"עמוד ענן"- החיפזון מן השטן

שבוע לסיום מבצע "עמוד ענן" ותא"ל (מיל') ניצן נוריאל חושב שעדיין מוקדם מדי להחליט האם "ניצחנו""עמוד ענן"- החיפזון מן השטן

בקיץ 2006 התחלתי את חופשת הפרישה שלי מצה"ל לאחר כ-30 שנות שרות. עם תחילת של מלחמת לבנון השנייה עליתי צפונה "כמתנדב" והצטרפתי לאוגדת הגליל בפיקודו של תא"ל (מיל') גל הירש ,שקיבל אותי לשורותיו, כסגנו.

בתום המלחמה ועוד קצת, השתחררתי וכתבתי דו"ח סיכום השתתפותי בלחימה, שהיה מן הסתם עמוס בהערות והארות שכולי תקווה כי נעשה בהם שימוש. בין השאר כתבתי "שמוקדם לסכם את השפעת הלחימה והישגיה,הגם שבטננו מלאה, וכי רק בחלוף שנה או יותר נדע להעריך את שהושג".

אני סבור שכך גם נכון להביט אל מבצע "עמוד ענן", מוקדם מידי לסכם את השפעותיו ארוכות הטווח (בכלל במזה"ת זוהי שאלה טובה מהו ארוך טווח?) מה שנכון וצריך לשאול זה האם ניתן לקיים הרתעה יעילה כנגד התעצמות?

בתום "עופרת יצוקה", מבצע שהציבור נוטה לייחס לו ציון גבוה נשמר שקט חלקי מאוד בגזרת הדרום ואינני מזלזל בתקופות של רגיעה. חשיבותן לאוכלוסייה איננה מוטלת הספק, אבל חשוב להבין שתהליך התעצמות החמאס כמו גם גורמים אחרים לא פסק אף לרגע, והיא התשתית לנזקי הסבב הנוכחי.

כאן המקום לקרוא תיגר על מושג ההרתעה ולשאול האם ניתן להרתיע מפני התעצמות? אם נחזור למלחמת ששת הימים, שלכל הדעות הייתה ניצחון צבאי מזהיר, הרי שכל צבאות ערב ללא יוצא מן הכלל, בתום המלחמה (ועל אף שהובסו) התעצמו משמעותית. קל להסביר את זה משום שלעולם נחליף מושמד ישן, בחדש יותר. כל צי הטנקים והמטוסים שהושמד הוחלף בחדיש יותר ומכאן שכל מלחמה או סבב סופו שללא הרתעה או הסכמים מובהקים בנושא מניעת התעצמות, האויב יתעצם.

מה שקרה ברצועת עזה מתום "עופרת יצוקה", המוצלחת לשיטת רבים, הוא תהליך התעצמות מרשים שחרף הניסיונות שלנו להאט אותו ולגרום להם לשלם מחיר על ההברחות (כולל ממדינות רחוקות) הרי שההישג במבחן התוצאה נמוך. אגב, כך גם קרה ועדיין קורה בגזרת הצפון בהתעצמות חסרת התקדים של חיזבאללה.

אז מה נכון ללמוד מכך? תוצאות של עימותים צבאיים אסור שימדדו במדד "כאב הבטן הציבורי". ניתן למנות תוצאות של נפגעים, נזק כלכלי, עוצמת ותפקוד המערכות הציבוריות והמוניציפאליות (בוודאי בהשוואה לאירועים קודמים), רמת ההתנדבות הציבורית, היקף היענות לגיוס מילואים ועוד כהנה וכהנה מדדים כמותיים, שהמצרף שלהם עשוי לתת תמונה מאוזנת של הצלחה או של כישלון.

חייבים לזכור שללא הרתעה יעילה כנגד התעצמות, אנו מבטיחים שהסבב הבא,והוא יבוא, כי שיטת הסבבים היא חלק מתפיסת הביטחון הטקטית שלנו, למעשה שכלול חלקי של פעולות התגמול של פעם, יהיה אלים יותר ובעל טווחים ארוכים יותר (ואולי עם הפתעות).

כדי להשיג הרתעה מפני התעצמות נדרשת פעולה מתמשכת בעלת צביון של קואליציה בינלאומית שמתחילה בנמלי המוצא של ספקי האמל"ח והכוללת סנקציות חריפות להפליא הן במימד האישי והן במימד המדינתי (צר לי אבל החלטות או"ם אינו נכללות בהגדרה "סנקציות חריפות", החלטה 1701 היא הוכחה לכך). בזירה העזתית, מניעת התעצמות החמאס כמו גם גורמי כוח אחרים, היא בראש ובראשונה משימה שצריך להטיל על המצרים - שהינם ציר אספקת ההתעצמות.

עוד לא מאוחר לוודא קשר ישיר והדוק בין עוצמת המאמץ המצרי למניעת התעצמות החמאס לגובה הסיוע הכלכלי לו יזכו. זהו מבחנה של פעולה קואליציונית. מתמטית ניתן לחשב את עלות הנזק הפוטנציאלי של האמל"ח המוברח שהצליח להיכנס לרצועה ואותו לגרוע מהסיוע המוצע למצרים.

ועלינו מוטלת (אולי באמצעות מפקדת פיקוד העומק) לבלום את ההתעצמות עוד טרם תגיע למצרים.

לגבי השאלה האם ניצחנו ב"עמוד עשן"? אומר כך: המצרף של תחושת תושבי עזה לגבי עומק אחריות המנהיגים שלהם לעמם, היקף הנזק בנפש ורכוש, וראייתם את הנזק (המועט מאוד –אם יורשה לי) שנגרם לצד הישראלי מציבה בסיס איתן להבין שחמאס והנהגתו נענשו קשות (אפשר היה עוד קצת...) על התנהלותם בחודשים האחרונים.

האם זה יספיק? כנראה שרק עד הסבב הבא.

You might be interested also