משרד להגנת הציבור: דרוש מודל אחר
משרד להגנת הציבור: דרוש מודל אחר
ניצן נוריאל
| 19/05/2011
לפעמים, צריך להרים את הראש, להתבונן סביב (גם מעבר לים) ולבחון האם חרף ייחודה של מדינת ישראל אין דרך טובה יותר לייצר ביטחון לציבור? אשתדל, ככל יכולתי, להימנע מפוליטיקה, אך חלק מן הקיבעון הקיים כיום במתן מענה נדרש, נעוץ במגבלות פוליטיות.
במדינת ישראל, על רקע החשיבות הגוברת של הגנת העורף, הוקם פיקוד העורף, שודרג המשרד לביטחון פנים, הוקם המשרד להגנת העורף, הוקמה רשות החירום הלאומית (רח"ל), הוקמה רשות המעברים היבשתיים במשרד הביטחון (רמי"ם), ועוד היד נטויה.
כמובן, שגם שופרו לאין ערוך יכולות מיגון ויכולת התקיפה, וכל זאת, על מנת שנוכל לחיות תחת האיום באופן סביר ונסבל, כמו שהחברה למדה לחיות עם רמה מסוימת של פשע. אין לי כוונה להתמודד עם "פילוסופיה "זו, אבל ברצוני להציג מודל אחר באמצעותו יקבל הציבור חבילת הגנה רחבה וטובה יותר, ואז באמת נוכל להגן עליו בשגרה כמו גם בחירום, ללא חלוקה מלאכותית בין הזמנים. הבעיה הגדולה כיום, היא שכל גוף כפוף למשרד ממשלתי אחר.
דוגמאות: המכס שהוא גוף ביטחוני יושב בעיקרו במשרד האוצר, ואילו רח"ל היא חלק ממשרד הביטחון, למרות שהרשות פועלת "עבור" השר להגנת העורף. לכל אחד מן ההקשרים המבניים האלה יש הסבר שרובו ככולו נשען על תירוצים ארוגוניים, מאבקי כוח של וועדי עובדים ועוד. למרבה הפלא, מדינה אחת מאוד ידידותית בנתה משרד להגנת הציבור על פי המלצות שלנו, שאותם אנו לא מיישמים בעצמנו.
אין צורך להכביר מילים על חוסר היעילות ובזבוז המשאבים שמתקיים כתוצאה ממבנה עקום זה, וכאן עוד שתי דוגמאות: אין לכל גופי ההצלה מרכז הכשרות אחד (גם גוף שמתוכנן להיבנות בעתיד לוקה בחסר). לכל גוף יש את גורם קשרי החוץ שלו, ואם כך היכן נקבעת המדיניות בתחום? שלא לדבר על עשרות תקנים כפולים ומשולשים. מעל לכל, קיימת חשדנות מקצועית עד כדי שיתוק בין הגופים השונים העוסקים בתחום, כך שהעברת המודיעין לוקה בחסר: למשל, אין לנו כיום מרכז לאומי אחוד לאבחון מטענים, שיקבל את כלל המודיעין הרלוונטי, יעבד אותו וינחה את גופי הבדיקה - מה לבדוק ואת מי לבדוק (נעשתה על כך עבודת מטה רצינית במטה לוט"ר, שטרם הגיע לכלל הכרעה, בין השאר, כיוון שאין שר מוביל)?
הטיפול בכלל המעברים בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינית נחלק בין שלושה גופים - צה"ל, רמי"ם ומשטרת ישראל כגופי ביצוע, ורק מהצגת הנושא ברור שהאחידות איננה ניתנת להשגה.
אז מה נכון לעשות?
צריך להתעלות לרגע מעל לפוליטיקה ומעל וועדי העובדים ולהכין תוכנית מפורטת, כך שהממשלה תקים משרד להגנת הציבור, שיקבל אלין באופן מלא הן את האחריות והן את הסמכות להגנת הציבור מכלל הרעות שהפכו ללהיות מנת חלקנו. למשרד שכזה יהיה שר אחד שיראה את התמונה הכוללת, ויוכל לקבוע מדיניות. כך ייחסכו מאות תקנים כפולים בכול תחום, הדרכות, רכש, ניהול משאבי אנוש. כלל הגורמים העוסקים בתחום יהיו לובשי מדים. תתאפשר ניידות של קצונה מגוף לגוף, השפה המקצועית תאוחד מערכות הפיקוד והשליטה תהיינה אחודות (שלא כמו היום בו מתקיים "בבל" תיקשובי).
זוהי, בהחלט, מהפכה הכרחית. ויפה שעה אחת קודם. אם לא יתחלו ההכנות מיד, הרי שגם בעוד שלוש ועדות חקירה ועשרות אירועים נמשיך לדשדש ולהאשים את המציאות, ולא את אלו שאמורים לעצב אותה.
