנו באיסוף מודיעין” מספר זמיר. דפוס פעולה חדש חברי “ספטמבר השחור” ניצלו את שעות הבוקר המוקדמות בחסות החשיכה, חדרו לכפר האולימפי והשתלטו במהירות על מגורי הספורטאים הישראלים. אנשי המשלחת הישראלית, מאמן ההיאבקות משה ויינברג ומרים המשקולות יוסף רומנו ז”ל, ניסו להתנגד בכוח למחבלים ונורו למוות עוד במגורים. במהלך שעות היום ניהלה המשטרה הגרמנית מו”מ עם החוטפים, ובשלב מסוים אף ניסתה לפרוץ לבניין מהגג, אולם המחבלים שצפו בטלוויזיה ראו בשידור חי את השוטרים, והורו למשטרה לפנות את כוחותיה.
בשעות הערב של ה-5 בספטמבר המשטרה הגיעה להסכם עם המחבלים לפיו הם ובני הערובה יוטסו לקהיר, תוך כוונה להשתלט על המחבלים ולשחרר את בני הערובה בשדה התעופה הצבאי פירסטנפלדברוק הסמוך למינכן. בשעה עשר בערב יצאו מהבניין החטופים ושוביהם, הם הוסעו באוטובוס אל מנחת סמוך והמריאו בשני מסוקים אל שדה התעופה, כשבאחד מהמסוקים ישנם חמישה בני ערובה ובשני ארבעה, כפותים בידיהם זה לזה. חצי שעה לאחר מכן נחתו המסוקים בשדה התעופה, בהגיעם לשם התפתח קרב יריות בין השוטרים הגרמנים למחבלים שנמשך לסירוגין במשך כשעה וחצי, אז הגיע לשדה הכוח המשוריין שהיה אמור להגיע הרבה יותר מוקדם.
למראה הנגמ”שים שהגיעו לזירה, החליטו המחבלים להרוג את בני הערובה הישראלים, וירו בהם צרורות כדורים מטווח קצר. אחד המחבלים אף הטיל רימון לתוך אחד מהמסוקים. בתום קרב היריות שנמשך מעט אחר חצות התגלו במלואן התוצאות הטרגיות של פעולת החילוץ הכושלת, כל תשעת בני הערובה הישראליים: דוד ברגר, יוסף גוטפרוינד, אליעזר חלפין, מארק סלבין, זאב פרידמן, קהת שור, אנדריי שפיצר, עמיצור שפירא, ויעקב שפרינגר זכרונם לברכה נהרגו. בתחקיר שנעשה לאחר האירוע התברר כי היו כשלים רבים בתכנון מבצע החילוץ וביצועו, בין היתר מידע שגוי לגבי מספר המחבלים, בעיות תקשורת, ציוד לא מתאים ומספר מועט של צלפים שחלקם גם לא היו מיומנים.
כמו כן, יחידה מיוחדת גרמנית שהייתה אמורה להשתלט על המחבלים החליטה כי המבצע מסוכן מדי ועזבה את המקום. ראש “המוסד”, זמיר, נשלח עוד באותו בוקר על ידי ראש הממשלה גולדה מאיר לגרמניה ביחד עם איש שב”כ בכיר, ויקטור כהן. הם עקבו מקרוב בשדה התעופה בנסיון החילוץ אך לא הורשו להתערב ונאלצו לצפות חסרי אונים בטרגדיה. גרמניה גם סירבה להצעה לקבל סיוע מכוחות ישראליים מיומנים.
לאחר הטבח התגבשה, על פי מקורות זרים, ההחלטה להקים את “כידון” - יחידת המבצעים והשטח של המוסד, שבין היתר, עוסקת בחיסול גורמי טרור, בהוראת ממשלת ישראל. בפרסומים קודמים בבריטניה נכתב כי היחידה כוללת כ-40 מחסלים מיומנים ומומחים לשפות שונות. הלוחמים, שמחזיקים בכמה שמות וכינויים, מתרגלים סוגים שונים של אמצעי נשק, אקדחים ורובים, חבלה, שימוש ברעלים שונים ועוד אמצעי הרג.
