האם מזרחי עוקף את אייזנקוט בדרך ללשכת סגן הרמטכ"ל?
דריכות בצה"ל לקראת ההחלטה על מינוי מחליפו של האלוף יאיר נוה, במיוחד על רקע הסרת שמו של האלוף שמני מרשימת המועמדים; לאחר שנים אישרה הצנזורה לספר את האמת מאחורי חיסול אבו ג'יהאד; ומי מחליף את יוסי בן חנן באירופה? השבוע בביטחון עם עמיר רפפורט, חמישי ב-14:00
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
ישיבת המטכ"ל (ארכיון: דו"צ)
בצה"ל גוברת הדריכות לקראת ההכרעה על זהותו של סגן הרמטכ"ל הבא. גורמים בצבא אומרים כי ההחלטה צפויה להתקבל בכל יום. עם זאת לא מן הנמנע כי היא תידחה שוב, לאור חילוקי הדעות בסוגייה בין שר הביטחון אהוד ברק לרמטכ"ל, בני גנץ.
ההודעה של גדי שמני ביום חמישי, על כך שהוא החליט לפרוש מצה"ל, לא התקבלה בהפתעה בצה"ל. כפי שפורסם כאן בסוף השבוע שעבר, שמני נדרש לתפוס מקום בקומה ה-12 המדכאת של בניין מרגנית בקריה, שבה שוהים הקצינים הבכירים בהמתנה לתפקיד הבא. לפנין התיישבו בקומה האלוף גדי אייזנקוט, לשעבר אלוף פיקוד הצפון, והאלוף אבי מזרחי, לשעבר אלוף פיקוד המרכז. גורמים ששוחחו עם שמני באחרונה התרשמו כי הוא אינו מתכוון להישאר בצה"ל ב"המתנה ארוכה". אולי העריך ממילא כי סיכוייו להתמנות לסגן הרמטכ"ל הבא הם נמוכים.
פרישתו מצמצמת את מספר המועמדים להחליף את האלוף יאיר נוה לשני מעמדים בלבד: מזרחי ואייזנקוט. לכל אחד מהם סיכויים יותר מסבירים. מזרחי נחשב מועמד של שר הביטחון אהוד ברק, אייזנקוט- של הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ. כפי שכבר נכתב בטור זה בשבוע שעבר, מינוי סגן הרמטכ"ל הבא מתעכב כבר חודשים ארוכים כספיח נוסף ל"פרשת הרפז": גדי אייזנקוט, המועמד של הרמטכ"ל בני גנץ, אינו מקבל את המשרה, כנראה בגלל מעורבותו בפרשה והתנגדות שר הביטחון, אהוד ברק. יכול להיות שגנץ יחכה עם מינוי סגנו עד אחרי הבחירות, כדי להתגבר על המכשול הזה, בהנחה שסיכוייו של אהוד ברק להישאר שר הביטחון גם אחרי הבחירות אינם גבוהים במיוחד.
האמת יוצאת לאור אחרי שנים
זה קרה בחודש אפריל 1988. נחום לב ז"ל ולוחם נוסף היו אמורים לגשת ראשונים אל הבית של אבו ג'יהאד, ראש הזרוע הצבאית של אש"פ וסגנו של יאסר ערפאת. השומר מחוץ לווילה ראה מולו, לפתע, זוג נאהבים. אחד מהם החזיק חבילה שנראתה כבונבוניירה, ואילו הלוחם בתחפושת האישה, אחז מפה של האזור. ה"בחורה" עם המפה התקרבה אל השומר כאילו כדי לבקש ממנו הסבר כיצד להגיע לכתובת בשכונה.
באותו זמן, האיש עם החבילה כיוון רובה עם משתיק קול, שהיה מוסתר בתוך קופסא, הישר אל ראשו של השומר. המאבטח של אבו גיהא'ד לא היה יכול להבחין בנקודה אדומה שסומנה על הראש, ופתאום הוא התמוטט ונפל. יריה אחת פגעה לו בדיוק במצח. חיסול השומר היה האות להסתערות על הבית. בשיאה של ההסתערות חוסל אבו ג'יהאד מטווח קצר.
