ההסכם להפרטת תעש נפתח מחדש
האם צה"ל ייגרר למבצע בעזה לפני הבחירות? איזה מחיר נשלם על מעורבות היתר בבחירות בארה"ב? איך מתבצעים חילופי המשמרות באלביט מערכות? כיצד גואלים שלושה אלופים חסרי תפקיד מהקומה ה-12 המשמימה בבניין המרגנית בקריה? וגם: ישראלים בתערוכת AUSA, עמיר רפפורט, בטור שבועי, כל יום חמישי - הפעם מוושינגטון
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
האם צה"ל ייגרר למבצע בעזה לפני הבחירות?
הרהור מוושינגטון, בירת העולם: יש משהו בעייתי בעובדה שישראל מנהלת מו"מ (עקיף, אבל מו"מ) עם ארגון החמאס על רגיעה בדרום. ישראל דורשת מכל העולם לא להכיר בחמאס, אבל מבחינתה מדובר בשלטון לכל דבר ברצועת עזה.
בכל מקרה, התהדיא שהושגה בעקבות סיבוב הלחימה השבוע, אינה ראשונה מסוגה. תזכורת: את הקיץ ואת הסתיו של שנת 2008 בילינו במלחמת התשה בדרום, בניסיון להכיל הבנות מול חמאס ולתחזק אותן. באותה תקופה, פרק הזמן בין סיבוב לחימה למשנהו הלך והתקצר עד שצה"ל יצא ב-30 בדצמבר 2008 למבצע "עפרת יצוקה". זה קרה חודשיים וחצי לפני הבחירות הקודמות. האם אנחנו בדרך למבצע נוסף גם לפני הבחירות של ינואר 2013?
אין ספק כי "ערב בחירות", הלחץ על הדרג המדיני לפעול כנגד הירי - כבד מהרגיל. ברור שגם החמאס לקח את הבחירות בישראל בין מכלול שיקוליו, בעת שהצטרף השבוע למעגל האש לראשונה לאחר חודשים ארוכים (לאורך כך התקופה האחרונה עד השבוע ירו לעבר ישראל רק ארגונים שנחשבים "סלאפיים", וזאת בניגוד לדעת החמאס שהעדיף הפסקת אש).
איזה מחיר נשלם על מעורבות היתר בבחירות בארה"ב?
ועוד הרהור: העיסוק האובססיבי בעניין הישראלי במערכת הבחירות האמריקאית עוד יעלה לנו ביוקר. ישראל חייבת להיות בקונצנזוס האמריקאי, מעל לכל ויכוח. לא מרנינה במיוחד המחשבה שאובאמה ירגיש שניצח את הבחירות "למרות נתניהו" (במקרה ששניהם יחזיקו בהגה השלטון גם בקדנציות הבאות שלהם).
ואם נדמה לעתים מהארץ שהעיסוק בישראל הוא ניפוח של התקשורת הישראלית - אז זה ממש לא המצב: באמת דנים על הנושא בכל תחנת רדיו נידחת. ישראל והיחס אליה הם אישיו אמיתי בלב מערכת הבחירות, ואין מדובר ברגישות יתר ישראלית לאזכורים אודותינו. גם אנשי לשכת ראש הממשלה, קבלו סקר לא מקצועי ומדאיג: בקרב נהגי מוניות בוושינגטון זוכה ברק אובאמה למאה אחוזי תמיכה, לפי המשאל שאני ערכתי. כמובן, אין מדובר במדגם מייצג: הרוב המוחלט של הנהגים הם ממוצא אפריקני, כמו הנשיא שלהם.
תערוכה בצל קיצוצים
הסיבה שבעטיה הגיעו השבוע מאות ישראליים, כולל כותב שורות אלה, לוושינגטון די.סי היא התערוכה הביטחונית הצבאית השנתית החשובה של צפון אמריקה AUSA. התערוכה נערכה השנה לא רק בצל מערכת הבחירות אלא בראש ובראשונה על רקע קיצוצי תקציב הביטחון האמריקאי ועל רקע חקירות פנימיות בצבא האמריקאי, בחשד שכנסים שנערכים במקומות אטרקטיביים (כדוגמת לאס וגאס) הם כיסוי לנהנתנות, ומקור לבזבוזי תקציב אדירים. על רקע האווירה הזו, פחת מספר המבקרים לובשי המדים בתערוכה מ-4000 כמו בדרך כלל, ל400 בלבד. כמובן, היו עוד אלפי מבקרים נוספים, אבל רוב המציגים מצאו את עצמם מדברים אלה עם אלה. נרשם מחסור משווע בלקוחות.