הלוחמים שפועלים בחוליות קטנות גם לומדים איך לגרום לרצח להיראות כתאונה ומתרגלים מעקבים, טכנולוגיות תקשורת, טכניקות התחמקות וזיוף זהויות. במסגרת מבצע חיסולם של מארגני הטבח במינכן המוסד הקים צוות רחב היקף אשר עסק באיתורם של אנשי “ספטמבר השחור” ובהתנקשות בחייהם בבירות שונות ברחבי אירופה. המוסד אף נקט בלוחמה פסיכולוגית כנגד חלק מהיעדים ובמקרים מסוימים אף פרסם בעיתונות מודעות אבל על המיועדים לחיסול מספר ימים לפני ההתנקשות עצמה או שלח כרטיסי ניחומים למשפחות.
את המשימה הטיל בזמנו צבי זמיר על מייק הררי, מפקד אגף המבצעים במוסד המכונה “קיסריה”. הררי ארגן מספר צוותים קטנים שפעלו באופן עצמאי ורדפו במשך שבע שנים אחרי מבצעי הרצח. חברי היחידה הצליחו לחסל שמונה מחברי “ספטמבר השחור”, ביניהם גם את ראש הארגון עלי חסן סלאמה שחוסל ביירות ב-22 בינואר 1979 באמצעות פיצוץ מכונית תופת ליד מכוניתו שחלפה ברחוב בדרכו לאירוע משפחתי, ואת מספר שתיים בארגון ד”ר מחמוד המשארי שחוסל ב־8 בדצמבר 1972 באמצעות פצצה שהוטמנה על ידי המוסד בשולחנו. מלבד שני אלה חוסלו במהלך אותן שנים גם איש “ספטמבר השחור” עדל ואהיל זועייטר שנורה למוות בפתח דירתו ברומא באוקטובר 1972, רק חודש לאחר הטבח. חוסיין עבד אל חיר, סוכן של “ספטמבר השחור” בקפריסין, שנהרג בינואר 1973 בפיצוץ מטען שהוצמד למיטתו בחדרו שבמלון “אולימפיק” בניקוסיה. באזיל אל קובייסי פרופסור למשפטים שהיה אחראי למצבורי הנשק של הארגון באירופה, שנורה למוות בפריז באפריל 1973, מספר שעות לאחר מכן חוסל גם סעיד מוקאסי, שהיה אמור להחליף את חוסיין עבד אל חיר בפיצוץ בחדרו במלון באתונה. כמו כן, חוסל מוחמד בודייה, אלגי’רי שסייע לארגון “ספטמבר השחור” ושיגר מחבלים לישראל, באמצעות פיצוץ מכוניתו ביוני 1973 בפריז.
בנוסף לאלה, במהלך מבצע אביב נעורים שנערך בלילה שבין 9 ל-10 באפריל 1973, פשטו כוחות של הצנחנים, סיירת מטכ”ל והקומנדו הימי על מפקדות של אש”ף והפת”ח בביירות והרגו בין היתר גם את מוחמד יוסוף אל נג’אר, קצין המבצעים והמודיעין של “ספטמבר השחור” ואת כמאל עדואן ראש הגזרה המערבית, שהיה אחראי לפעולות בישראל ובשטחים וכמאל נאצר דובר ארגון הפת”ח. תוך כדי החיסולים של מבצעי הפיגוע במינכן, ארעה אחת התקלות החמורות של המוסד, בעיירה לילהאמר בנורבגיה, אז זוהה בטעות מלצר ממוצא מרוקני בשם אחמד בושיקי כעלי חסן סלאמה - ראש ארגון “ספטמבר השחור” (שחוסל יותר מאוחר), ונורה למוות על ידי סוכני המוסד. סלאמה שילם בחייו על הטעות. לדברי פרופ’ מיכאל בר זוהר, שחיבר מספר ספרים על המוסד, “יחידת החיסול” הייתה קיימת למעשה גם קודם אך היא לא הופעלה בצורה הזו. “זה היה שינוי במדיניות המוסד - מעבר מארגון שעוסק בהשגת מודיעין, לארגון שעוסק בפעילויות מיוחדות במיוחד בחוץ. לפני זה המבצע הבולט היחידי היה חיסולו של הפושע הנאצי הרברטס צוקורס, “התליין מריגה”, במונטווידאו בירת אורוגוואי. מלבד זאת לא היו חיסולים שיטתיים על ידי המוסד.
