האיום האיראני: ספירת מלאי ו"העובדות החסרות"
בירושלים מזהירים כי איראן על סף פיתוח הפצצה הגרעינית, אולם עיון בדו"חות סבא"א מהחודשים האחרונים דווקא מראים תוצאה אחרת. שמואל מאיר על הסוגייה הבוערת
הגנה לישראל
| 19/05/2011
הכור הגרעיני בבושהר (ארכיון: AP)
הדיון הפומבי בסוגייה האיראנית מתנהל באחרונה בשני ערוצים מקבילים. בראשון, המראה לשיאים חדשים של אווירת מלחמה. מטפורות בנוסח "השנה היא 1938" , תרחישי תקיפה והדלפות מידע מחדרים סגורים שלא ניתן לאמתו. במסלול השני, נסיון להציג את האיום בגישה עניינית של עובדות מוצקות והסתמכות על מקור מקצועי גלוי - דוחות סבא"א האחרונים. נאום "הקווים האדומים" של ראש הממשלה בעצרת האו"מ מייצג נאמנה את המסלול השני.
לכאורה מתקיים הדיון האיראני בשוק חופשי של עובדות ודעות כמקובל בחברה דמוקרטית , שייאפשר לקורא הסביר לגבש עמדה מסודרת. אבל רק לכאורה. כי הדיון התעלם מעובדות חשובות והתנהל ברובו במגרש הקיומי-רגשי ובהשראת תדרוכים של גורמי מימסד. ובעצם הדוברים בשני המסלולים מצויים בחיקו של קונצנסוס מדומיין כי "המצב היום ברור והויכוח על עובדות פחות או יותר נגמר".
עובדות הידועות לנו ממקורות גלויים בזכות הביקורים התכופים של פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ,צילומי הלווין שהמקבלת סבא"א וצילומי הווידאו הרציפים שהסוכנות מקיימת באתרי הגרעין האיראניים מסייעים להשיב את נקודת הדיון בסוגייה לנקדות איזון. לשם כך נפנה לדוחות הגלויים והמוסמכים של סבא"א ונכוון אלומת אור לנתונים עובדתיים שהתקשורת בישראל בחרה להתעלם מהם. עובדות שאולי אינן תורמות לחיזוק התפיסה המקובלת אצלנו ("בקשר לפצצה - השאלה היא רק מתי") אבל רבה חשיבותן להבנה טובה יותר של המצב האיראני. עובדות שאנאליסט אמון על אחריות מודיעינית, על מאמץ שאינו נגמר להפריד בין אותות אמת ובין רעשי רקע ועל חיפוש מתמיד של נקודות תפנית באוקיינוס הגדול של המידע – אינו יכול שלא להתייחס אליהן.
התפיסה המקובלת מדברת על איראן שעברה את "נקודת האל-חזור" (מטפורה שאינה מסבירה דבר ביחסים בינלאומים ואסטרטגיה ) והיא תגיע בתוך מספר חודשים לצבירת כמות חומר בקיע שתספיק למתקן גרעיני ראשון (תמצית נאום ראש הממשלה בעצרת האו"ם). היו פרשנים שקבעו כי איראן היא "מדינת סף גרעינית" – עוד מונח שנועד לשרטט קו לינארי שתחנתו הסופית ברורה וידועה. וזאת, מבלי שהגדירו "מדינת סף" והאם כוונתם ל"מדינת סף" דוגמת יפן (עם כמויות אדירות של פלוטוניום בפיקוח שמספיקות לייצור עשרות מתקנים גרעיניים) או ברזיל (שנחשבת היום לחברה ראויה במשטר NPT למניעת תפוצה ומעשירה אורניום בפיקוח).
נראה שהפרשנים מכוונים ל"מדינות סף" שהן מקרה מיוחד - הודו ופקיסטן שמעולם לא הצטרפו לאמנת NPT ופוצצו מתקנים גרעיניים ב-1998. בשל יכולת הסבר לא-מספקת של "מדינת סף" והמקרים המתועדים הלא-מועטים של מדינות "שחזרו מהגרעין" , נראה כי המינוח המתאים לאיראן הוא עמימות ואי-ודאות. בשדה הזה יש לדיפלומטיה תפקיד חשוב לצד המעקב הקפדני אחרי צנטריפוגות וכמויות אורניום מועשר.
