התאמות בתקציב הביטחון: הרק"מ העתידי
יותם גדות מאמין שקיצוץ בתקציבי זרוע היבשה הוא לא הפתרון לבעיות התקציב של משרד הביטחוןהתאמות בתקציב הביטחון: הרק"מ העתידי
Yotam Gadot
| 19/05/2011
במאמרו "מענה לתקציב הביטחון" מה-16.8.12 ממליץ ד"ר שמואל גורדון להפסיק את ייצור הפלטפורמות הקרקעיות (טנקים ונגמ"שים). לדעתו, הקיצוץ בפרויקטים אלה לא רק שלא יפגע ביכולת של צה"ל להתמודד עם האתגרים של שדה הקרב העתידי, אלא, ישפר אותה.
המאמר מתחיל יפה. הוא מתאר כיצד מערכת הביטחון מביאה לממשלה שלוש חלופות שהן לכאורה פיקטיביות: קיצוץ בטנקים, קיצוץ במטוסים, או קיצוץ ב"כיפת ברזל". אלא שבלי משים, אחת החלופות שהוצגה לא רק שהיא ישימה, היא אפילו תורמת להתעצמות צה"ל: הפסקת ייצור הטנקים. כאן, נופל ד"ר גורדון בפח שטמנה מערכת הביטחון לממשלה. קל מאד יהיה להסביר מדוע קיצוץ זה אינו אפשרי. תרחיש ההתייחסות אליו מתעצם צה"ל כולל הפעלת כוח ביבשה. מי שקובע את תרחיש ההתייחסות (שאליו בניין הכוח מכין את עצמו) הוא הנושא באחריות, וכך זה צריך להישאר.
כבר היום, מצבו של צבא היבשה אינו טוב. המילה התעצמות מטעה. לפי קצב ייצור המרכבה והנמ"ר (מצב התומ"תים גרוע יותר) שיחלוף הפלטפורמות ייעשה אחת ל- 80 שנה. אני לא בטוח שבמאה הקודמת קצב כזה היה מספיק, אבל אני משוכנע שבמאה הזו, המאופיינת בהתפתחות טכנולוגית מהירה, הקצב אינו מספיק. לייצר היום טנק שישיג יתרון טכנולוגי בשדה הקרב של עוד עשרים שנה זה אתגר אמיתי. לייצר היום טנק שיצטרך להילחם בשדה הקרב של עוד חמישים שנה זו משימה בלתי אפשרית.
הפתרון אינו נמצא באחת משלוש החלופות שהוצגו לעיל. את הקשר הגורדי ניתן להתיר באמצעות החלופה הרביעית. החלופה הלא קיימת. החלופה שמאלצת לחשוב קשה ומאפשרת התאמה תקציבית. החלופה הרביעית היא ייצור פלטפורמות בחצי מגודלן כיום (טנק עד 30 טון, נגמ"ש עד 15 טון). רק"מ בגודל הזה ייאלץ את המפתחים לשלב בו טכנולוגיות מתקדמות מתחומי הבלתי- מאוישים והרובוטים. היא פותרת בעת ובעונה אחת את שתי הבעיות: התאמת הוצאות הייצור לתקציב נמוך יותר (עד חצי), והתאמת הרק"מ העתידי לאתגרים המשתנים במהירות של שדה הקרב העתידי.
החולשה היחידה של החלופה הזו היא, שהיא דורשת תכנון ארוך טווח. ומי מתכנן עשר שנים קדימה בעולם של קדנציות באורך שלוש שנים.
במאמרו "מענה לתקציב הביטחון" מה-16.8.12 ממליץ ד"ר שמואל גורדון להפסיק את ייצור הפלטפורמות הקרקעיות (טנקים ונגמ"שים). לדעתו, הקיצוץ בפרויקטים אלה לא רק שלא יפגע ביכולת של צה"ל להתמודד עם האתגרים של שדה הקרב העתידי, אלא, ישפר אותה.
המאמר מתחיל יפה. הוא מתאר כיצד מערכת הביטחון מביאה לממשלה שלוש חלופות שהן לכאורה פיקטיביות: קיצוץ בטנקים, קיצוץ במטוסים, או קיצוץ ב"כיפת ברזל". אלא שבלי משים, אחת החלופות שהוצגה לא רק שהיא ישימה, היא אפילו תורמת להתעצמות צה"ל: הפסקת ייצור הטנקים. כאן, נופל ד"ר גורדון בפח שטמנה מערכת הביטחון לממשלה. קל מאד יהיה להסביר מדוע קיצוץ זה אינו אפשרי. תרחיש ההתייחסות אליו מתעצם צה"ל כולל הפעלת כוח ביבשה. מי שקובע את תרחיש ההתייחסות (שאליו בניין הכוח מכין את עצמו) הוא הנושא באחריות, וכך זה צריך להישאר.
כבר היום, מצבו של צבא היבשה אינו טוב. המילה התעצמות מטעה. לפי קצב ייצור המרכבה והנמ"ר (מצב התומ"תים גרוע יותר) שיחלוף הפלטפורמות ייעשה אחת ל- 80 שנה. אני לא בטוח שבמאה הקודמת קצב כזה היה מספיק, אבל אני משוכנע שבמאה הזו, המאופיינת בהתפתחות טכנולוגית מהירה, הקצב אינו מספיק. לייצר היום טנק שישיג יתרון טכנולוגי בשדה הקרב של עוד עשרים שנה זה אתגר אמיתי. לייצר היום טנק שיצטרך להילחם בשדה הקרב של עוד חמישים שנה זו משימה בלתי אפשרית.
הפתרון אינו נמצא באחת משלוש החלופות שהוצגו לעיל. את הקשר הגורדי ניתן להתיר באמצעות החלופה הרביעית. החלופה הלא קיימת. החלופה שמאלצת לחשוב קשה ומאפשרת התאמה תקציבית. החלופה הרביעית היא ייצור פלטפורמות בחצי מגודלן כיום (טנק עד 30 טון, נגמ"ש עד 15 טון). רק"מ בגודל הזה ייאלץ את המפתחים לשלב בו טכנולוגיות מתקדמות מתחומי הבלתי- מאוישים והרובוטים. היא פותרת בעת ובעונה אחת את שתי הבעיות: התאמת הוצאות הייצור לתקציב נמוך יותר (עד חצי), והתאמת הרק"מ העתידי לאתגרים המשתנים במהירות של שדה הקרב העתידי.
החולשה היחידה של החלופה הזו היא, שהיא דורשת תכנון ארוך טווח. ומי מתכנן עשר שנים קדימה בעולם של קדנציות באורך שלוש שנים.