“מה שקרה זה שראש המוסד, צבי זמיר, ואהרון יריב, שהיה יועץ ראש הממשלה לענייני טרור, שני בעלי תפקידים שבאופן מסורתי לא תמיד משתפים פעולה, באו לגולדה ואמרו ‘יש לנו תכנית, אנחנו צריכים לחסל את ראשי תנועת ספטמבר השחור’. שניהם היו אנשים מאוד זהירים ומאוד מאופקים אך במקרה זה הפנייה שלהם לגולדה הייתה מאוד חד משמעית. “זה היה משהו מאוד ייחודי. היחידה שעד למינכן הייתה משותפת למוסד ולשב”כ הייתה צריכה להסתגל לפעולה באורח שונה לחלוטין, להפוך ליחידה שיכולה להסתובב באירופה, לבנות מערכת של סליקים, דירות מסתור, אנשי קשר ועוד. הרבה מהמידע על אופן פעילותה נחשף אחר כך במשפטים שנערכו לסוכנים שנתפסו בתקרית בלילהמאר. במהלך השנים היו שינויים במבנה של היחידה והיא עברה כמה וכמה גלגולים”.
על פי מקורות זרים, מאז הקמתה, ביצעה “כידון” חיסולים מוצלחים בזירות שונות, כגון חיסולו של קצין המבצעים של חיזבאללה, עימאד מורנייה, בדמשק בפברואר 2008, באמצעות חומר נפץ שהוטמן במשענת הראש ברכבו. גם חיסול מייסד תנועת הג’יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ”ל הראשון שלה, פתחי שקאקי, במלטה בשנת 1995, מיוחס ליחידה. על פי הפרסומים, חברי היחידה חולצו אז מהאי בסיוע לוחמי השייטת. חיסול מומחה הנשק הקנדי ג’ראלד בול שחבר לסדאם חוסיין בבריסל במרץ 1990, ורק לאחרונה חיסולו של בכיר החמאס מחמוד אל-מבחוח בינואר 2010 בדובאי. הפרשה הזו תפסה כותרות רבות כאשר פחות מחודש לאחר שאל-מבחוח נמצא מת בחדרו במלון פאר בדובאי, פרסמה משטרת דובאי תצלומים ושמות של 11 חשודים בחיסול אל-מבחוח, כשבשלב השני מספר ימים לאחר מכן פורסמו שמות ותמונות של עוד 16 חשודים. אותם חשודים שצולמו במצלמות האבטחה של המלון הגיעו לדובאי בדרכונים אירופיים ובהמשך התברר שחלק מהזהויות הן של תושבי ישראל, בעלי אזרחות בריטית ואירית.
ליחידת “כידון” מיוחסים גם חיסולם של גנרלים ומדעני גרעין איראנים בשנים האחרונות. מנגד, זכור גם ניסיון החיסול הלא מוצלח של ראש הזרוע המדינית של החמאס ח’אלד משעל בספטמבר 1997, אז ניסו סוכני המוסד להרוג את משעל באמצעות רעל שהותז לעברו ברחוב בעמאן, בירת ירדן. בלחץ חוסיין מלך ירדן, ישראל העבירה חומר נוגד לרעל וחייו של משעל ניצלו. בעקבות התקרית ישראל גם נאלצה לשחרר את השייח’ אחמד יאסין מבית הסוהר בישראל על מנת לשחרר את סוכני המוסד שנתפסו על ידי מאבטחיו של משעל. יאסין עצמו חוסל על ידי מסוקי חיל האוויר ב-2004.
**
הכתבה התפרסמה במלואה בגיליון מספר 10 של המגזין ישראל דיפנס
זה קרה במשך 19 שעות שזיעזעו את העולם, במהלך ה-5 וה-6 בספטמבר 1972. קבוצה של טרוריסטים חברי ארגון “ספטמבר השחור” השתלטה על חברי המשלחת ההישראלית לאולימפיאדת מינכן. שניים מחברי המשלחת נרצחו בתוך מגורי המשלחת הישראלית בכפר האולימפי תוך כדי השתלטות המחבלים על חברי המשלחת, ותשעה נוספים, שהוחזקו כבני ערובה, נרצחו במהלך ניסיון חילוץ כושל של משטרת גרמניה.