ומדוע נזכרתי דווקא בסיפור הזה? שתי סיבות. קודם כל, משום שעד היום ישראל מעולם לא נטלה אחריות לחיסול של אבו ג'יהאד. כל פרסום על הפעולה היה צריך להסתמך על "מקורות זרים". לפני מספר שנים פורסמה במסוף סופשבוע של מעריב כתבה על הפעולה, רק אחרי שסורסה על ידי הצנזורה ועוקרה מפרטיה העיקריים. רק מה שפורסם קודם לכן בחו"ל, הותר לפרסום בארץ. אלא שבסוף השבוע הזה, הפלא ופלא, מתפרסם הסיפור המלא על החיסול תוך אמירה מפורשת שישראל עומדת מאחוריו - במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות. נחום לב, שנהרג לימים בתאונת דרכים בדרך לאילת, מצוטט בראיון גנוז שנתן.
לפתע, ישראל מכירה באחריותה לפעולה שהתרחשה בעידן אחר לחלוטין. לרגל המאורע, יתפרסם גם באתר ישראל דיפנס סיפור החיסול, שנאסר לפרסום עד כה – קישור. כך או כך, סיבה נוספת להיזכר בפעולת החיסול אבו ג'יהאד מ-1988 היא שמה שהיה- הוא גם מה שקורה היום. מי שחושב שהיחידות המיוחדות של צה"ל פחות עסוקות כיום מאשר בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת – טועה. יש יסוד סביר להניח כי יחידות ישראליות היו מעורבות בפעולות שיוחסו לישראל בעת האחרונה בסודן, למשל. אולי יהיו דברים שיותרו לפרסום בעוד 24 שנה? השימוש המוגבר ביחידות מובחרות נוסע גם מן המצב הביטחוני הרגיש ומהצורך לפעול ביעדים רחוקים ומתבטא גם בהשקעה גדולה באמצעים של היחידות המבחרות בצה"ל. חלק מתהליכי ההצטיידות של היחידות האלה מובלים על ידי פיקוד העומק, בראשות האלוף שי אביטל, שהוקם במטה הכללי במהלך שנת 2011.
סייבר
וגם זו זירה שהפעילות בה רק הולכת ומתרחבת: הסייבר. וביטוי נוסף למאמץ המרוכז בתחום זה יכול להיות הודעה שיצאה השבוע על תכנית משותפת של מטה הסייבר הלאומי ומנהל הפיתול אמצעי לחימה ותשתיות (מפא"ת) על הקצאת תקציבים משותפים לפיתוחים חדשים בתחום. מי שמרכז אתה יוזמה בתחום הזה הוא סגן ראש מטה הסייבר הלאומי, אל"מ (מיל') רמי אפרתי, בעברו ראש מחלקת האיסוף באגף המודיעין של צה"ל.
לוקהיד
וזה קרה ביום שלישי בערב במלון הילטון בתל אביב: בכירי מערכת הביטחון בישראל, בעיקר ממשרד הביטחון ומהתעשיות הביטחוניות, התאספו לארוע שנועד לציין "השקה" של שני פרויקטים מרכזיים בחיל האוויר: הצטיידות בטייסת מטוסי ה-אף 35 הראשונה ובארבעה מטוסי C-130 ("הרקולס") חדישים. מי שארגנה את המאורע היא חברת לוקהיד מרטין, יצרנית שני סוגי המטוסים, שיהוו את עמוד השדרה של ההצטיידות בחיל האוויר לאורך העשור הקרוב.
