אזרחי ישראל בפלשתין
אזרחי ישראל בפלשתין
שמואל גורדון
| 19/05/2011
ישנם כמה נימוקים נגד הסדר בין ישראל לפלשתינים; אחד המכשולים העקריים הוא ההנחה שאי אפשר לפנות כרבע מיליון מתנחלים. ניסיון הפינוי מרצועת עזה המחיש כמה קשה ומסוכן יהיה הפינוי הבא. אבל ההנחה שהסדר עם הפלשתינים מחייב פינוי המוני שווה בדיקה רצינית שכן ישנה חלופה לפיה ישראלים שירצו בכך יוכלו להישאר בישוביהם אם ירצו בכך.
מתנגדי הפינוי שואלים שאלות רציניות כגון כיצד יתנהל הפיקוח במעבר ישראליים לישראל וחזרה? כיצד נתמודד עם התעמרות פלשתינית בתושבים הישראלים? כיצד נמנע פעולות טרור? וכן הלאה. ובכן ישנה תשובה טובה, מעשית, שנוסתה בהצלחה רבה.
עיקרי הסכם אפשרי שהייתי חותם עליו בשתי ידי השמאליות: "משטר מיוחד יחול לגבי ישובים ישראליים על בסיס קבוע. פלסטין תכיר בכך שהאזור הינו תחת ריבונותה עם זכויות שימוש ישראליות פרטיות בקרקע. פלשתין מתחייבת להעניק ללא תשלום וללא הפרעה חופש כניסה ויציאה, זכות שימוש ותנועה בתוך האזור ולהתיר להם לנהל את זכויותיהם בהתאם לחוקים הפלשתיניים הישימים. היא לא תחיל את המשפט הפלילי שלה על פעילויות באזור שמעורבים בהן רק נתינים ישראליים. היא לא תחיל את חקיקת המכס או ההגירה שלה על הישראלים, מוזמניהם או עובדיהם החוצים מישראל ישירות לאזור. לא תחיל מסים או היטלים מפלים על אדמות או פעילויות בישובים; היא תנקוט בכל האמצעים הנדרשים לשמור ולמנוע הטרדה או נזק לכל אדם הנכנס לאזור. תתיר, גישה לאזור לאנשי משטרת ישראל במדים למטרות חקירת פשעים או אירועים אחרים הנוגעים בלעדית לאזרחים ישראליים.
"ישראל תכיר בריבונות פלסטינית על האזור, פלשתין מתחייבת למנוע באזור פעילויות המסכנות את השלום או את ביטחון התושבים הישראלים. החוק הפלשתיני יחול באזור. היא לא תחיל את המשפט הפלילי שלה על פעילויות בישובים שמעורבים בהן רק נתינים ישראליים.
"ניתן להפעיל חוקים ישראליים החלים על פעילויות של ישראלים,ופעילויותיהם באזור, וישראל רשאית לנקוט אמצעים באזור לאכוף את חוקיה"
תמצית ההסכם איננה חלום באיספמיה, אינה הזיה פרועה, ואינה חזון קץ הימים, לא ולא. זוהי תמצית הסכם השלום בין ישראל לירדן ביחס לאזור צופר ולאזור נהריים. הסכם שמחזיק מעמד מזה שמונה-עשרה שנים כמעט ללא תקלה. אז למה לא נלך על זה? יש סיכוי, אבל אין להתעלם מקשיים ומוקשים (תרתי משמע) במהלך הדרך לניסוח ולמימוש הסכם כזה.
רק אם שני הצדדים יבינו כי כמעט בלתי אפשרי לפנות את המתנחלים, רק אם ישראל תבין שזו אולי הדרך היחידה לשמור על מדינה יהודית, רק אם פלשתין תבין שהישראלים אינם גיס חמישי כפי שהאזרחים הערבים בישראל אינם כאלו; רק כאשר נטמיע עובדות אלו נוכל להסכים על הסדר פשרה לגבי הישובים הישראליים במדינה הפלשתינית.האם מותר להמליץ להתחיל לחשוב בכיוון זה להסדר בינינו לבין הפלשתינים?