בקרב נהרגו גם שוטר גרמני אחד וחמישה מתוך שמונת המחבלים. שלושת המחבלים שנותרו בחיים שוחררו בצעד מביש על ידי קנצלר גרמניה מספר שבועות לאחר מכן בעקבות חטיפת מטוס לופטנזה ליגוסלביה. ממשלת ישראל החליטה לשים איקס על כל מי שהיה מעורב בפיגוע ובתכנונו. כך הפך הטבח במינכן, ליריית הפתיחה למסע החיסולים הראשון של ישראל.
עד אז התנקשויות וחיסולים נחשבו כאמצעי שיש לנקוט בו רק כמוצא האחרון, מחשש שחיסולים אלה יגררו פעולות נקם. כיום, חיסולים כאלה הם חלק בלתי נפרד ממדיניות הביטחון של ישראל. גוף הביצוע - “המוסד” שהיה אחראי לחיסולם של חברי ארגון “ספטמבר השחור”, שהיו אחראים במישרין או בעקיפין לטבח במסגרת המבצע שנודע בשם “זעם האל”, עבר לאחר מכן שינויים מבניים רבים.
ראש המוסד באותה העת, האלוף (מיל’) צבי זמיר, אומר בראיון לישראל דיפנס כי הטבח ההוא היה ראשון מסוגו. “זה היה האירוע הראשון שעשה הפת”ח”, אומר זמיר. “בטרור היו כמה שלבים. הייתה הפעילות שביצעו ארגונים שמאלניים שפעלו בישראל ובחו”ל, ארגונים קטנים שפעלו בשם ההתנגדות הפלסטינית והשקפת עולם שמאלנית קיצונית. אך זו הייתה הפעם הראשונה שהפת”ח, שהיה מאורגן יותר מבחינה מבצעית ואידיאולוגית, עמד מאחורי אירוע בינלאומי ייחודי כזה, על אדמת גרמניה.
“היו התרעות על הכוונת לפגוע בישראלים בודדים או בנציגויות ישראליות, ואני חייב להגיד שנציגי הביטחון בשגרירויות עשו כל מה שביכולתם לדאוג לאבטחה ראויה. היה אפשר לצפות מהגרמנים להתכונן לדבר כזה. לנו לא הייתה את האפשרות לפעול על אדמת גרמניה”.
ימי הטרור
ארגון אשף הוקם במהלך שנות ה-60 של המאה הקודמת. בחודשים שקדמו לאולימפיאדת מינכן התרחשו מספר אירועי טרור גדולים נגד יעדים ישראליים בארץ ומחוצה לה, ביניהם חטיפת מטוס סבנה על ידי חברי ארגון “ספטמבר השחור” ב-8 במאי 1972, אולם אירוע זה הסתיים בהצלחה לאחר שכוחות מסיירת מטכ”ל השתלטו על המחבלים ושחררו את בני הערובה. מנגד, בסוף אותו חודש 30 במאי 1972, ביצעו חברי ארגון הטרור “הצבא האדום היפני”, שפעלו בשליחות החזית העממית, מתקפת טרור בנמל התעופה לוד ורצחו 24 בני אדם.
אותו ארגון שנוסד שנה קודם לכן, קיים קשרים עם החזית העממית לשחרור פלסטין ונחשב בזמנו לאחד מארגוני הגרילה המסוכנים ביותר. “עד האירוע במינכן, הגישה של ראש הממשלה גולדה מאיר, הייתה שיש להגיע להבנה בין ישראל למדינה המארחת, מתוך הנחה שאותה מדינה תדאג לביטחון אזרחים זרים בתחומה, כולל נציגים ישראליים. האירוע במינכן ריסק את ההנחה הזו. 11 נרצחו בגלל אוזלת יד המרתיחה את הדעת. הגרמנים בקשו לקיים אולימפיאדה ברוח יוון העתיקה, בין היתר בהתקנת גדר נמוכה ושומרים גרמנים שמסתובבים עם אלות במקום עם רובים. הרצח במינכן גרם לזעזוע בעולם כולו ובאירופה בפרט, אולם גם לאחר מכן לא ראינו מאמץ מיוחד במדינות האלה. האחריות נפלה עלינו ואנחנו לקחנו על עצמנו להגן על מה ומי שנדרש, גם לאסוף מידע וגם לסכל. סידורי הביטחון הללו פגעו במידה מסוימת בתפקוד של השגרירויות”, אומר זמיר.