למרות הכל, מבחינת התעשיות הביטחוניות הישראליות, התערוכה בוושינגטון שוב הייתה מפגן עוצמה מרשים של הטכנולוגיות הישראליות. האגף לסיוע ביטחוני (סיב"ט) במשרד הביטחון, שהקים ביתן יפהפה, נתן הפעם את מרכז הבמה דווקא לחברות קטנות ובינוניות. כך, את הדברים בשם התעשייה נשא בטקס הפתיחה של הביתן מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף (מיל') הרצל בודינגר, נשיא חברת ראדא, שהציגה בתערוכה בפעם הראשונה מכ"מ טקטי קרקעי שהיא מפתחת.
איך מתבצעים חילופי המשמרות באלביט מערכות?
מבחינת התעשיות הגדולות, נראה הי כי צמרת אלביט מערכות מנצלת את התערוכה ל"חפיפה" וחילופי משמרות. המנכ"ל הוותיק, יוסי אקרמן, הגיע לוושינגטון יחד עם מחליפו המיועד, בצלאל (בוצי) מכליס. בתערוכה השתתפו גם סמנכ"ל חטיבת היבשה, עמוס מתן, שהחליט להישאר באלביט מערכות למרות שהסמנכ"ל האחר, אודי ורד, הועדף על פניו ומונה למנכ"ל החטיבה, במקום המנכ"ל הבא מכליס. אגב, מי שיחליף את ורד הוא אל"מ (מיל') בועז כהן, שריונר, שעמד בשנים האחרונות בראש היחידה שפיתחה ומכרה את מוצרי השו"ב של אלביט, ובראשם פרויקט צי"ד.
הסכם תעש נפתח
ובשולי התערוכה, הנה התפתחות שדוחה שוב את הסיכוי להפרטת התעשייה הצבאית, תעש – למועד בלתי ידוע: לאחר שנסגרה בין משרד האוצר, משרד הביטחון, הנהלת התעש, נציגי העובדים וההסתדרות הכללית תכנית מלאה להפרטת החברה הוחלט במשרד הביטחון לפתוח את התכנית ולבחון אותה מחדש לאור חששות מלמ"ב במשרד הביטחון מפני דליפת סודות רגישים מהגופים המסווגים של החברה, בעיקר במפעל הטילים גבעון.
במצב רגיל, שר הביטחון היה יכול למנוע את פתיחת ההסכם, ולקבל החלטה פיקודית שהמדינה לוקחת סיכונים מחושבים בתהליך ההפרטה, כמו שבארצות הברית כחברות כמו בואינג ולוקהיד מרטין מבצעות ללא שום בעיה פרויקטים לאומיים רגישים. אבל זה, אינו מצב רגיל, אנחנו ערב בחירות. ברק עסוק בהישרדות פוליטית. גם ללא פתיחת ההסכם על ידי משרד הביטחון ,המכרז להפרטת תעש לא היה מתפרסם לפי לוחות הזמניים המקוריים לפני חודש מרס. בהתחשב בכך שלא ברור מי יחזיקו בתיקי האוצר והביטחון בממשלה באה, קשה לראות איך הפרטת התעש יוצאת לדרך, אפילו במהלך שנת 2013 כולה.
הלכת ברק
אפרופו ברק, כמובן שלא רק הישרדות פוליטית גוזלת ממנו קשב רב בימים אלה – גם פרשת מסמך הרפז, שהייתה אמורה להגיע לישרות אחרונה, אך פרסום הדו"ח הסופי על ידי מבקר המדינה ימשיך להתמהמה ולא ברור אם בכלל יקרה אי פעם. וזו הסיבה: ראש התחום הביטחוני במשרד מבקר המדינה לשעבר, אלוף (מיל') יעקב (מנדי) אור, שממשיך לטפל בתיק בהתנדבות למרות שסיים את תפקידו, עומד לצאת לחופשה בת שלושה שבועות. כאשר ישוב, נהיה כבר כחודשיים לפני הבחירות, פחות או יותר.