כאן המקום לצלול לדו"חות סבא"א האחרונים והחלון שהם פותחים בפנינו. לנסות למצוא עד כמה יש ביכולתם לסייע בהבנת הראשומון האיראני ובהקטנת אי-הודאות. ונתמקד בנסיון לפענח את הרכיב המדאיג בתכנית הגרעין האיראנית (גם לפי גרסת נאום ראש הממשלה באו"ם שהוא מצבור הקילוגרמים של אורניום מועשר ברמה של 20 אחוזים, ולא הטונות של אורניום מועשר בדרגה נמוכה 3.5 אחוזים. כי מאורניום מועשר 20 אחוזים ניתן לעלות על המסלול המהיר להעשרה הגבוהה הדרושה לחומר בקיע לפצצה (93 אחוזים). ועל כן השאלה העיקרית הדחופה: כמה אורניום מועשר 20 אחוזים יש לאיראן?
בדו"ח סבא"א של מאי 2012 הופיע איתות ראשון כי איראן אינה מגדילה את כמות האורניום המועשר 20 אחוזים. נשבר קו המגמה העולה מדו"ח לדו"ח. על פי הדו"ח של מאי החזיקה אז בכמות של 145 קילוגרמים אורניום מועשר 20 אחוזים. לכאורה אישור לאמירה "והצנטריפוגות ממשיכות להסתובב" ותוספת 50 קילוגרמים מאז דו"ח הפיקוח שקדם לו. אבל רק לכאורה. כי במקביל לתוספת של 50 קילוגרמים, נטלו האיראנים 49 קילוגמים ממאגר זה וייצרו ממנו כדוריות מתכת למוטות הדלק הגרעיני לכור המחקר האזרחי. המאגר נשאר כשהיה. יצירת כדוריות המתכת כמעט ואינה מאפשרת את החזרתה של כמות זאת למסלול ההעשרה לדרגה גבוהה.
עובדות אלה מהדו"ח לא זכו לסיקור בדיון אצלנו על האיום האיראני. אם ממצאי דוח סבא"א של מאי 2012 היו בבחינת איתות איראני ראשוני, הרי דו"ח סבא"א של אוגוסט 2012 כבר שידר מסר: כי האיראנים אינם דוהרים להעשרה גבוהה. נבלם הגרף המדאיג שמצביע על ריצה קדימה והגדלה דרמטית במצבור האורניום המועשר בדרגה 20 אחוזים. יתר על כן, מאגר האורניום המועשר בדרגה 20 אחוזים שמתאים להעשרה נוספת במסלול המהיר לדרגה צבאית – התכווץ ולא התרחב.
להלן ההסבר שמופיע בטבלאות סבא"א בדו"ח אוגוסט: איראן אמנם כבר הפיקה 189 קילוגרם אורניום לדרגת העשרה 20 אחוזים. אך בה בעת הוציאה מהמאגר כ-98 קילוגרמים והמירה אותם לכדוריות מתכת למוטות דלק לכור המחקר האזרחי. המשמעות: המרה של כמות כזאת למוטות דלק כמעט ואינה מאפשרת החזרתה למסלול המהיר לצרכים צבאיים. ברשות איראן נותרו עפ"י הדו"ח ( נכון לסוף אוגוסט 2012 ): 91 קילוגרמים של אורניום מועשר 20 אחוזים. כמות שאינה מספיקה לצרכים צבאיים.
איראן הקטינה את המאגר המדאיג של אורניום מועשר 20 אחוזים אל מתחת לכמות שהיתה לה בדוח מאי האחרון. גם העובדות החדשות בדוח סבא"א של אוגוסט לא זכו לסיקור אצלנו. העיסוק התקשורתי התרכז עם פרסום הדוח בנתון של הכפלת מספר הצנטריפוגות בפורדו מ-1064 ל- 2140. רק מי שהתעמק באותיות הקטנות בפנים גילה כי הצנטריפוגות החדשות טרם חוברו ואינן פעילות. המסר האיראני מדו"חות סבא"א האחרונים הוא של דריכה במקום ואף נסיגה לאחור.
כמו הדמות בסיפור אליס בארץ הפלאות : איראן רצה בכל הכוח, על מנת להישאר באותו מקום. ל"עובדות החסרות" מדו"ח סבא"א יש חשיבות עצומה בהבנת המסרים היוצאים מאיראן. איראן שדורכת במקום אינה איראן שמתריסה מול ארה"ב ומעצמות המערב. יתכן והשימוש שעושה איראן בשפה לא-מילולית של מסרים גרעיניים ( שפה שנוטה פחות למניפולציות של תרגום ותעמולה ) נועד להעביר איתות חיובי לממשל אובמה: יש על מה לדבר.