כהונתו של זמיר כראש המוסד עמדה בסימן המאבק בטרור הפלשתיני, מאמצים להשיג מידע על ההכנות של מדינות ערב למלחמה נוספת (כזכור, זמיר ניסה להתריע בפני גורמי הממשל על כוונות סאדאת לפתוח במלחמת יום הכיפורים), ומבצעי עלייה של יהודים מסוריה ומעיראק.
“כשהתחיל נושא הטרור היינו צריכים לגדול. התאמנו את מבנה הארגון, קלטנו ואמנו אנשים חדשים, והוספנו גורמי סיוע ופיקוח, כולל יכולת טכנית. יחד עם זה לא הפסקנו באיסוף מודיעין” מספר זמיר. דפוס פעולה חדש חברי “ספטמבר השחור” ניצלו את שעות הבוקר המוקדמות בחסות החשיכה, חדרו לכפר האולימפי והשתלטו במהירות על מגורי הספורטאים הישראלים. אנשי המשלחת הישראלית, מאמן ההיאבקות משה ויינברג ומרים המשקולות יוסף רומנו ז”ל, ניסו להתנגד בכוח למחבלים ונורו למוות עוד במגורים. במהלך שעות היום ניהלה המשטרה הגרמנית מו”מ עם החוטפים, ובשלב מסוים אף ניסתה לפרוץ לבניין מהגג, אולם המחבלים שצפו בטלוויזיה ראו בשידור חי את השוטרים, והורו למשטרה לפנות את כוחותיה.
בשעות הערב של ה-5 בספטמבר המשטרה הגיעה להסכם עם המחבלים לפיו הם ובני הערובה יוטסו לקהיר, תוך כוונה להשתלט על המחבלים ולשחרר את בני הערובה בשדה התעופה הצבאי פירסטנפלדברוק הסמוך למינכן. בשעה עשר בערב יצאו מהבניין החטופים ושוביהם, הם הוסעו באוטובוס אל מנחת סמוך והמריאו בשני מסוקים אל שדה התעופה, כשבאחד מהמסוקים ישנם חמישה בני ערובה ובשני ארבעה, כפותים בידיהם זה לזה. חצי שעה לאחר מכן נחתו המסוקים בשדה התעופה, בהגיעם לשם התפתח קרב יריות בין השוטרים הגרמנים למחבלים שנמשך לסירוגין במשך כשעה וחצי, אז הגיע לשדה הכוח המשוריין שהיה אמור להגיע הרבה יותר מוקדם.
למראה הנגמ”שים שהגיעו לזירה, החליטו המחבלים להרוג את בני הערובה הישראלים, וירו בהם צרורות כדורים מטווח קצר. אחד המחבלים אף הטיל רימון לתוך אחד מהמסוקים. בתום קרב היריות שנמשך מעט אחר חצות התגלו במלואן התוצאות הטרגיות של פעולת החילוץ הכושלת, כל תשעת בני הערובה הישראליים: דוד ברגר, יוסף גוטפרוינד, אליעזר חלפין, מארק סלבין, זאב פרידמן, קהת שור, אנדריי שפיצר, עמיצור שפירא, ויעקב שפרינגר זכרונם לברכה נהרגו. בתחקיר שנעשה לאחר האירוע התברר כי היו כשלים רבים בתכנון מבצע החילוץ וביצועו, בין היתר מידע שגוי לגבי מספר המחבלים, בעיות תקשורת, ציוד לא מתאים ומספר מועט של צלפים שחלקם גם לא היו מיומנים.
כמו כן, יחידה מיוחדת גרמנית שהייתה אמורה להשתלט על המחבלים החליטה כי המבצע מסוכן מדי ועזבה את המקום. ראש “המוסד”, זמיר, נשלח עוד באותו בוקר על ידי ראש הממשלה גולדה מאיר לגרמניה ביחד עם איש שב”כ בכיר, ויקטור כהן. הם עקבו מקרוב בשדה התעופה בנסיון החילוץ אך לא הורשו להתערב ונאלצו לצפות חסרי אונים בטרגדיה. גרמניה גם סירבה להצעה לקבל סיוע מכוחות ישראליים מיומנים.
