הבחירות בפתח: סיכוי גדול למבצע בעזה, הסיכוי לתקיפה באיראן - יורד

בעוד כשלושה חודשים אזרחי ישראל יתבקשו להטיל את קולם בקלפי. עד אז ימשיכו ההתכתשויות בנושאי הכלכלה, אבל בעיקר - בנושאי הביטחון. אריה אגוזי מאמין שאין לצפות לשינוי ממשי במצב

הבחירות בפתח: סיכוי גדול למבצע בעזה, הסיכוי לתקיפה באיראן - יורד

הבחירות שתתקיימנה בתחילה השנה הבאה תהיינה סביב נושא הביטחון. בנימין נתניהו מרגיש שזה הנושא שיביא לו תקופת כהונה נוספת וגם תקציב שיכלול גזרות. כי כשיש אתגרי ביטחון, כך לפחות חושב ביבי, הציבור יותר בשל לקבל מכות.

אז בואו נבחן מה היה לנו בקדנציה הנוכחית מול התשבוחות שראש הממשלה הרעיף על עצמו ועל ממשלתו אמש בנאום לאומה:

הרקטות והפצמ"רים ממשיכים ליפול על ישובים רבים בדרום. ומה מערכת הביטחן מנחה את צה"ל לעשות? אמש נחתו שתי רקטות גראד ליד נתיבות. חיל האוויר הפציץ "פתחי מנהרות" בעזה. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. רבים מהישובים שהם מטרה קבועה לרקטות של החמאס ושותפיו, לא ממוגנים בגלל החלטות מטופשות בנויות על מרחק של כמה מאות מטרים לכאן או לשם מטווח הרקטות.

גדר הגבול עם מצרים כמעט הושלמה, אבל באיחור ענק. לצה"ל אין תכנית רב שנתית. תוכניות רכש תקועות. בצה"ל ממשיכים לבזבז המון כספים בגלל חשש לשחוט כמה "פרות קדושות", כמו תנאי השרות של חלק מאנשי הקבע. העורף לא מוכן אפילו למתקפת רקטות קלה שלא לדבר על מתקפת רקטות מסיבית. יש המון המלצות ותרגילים אבל זהו.

לו התחליף היה מכת נגד למי שיתחיל לשגר רקטות, מכה משתקת, אלימה, ניחא. אבל זה ממש לא המצב. לעתים נראה שגם את שרידי ההרתעה ישראל איבדה. המלחמה בין שר הביטחון ושר האוצר הגיעה לממדים של גועל נפש ובושה. שני אלה אמורים היו לקבל כמה החלטות שקשורות לביטחון כמו למשל הפרטת התעשייה הצבאית אבל זה לא קרה. איך הם ישבו ויחליטו איך להציל תעשיה ביטחונית חיונית לביטחו , כאשר הם קוראים האחד לשני בשמות גנאי שלקוחים מעולם חיות המחמד?

וזה עוד לא הכל. בתקופת הכהונה של הממשלה הזו, שרוב אנשיה הבכירים יכהנו כמעט ללא ספק גם בזו הבאה, היינו עדים ל"פוטש" שמנע מינויו של רמטכ"ל מיועד. היינו גם עדים לפרשה שזכתה לשם "פרשת הרפז" שגם החלק הקטן של הפרטים לגביה שנחשפו, יוצרים הרגשת אי נוחות על מה בדיוק עושים בכמה לשכות במחנה מטכ"ל.

ויש עוד. הממשלה הזו, כמו רבות לפניה, לא הבינה שיש לה חלק במאמצים של ישראל להגדיל את ההכנסות מהייצוא הביטחוני בעוד שבמדינות רבות ובכללן ארה"ב, צרפת ובריטניה ראשי ממשלה ושרים בכירים, יוצאים למסעות שיווק של ציוד צבאי בשווי של מאות מיליוני דולרים, אצלנו הבכירים רואים בזה פחיתות כבוד.

למה אנחנו יכולים לצפות עד הבחירות? הסיכוי להתקפה על איראן יורד משמעותית. אבל לעומת זאת פעולות בעזה ובלבנון בהחלט הפכו לאפשריות מאוד. המשך הירי מעזה, ההתגרויות של חיזבאללה, נותנים לנתניהו מקפצה לביצוע פעילות צבאית נקודתית שהיא יותר מהפצצה של "מחרטות לייצור אמצעי לחימה" בעזה. זה לא נעשה עד כה למרות שמאות אלפי תושבים בדרום, מבלים הרבה שעות במקלטים.

עכשיו הסיכוי גובר. לא בגלל שפתאום יהיה פרץ של דאגה בקרב נתניהו ושריו. זה פשוט מתקבל טוב בתקשורת כשיש צילומים של פעולה צבאית כרקע ל"פוטו אופ" מאובק ואולי גם עם שכפ"ץ. כך זה מתנהל בישראל. שרים בכירים רבים ביניהם, ראש הממשלה רב עם שר הביטחון שלו. אחר כך יש שליחים שיוזמים סולחה ואנחנו אמורים להבין שהמכונה הזו, שאמורה לפעול בצורה משומנת כדי לספק לנו בעיקר ביטחון מול סכנות קיומיות, שבה לעבוד בצורה מושלמת כמו שמצפים ממנה.

אם יש עוד פתי אחד שמאמין - שיודיע לי, נעשה אתו סיבוב הופעות. בחירות מוקדמות לא יעלימו את התקלות שגם מי שאיבד את הנאיביות שלו לגבי משטרים דמוקרטיים לא יכול לקבל.

אז תהיינה בחירות. זה יעלה כסף. ביבי יבחר שוב. תקום קואליציה. האיומים יתגברו. הרפיסות מחשש מפני תגובת העולם תישאר. אנחנו נאכל אותה תמיד.