הצעד המשמעותי של הקטנת מצבור האורניום המועשר 20 אחוזים ו"הקפאת" המצב הקיים הוא בבחינת איתות לנכונות איראנית להשעות בשלב ראשון ייצור אורניום מועשר בדרגה 20 אחוזים ובשלבים הבאים לדון בגורלו של המאגר הקיים והמוקטן. צעד חשוב בדרך למתווה האמריקני של הפסקת ייצור אורניום מועשר 20 אחוזים והסתפקות בהעשרה נמוכה בפיקוח הדוק לצרכים אזרחיים בלבד.
הבנת הסיפור האיראני על מכלול הבטיו האסטרטגיים, הטכניים, הדיפלומטיים והתקשורתיים – בדגש על "העובדות החסרות" מדו"חות סבא"א – חשובה למי שבאמת מעוניין להבין מדוע לגישת אובמה יש סיכוי ומדוע יש עדין מרחב פעולה ניכר לדיפלומטיה. ויודגש כי דו"חות סבא"א של מאי ואוגוסט התפרסמו במקביל לסבבי השיחות בין איראן ומעצמות המערב. אצלנו נטו להסברים המקובלים כי השיחות נכשלו ואיראן גוררת רגלים. אך מהאיתותים האיראניים בדו"חות סבא"א והקטנת מאגר האורניום המועשר ברמה 20 אחוזים עולה תמונה שונה , ולא של איראן מאיצה ודוהרת אל הפצצה. עד עכשו התרכזנו בניתוח עובדות מדו"חות סבא"א. תמונה דומה ומשלימה נקבל גם מדוחות מודיעין אמריקניים שהודלפו במהלך השנה האחרונה. למרות שכאן אנו דורכים על קרקע פחות מוצקה מעצם מהותה וטיבעה.
וכך, בניגוד לרושם שנוצר בישראל, מסתבר כי הערכת המודיעין הלאומית של ארה"ב שמחייבת את הנשיא (כלל 16 סוכנויות המודיעין) משנת 2007 , זאת שהעריכה כי איראן עצרה והפסיקה את תכנית הנשק הצבאית בשנת 2003 עדין בתוקף בשנת 2012. הדלפות מכיוון ישראל וה"דיילי טלגרף" בקיץ האחרון על "מסמך מודיעין אמריקני" חדש שמצביע כביכול על חידוש עבודתה של קבוצת הנשק באיראן נתקלו ביחס מזלזל מצד דוברים רשמיים בממשל אובמה. בקריאה זהירה ניתן למצוא את תמונת המודיעין האמריקנית גם בהתייחסות סבא"א ל"מימד הצבאי" (מינוח סבא"א) ולדרישה לבקר בבסיס הצבאי בפרצ'ין.
בדו"חות סבא"א אין ראיות להסטת אורניום מועשר מהאתרים המוצהרים שבפיקוח למקומות אחרים. סבא"א דורשת בתוקף כי איראן תחזור למשטר ה"פרוטוקול הנוסף" ( שהיתה חתומה עליו בעבר ) אשר נועד לאפשר בקורות יותר חודרניות וגם באתרים לא-מוצהרים. אך מן התשובות שאיראן נדרשת לספק לסבא"א בסוגיית ההפרות ב"מימד הצבאי" נראה כי הן נוגעות לאירועים בעבר , יתכן לפני 2003. דרישה לשובה של איראן ל"פרוטוקול הנוסף" נועדה למנוע "תכנית גרעין מקבילה" והיא תנאי אמריקני הכרחי לכל הסכם עם איראן. בשלב זה לא נותר לנו אלא להמתין לדוח הרבעוני הבא של סבא"א. להמתין ולהבין כי יתכן ואיראן אינה מאיצה במרוץ לפצצה. להמתין ולנסות להבין כיצד משתלבים המסרים הגרעיניים העולים מדוחות סבא"א עם הדיפלומטיה האמריקנית מול איראן. כי מלאכת המודיעין כמו שאומר ג'ון לה-קארה בספר "בית רוסיה" היא כל כולה להמתין ולראות.
