הפסדי התע"א: נורת אזהרה נוספת
עמדת ארה"ב בנוגע לייצוא ביטחוני לסין עולה לישראל מיליארדים; האיוולת שבאי שיתופנו המלא בפרויקט האפ-35; חוסר המשמעת בצה"ל הפעם היה קטלני וישראל שוב למדה כי היא יכולה לסמוך רק על עצמה. פותחים שבוע עם אריה אגוזי, ראשון ב-12:00
אריה אגוזי
| 19/05/2011
ההכנות לקליטת מטוס הקרב הסיני מדגם J-10 בחיל האוויר של פקיסטן, מעלות שוב את הנושא המעט נשכח של האיסור שהטילה ארה"ב על כל קשרי רכש צבאי בין ישראל וסין.
אחרי שגרמה לסגירת פרויקט מטוס הקרב "לביא", התפנתה וושינגטון למנוע מישראל כל אפשרות לספק לסין ציוד ביטחוני - אפילו לא התקפי. השיא היה בחיסול העסקה למכירת שלושה מטוסי התראה מוקדמת. הנימוקים האמריקאיים שמערכות כאלה תסייענה לסין בעימות עתידי אפשרי בינה ובין טייוואן נשמעים כיום תלושים מכל מציאות.
כל העולם מוכר לסין ובפני התעשיות הביטחוניות הישראליות נסגר שוק פוטנציאלי גדול. אבל הסינים מצאו פתרונות וכיום הם נערכים להתחרות גם בתעשיות הביטחוניות הישראליות. מומחים בישראל מעריכים כי ההפסד שנגרם לתעשיות הביטחוניות הישראליות כתוצאה מעמדת ארה"ב נאמד ביותר מ-7 מיליארד דולר. זה הרבה כסף וארה"ב שוב נוקטת עמדה מוזרה בלשון המעטה שפגעה ופוגעת בישראל.
יש בנושא הזה הרבה שאלות מעוררות תהיה אבל אף אחד במערכת הביטחון הישראלית לא מנסה אפילו להתמודד אתן בצורה רצינית. גזרה משמיים וזהו.
ושוב, חוסר משמעת
התאונה שבה נדרס חייל ברמת הגולן על ידי טנק, יכלה להימנע אם בצה"ל הייתה משמעת. אבל כמו שכתבתי כאן הרבה מאוד פעמים בצה"ל משמעת זו המלצה. הצבא הזה בו שרתנו כולנו מבורדק, אין בו משמעת בסיסית ורק פלא שאין יותר אסונות כאלה. האשם הוא במפקדים הבכירים.
מי שמבקר בבסיסים, יכול לראות את חוסר המשמעת בכל פינה. מי שצועד ברחובות הערים יכול לראות את חוסר המשמעת בכל רחוב. מי שמגיע לקניון עזריאלי בשעות הצהרים יכול לראות את הברדק במיטבו. לאף אחד בצמרת צה"ל לא איכפת. אף אחד שם לא חושב שצריך לנהוג ביד ברזל בתחום המשמעת שכן החוסר בה מתבטא לעתים קרובות מדי בהרוגים ובפצועים.
אז אני כותב על כך שוב. אבל במטכ"ל בטח מחייכים שוב ואומרים משהו כמו "מה השטויות האלה" אז אין להם כל סיבה לחייך.
צה"ל מבורדק ויש שמשלמים על כך בחייהם.
מעשים, לא דיבורים
שדרות שוב נפגעה מרקטות. ממשלת ישראל מפקירה לא פחות ממאות אלפים מאזרחיה. איך זה קורה ? נורא פשוט. זו ממשלה שיודעת לדבר הרבה אבל לעשות מעט. בכל פעם שיש התקפת רקטות על הדרום אני סופר דקות עד להודעת דובר צה"ל על תקיפת חיל האוויר שפגע ב"מחרטות ליצור אמל"ח".
נראה לי כי זו הודעה מוכנה מראש שהמחשב של דובר צה"ל שולח באופן אוטומטי. זו בדיחה גרועה. לא ההודעה אלא חוסר התגובה הממשית. החמאס כבר הבין עם מי יש לו עסק, והוא סיגל את שיטת הטפטוף. בכל כמה ימים כמה רקטות בתקווה שאחת או שתיים תפגענה בבית או במבנה ציבור.