האם יש השקה באמת? לא. תהליך ההצטיידות של חיל האוויר באף-35 כבר נמצא בעיצומו (קצינים מחיל האוויר כבר התמקמו בפורת-וורת, טקסס, על יד מפעלי לוקהיד מרטין, כדי ללוות את הפרויקט; הייצור של מטוסי ה"הרקולס" המיועדים לישראל אפילו נמצא בעיצומו). ובכל זאת, ציון דרך: נראה כי הוויכוחים סביב הצורך במטוס הקרב העתידי כבר הפכו להיות נחלת העבר. התעשיות הישראליות דנות עם לוקהיד מרטין ועם חיל האוויר האמריקאי (העסקה של ישראל הייתה מול חיל האוויר ולא ישירות מול היצרנית) על השתלבות מרכיבים ישראליים בפרויקט, תעשיות ישראליות מנהלות דיונים על לוקהיד מרטין על "שיתוף פעולה תעשייתי שהוא חלק מהפרויקט), ואפילו נערכים דיונים עם לוקהיד מרטין על אפשרות שחילה אוויר ירכוש עוד שני "הרקולסים", מעבר לארבעה שכבר הוזמנו.
ובכל זאת, הסיבה העיקרית לערב במלון הילטון היא העובדה שכל צמרת של לוקהיד מרטין, המעורבת בעסקאות עם ישראל, הגיעה לסדרת דיונים מול חיל האוויר ומנהל ההרכשה במשרד הביטחון (בראשות תא"ל שמואל צוקר) – על היבטים שונים הקשורים לפרויקטים הענקיים, ועל שיתופי הפעולה שיהיו במסגרתו.
אגב, להלן לוחות הזמנים המעודכנים של קליטת מטוס הקרב העתידי בחיל האוויר: במהלך החלק השני של שנת 2016 ינחתו כאן שני המטוסים הראשונים. שאר מטוסי הטייסת יגיעו לארץ במשך כשנה וחצי לאחר מכן. במקביל, צפויים בשנים הקרובים דיונים על רכש טייסת שנייה של האף-35.
ברק בלונדון
ומה עם שר הביטחון, אהוד ברק, שעתידו במשרד הביטחון לאחר הבחירות הקרובות נראה לא ברור, בלשון המעטה? הוא בילה את ימי אמצע השבוע הזה בלונדון. ברק נפגש עם בבריטניה עם שר ההגנה, עם שר החוץ, היועץ לביטחון לאומי, הרמטכ"ל, ראשי האופוזיציה ועוד. בנוסף, נאם בכנס של יהודים.
האם זה אומר שהוא אינו משקיע במערכת הבחירות של תנועת עצמאות? בהחלט לא. הניסיון להישרד מבחינה פוליטית גוזל זמן יקר מסדר היום של לשכת השר. האופטימיים שבאנשי הלשכה מדברים על 7 מנדטים. יש להניח שברק היה חותם בשתי ידיים על כל עסקה שתבטיח לו דילוג מעל סף החסימה לכנסת – 2.5 אחוז מקולות הבוחרים.
גביש במערב אירופה
וזה מינוי שצפוי בחודש ינואר: תא"ל דורון גביש, שסיים באחרונה לפקד על מערך ההגנה האווירית בחיל האוויר, ימונה לראש משלחת משרד הביטחון במערב אירופה, במקומו של האלוף (מיל') יוסי בן חנן, שיצא ממש היום (1 בנובמבר) לגמלאות ממשרד הביטחון, לאחר 50 שנים רצופות במגזר הביטחוני (בן חנן התחיל את דרכו כחניך בפנימייה הצבאית).
על סמך תקדימי העבר, מינוי של תא"ל מחיל האוויר לשליחות בחו"ל יכול להיות עוד סיפור הצלחה. שניים מהשליחים הבולטים ביותר של מערכת הביטחון כיום בחו"ל הם אנשי חיל האוויר: תא"ל רמי בן אפרים (לשעבר ראש להק כוח אדם) נחשב לסיפור הצלחה כנספח בסינגפור, ותא"ל עדן אטיאס (לשעבר מפקד בסיס נבטים), נציג סיב"ט בקנדה, הוא שותף פעיל ליחסים הביטחוניים חסרי התקדים באינטימיות שלהם, בין ישראל למדינה מצפון אמריקה.