**
שמואל מאיר, כיום חוקר עצמאי בסוגיות אסטרטגיות , לשעבר באמ"ן מחקר וראש ענף בקרת נשק באג"ת ועמית מחקר במרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב
הדיון הפומבי בסוגייה האיראנית מתנהל באחרונה בשני ערוצים מקבילים. בראשון, המראה לשיאים חדשים של אווירת מלחמה. מטפורות בנוסח "השנה היא 1938" , תרחישי תקיפה והדלפות מידע מחדרים סגורים שלא ניתן לאמתו. במסלול השני, נסיון להציג את האיום בגישה עניינית של עובדות מוצקות והסתמכות על מקור מקצועי גלוי - דוחות סבא"א האחרונים. נאום "הקווים האדומים" של ראש הממשלה בעצרת האו"מ מייצג נאמנה את המסלול השני.
לכאורה מתקיים הדיון האיראני בשוק חופשי של עובדות ודעות כמקובל בחברה דמוקרטית , שייאפשר לקורא הסביר לגבש עמדה מסודרת. אבל רק לכאורה. כי הדיון התעלם מעובדות חשובות והתנהל ברובו במגרש הקיומי-רגשי ובהשראת תדרוכים של גורמי מימסד. ובעצם הדוברים בשני המסלולים מצויים בחיקו של קונצנסוס מדומיין כי "המצב היום ברור והויכוח על עובדות פחות או יותר נגמר".
עובדות הידועות לנו ממקורות גלויים בזכות הביקורים התכופים של פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) ,צילומי הלווין שהמקבלת סבא"א וצילומי הווידאו הרציפים שהסוכנות מקיימת באתרי הגרעין האיראניים מסייעים להשיב את נקודת הדיון בסוגייה לנקדות איזון. לשם כך נפנה לדוחות הגלויים והמוסמכים של סבא"א ונכוון אלומת אור לנתונים עובדתיים שהתקשורת בישראל בחרה להתעלם מהם. עובדות שאולי אינן תורמות לחיזוק התפיסה המקובלת אצלנו ("בקשר לפצצה - השאלה היא רק מתי") אבל רבה חשיבותן להבנה טובה יותר של המצב האיראני. עובדות שאנאליסט אמון על אחריות מודיעינית, על מאמץ שאינו נגמר להפריד בין אותות אמת ובין רעשי רקע ועל חיפוש מתמיד של נקודות תפנית באוקיינוס הגדול של המידע – אינו יכול שלא להתייחס אליהן.
התפיסה המקובלת מדברת על איראן שעברה את "נקודת האל-חזור" (מטפורה שאינה מסבירה דבר ביחסים בינלאומים ואסטרטגיה ) והיא תגיע בתוך מספר חודשים לצבירת כמות חומר בקיע שתספיק למתקן גרעיני ראשון (תמצית נאום ראש הממשלה בעצרת האו"ם). היו פרשנים שקבעו כי איראן היא "מדינת סף גרעינית" – עוד מונח שנועד לשרטט קו לינארי שתחנתו הסופית ברורה וידועה. וזאת, מבלי שהגדירו "מדינת סף" והאם כוונתם ל"מדינת סף" דוגמת יפן (עם כמויות אדירות של פלוטוניום בפיקוח שמספיקות לייצור עשרות מתקנים גרעיניים) או ברזיל (שנחשבת היום לחברה ראויה במשטר NPT למניעת תפוצה ומעשירה אורניום בפיקוח).
נראה שהפרשנים מכוונים ל"מדינות סף" שהן מקרה מיוחד - הודו ופקיסטן שמעולם לא הצטרפו לאמנת NPT ופוצצו מתקנים גרעיניים ב-1998. בשל יכולת הסבר לא-מספקת של "מדינת סף" והמקרים המתועדים הלא-מועטים של מדינות "שחזרו מהגרעין" , נראה כי המינוח המתאים לאיראן הוא עמימות ואי-ודאות. בשדה הזה יש לדיפלומטיה תפקיד חשוב לצד המעקב הקפדני אחרי צנטריפוגות וכמויות אורניום מועשר.
