40 שנה אחרי טבח מינכן: הפרוטוקולים נחשפים
ארכיון המדינה פרסם את המסמכים המתארים את דיוני הממשלה במהלך טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן ב-1972. מהמסכים עולה כי ראש המוסד דאז צבי זמיר אמר כי הגרמנים לא עשו מאמץ להצלת בני הערובה הישראלים
הגנה לישראל
| 19/05/2011
הטבח במינכן (ארכיון: AP)
40 שנה אחרי: ארכיון המדינה מפרסם היום 45 מסמכים המתעדים את דיוני הממשלה החסויים בהתקיימו בזמן שנה טבח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972, בלילה שבין 5 ל-6 בספטמבר.
המסמכים שפורסמו כוללים פרוטוקולים של דיוני ממשלה, מברקים ודו"חות. בין היתר התפרסם תיאור הגעת הדיווחים הראשוניים לראש הממשלה גולדה מאיר דאז ושריה, לפיהם המבצע של משטרת בוואריה דווקא הצליח, כל המחבלים חוסלו בני הערובה חולצו. לאחר מכן הגיעו מסרים מהשגריר בברלין, אלישיב בן-חורין, לפיהם בזמן שהטלוויזיה בגרמניה חוגגת, עדיין מתקיימים חילופי אש בין כוחות הביטחון הגרמניים למחבלים.
בשעה שלוש לפנות בוקר התקשר ראש המוסד דאז, צבי זמיר, אל רה"מ מאיר ואמר לה כי "אני מצטער להגיד לך אבל הספורטאים לא חולצו. ראיתי אותם. איש מהם לא שרד".
מסמכים נוספים תיארו גם את שרשרת האירועים שהובילה לסוף הטראגי, שמתחילה בדיווחים על כניסתם של שמונה מחבלים פלשתינים חברי ארגון ספטמבר השחור לכפר האולימפי ולדירות בהן השתכנו הספורטאים הישראלים. המחבלים רצחו במקום את משה וינברג ויוסף רומנו, וריכזו בחדר אחד עוד תשעה ספורטאים, ודרשו לשחרר 232 מחבלים הכלואים בישראל ובגרמניה.
מהמסמכים עולה כי זמיר, דיווח לגולדה מאיר כי הגרמנים לא עשו מאמץ מינימלי להצלת חיים. עוד עולה כי הממשל בגרמניה סירב להפסיק את המשחקים האולימפיים בטענה כי "לטלוויזיה הגרמנית לא יהיה מה לשדר".
הפרוטוקולים של דיוני הקבינט, שעודם חסויים, לא התפרסמו.
ראיון מיוחד עם ראש המוסד לשעבר צבי זמיר בנוגע להשלכות הטבח על מדיניות החיסולים של ישראל, יופיע בגיליון מספר 10 של ישראל דיפנס, היוצא לאור בספטמבר
לפרסום המלא בארכיון המדינה
40 שנה אחרי: ארכיון המדינה מפרסם היום 45 מסמכים המתעדים את דיוני הממשלה החסויים בהתקיימו בזמן שנה טבח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972, בלילה שבין 5 ל-6 בספטמבר.
המסמכים שפורסמו כוללים פרוטוקולים של דיוני ממשלה, מברקים ודו"חות. בין היתר התפרסם תיאור הגעת הדיווחים הראשוניים לראש הממשלה גולדה מאיר דאז ושריה, לפיהם המבצע של משטרת בוואריה דווקא הצליח, כל המחבלים חוסלו בני הערובה חולצו. לאחר מכן הגיעו מסרים מהשגריר בברלין, אלישיב בן-חורין, לפיהם בזמן שהטלוויזיה בגרמניה חוגגת, עדיין מתקיימים חילופי אש בין כוחות הביטחון הגרמניים למחבלים.
בשעה שלוש לפנות בוקר התקשר ראש המוסד דאז, צבי זמיר, אל רה"מ מאיר ואמר לה כי "אני מצטער להגיד לך אבל הספורטאים לא חולצו. ראיתי אותם. איש מהם לא שרד".
מסמכים נוספים תיארו גם את שרשרת האירועים שהובילה לסוף הטראגי, שמתחילה בדיווחים על כניסתם של שמונה מחבלים פלשתינים חברי ארגון ספטמבר השחור לכפר האולימפי ולדירות בהן השתכנו הספורטאים הישראלים. המחבלים רצחו במקום את משה וינברג ויוסף רומנו, וריכזו בחדר אחד עוד תשעה ספורטאים, ודרשו לשחרר 232 מחבלים הכלואים בישראל ובגרמניה.
מהמסמכים עולה כי זמיר, דיווח לגולדה מאיר כי הגרמנים לא עשו מאמץ מינימלי להצלת חיים. עוד עולה כי הממשל בגרמניה סירב להפסיק את המשחקים האולימפיים בטענה כי "לטלוויזיה הגרמנית לא יהיה מה לשדר".
הפרוטוקולים של דיוני הקבינט, שעודם חסויים, לא התפרסמו.
ראיון מיוחד עם ראש המוסד לשעבר צבי זמיר בנוגע להשלכות הטבח על מדיניות החיסולים של ישראל, יופיע בגיליון מספר 10 של ישראל דיפנס, היוצא לאור בספטמבר
לפרסום המלא בארכיון המדינה