עורכי הדין החרוצים של הצדדים המעורבים מצאו בהיסטוריה המשפטית תקדים המכונה "הלכת מצנע" (על שם עמרם מצנע, שהתמודד עם עלילות ותלונות לפני מערכת בחירות שבה נטל חלק), הקובעת כי כדי למנוע שימוש בכלים משפטיים ובתלונות סרק ככלי בבחירות אין פותחים בחקירות או מפרסמים ממצאים – חודשיים לפני ההליכה לקלפי. לא ברור האם ההלכה תקפה במקרה של "פרשת הרפז", שכן הגוף החוקר הוא משרד המבקר ולא המשטרה, אבל גם למבקר עצמו יש כללים פנימיים עתיקי יומין, שלפיהם אין מפרסמים דו"חות בחודשים שקודמים לכל מערכת בחירות. המשך יבוא? כבר ממש לא בטוח..
כיצד גואלים שלושה אלופים חסרי תפקיד מהקומה ה-12 המשמימה בבניין המרגנית בקריה?
ולפני סיום, מחשבות על מה שקורה בימים אלה בקומה ה-12 בבניין "מרגנית" בלב הקריה בתל אביב. למי שאינו יודע, מרגנית הוא הבניין שמעליו מתנשא מגדל הקשר הענק, סמל הקריב. בעבר ידע הבניין ימים יפים, כאשר אכלס את לשכותיהם של רבים מאלופי המטה הכללי. עם הקמת המגדלים החדשים של המטה הכללי בקריה לפני למעלה מעשור, איבד הבניין מזוהרו בבת אחת. דרג הקצינים שהשתכנו בו ירד פלאים. עמדות האבטחה המוקפדות ננטשו. הקירות נעשו חיוורים. הלשכות המפוארות לשעבר בקומות הגבוהות של מרגנית, שבהן התקבלו בעבר החלטות חשובות ביותר, הפכו גדולות על המשרתים בהן כיום. חוץ מקומה 12, שבה עדיין משתכנים קצינים בכירים מאוד, אבל כאלה שנמצאים בהמתנה בין תפקיד לתפקיד, ולוקחים על עצמם "פרויקטים" (או במילים אחרות מעבירים את הזמן, כדי לפנות מקום לעוד זמן).
בימים אלה נעשית הקומה צפופה להחריד. ראשון האלופים המשרתים בה כיום הוא כבר דייר ותיק, אלוף גדי אייזנקוט, שיושב בקומה ומסתכל מרחוק על לשכת סגן הרמטכ"ל במגדל החדש, שאליה הוא שואף להגיע. אייזנקוט נמצא ב"המתנה" כבר למעלה משנה, ומינוי אין. עם הזמן הצטרף אליו לקומה גם אלוף אבי מזרחי, שסיים את תפקיד אלוף פיקוד המרכז, מעוניין גם כן בתפקיד סגן הרמטכ"ל. הדייר החדש הוא אלוף גדי שמני, לשעבר המזכיר הצבאי לראש הממשלה אהוד אולמרט ואלוף פיקוד המרכז, שחזר מתקופת שירות כנספח צה"ל בארצות הברית- אל העתיד הלא ידוע. גם הוא רוצה להיות סגן רמטכ"ל.
מינוי סגן הרמטכ"ל הבא מתעכב כבר חודשים ארוכים כספיח נוסף ל"פרשת הרפז": גדי אייזנקוט, המועמד של הרמטכ"ל בני גנץ, אינו מקבל את המשרה , כנראה בגלל מעורבותו בפרשה והתנגדות שר הביטחון, אהוד ברק. יכול להיות שגנץ יחכה עם מינוי סגנו עד אחרי הבחירות, כדי להתגבר על המכשול הזה, בהנחה שסיכוייו של אהוד ברק להישאר שר הביטחון גם אחרי הבחירות אינם גבוהים במיוחד. לכל החלטה על מינוי סגן הרמטכ"ל הבא תהיה השפעה מכרעת על זהות הרמטכ"ל הבא, כמובן. סגן הרמטכ"ל הבא שייבחר יקבל עמדת זינוק מצוינת, אבל בניגוד למקובל לחשוב גם סגן הרמטכ"ל הנוכחי, אלוף יאיר נוה, יהיה מועמד רציני לתפקיד, ויש גם אפשרות שאף אחד מסגניו של גנץ – לא נווה ולא מחליפו – יהיה הרמטכ"ל הבא.