כאן המקום לצלול לדו"חות סבא"א האחרונים והחלון שהם פותחים בפנינו. לנסות למצוא עד כמה יש ביכולתם לסייע בהבנת הראשומון האיראני ובהקטנת אי-הודאות. ונתמקד בנסיון לפענח את הרכיב המדאיג בתכנית הגרעין האיראנית (גם לפי גרסת נאום ראש הממשלה באו"ם שהוא מצבור הקילוגרמים של אורניום מועשר ברמה של 20 אחוזים, ולא הטונות של אורניום מועשר בדרגה נמוכה 3.5 אחוזים. כי מאורניום מועשר 20 אחוזים ניתן לעלות על המסלול המהיר להעשרה הגבוהה הדרושה לחומר בקיע לפצצה (93 אחוזים). ועל כן השאלה העיקרית הדחופה: כמה אורניום מועשר 20 אחוזים יש לאיראן?
בדו"ח סבא"א של מאי 2012 הופיע איתות ראשון כי איראן אינה מגדילה את כמות האורניום המועשר 20 אחוזים. נשבר קו המגמה העולה מדו"ח לדו"ח. על פי הדו"ח של מאי החזיקה אז בכמות של 145 קילוגרמים אורניום מועשר 20 אחוזים. לכאורה אישור לאמירה "והצנטריפוגות ממשיכות להסתובב" ותוספת 50 קילוגרמים מאז דו"ח הפיקוח שקדם לו. אבל רק לכאורה. כי במקביל לתוספת של 50 קילוגרמים, נטלו האיראנים 49 קילוגמים ממאגר זה וייצרו ממנו כדוריות מתכת למוטות הדלק הגרעיני לכור המחקר האזרחי. המאגר נשאר כשהיה. יצירת כדוריות המתכת כמעט ואינה מאפשרת את החזרתה של כמות זאת למסלול ההעשרה לדרגה גבוהה.
עובדות אלה מהדו"ח לא זכו לסיקור בדיון אצלנו על האיום האיראני. אם ממצאי דוח סבא"א של מאי 2012 היו בבחינת איתות איראני ראשוני, הרי דו"ח סבא"א של אוגוסט 2012 כבר שידר מסר: כי האיראנים אינם דוהרים להעשרה גבוהה. נבלם הגרף המדאיג שמצביע על ריצה קדימה והגדלה דרמטית במצבור האורניום המועשר בדרגה 20 אחוזים. יתר על כן, מאגר האורניום המועשר בדרגה 20 אחוזים שמתאים להעשרה נוספת במסלול המהיר לדרגה צבאית – התכווץ ולא התרחב.
להלן ההסבר שמופיע בטבלאות סבא"א בדו"ח אוגוסט: איראן אמנם כבר הפיקה 189 קילוגרם אורניום לדרגת העשרה 20 אחוזים. אך בה בעת הוציאה מהמאגר כ-98 קילוגרמים והמירה אותם לכדוריות מתכת למוטות דלק לכור המחקר האזרחי. המשמעות: המרה של כמות כזאת למוטות דלק כמעט ואינה מאפשרת החזרתה למסלול המהיר לצרכים צבאיים. ברשות איראן נותרו עפ"י הדו"ח ( נכון לסוף אוגוסט 2012 ): 91 קילוגרמים של אורניום מועשר 20 אחוזים. כמות שאינה מספיקה לצרכים צבאיים.
איראן הקטינה את המאגר המדאיג של אורניום מועשר 20 אחוזים אל מתחת לכמות שהיתה לה בדוח מאי האחרון. גם העובדות החדשות בדוח סבא"א של אוגוסט לא זכו לסיקור אצלנו. העיסוק התקשורתי התרכז עם פרסום הדוח בנתון של הכפלת מספר הצנטריפוגות בפורדו מ-1064 ל- 2140. רק מי שהתעמק באותיות הקטנות בפנים גילה כי הצנטריפוגות החדשות טרם חוברו ואינן פעילות. המסר האיראני מדו"חות סבא"א האחרונים הוא של דריכה במקום ואף נסיגה לאחור.
כמו הדמות בסיפור אליס בארץ הפלאות : איראן רצה בכל הכוח, על מנת להישאר באותו מקום. ל"עובדות החסרות" מדו"ח סבא"א יש חשיבות עצומה בהבנת המסרים היוצאים מאיראן. איראן שדורכת במקום אינה איראן שמתריסה מול ארה"ב ומעצמות המערב. יתכן והשימוש שעושה איראן בשפה לא-מילולית של מסרים גרעיניים ( שפה שנוטה פחות למניפולציות של תרגום ותעמולה ) נועד להעביר איתות חיובי לממשל אובמה: יש על מה לדבר.