לאחר הטבח התגבשה, על פי מקורות זרים, ההחלטה להקים את “כידון” - יחידת המבצעים והשטח של המוסד, שבין היתר, עוסקת בחיסול גורמי טרור, בהוראת ממשלת ישראל. בפרסומים קודמים בבריטניה נכתב כי היחידה כוללת כ-40 מחסלים מיומנים ומומחים לשפות שונות. הלוחמים, שמחזיקים בכמה שמות וכינויים, מתרגלים סוגים שונים של אמצעי נשק, אקדחים ורובים, חבלה, שימוש ברעלים שונים ועוד אמצעי הרג.
הלוחמים שפועלים בחוליות קטנות גם לומדים איך לגרום לרצח להיראות כתאונה ומתרגלים מעקבים, טכנולוגיות תקשורת, טכניקות התחמקות וזיוף זהויות. במסגרת מבצע חיסולם של מארגני הטבח במינכן המוסד הקים צוות רחב היקף אשר עסק באיתורם של אנשי “ספטמבר השחור” ובהתנקשות בחייהם בבירות שונות ברחבי אירופה. המוסד אף נקט בלוחמה פסיכולוגית כנגד חלק מהיעדים ובמקרים מסוימים אף פרסם בעיתונות מודעות אבל על המיועדים לחיסול מספר ימים לפני ההתנקשות עצמה או שלח כרטיסי ניחומים למשפחות.
את המשימה הטיל בזמנו צבי זמיר על מייק הררי, מפקד אגף המבצעים במוסד המכונה “קיסריה”. הררי ארגן מספר צוותים קטנים שפעלו באופן עצמאי ורדפו במשך שבע שנים אחרי מבצעי הרצח. חברי היחידה הצליחו לחסל שמונה מחברי “ספטמבר השחור”, ביניהם גם את ראש הארגון עלי חסן סלאמה שחוסל ביירות ב-22 בינואר 1979 באמצעות פיצוץ מכונית תופת ליד מכוניתו שחלפה ברחוב בדרכו לאירוע משפחתי, ואת מספר שתיים בארגון ד”ר מחמוד המשארי שחוסל ב־8 בדצמבר 1972 באמצעות פצצה שהוטמנה על ידי המוסד בשולחנו. מלבד שני אלה חוסלו במהלך אותן שנים גם איש “ספטמבר השחור” עדל ואהיל זועייטר שנורה למוות בפתח דירתו ברומא באוקטובר 1972, רק חודש לאחר הטבח. חוסיין עבד אל חיר, סוכן של “ספטמבר השחור” בקפריסין, שנהרג בינואר 1973 בפיצוץ מטען שהוצמד למיטתו בחדרו שבמלון “אולימפיק” בניקוסיה. באזיל אל קובייסי פרופסור למשפטים שהיה אחראי למצבורי הנשק של הארגון באירופה, שנורה למוות בפריז באפריל 1973, מספר שעות לאחר מכן חוסל גם סעיד מוקאסי, שהיה אמור להחליף את חוסיין עבד אל חיר בפיצוץ בחדרו במלון באתונה. כמו כן, חוסל מוחמד בודייה, אלגי’רי שסייע לארגון “ספטמבר השחור” ושיגר מחבלים לישראל, באמצעות פיצוץ מכוניתו ביוני 1973 בפריז.
בנוסף לאלה, במהלך מבצע אביב נעורים שנערך בלילה שבין 9 ל-10 באפריל 1973, פשטו כוחות של הצנחנים, סיירת מטכ”ל והקומנדו הימי על מפקדות של אש”ף והפת”ח בביירות והרגו בין היתר גם את מוחמד יוסוף אל נג’אר, קצין המבצעים והמודיעין של “ספטמבר השחור” ואת כמאל עדואן ראש הגזרה המערבית, שהיה אחראי לפעולות בישראל ובשטחים וכמאל נאצר דובר ארגון הפת”ח. תוך כדי החיסולים של מבצעי הפיגוע במינכן, ארעה אחת התקלות החמורות של המוסד, בעיירה לילהאמר בנורבגיה, אז זוהה בטעות מלצר ממוצא מרוקני בשם אחמד בושיקי כעלי חסן סלאמה - ראש ארגון “ספטמבר השחור” (שחוסל יותר מאוחר), ונורה למוות על ידי סוכני המוסד. סלאמה שילם בחייו על הטעות. לדברי פרופ’ מיכאל בר זוהר, שחיבר מספר ספרים על המוסד, “יחידת החיסול” הייתה קיימת למעשה גם קודם אך היא לא הופעלה בצורה הזו. “זה היה שינוי במדיניות המוסד - מעבר מארגון שעוסק בהשגת מודיעין, לארגון שעוסק בפעילויות מיוחדות במיוחד בחוץ. לפני זה המבצע הבולט היחידי היה חיסולו של הפושע הנאצי הרברטס צוקורס, “התליין מריגה”, במונטווידאו בירת אורוגוואי. מלבד זאת לא היו חיסולים שיטתיים על ידי המוסד.