מה שבטוח: העובדה שקומה ה-12 נאלצים להסתופף בימים אלה לא פחות משלושה אלופים חסרי תפקיד היא מסר רע מאוד לצה"ל : הבזבוז מסתכם במאות אלפי שקלים בחודש, והוא הופך תכניות התייעלות בצה"ל (כמו סגירה של לשכות כפולות שהיו בקריה לקצינים שמחזיקים בלשכה גם בבסיס אחר) למגוחכות.
האם צה"ל ייגרר למבצע בעזה לפני הבחירות?
הרהור מוושינגטון, בירת העולם: יש משהו בעייתי בעובדה שישראל מנהלת מו"מ (עקיף, אבל מו"מ) עם ארגון החמאס על רגיעה בדרום. ישראל דורשת מכל העולם לא להכיר בחמאס, אבל מבחינתה מדובר בשלטון לכל דבר ברצועת עזה.
בכל מקרה, התהדיא שהושגה בעקבות סיבוב הלחימה השבוע, אינה ראשונה מסוגה. תזכורת: את הקיץ ואת הסתיו של שנת 2008 בילינו במלחמת התשה בדרום, בניסיון להכיל הבנות מול חמאס ולתחזק אותן. באותה תקופה, פרק הזמן בין סיבוב לחימה למשנהו הלך והתקצר עד שצה"ל יצא ב-30 בדצמבר 2008 למבצע "עפרת יצוקה". זה קרה חודשיים וחצי לפני הבחירות הקודמות. האם אנחנו בדרך למבצע נוסף גם לפני הבחירות של ינואר 2013?
אין ספק כי "ערב בחירות", הלחץ על הדרג המדיני לפעול כנגד הירי - כבד מהרגיל. ברור שגם החמאס לקח את הבחירות בישראל בין מכלול שיקוליו, בעת שהצטרף השבוע למעגל האש לראשונה לאחר חודשים ארוכים (לאורך כך התקופה האחרונה עד השבוע ירו לעבר ישראל רק ארגונים שנחשבים "סלאפיים", וזאת בניגוד לדעת החמאס שהעדיף הפסקת אש).
איזה מחיר נשלם על מעורבות היתר בבחירות בארה"ב?
ועוד הרהור: העיסוק האובססיבי בעניין הישראלי במערכת הבחירות האמריקאית עוד יעלה לנו ביוקר. ישראל חייבת להיות בקונצנזוס האמריקאי, מעל לכל ויכוח. לא מרנינה במיוחד המחשבה שאובאמה ירגיש שניצח את הבחירות "למרות נתניהו" (במקרה ששניהם יחזיקו בהגה השלטון גם בקדנציות הבאות שלהם).
ואם נדמה לעתים מהארץ שהעיסוק בישראל הוא ניפוח של התקשורת הישראלית - אז זה ממש לא המצב: באמת דנים על הנושא בכל תחנת רדיו נידחת. ישראל והיחס אליה הם אישיו אמיתי בלב מערכת הבחירות, ואין מדובר ברגישות יתר ישראלית לאזכורים אודותינו. גם אנשי לשכת ראש הממשלה, קבלו סקר לא מקצועי ומדאיג: בקרב נהגי מוניות בוושינגטון זוכה ברק אובאמה למאה אחוזי תמיכה, לפי המשאל שאני ערכתי. כמובן, אין מדובר במדגם מייצג: הרוב המוחלט של הנהגים הם ממוצא אפריקני, כמו הנשיא שלהם.
תערוכה בצל קיצוצים
הסיבה שבעטיה הגיעו השבוע מאות ישראליים, כולל כותב שורות אלה, לוושינגטון די.סי היא התערוכה הביטחונית הצבאית השנתית החשובה של צפון אמריקה AUSA. התערוכה נערכה השנה לא רק בצל מערכת הבחירות אלא בראש ובראשונה על רקע קיצוצי תקציב הביטחון האמריקאי ועל רקע חקירות פנימיות בצבא האמריקאי, בחשד שכנסים שנערכים במקומות אטרקטיביים (כדוגמת לאס וגאס) הם כיסוי לנהנתנות, ומקור לבזבוזי תקציב אדירים. על רקע האווירה הזו, פחת מספר המבקרים לובשי המדים בתערוכה מ-4000 כמו בדרך כלל, ל400 בלבד. כמובן, היו עוד אלפי מבקרים נוספים, אבל רוב המציגים מצאו את עצמם מדברים אלה עם אלה. נרשם מחסור משווע בלקוחות.