הצעד המשמעותי של הקטנת מצבור האורניום המועשר 20 אחוזים ו"הקפאת" המצב הקיים הוא בבחינת איתות לנכונות איראנית להשעות בשלב ראשון ייצור אורניום מועשר בדרגה 20 אחוזים ובשלבים הבאים לדון בגורלו של המאגר הקיים והמוקטן. צעד חשוב בדרך למתווה האמריקני של הפסקת ייצור אורניום מועשר 20 אחוזים והסתפקות בהעשרה נמוכה בפיקוח הדוק לצרכים אזרחיים בלבד.
הבנת הסיפור האיראני על מכלול הבטיו האסטרטגיים, הטכניים, הדיפלומטיים והתקשורתיים – בדגש על "העובדות החסרות" מדו"חות סבא"א – חשובה למי שבאמת מעוניין להבין מדוע לגישת אובמה יש סיכוי ומדוע יש עדין מרחב פעולה ניכר לדיפלומטיה. ויודגש כי דו"חות סבא"א של מאי ואוגוסט התפרסמו במקביל לסבבי השיחות בין איראן ומעצמות המערב. אצלנו נטו להסברים המקובלים כי השיחות נכשלו ואיראן גוררת רגלים. אך מהאיתותים האיראניים בדו"חות סבא"א והקטנת מאגר האורניום המועשר ברמה 20 אחוזים עולה תמונה שונה , ולא של איראן מאיצה ודוהרת אל הפצצה. עד עכשו התרכזנו בניתוח עובדות מדו"חות סבא"א. תמונה דומה ומשלימה נקבל גם מדוחות מודיעין אמריקניים שהודלפו במהלך השנה האחרונה. למרות שכאן אנו דורכים על קרקע פחות מוצקה מעצם מהותה וטיבעה.
וכך, בניגוד לרושם שנוצר בישראל, מסתבר כי הערכת המודיעין הלאומית של ארה"ב שמחייבת את הנשיא (כלל 16 סוכנויות המודיעין) משנת 2007 , זאת שהעריכה כי איראן עצרה והפסיקה את תכנית הנשק הצבאית בשנת 2003 עדין בתוקף בשנת 2012. הדלפות מכיוון ישראל וה"דיילי טלגרף" בקיץ האחרון על "מסמך מודיעין אמריקני" חדש שמצביע כביכול על חידוש עבודתה של קבוצת הנשק באיראן נתקלו ביחס מזלזל מצד דוברים רשמיים בממשל אובמה. בקריאה זהירה ניתן למצוא את תמונת המודיעין האמריקנית גם בהתייחסות סבא"א ל"מימד הצבאי" (מינוח סבא"א) ולדרישה לבקר בבסיס הצבאי בפרצ'ין.
בדו"חות סבא"א אין ראיות להסטת אורניום מועשר מהאתרים המוצהרים שבפיקוח למקומות אחרים. סבא"א דורשת בתוקף כי איראן תחזור למשטר ה"פרוטוקול הנוסף" ( שהיתה חתומה עליו בעבר ) אשר נועד לאפשר בקורות יותר חודרניות וגם באתרים לא-מוצהרים. אך מן התשובות שאיראן נדרשת לספק לסבא"א בסוגיית ההפרות ב"מימד הצבאי" נראה כי הן נוגעות לאירועים בעבר , יתכן לפני 2003. דרישה לשובה של איראן ל"פרוטוקול הנוסף" נועדה למנוע "תכנית גרעין מקבילה" והיא תנאי אמריקני הכרחי לכל הסכם עם איראן. בשלב זה לא נותר לנו אלא להמתין לדוח הרבעוני הבא של סבא"א. להמתין ולהבין כי יתכן ואיראן אינה מאיצה במרוץ לפצצה. להמתין ולנסות להבין כיצד משתלבים המסרים הגרעיניים העולים מדוחות סבא"א עם הדיפלומטיה האמריקנית מול איראן. כי מלאכת המודיעין כמו שאומר ג'ון לה-קארה בספר "בית רוסיה" היא כל כולה להמתין ולראות.
**
שמואל מאיר, כיום חוקר עצמאי בסוגיות אסטרטגיות , לשעבר באמ"ן מחקר וראש ענף בקרת נשק באג"ת ועמית מחקר במרכז למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב
