"בן המאה שעברה"
תא"ל (מיל') אפרים לפיד מאמין שספרו של מורלה בר-און הוא סיפורו של דור
אפרים לפיד
| 19/05/2011
זהו ספר זכרונות של ד"ר אל"מ (מיל') מרדכי (מורלה) בר-און, שאינו קורותיו של יחיד אלא סיפור תולדותיו של דור. הזכרונות משתרעים על פני כ-80 שנה מילדותו של מורלה בראשון ציון ועד ימינו.
הפרקים המרכזיים המעניינים אותנו הם: - התקופות בה נהיה רל"ש הרמטכ"ל משה דיין ובמיוחד אז על הקשר ההדוק עם בן גוריון ופרס, התקופה שהיה קצין חינוך ראשי ואחר כך מנהל בכיר בסוכנות היהודית. בהיסטוריה הצבאית נותן לנו מורלה הזדמנות נדירה לקרוא על אחורי הקלעים של קבלת ההחלטות בשנות החמישים - פעולות התגמול, ההכנות למבצע קדש ולאחריו מתפקידו כראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין.
בשנים האחרונות פורסמה תיזה (שהוביל פרופ' שלמה אהרונסון) כאילו הנימוק המכריע לנכונותה של ישראל לקיים את המבצע המשותף עם בריטניה וצרפת ב-1956 (מה שבישראל היה "מבצע קדש" ולאחרים - מבצע "מוסקיטו") היה הסכמתה של צרפת לסייע לנו בטכנולוגיה להקמת יכולת גרעינית. מורלה בסיפורו שולל נימוק זה וקובע כי השיתוף של ישראל עם שתי המעצמות היה מתוך הכרת תודה לבקשתה של צרפת שהייתה ידידתה הדומיננטית של ישראל אז, כולל באספקת נשק ומטוסים.
בר-און הזדהה עם משנתו של דיין בכל ליבו. דרכם הרעיונית נפרדה רק לאחר שהמצב הבסיסי של ישראל השתנה בעקבות כיבושי ששת הימים. למתעניינים ביחסי ישראל והתפוצות פורס בראון את העשייה המגוונת והנרחבת שפעל בסוכנות היהודית בשנות פריחתה לאחר מלחמת ששת הימים. למשה דיין היו כמה וכמה ראשי לשכות ומזכירים צבאיים במהלך שירותו כרמטכ"ל וכשר ביטחון.
לפחות שלושה מהם (שלמה גזית, אריה בראון ומורלה בראון) העלו על הכתב משך השנים את זיכרונותיהם וכך התוודענו לאישיותו הכריזמטית ומקומו המכריע בתולדות ביטחון ישראל.
***
תא"ל (מיל') אפרים לפיד, שירת בעברו כדובר צה"ל
"בן המאה שעברה" מאת מורלה בר-און, הוצאת כרמל ירושלים 2011
זהו ספר זכרונות של ד"ר אל"מ (מיל') מרדכי (מורלה) בר-און, שאינו קורותיו של יחיד אלא סיפור תולדותיו של דור. הזכרונות משתרעים על פני כ-80 שנה מילדותו של מורלה בראשון ציון ועד ימינו.
הפרקים המרכזיים המעניינים אותנו הם: - התקופות בה נהיה רל"ש הרמטכ"ל משה דיין ובמיוחד אז על הקשר ההדוק עם בן גוריון ופרס, התקופה שהיה קצין חינוך ראשי ואחר כך מנהל בכיר בסוכנות היהודית. בהיסטוריה הצבאית נותן לנו מורלה הזדמנות נדירה לקרוא על אחורי הקלעים של קבלת ההחלטות בשנות החמישים - פעולות התגמול, ההכנות למבצע קדש ולאחריו מתפקידו כראש לשכת הרמטכ"ל משה דיין.
בשנים האחרונות פורסמה תיזה (שהוביל פרופ' שלמה אהרונסון) כאילו הנימוק המכריע לנכונותה של ישראל לקיים את המבצע המשותף עם בריטניה וצרפת ב-1956 (מה שבישראל היה "מבצע קדש" ולאחרים - מבצע "מוסקיטו") היה הסכמתה של צרפת לסייע לנו בטכנולוגיה להקמת יכולת גרעינית. מורלה בסיפורו שולל נימוק זה וקובע כי השיתוף של ישראל עם שתי המעצמות היה מתוך הכרת תודה לבקשתה של צרפת שהייתה ידידתה הדומיננטית של ישראל אז, כולל באספקת נשק ומטוסים.
בר-און הזדהה עם משנתו של דיין בכל ליבו. דרכם הרעיונית נפרדה רק לאחר שהמצב הבסיסי של ישראל השתנה בעקבות כיבושי ששת הימים. למתעניינים ביחסי ישראל והתפוצות פורס בראון את העשייה המגוונת והנרחבת שפעל בסוכנות היהודית בשנות פריחתה לאחר מלחמת ששת הימים. למשה דיין היו כמה וכמה ראשי לשכות ומזכירים צבאיים במהלך שירותו כרמטכ"ל וכשר ביטחון.
לפחות שלושה מהם (שלמה גזית, אריה בראון ומורלה בראון) העלו על הכתב משך השנים את זיכרונותיהם וכך התוודענו לאישיותו הכריזמטית ומקומו המכריע בתולדות ביטחון ישראל.
***
תא"ל (מיל') אפרים לפיד, שירת בעברו כדובר צה"ל
"בן המאה שעברה" מאת מורלה בר-און, הוצאת כרמל ירושלים 2011