למרות הכל, מבחינת התעשיות הביטחוניות הישראליות, התערוכה בוושינגטון שוב הייתה מפגן עוצמה מרשים של הטכנולוגיות הישראליות. האגף לסיוע ביטחוני (סיב"ט) במשרד הביטחון, שהקים ביתן יפהפה, נתן הפעם את מרכז הבמה דווקא לחברות קטנות ובינוניות. כך, את הדברים בשם התעשייה נשא בטקס הפתיחה של הביתן מפקד חיל האוויר לשעבר, אלוף (מיל') הרצל בודינגר, נשיא חברת ראדא, שהציגה בתערוכה בפעם הראשונה מכ"מ טקטי קרקעי שהיא מפתחת.
איך מתבצעים חילופי המשמרות באלביט מערכות?
מבחינת התעשיות הגדולות, נראה הי כי צמרת אלביט מערכות מנצלת את התערוכה ל"חפיפה" וחילופי משמרות. המנכ"ל הוותיק, יוסי אקרמן, הגיע לוושינגטון יחד עם מחליפו המיועד, בצלאל (בוצי) מכליס. בתערוכה השתתפו גם סמנכ"ל חטיבת היבשה, עמוס מתן, שהחליט להישאר באלביט מערכות למרות שהסמנכ"ל האחר, אודי ורד, הועדף על פניו ומונה למנכ"ל החטיבה, במקום המנכ"ל הבא מכליס. אגב, מי שיחליף את ורד הוא אל"מ (מיל') בועז כהן, שריונר, שעמד בשנים האחרונות בראש היחידה שפיתחה ומכרה את מוצרי השו"ב של אלביט, ובראשם פרויקט צי"ד.
הסכם תעש נפתח
ובשולי התערוכה, הנה התפתחות שדוחה שוב את הסיכוי להפרטת התעשייה הצבאית, תעש – למועד בלתי ידוע: לאחר שנסגרה בין משרד האוצר, משרד הביטחון, הנהלת התעש, נציגי העובדים וההסתדרות הכללית תכנית מלאה להפרטת החברה הוחלט במשרד הביטחון לפתוח את התכנית ולבחון אותה מחדש לאור חששות מלמ"ב במשרד הביטחון מפני דליפת סודות רגישים מהגופים המסווגים של החברה, בעיקר במפעל הטילים גבעון.
במצב רגיל, שר הביטחון היה יכול למנוע את פתיחת ההסכם, ולקבל החלטה פיקודית שהמדינה לוקחת סיכונים מחושבים בתהליך ההפרטה, כמו שבארצות הברית כחברות כמו בואינג ולוקהיד מרטין מבצעות ללא שום בעיה פרויקטים לאומיים רגישים. אבל זה, אינו מצב רגיל, אנחנו ערב בחירות. ברק עסוק בהישרדות פוליטית. גם ללא פתיחת ההסכם על ידי משרד הביטחון ,המכרז להפרטת תעש לא היה מתפרסם לפי לוחות הזמניים המקוריים לפני חודש מרס. בהתחשב בכך שלא ברור מי יחזיקו בתיקי האוצר והביטחון בממשלה באה, קשה לראות איך הפרטת התעש יוצאת לדרך, אפילו במהלך שנת 2013 כולה.
הלכת ברק
אפרופו ברק, כמובן שלא רק הישרדות פוליטית גוזלת ממנו קשב רב בימים אלה – גם פרשת מסמך הרפז, שהייתה אמורה להגיע לישרות אחרונה, אך פרסום הדו"ח הסופי על ידי מבקר המדינה ימשיך להתמהמה ולא ברור אם בכלל יקרה אי פעם. וזו הסיבה: ראש התחום הביטחוני במשרד מבקר המדינה לשעבר, אלוף (מיל') יעקב (מנדי) אור, שממשיך לטפל בתיק בהתנדבות למרות שסיים את תפקידו, עומד לצאת לחופשה בת שלושה שבועות. כאשר ישוב, נהיה כבר כחודשיים לפני הבחירות, פחות או יותר.
עורכי הדין החרוצים של הצדדים המעורבים מצאו בהיסטוריה המשפטית תקדים המכונה "הלכת מצנע" (על שם עמרם מצנע, שהתמודד עם עלילות ותלונות לפני מערכת בחירות שבה נטל חלק), הקובעת כי כדי למנוע שימוש בכלים משפטיים ובתלונות סרק ככלי בבחירות אין פותחים בחקירות או מפרסמים ממצאים – חודשיים לפני ההליכה לקלפי. לא ברור האם ההלכה תקפה במקרה של "פרשת הרפז", שכן הגוף החוקר הוא משרד המבקר ולא המשטרה, אבל גם למבקר עצמו יש כללים פנימיים עתיקי יומין, שלפיהם אין מפרסמים דו"חות בחודשים שקודמים לכל מערכת בחירות. המשך יבוא? כבר ממש לא בטוח..