כך לא נלחמים בטרור מעזה. בדיבורים לא מרתיעים את החמאס שהוא ארגון נחוש. כאן יושבים מנהיגינו בירושלים ובקריה ורק רוצים להיות בסדר עם העולם. שלא יתקפו אותם חס וחלילה או יזמנו אותם לועדות חקירה בינלאומיות.
תושבי הדרום? אלה ממש לא נספרים על ידי נוסעי מכוניות השרד. להם יש מקלטים טובים והם מוקפים בשומרי ראש.
נורת אזהרה
ההפסד של התעשייה האווירית ברבעון השני של השנה הוא עוד נורת אזהרה שמשום מה לא נראית על ידי הממשלה - שהיא בעלת כמה מהתעשיות הביטחוניות הגדולות. בכל העולם איחדו, מיזגו, חיברו תעשיות ביטחוניות, כי הבינו שדי בתחרות מבחוץ ולא צריך גם לריב בתוך המדינה.
רק לישראל ההבנה הזו לא הגיעה. כבר שנים שהממשלה מתברברת בנושא הפרטת התעשייה הצבאית. כבר שנים שלא נעשה כאן ניסיון של ממש למזג יכולות. התעשייה האווירית, רפאל והתעשייה הצבאית הן חברות ממשלתיות. כמה קל היה למזג יכולות, לחזק אותן מול התחרות הגדלה מתעשיות ביטחוניות בחו"ל. אבל את השרים האחראים זה ממש לא מעניין. הם פשוט לא מוצאים זמן לעסוק בנושא כזה שבמקרה של ישראל, הוא בנפשנו ולא נוגע רק לרווחיות של חברה זו או אחרת.
מצעד האיוולת
בישראל עושים טעויות ואז מנסים לתקן אותן, ברוב המקרים זה מאוחר מדי ומעט מדי. כך קרה עם ההחלטה המטופשת, האווילית , של משרד הביטחון שלא לצרף את ישראל כשותפה מלאה בפרויקט מטוס הקרב החמקן מדגם אפ-35 מתוצרת חברת לוקהיד מרטין האמריקנית. זה קרה לפני שנים אבל את התוצאות מרגישים עכשיו. לו ישראל הייתה מצטרפת כשותפה מלאה, היא לא הייתה צריכה לחזר על הפתחים בוושינגטון.
אבל ישראל הצטרפה לתכנית במעמד נמוך וזה יצר מצב שכל פניה בנושא התאמת המטוס לצרכי חיל האוויר, הפכה למטרד. אבל בסופו של דבר אחרי לחצים ותחינות, הסכימו האמריקנים שישראל תתקין במטוסים שרכשה כמה מערכות וחלקי מערכות שיתנו למטוסים האלה יתרון מסוים על מטוסים אחרים מדגם זה ואחרים שטסים באזור המזרח התיכון.
איש לא שילם על הטעות של אי ההצטרפות המטופשת לפרויקט המטוס. בישראל אין אחראים וגם אם יש , הם לא משלמים את המחיר.
לקחי ההיסטוריה
גילוי המסמכים הרשמיים לגבי רצח הספורטאים הישראלים באולימפידאת מינכן בשנת 1972 מפתיע רק במעט. אוזלת היד של הגרמנים הייתה ידועה כבר קודם לכן וכך גם כניעתם לטרור. המסמכים רק מחזקים את התמונה שנראית כרגע שחורה לגמרי ללא גווני אפור. מדובר בהיסטוריה. אבל צריך ללמוד ממנה גם לגמי מצבנו הנוכחי. ישראל חייבת להכות בטרור בכל מקום שהוא קיים. לישראל יש דרכים לעשות זאת.
הרבה מדינות תעצומנה עין מול פעילות חשאית כזו כי הן לא רוצות ללכלך את ידיהן או שאין להן ידיים חזקות מספיק. אבל ישראל חייבת לקבל החלטה שכן הטרור הוא בינלאומי. זה תמנון רב זרועות שגם אם לא בנוי בצורה פירמידה מוגדרת, הוא משתף פעולה. אם מתגלה תא טרור במדינה מסוימת אל לישראל לסמוך על המדינה בה הוא התגלה.