ישנם כמה נימוקים נגד הסדר בין ישראל לפלשתינים; אחד המכשולים העקריים הוא ההנחה שאי אפשר לפנות כרבע מיליון מתנחלים. ניסיון הפינוי מרצועת עזה המחיש כמה קשה ומסוכן יהיה הפינוי הבא. אבל ההנחה שהסדר עם הפלשתינים מחייב פינוי המוני שווה בדיקה רצינית שכן ישנה חלופה לפיה ישראלים שירצו בכך יוכלו להישאר בישוביהם אם ירצו בכך.
מתנגדי הפינוי שואלים שאלות רציניות כגון כיצד יתנהל הפיקוח במעבר ישראליים לישראל וחזרה? כיצד נתמודד עם התעמרות פלשתינית בתושבים הישראלים? כיצד נמנע פעולות טרור? וכן הלאה. ובכן ישנה תשובה טובה, מעשית, שנוסתה בהצלחה רבה.
עיקרי הסכם אפשרי שהייתי חותם עליו בשתי ידי השמאליות: "משטר מיוחד יחול לגבי ישובים ישראליים על בסיס קבוע. פלסטין תכיר בכך שהאזור הינו תחת ריבונותה עם זכויות שימוש ישראליות פרטיות בקרקע. פלשתין מתחייבת להעניק ללא תשלום וללא הפרעה חופש כניסה ויציאה, זכות שימוש ותנועה בתוך האזור ולהתיר להם לנהל את זכויותיהם בהתאם לחוקים הפלשתיניים הישימים. היא לא תחיל את המשפט הפלילי שלה על פעילויות באזור שמעורבים בהן רק נתינים ישראליים. היא לא תחיל את חקיקת המכס או ההגירה שלה על הישראלים, מוזמניהם או עובדיהם החוצים מישראל ישירות לאזור. לא תחיל מסים או היטלים מפלים על אדמות או פעילויות בישובים; היא תנקוט בכל האמצעים הנדרשים לשמור ולמנוע הטרדה או נזק לכל אדם הנכנס לאזור. תתיר, גישה לאזור לאנשי משטרת ישראל במדים למטרות חקירת פשעים או אירועים אחרים הנוגעים בלעדית לאזרחים ישראליים.
"ישראל תכיר בריבונות פלסטינית על האזור, פלשתין מתחייבת למנוע באזור פעילויות המסכנות את השלום או את ביטחון התושבים הישראלים. החוק הפלשתיני יחול באזור. היא לא תחיל את המשפט הפלילי שלה על פעילויות בישובים שמעורבים בהן רק נתינים ישראליים.
"ניתן להפעיל חוקים ישראליים החלים על פעילויות של ישראלים,ופעילויותיהם באזור, וישראל רשאית לנקוט אמצעים באזור לאכוף את חוקיה"
תמצית ההסכם איננה חלום באיספמיה, אינה הזיה פרועה, ואינה חזון קץ הימים, לא ולא. זוהי תמצית הסכם השלום בין ישראל לירדן ביחס לאזור צופר ולאזור נהריים. הסכם שמחזיק מעמד מזה שמונה-עשרה שנים כמעט ללא תקלה. אז למה לא נלך על זה? יש סיכוי, אבל אין להתעלם מקשיים ומוקשים (תרתי משמע) במהלך הדרך לניסוח ולמימוש הסכם כזה.
רק אם שני הצדדים יבינו כי כמעט בלתי אפשרי לפנות את המתנחלים, רק אם ישראל תבין שזו אולי הדרך היחידה לשמור על מדינה יהודית, רק אם פלשתין תבין שהישראלים אינם גיס חמישי כפי שהאזרחים הערבים בישראל אינם כאלו; רק כאשר נטמיע עובדות אלו נוכל להסכים על הסדר פשרה לגבי הישובים הישראליים במדינה הפלשתינית.האם מותר להמליץ להתחיל לחשוב בכיוון זה להסדר בינינו לבין הפלשתינים?