כיצד גואלים שלושה אלופים חסרי תפקיד מהקומה ה-12 המשמימה בבניין המרגנית בקריה?
ולפני סיום, מחשבות על מה שקורה בימים אלה בקומה ה-12 בבניין "מרגנית" בלב הקריה בתל אביב. למי שאינו יודע, מרגנית הוא הבניין שמעליו מתנשא מגדל הקשר הענק, סמל הקריב. בעבר ידע הבניין ימים יפים, כאשר אכלס את לשכותיהם של רבים מאלופי המטה הכללי. עם הקמת המגדלים החדשים של המטה הכללי בקריה לפני למעלה מעשור, איבד הבניין מזוהרו בבת אחת. דרג הקצינים שהשתכנו בו ירד פלאים. עמדות האבטחה המוקפדות ננטשו. הקירות נעשו חיוורים. הלשכות המפוארות לשעבר בקומות הגבוהות של מרגנית, שבהן התקבלו בעבר החלטות חשובות ביותר, הפכו גדולות על המשרתים בהן כיום. חוץ מקומה 12, שבה עדיין משתכנים קצינים בכירים מאוד, אבל כאלה שנמצאים בהמתנה בין תפקיד לתפקיד, ולוקחים על עצמם "פרויקטים" (או במילים אחרות מעבירים את הזמן, כדי לפנות מקום לעוד זמן).
בימים אלה נעשית הקומה צפופה להחריד. ראשון האלופים המשרתים בה כיום הוא כבר דייר ותיק, אלוף גדי אייזנקוט, שיושב בקומה ומסתכל מרחוק על לשכת סגן הרמטכ"ל במגדל החדש, שאליה הוא שואף להגיע. אייזנקוט נמצא ב"המתנה" כבר למעלה משנה, ומינוי אין. עם הזמן הצטרף אליו לקומה גם אלוף אבי מזרחי, שסיים את תפקיד אלוף פיקוד המרכז, מעוניין גם כן בתפקיד סגן הרמטכ"ל. הדייר החדש הוא אלוף גדי שמני, לשעבר המזכיר הצבאי לראש הממשלה אהוד אולמרט ואלוף פיקוד המרכז, שחזר מתקופת שירות כנספח צה"ל בארצות הברית- אל העתיד הלא ידוע. גם הוא רוצה להיות סגן רמטכ"ל.
מינוי סגן הרמטכ"ל הבא מתעכב כבר חודשים ארוכים כספיח נוסף ל"פרשת הרפז": גדי אייזנקוט, המועמד של הרמטכ"ל בני גנץ, אינו מקבל את המשרה , כנראה בגלל מעורבותו בפרשה והתנגדות שר הביטחון, אהוד ברק. יכול להיות שגנץ יחכה עם מינוי סגנו עד אחרי הבחירות, כדי להתגבר על המכשול הזה, בהנחה שסיכוייו של אהוד ברק להישאר שר הביטחון גם אחרי הבחירות אינם גבוהים במיוחד. לכל החלטה על מינוי סגן הרמטכ"ל הבא תהיה השפעה מכרעת על זהות הרמטכ"ל הבא, כמובן. סגן הרמטכ"ל הבא שייבחר יקבל עמדת זינוק מצוינת, אבל בניגוד למקובל לחשוב גם סגן הרמטכ"ל הנוכחי, אלוף יאיר נוה, יהיה מועמד רציני לתפקיד, ויש גם אפשרות שאף אחד מסגניו של גנץ – לא נווה ולא מחליפו – יהיה הרמטכ"ל הבא.
מה שבטוח: העובדה שקומה ה-12 נאלצים להסתופף בימים אלה לא פחות משלושה אלופים חסרי תפקיד היא מסר רע מאוד לצה"ל : הבזבוז מסתכם במאות אלפי שקלים בחודש, והוא הופך תכניות התייעלות בצה"ל (כמו סגירה של לשכות כפולות שהיו בקריה לקצינים שמחזיקים בלשכה גם בבסיס אחר) למגוחכות.