“מה שקרה זה שראש המוסד, צבי זמיר, ואהרון יריב, שהיה יועץ ראש הממשלה לענייני טרור, שני בעלי תפקידים שבאופן מסורתי לא תמיד משתפים פעולה, באו לגולדה ואמרו ‘יש לנו תכנית, אנחנו צריכים לחסל את ראשי תנועת ספטמבר השחור’. שניהם היו אנשים מאוד זהירים ומאוד מאופקים אך במקרה זה הפנייה שלהם לגולדה הייתה מאוד חד משמעית. “זה היה משהו מאוד ייחודי. היחידה שעד למינכן הייתה משותפת למוסד ולשב”כ הייתה צריכה להסתגל לפעולה באורח שונה לחלוטין, להפוך ליחידה שיכולה להסתובב באירופה, לבנות מערכת של סליקים, דירות מסתור, אנשי קשר ועוד. הרבה מהמידע על אופן פעילותה נחשף אחר כך במשפטים שנערכו לסוכנים שנתפסו בתקרית בלילהמאר. במהלך השנים היו שינויים במבנה של היחידה והיא עברה כמה וכמה גלגולים”.
על פי מקורות זרים, מאז הקמתה, ביצעה “כידון” חיסולים מוצלחים בזירות שונות, כגון חיסולו של קצין המבצעים של חיזבאללה, עימאד מורנייה, בדמשק בפברואר 2008, באמצעות חומר נפץ שהוטמן במשענת הראש ברכבו. גם חיסול מייסד תנועת הג’יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ”ל הראשון שלה, פתחי שקאקי, במלטה בשנת 1995, מיוחס ליחידה. על פי הפרסומים, חברי היחידה חולצו אז מהאי בסיוע לוחמי השייטת. חיסול מומחה הנשק הקנדי ג’ראלד בול שחבר לסדאם חוסיין בבריסל במרץ 1990, ורק לאחרונה חיסולו של בכיר החמאס מחמוד אל-מבחוח בינואר 2010 בדובאי. הפרשה הזו תפסה כותרות רבות כאשר פחות מחודש לאחר שאל-מבחוח נמצא מת בחדרו במלון פאר בדובאי, פרסמה משטרת דובאי תצלומים ושמות של 11 חשודים בחיסול אל-מבחוח, כשבשלב השני מספר ימים לאחר מכן פורסמו שמות ותמונות של עוד 16 חשודים. אותם חשודים שצולמו במצלמות האבטחה של המלון הגיעו לדובאי בדרכונים אירופיים ובהמשך התברר שחלק מהזהויות הן של תושבי ישראל, בעלי אזרחות בריטית ואירית.
ליחידת “כידון” מיוחסים גם חיסולם של גנרלים ומדעני גרעין איראנים בשנים האחרונות. מנגד, זכור גם ניסיון החיסול הלא מוצלח של ראש הזרוע המדינית של החמאס ח’אלד משעל בספטמבר 1997, אז ניסו סוכני המוסד להרוג את משעל באמצעות רעל שהותז לעברו ברחוב בעמאן, בירת ירדן. בלחץ חוסיין מלך ירדן, ישראל העבירה חומר נוגד לרעל וחייו של משעל ניצלו. בעקבות התקרית ישראל גם נאלצה לשחרר את השייח’ אחמד יאסין מבית הסוהר בישראל על מנת לשחרר את סוכני המוסד שנתפסו על ידי מאבטחיו של משעל. יאסין עצמו חוסל על ידי מסוקי חיל האוויר ב-2004.
**
הכתבה התפרסמה במלואה בגיליון מספר 10 של המגזין ישראל דיפנס