ועוד שני מינויים מרכזיים בחיל האויר מסוף השבוע הבה: ראש היחידה לשיתוף פעולה, ירון רוזן, ימונה לראש להק מסוקים ויעלה לדרגת תא"ל. רלמ"ס הנוכחי, תא"ל דוד ברקי, ימונה לראש להק כוח האדם.
בצה"ל גוברת הדריכות לקראת ההכרעה על זהותו של סגן הרמטכ"ל הבא. גורמים בצבא אומרים כי ההחלטה צפויה להתקבל בכל יום. עם זאת לא מן הנמנע כי היא תידחה שוב, לאור חילוקי הדעות בסוגייה בין שר הביטחון אהוד ברק לרמטכ"ל, בני גנץ.
ההודעה של גדי שמני ביום חמישי, על כך שהוא החליט לפרוש מצה"ל, לא התקבלה בהפתעה בצה"ל. כפי שפורסם כאן בסוף השבוע שעבר, שמני נדרש לתפוס מקום בקומה ה-12 המדכאת של בניין מרגנית בקריה, שבה שוהים הקצינים הבכירים בהמתנה לתפקיד הבא. לפנין התיישבו בקומה האלוף גדי אייזנקוט, לשעבר אלוף פיקוד הצפון, והאלוף אבי מזרחי, לשעבר אלוף פיקוד המרכז. גורמים ששוחחו עם שמני באחרונה התרשמו כי הוא אינו מתכוון להישאר בצה"ל ב"המתנה ארוכה". אולי העריך ממילא כי סיכוייו להתמנות לסגן הרמטכ"ל הבא הם נמוכים.
פרישתו מצמצמת את מספר המועמדים להחליף את האלוף יאיר נוה לשני מעמדים בלבד: מזרחי ואייזנקוט. לכל אחד מהם סיכויים יותר מסבירים. מזרחי נחשב מועמד של שר הביטחון אהוד ברק, אייזנקוט- של הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ. כפי שכבר נכתב בטור זה בשבוע שעבר, מינוי סגן הרמטכ"ל הבא מתעכב כבר חודשים ארוכים כספיח נוסף ל"פרשת הרפז": גדי אייזנקוט, המועמד של הרמטכ"ל בני גנץ, אינו מקבל את המשרה, כנראה בגלל מעורבותו בפרשה והתנגדות שר הביטחון, אהוד ברק. יכול להיות שגנץ יחכה עם מינוי סגנו עד אחרי הבחירות, כדי להתגבר על המכשול הזה, בהנחה שסיכוייו של אהוד ברק להישאר שר הביטחון גם אחרי הבחירות אינם גבוהים במיוחד.
האמת יוצאת לאור אחרי שנים
זה קרה בחודש אפריל 1988. נחום לב ז"ל ולוחם נוסף היו אמורים לגשת ראשונים אל הבית של אבו ג'יהאד, ראש הזרוע הצבאית של אש"פ וסגנו של יאסר ערפאת. השומר מחוץ לווילה ראה מולו, לפתע, זוג נאהבים. אחד מהם החזיק חבילה שנראתה כבונבוניירה, ואילו הלוחם בתחפושת האישה, אחז מפה של האזור. ה"בחורה" עם המפה התקרבה אל השומר כאילו כדי לבקש ממנו הסבר כיצד להגיע לכתובת בשכונה.
באותו זמן, האיש עם החבילה כיוון רובה עם משתיק קול, שהיה מוסתר בתוך קופסא, הישר אל ראשו של השומר. המאבטח של אבו גיהא'ד לא היה יכול להבחין בנקודה אדומה שסומנה על הראש, ופתאום הוא התמוטט ונפל. יריה אחת פגעה לו בדיוק במצח. חיסול השומר היה האות להסתערות על הבית. בשיאה של ההסתערות חוסל אבו ג'יהאד מטווח קצר.
