השיח האיראני - המשך

השיח האיראני - המשך

המשך למאמר שכותרתו “השיח האיראני-מה הדילמות”, שפורסם בגיליון מספר 8 של ישראל דיפנס, אני ממשיך לחלוק עמכם דילמות בשיח האיראני. למצב הכלכלי באירופה השפעה רבה על הגישה האירופאית בהקשר לאפשרות תקיפה צבאית באיראן.

אירופה מתמודדת על ההישרדות הכלכלית של גוש האירו. המדינות החזקות כלכלית מנסות בכל דרך למנוע מהמדינות החלשות לגרור אותן לתהום כלכלי. מכאן, שהמנהגיות האירופית חוששת שהידרדרות בזירה האיראנית תשבש את המהלכים הננקטים לשיקום הכלכלה באירופה. ככל שהמשבר נמשך והמהלכים הננקטים אינם מחלצים את העגלה מן הבוץ. כך ההתנגדות למהלך צבאי כנגד איראן גוברת. אין זה אומר שהם אינם מבינים את האיום, נהפוך הוא.

הבעיה מאד ברורה להם, אך ההישרדות הכלכלית העצמית היא בקדימות מול הטיפול באיום האיראני. אמנם הם מצטרפים לתהליך של הגברת העיצומים על איראן, אך במינון שפוגע באופן מזערי בכלכלות שלהם ומהווה מינון מספיק להצדיק דרישה לדחייה של תקיפה צבאית. היכולות הצבאיות האמריקניות הן משמעותית יעילות יותר מאשר הישראליות, זאת כאשר מדובר בפעילות צבאית כנגד תכנית הגרעין האיראנית. הדבר נובע כמובן מההבדל העצום בהשקעה באמצעים ובטכנולוגיות שארצות הברית יכולה להשקיע ביכולות אלה. היכולות האמריקניות יכולות להשיג את המטרה גם בעיתוי מאוחר יותר אם נגדיר את המטרה דחייה של השגת יכולת גרעינית איראנית צבאית. מכאן, שלאמריקנים באמת “לא בוער”.

יש להם את הזמן למצות סנקציות ועוד סנקציות חריפות יותר. היכולות הצבאיות נותנות לדרג המדיני-האמריקני גמישות רבה בתהליך קבלת ההחלטות. המטרה, כמובן, ששינוי יבוא מתוך איראן עצמה. הסנקציות מטרתן להאיץ את השינוי הפנימי-איראני, ולכך דרוש זמן. ארצות הברית מעריכה שיש לה את הזמן ומעריכה שיש תקווה כי הסנקציות משפיעות – דבר שמוכח במצבה הכלכלי המדרדר של איראן. כרגיל, שר ההיסטוריה יצטרך לשפוט האם הגישה האמריקנית צדקה והסנקציות לא רק השפיעו על המצב הפנימי באיראן, אלא גם גרמו להפסקת תכנית הגרעין הצבאית. מדינות אינן חולקות בדרך כלל את הקווים האדומים שלהם גם עם הידידות הקרובות ביותר.

עצם קביעת קו אדום היא חשובה ליצור את תהליך קבלת ההחלטות הנכון. כמו בשנת 1981, נקבע קו אדום שיש לפעול צבאית לפני שיוכנס אורניום מועשר לכור אוסירק. ההסבר היה מאד הגיוני מאחר ותקיפה כשאורניום בתוך הכור יכולה לגרום לזיהום. עם זאת, אף אחד חוץ ממקבלי ההחלטות לא ידע על הקו האדום כי הקו האדום מחשק את ידיך, ואם יש צורך בשינוי הקו האדום – דבר שהוא סביר עקב שינוי הנתונים הרלוונטים או מודיעינים – אינך גמיש לעשות זאת. על אחת כמה וכמה הדבר נכון לגבי התחלקות בהגדרת הקו האדום עם מדינה שניה. כל מדינה נזהרת מכבילת ידיה בנושאים רגישים כמו הפעלת כוח צבאי. בודאי הדבר נכון לגבי קו אדום של לו”ז להפעלת הכוח.

קביעת לו”ז כקו אדום מהווה סיכון גבוה יותר לכוחות הצבאיים שיבצעו כי ההגנה יותר מוכנה ויותר יעילה כנגד ההפתעה הטקטית שהיא תמיד נותנת סיכוי יותר גבוה לשרידות הכוח התוקף. בנושא האיראני אין תשובות פשוטות. הדילמות הן רבות וגם משתנות במינון שלהן. השאלה המנהיגותית האם ניתן לקבוע גורם אסטרטגי דומיננטי המאפיל על כל יתר הגורמים החשובים, הוא הגורם המכריע בתהליך ההחלטה. השב העבר