"עמוד עשן" ומה אחריו?

ראש המטה ללוחמה בטרור לשעבר, ניצן נוריאל, בטור מיוחד על היום שאחרי המבצע ואם בכלל ניתן להשיג את מטרות היעד

"עמוד עשן" ומה אחריו?

את רצועת עזה אני מכיר היטב משלל התפקידים שעשיתי שם, כמג"ד גדוד ברק של גולני ועד סגן מפקד האוגדה ומעוד אלפי שעות דיונים בנושאים השונים שהיו ועדיין רלוונטיים בגזרה הבלתי אפשרית הזאת.

אתמול אחר הצהריים יצאה לדרך תוכנית מבצעית עליה שקדו טובי אנשינו, ייקחו בה חלק טובי בננו ובנותינו, שיעשו כמיטב יכולתם, להשיב את השקט היחסי לדרום הארץ, תוך ניסיון להעצים את מימד ההרתעה שיתכן ואף תרחיק לעיניו של "היושב בביירות" ולאוזניהם של השוכנים בפרס.

ובכל זאת חיוני לשאול את שאלת היום שלמחרת "ומה אחרי?"

הפסקאות הבאות אינן נשענות על משנה פוליטית ואינן שואבות את כוחן מעולם המדע הבדיוני...אלא מקורן בצורך "להפוך כול אבן", להיות יצירתיים ולהעיז!!

על מנת להשיג את מטרות המבצע יש צורך לחבר ארבעה מאמצים שכל אחד בזכות עצמו הוא כמעט חסר ערך,האתגר בחיבורם הוא עצום ומחייב תעוזה לא מבוטלת.

המרכיב הראשון הוא מתן מכה אנושה לחמאס ושותפיו עד כדי הכרעתם,יעד שמשום מה ממשלת ישראל הנוכחית וקודמתה נמנעו מלנקוב בו,שהוא תנאי הכרחי אך אינו מספק.

המרכיב השני הוא לגרום לראש הרשות הפלשתינאית (לאחר מיטוט שלטון החמאס) לחזור לאזור חבל עזה, דרך מצרים, עם שלושה-ארבעה גדודים של כוחות הביטחון שלו, גדודים שאומנו בירדן על ידי האמריקאים ופרוסים כיום באיו"ש, כך שיוכל לחזור ולשלוט על רצועת עזה שנלקחה ממנו בהפיכה צבאית עקובה מדם ב- 2006.

המרכיב השלישי הוא תכנית מהירה, בתיאום ובמימון בינלאומי (כולל של העולם הערבי) לשיקום הרצועה, כך שבזמן קצר יחסית ובהובלה מצרית, תשוקם עזה לכדי מקום הראוי למחייה בכבוד, תוך בנייה סדורה ככל שניתן של חברה דמוקרטית.

והמרכיב האחרון הוא הכרה בכך שהרשות חזרה לשלוט על כלל העם הפלשתיני על שני חלקיו (הסיבה המרכזית לכך שלא היה ניתן עד כה להתקדם מול הרשות בדיאלוג מדיני רציני) ומכאן היכולת לשבת ולסכם את שנדרש כדי לממש את התכלית המדינית של המלחמה.

אני ער לכך שעל מנת להגיע להסכם ראוי עם הפלשתינאים נדרשים עוד מרכיבים שאינני מפרט אותם כמו זכות השיבה או ירושלים, וקיים קושי לא מבוטל לגשר עליהם, אולם ללא ניסיון כן וראוי, הרי תכלית המבצע היא זמנית וחלקית ובעיקר איננה נוטעת את זרעי התקווה הכל כך חיוניים, הן לצד הישראלי והן לצד הפלשתינאי.

במהלך "עופרת יצוקה" הצגתי את כיוון המחשבה הזה לדרג מקבלי ההחלטות, אז, אולי כמו היום, הכיוון הזה נראה מורכב, סבוך ושאינו נטול סיכונים, אולם יש ביכולתו לצד הפעלת הכוח גם מרכיב של הפעלת המוח... שעשוי להטיל את האחריות על כתפיו של אבו מאזן, שתינתן לו ההזדמנות לעשות מעשה לטובת בני עמו במקום הליכת סרק לאו"ם.

והיה אם לא? בניגוד לדעה הרווחת ההרתעה שהושגה ב"עופרת יצוקה" שנתפס כמבצע מוצלח, החזיקה מעט מאוד זמן (תשאלו את תושבי הדרום או שתקראו את נתוני הירי- כמות ,עיתוי ואיכות מתום המבצע),לעומת מלחמת לבנון השנייה שנתפסת כמלחמה "בעייתית" אבל מקיימת הרתעה יעילה מול חיזבאללה עד היום. אני מאמין שגם "עמוד ענן" לא יוכל לייצר את השקט הנדרש לאורך זמן מול עזה החמאסית, כך שבמקרה הטוב נצליח לדחות את הסבב הבא במעט, בתקווה למחיר זול יחסית, אבל ודאי שלא נסיר את האיום. הניסיון מצביע על כך שאחרי כל סבב, כעומק המכה שהיריב סופג כך גם איכות התאוששותו באמצעי לחימה ובתעוזה שלו. יש שיפור בסדר גודל (לא כל שכן כאשר המצרים מאפשרים אם לא מעודדים זאת...).

 לצד כל הנאמר לעיל נכון לפקוח עין ערנית לזרמים באוכלוסייה הערבית ישראלית, כמו גם תאי חמאס באיו"ש, גזרת רמת הגולן ואפילו הפגנת סולידריות חיזבאללית, באופן שבטווח הקצר מעלה את פוטנציאל האיום. הסייבר שהינו זירה אפשרית נוספת ויהדות העולם שנמצאים על האג'נדה הג'יהדיסטית נמצאים גם הם ברשימת המטרות הפוטנציאליות שבעת הזו מקבלות משנה חשיבות. מאמץ ההגנה והאבטחה חייב ללוות את מאמץ ההתקפה, כשלצדם גם מאמץ מדיני.

==

תא"ל (מיל') ניצן נוריאל, הוא ראש המטה ללוחמה בטרור לשעבר. נוריאל שירת בצה"ל קרוב ל-30 שנה והיה בין היתר מח"ט "עודד", נספח זרוע היבשה בוושינגטון וראש חטיבת קשרי החוץ באגף המבצעים של המטכ"ל.

You might be interested also