ומדוע נזכרתי דווקא בסיפור הזה? שתי סיבות. קודם כל, משום שעד היום ישראל מעולם לא נטלה אחריות לחיסול של אבו ג'יהאד. כל פרסום על הפעולה היה צריך להסתמך על "מקורות זרים". לפני מספר שנים פורסמה במסוף סופשבוע של מעריב כתבה על הפעולה, רק אחרי שסורסה על ידי הצנזורה ועוקרה מפרטיה העיקריים. רק מה שפורסם קודם לכן בחו"ל, הותר לפרסום בארץ. אלא שבסוף השבוע הזה, הפלא ופלא, מתפרסם הסיפור המלא על החיסול תוך אמירה מפורשת שישראל עומדת מאחוריו - במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות. נחום לב, שנהרג לימים בתאונת דרכים בדרך לאילת, מצוטט בראיון גנוז שנתן.
לפתע, ישראל מכירה באחריותה לפעולה שהתרחשה בעידן אחר לחלוטין. לרגל המאורע, יתפרסם גם באתר ישראל דיפנס סיפור החיסול, שנאסר לפרסום עד כה – קישור. כך או כך, סיבה נוספת להיזכר בפעולת החיסול אבו ג'יהאד מ-1988 היא שמה שהיה- הוא גם מה שקורה היום. מי שחושב שהיחידות המיוחדות של צה"ל פחות עסוקות כיום מאשר בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת – טועה. יש יסוד סביר להניח כי יחידות ישראליות היו מעורבות בפעולות שיוחסו לישראל בעת האחרונה בסודן, למשל. אולי יהיו דברים שיותרו לפרסום בעוד 24 שנה? השימוש המוגבר ביחידות מובחרות נוסע גם מן המצב הביטחוני הרגיש ומהצורך לפעול ביעדים רחוקים ומתבטא גם בהשקעה גדולה באמצעים של היחידות המבחרות בצה"ל. חלק מתהליכי ההצטיידות של היחידות האלה מובלים על ידי פיקוד העומק, בראשות האלוף שי אביטל, שהוקם במטה הכללי במהלך שנת 2011.
סייבר
וגם זו זירה שהפעילות בה רק הולכת ומתרחבת: הסייבר. וביטוי נוסף למאמץ המרוכז בתחום זה יכול להיות הודעה שיצאה השבוע על תכנית משותפת של מטה הסייבר הלאומי ומנהל הפיתול אמצעי לחימה ותשתיות (מפא"ת) על הקצאת תקציבים משותפים לפיתוחים חדשים בתחום. מי שמרכז אתה יוזמה בתחום הזה הוא סגן ראש מטה הסייבר הלאומי, אל"מ (מיל') רמי אפרתי, בעברו ראש מחלקת האיסוף באגף המודיעין של צה"ל.
לוקהיד
וזה קרה ביום שלישי בערב במלון הילטון בתל אביב: בכירי מערכת הביטחון בישראל, בעיקר ממשרד הביטחון ומהתעשיות הביטחוניות, התאספו לארוע שנועד לציין "השקה" של שני פרויקטים מרכזיים בחיל האוויר: הצטיידות בטייסת מטוסי ה-אף 35 הראשונה ובארבעה מטוסי C-130 ("הרקולס") חדישים. מי שארגנה את המאורע היא חברת לוקהיד מרטין, יצרנית שני סוגי המטוסים, שיהוו את עמוד השדרה של ההצטיידות בחיל האוויר לאורך העשור הקרוב.
האם יש השקה באמת? לא. תהליך ההצטיידות של חיל האוויר באף-35 כבר נמצא בעיצומו (קצינים מחיל האוויר כבר התמקמו בפורת-וורת, טקסס, על יד מפעלי לוקהיד מרטין, כדי ללוות את הפרויקט; הייצור של מטוסי ה"הרקולס" המיועדים לישראל אפילו נמצא בעיצומו). ובכל זאת, ציון דרך: נראה כי הוויכוחים סביב הצורך במטוס הקרב העתידי כבר הפכו להיות נחלת העבר. התעשיות הישראליות דנות עם לוקהיד מרטין ועם חיל האוויר האמריקאי (העסקה של ישראל הייתה מול חיל האוויר ולא ישירות מול היצרנית) על השתלבות מרכיבים ישראליים בפרויקט, תעשיות ישראליות מנהלות דיונים על לוקהיד מרטין על "שיתוף פעולה תעשייתי שהוא חלק מהפרויקט), ואפילו נערכים דיונים עם לוקהיד מרטין על אפשרות שחילה אוויר ירכוש עוד שני "הרקולסים", מעבר לארבעה שכבר הוזמנו.