לפעמים, צריך להרים את הראש, להתבונן סביב (גם מעבר לים) ולבחון האם חרף ייחודה של מדינת ישראל אין דרך טובה יותר לייצר ביטחון לציבור? אשתדל, ככל יכולתי, להימנע מפוליטיקה, אך חלק מן הקיבעון הקיים כיום במתן מענה נדרש, נעוץ במגבלות פוליטיות.
במדינת ישראל, על רקע החשיבות הגוברת של הגנת העורף, הוקם פיקוד העורף, שודרג המשרד לביטחון פנים, הוקם המשרד להגנת העורף, הוקמה רשות החירום הלאומית (רח"ל), הוקמה רשות המעברים היבשתיים במשרד הביטחון (רמי"ם), ועוד היד נטויה.
כמובן, שגם שופרו לאין ערוך יכולות מיגון ויכולת התקיפה, וכל זאת, על מנת שנוכל לחיות תחת האיום באופן סביר ונסבל, כמו שהחברה למדה לחיות עם רמה מסוימת של פשע. אין לי כוונה להתמודד עם "פילוסופיה "זו, אבל ברצוני להציג מודל אחר באמצעותו יקבל הציבור חבילת הגנה רחבה וטובה יותר, ואז באמת נוכל להגן עליו בשגרה כמו גם בחירום, ללא חלוקה מלאכותית בין הזמנים. הבעיה הגדולה כיום, היא שכל גוף כפוף למשרד ממשלתי אחר.
דוגמאות: המכס שהוא גוף ביטחוני יושב בעיקרו במשרד האוצר, ואילו רח"ל היא חלק ממשרד הביטחון, למרות שהרשות פועלת "עבור" השר להגנת העורף. לכל אחד מן ההקשרים המבניים האלה יש הסבר שרובו ככולו נשען על תירוצים ארוגוניים, מאבקי כוח של וועדי עובדים ועוד. למרבה הפלא, מדינה אחת מאוד ידידותית בנתה משרד להגנת הציבור על פי המלצות שלנו, שאותם אנו לא מיישמים בעצמנו.
אין צורך להכביר מילים על חוסר היעילות ובזבוז המשאבים שמתקיים כתוצאה ממבנה עקום זה, וכאן עוד שתי דוגמאות: אין לכל גופי ההצלה מרכז הכשרות אחד (גם גוף שמתוכנן להיבנות בעתיד לוקה בחסר). לכל גוף יש את גורם קשרי החוץ שלו, ואם כך היכן נקבעת המדיניות בתחום? שלא לדבר על עשרות תקנים כפולים ומשולשים. מעל לכל, קיימת חשדנות מקצועית עד כדי שיתוק בין הגופים השונים העוסקים בתחום, כך שהעברת המודיעין לוקה בחסר: למשל, אין לנו כיום מרכז לאומי אחוד לאבחון מטענים, שיקבל את כלל המודיעין הרלוונטי, יעבד אותו וינחה את גופי הבדיקה - מה לבדוק ואת מי לבדוק (נעשתה על כך עבודת מטה רצינית במטה לוט"ר, שטרם הגיע לכלל הכרעה, בין השאר, כיוון שאין שר מוביל)?
הטיפול בכלל המעברים בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינית נחלק בין שלושה גופים - צה"ל, רמי"ם ומשטרת ישראל כגופי ביצוע, ורק מהצגת הנושא ברור שהאחידות איננה ניתנת להשגה.
אז מה נכון לעשות?
צריך להתעלות לרגע מעל לפוליטיקה ומעל וועדי העובדים ולהכין תוכנית מפורטת, כך שהממשלה תקים משרד להגנת הציבור, שיקבל אלין באופן מלא הן את האחריות והן את הסמכות להגנת הציבור מכלל הרעות שהפכו ללהיות מנת חלקנו. למשרד שכזה יהיה שר אחד שיראה את התמונה הכוללת, ויוכל לקבוע מדיניות. כך ייחסכו מאות תקנים כפולים בכול תחום, הדרכות, רכש, ניהול משאבי אנוש. כלל הגורמים העוסקים בתחום יהיו לובשי מדים. תתאפשר ניידות של קצונה מגוף לגוף, השפה המקצועית תאוחד מערכות הפיקוד והשליטה תהיינה אחודות (שלא כמו היום בו מתקיים "בבל" תיקשובי).
זוהי, בהחלט, מהפכה הכרחית. ויפה שעה אחת קודם. אם לא יתחלו ההכנות מיד, הרי שגם בעוד שלוש ועדות חקירה ועשרות אירועים נמשיך לדשדש ולהאשים את המציאות, ולא את אלו שאמורים לעצב אותה.