מרבית המדינות כלל לא יפעלו. מרבית המדינות לא תתעסקנה עם תאי טרור רדומים שמחכים לאות וזה יבוא.
ההכנות לקליטת מטוס הקרב הסיני מדגם J-10 בחיל האוויר של פקיסטן, מעלות שוב את הנושא המעט נשכח של האיסור שהטילה ארה"ב על כל קשרי רכש צבאי בין ישראל וסין.
אחרי שגרמה לסגירת פרויקט מטוס הקרב "לביא", התפנתה וושינגטון למנוע מישראל כל אפשרות לספק לסין ציוד ביטחוני - אפילו לא התקפי. השיא היה בחיסול העסקה למכירת שלושה מטוסי התראה מוקדמת. הנימוקים האמריקאיים שמערכות כאלה תסייענה לסין בעימות עתידי אפשרי בינה ובין טייוואן נשמעים כיום תלושים מכל מציאות.
כל העולם מוכר לסין ובפני התעשיות הביטחוניות הישראליות נסגר שוק פוטנציאלי גדול. אבל הסינים מצאו פתרונות וכיום הם נערכים להתחרות גם בתעשיות הביטחוניות הישראליות. מומחים בישראל מעריכים כי ההפסד שנגרם לתעשיות הביטחוניות הישראליות כתוצאה מעמדת ארה"ב נאמד ביותר מ-7 מיליארד דולר. זה הרבה כסף וארה"ב שוב נוקטת עמדה מוזרה בלשון המעטה שפגעה ופוגעת בישראל.
יש בנושא הזה הרבה שאלות מעוררות תהיה אבל אף אחד במערכת הביטחון הישראלית לא מנסה אפילו להתמודד אתן בצורה רצינית. גזרה משמיים וזהו.
ושוב, חוסר משמעת
התאונה שבה נדרס חייל ברמת הגולן על ידי טנק, יכלה להימנע אם בצה"ל הייתה משמעת. אבל כמו שכתבתי כאן הרבה מאוד פעמים בצה"ל משמעת זו המלצה. הצבא הזה בו שרתנו כולנו מבורדק, אין בו משמעת בסיסית ורק פלא שאין יותר אסונות כאלה. האשם הוא במפקדים הבכירים.
מי שמבקר בבסיסים, יכול לראות את חוסר המשמעת בכל פינה. מי שצועד ברחובות הערים יכול לראות את חוסר המשמעת בכל רחוב. מי שמגיע לקניון עזריאלי בשעות הצהרים יכול לראות את הברדק במיטבו. לאף אחד בצמרת צה"ל לא איכפת. אף אחד שם לא חושב שצריך לנהוג ביד ברזל בתחום המשמעת שכן החוסר בה מתבטא לעתים קרובות מדי בהרוגים ובפצועים.
אז אני כותב על כך שוב. אבל במטכ"ל בטח מחייכים שוב ואומרים משהו כמו "מה השטויות האלה" אז אין להם כל סיבה לחייך.
צה"ל מבורדק ויש שמשלמים על כך בחייהם.
מעשים, לא דיבורים
שדרות שוב נפגעה מרקטות. ממשלת ישראל מפקירה לא פחות ממאות אלפים מאזרחיה. איך זה קורה ? נורא פשוט. זו ממשלה שיודעת לדבר הרבה אבל לעשות מעט. בכל פעם שיש התקפת רקטות על הדרום אני סופר דקות עד להודעת דובר צה"ל על תקיפת חיל האוויר שפגע ב"מחרטות ליצור אמל"ח".
נראה לי כי זו הודעה מוכנה מראש שהמחשב של דובר צה"ל שולח באופן אוטומטי. זו בדיחה גרועה. לא ההודעה אלא חוסר התגובה הממשית. החמאס כבר הבין עם מי יש לו עסק, והוא סיגל את שיטת הטפטוף. בכל כמה ימים כמה רקטות בתקווה שאחת או שתיים תפגענה בבית או במבנה ציבור.