ובכל זאת, הסיבה העיקרית לערב במלון הילטון היא העובדה שכל צמרת של לוקהיד מרטין, המעורבת בעסקאות עם ישראל, הגיעה לסדרת דיונים מול חיל האוויר ומנהל ההרכשה במשרד הביטחון (בראשות תא"ל שמואל צוקר) – על היבטים שונים הקשורים לפרויקטים הענקיים, ועל שיתופי הפעולה שיהיו במסגרתו.
אגב, להלן לוחות הזמנים המעודכנים של קליטת מטוס הקרב העתידי בחיל האוויר: במהלך החלק השני של שנת 2016 ינחתו כאן שני המטוסים הראשונים. שאר מטוסי הטייסת יגיעו לארץ במשך כשנה וחצי לאחר מכן. במקביל, צפויים בשנים הקרובים דיונים על רכש טייסת שנייה של האף-35.
ברק בלונדון
ומה עם שר הביטחון, אהוד ברק, שעתידו במשרד הביטחון לאחר הבחירות הקרובות נראה לא ברור, בלשון המעטה? הוא בילה את ימי אמצע השבוע הזה בלונדון. ברק נפגש עם בבריטניה עם שר ההגנה, עם שר החוץ, היועץ לביטחון לאומי, הרמטכ"ל, ראשי האופוזיציה ועוד. בנוסף, נאם בכנס של יהודים.
האם זה אומר שהוא אינו משקיע במערכת הבחירות של תנועת עצמאות? בהחלט לא. הניסיון להישרד מבחינה פוליטית גוזל זמן יקר מסדר היום של לשכת השר. האופטימיים שבאנשי הלשכה מדברים על 7 מנדטים. יש להניח שברק היה חותם בשתי ידיים על כל עסקה שתבטיח לו דילוג מעל סף החסימה לכנסת – 2.5 אחוז מקולות הבוחרים.
גביש במערב אירופה
וזה מינוי שצפוי בחודש ינואר: תא"ל דורון גביש, שסיים באחרונה לפקד על מערך ההגנה האווירית בחיל האוויר, ימונה לראש משלחת משרד הביטחון במערב אירופה, במקומו של האלוף (מיל') יוסי בן חנן, שיצא ממש היום (1 בנובמבר) לגמלאות ממשרד הביטחון, לאחר 50 שנים רצופות במגזר הביטחוני (בן חנן התחיל את דרכו כחניך בפנימייה הצבאית).
על סמך תקדימי העבר, מינוי של תא"ל מחיל האוויר לשליחות בחו"ל יכול להיות עוד סיפור הצלחה. שניים מהשליחים הבולטים ביותר של מערכת הביטחון כיום בחו"ל הם אנשי חיל האוויר: תא"ל רמי בן אפרים (לשעבר ראש להק כוח אדם) נחשב לסיפור הצלחה כנספח בסינגפור, ותא"ל עדן אטיאס (לשעבר מפקד בסיס נבטים), נציג סיב"ט בקנדה, הוא שותף פעיל ליחסים הביטחוניים חסרי התקדים באינטימיות שלהם, בין ישראל למדינה מצפון אמריקה.
ועוד שני מינויים מרכזיים בחיל האויר מסוף השבוע הבה: ראש היחידה לשיתוף פעולה, ירון רוזן, ימונה לראש להק מסוקים ויעלה לדרגת תא"ל. רלמ"ס הנוכחי, תא"ל דוד ברקי, ימונה לראש להק כוח האדם.