כך לא נלחמים בטרור מעזה. בדיבורים לא מרתיעים את החמאס שהוא ארגון נחוש. כאן יושבים מנהיגינו בירושלים ובקריה ורק רוצים להיות בסדר עם העולם. שלא יתקפו אותם חס וחלילה או יזמנו אותם לועדות חקירה בינלאומיות.
תושבי הדרום? אלה ממש לא נספרים על ידי נוסעי מכוניות השרד. להם יש מקלטים טובים והם מוקפים בשומרי ראש.
נורת אזהרה
ההפסד של התעשייה האווירית ברבעון השני של השנה הוא עוד נורת אזהרה שמשום מה לא נראית על ידי הממשלה - שהיא בעלת כמה מהתעשיות הביטחוניות הגדולות. בכל העולם איחדו, מיזגו, חיברו תעשיות ביטחוניות, כי הבינו שדי בתחרות מבחוץ ולא צריך גם לריב בתוך המדינה.
רק לישראל ההבנה הזו לא הגיעה. כבר שנים שהממשלה מתברברת בנושא הפרטת התעשייה הצבאית. כבר שנים שלא נעשה כאן ניסיון של ממש למזג יכולות. התעשייה האווירית, רפאל והתעשייה הצבאית הן חברות ממשלתיות. כמה קל היה למזג יכולות, לחזק אותן מול התחרות הגדלה מתעשיות ביטחוניות בחו"ל. אבל את השרים האחראים זה ממש לא מעניין. הם פשוט לא מוצאים זמן לעסוק בנושא כזה שבמקרה של ישראל, הוא בנפשנו ולא נוגע רק לרווחיות של חברה זו או אחרת.
מצעד האיוולת
בישראל עושים טעויות ואז מנסים לתקן אותן, ברוב המקרים זה מאוחר מדי ומעט מדי. כך קרה עם ההחלטה המטופשת, האווילית , של משרד הביטחון שלא לצרף את ישראל כשותפה מלאה בפרויקט מטוס הקרב החמקן מדגם אפ-35 מתוצרת חברת לוקהיד מרטין האמריקנית. זה קרה לפני שנים אבל את התוצאות מרגישים עכשיו. לו ישראל הייתה מצטרפת כשותפה מלאה, היא לא הייתה צריכה לחזר על הפתחים בוושינגטון.
אבל ישראל הצטרפה לתכנית במעמד נמוך וזה יצר מצב שכל פניה בנושא התאמת המטוס לצרכי חיל האוויר, הפכה למטרד. אבל בסופו של דבר אחרי לחצים ותחינות, הסכימו האמריקנים שישראל תתקין במטוסים שרכשה כמה מערכות וחלקי מערכות שיתנו למטוסים האלה יתרון מסוים על מטוסים אחרים מדגם זה ואחרים שטסים באזור המזרח התיכון.
איש לא שילם על הטעות של אי ההצטרפות המטופשת לפרויקט המטוס. בישראל אין אחראים וגם אם יש , הם לא משלמים את המחיר.
לקחי ההיסטוריה
גילוי המסמכים הרשמיים לגבי רצח הספורטאים הישראלים באולימפידאת מינכן בשנת 1972 מפתיע רק במעט. אוזלת היד של הגרמנים הייתה ידועה כבר קודם לכן וכך גם כניעתם לטרור. המסמכים רק מחזקים את התמונה שנראית כרגע שחורה לגמרי ללא גווני אפור. מדובר בהיסטוריה. אבל צריך ללמוד ממנה גם לגמי מצבנו הנוכחי. ישראל חייבת להכות בטרור בכל מקום שהוא קיים. לישראל יש דרכים לעשות זאת.
הרבה מדינות תעצומנה עין מול פעילות חשאית כזו כי הן לא רוצות ללכלך את ידיהן או שאין להן ידיים חזקות מספיק. אבל ישראל חייבת לקבל החלטה שכן הטרור הוא בינלאומי. זה תמנון רב זרועות שגם אם לא בנוי בצורה פירמידה מוגדרת, הוא משתף פעולה. אם מתגלה תא טרור במדינה מסוימת אל לישראל לסמוך על המדינה בה הוא התגלה.
מרבית המדינות כלל לא יפעלו. מרבית המדינות לא תתעסקנה עם תאי טרור רדומים שמחכים לאות וזה יבוא.
