ארה"ב ואירופה עושות סדר בחלל

החלל: חזית צבאית או כלכלית?

(תמונה: shutterstock.com)

החלל נתפס עד לאחרונה כמשאב בלתי נדלה, וככזה הוא מנוהל על פי הסכמים ג'נטלמנים, הרבה יותר מאשר לפי חקיקה מובנית. אבל ממש כשם שעידן מטוסי סילון בטיסות מסחריות היווה את הזרז שקיבע את חוקי התעופה העולמיים (נתיבי טיסה סדורים ופיקוח צמוד) כך גם ריבוי הלווינים והשיגורים מעוררים צורך בגיבוש אסטרטגיה חדשה. שני שחקנים מובילים, כל אחד משיקוליו הוא את נושא SSA (Space Situational Awareness): ממשלת ארצות הברית והאיחוד האירופאי.

מה זה SSA ? תלוי את מי שואלים. למעשה, ההגדרה של Space Situational Awareness, כפי שהיא מופיעה באתר Definitions.net, היא: "הידע הנוכחי והעתידי של מצב החלל, הן מבחינת מזג אוויר והן מבחינת נכסי חלל , הנדרש כדי לתכנן פעילות בטוחה". זוהי הגדרה מופשטת, ולכן המושג עצמו מקבל פרשנות שונה, בהתאם לבעלי העניין והצרכים הלאומיים. במאמר זה נתרכז בשני בעלי עניין המציגים גישות שונות מהותית בהבנת המושג ולכן גם מובילות מאמצים שלעיתים סותרים ומבטלים זה את זה.

הגישה האמריקאית

הגישה האמריקאית, כפי שמופיעה במסמכים של משרד ההגנה (DOD), מפקדת החלל של חיל האוויר (AFSPC) וחיל האוויר האמריקאי (USAF), מתייחסת לנושא מודעות לסביבת חלל ברוח ברורה וחד משמעית - "החלל הוא חזית". המדיניות המוצהרת של משרד ההגנה האמריקאי קיבלה פומבי בשנת 2001, כאשר שר ההגנה דאז, דונאלד ראמספלד, הזהיר מפני "פרל הארבור חללי". זהו מצב שבו נכסי החלל של ארצות הברית, הכוללים את לוויני תקשורת, לוויני ה-GPS ולוויני תצפית, יותקפו בו זמנית במתקפת פתע. "ארצות הברית תלויה בחלל יותר מכל מדינה אחרת", אמר ראמספלד. "ולמרות זאת, האיום לנכסי החלל של ארצות הברית ובנות בריתה אינו זוכה להתייחסות הראויה". תחת הנהגתו של ראמספלד, החל משרד הביטחון בפרויקט SBSS – Space Based Space Surveillance, אשר מטרתו לפתח רשת לווינים שיאפשרו תצפית ועקיבה מהחלל אחר לווינים וטילים זרים.

אירוע היירוט שבוצע על ידי סין באחד עשר בינואר 2007, (ארוע שבו סין שלחה טיל נגד לווינים - ASAT שפגע ופוצץ לווין סיני בצורה שפיזרה שברים בצורה בלתי מבוקרת ומסוכנת) יצר תגובת הלם המזכירה מאוד את התגובה האמריקאית לשיגור הספוטניק ב-1957. נושא מודעות לסביבת חלל, לנכסי חלל ולסכנות הקיימות קיבל מאז מיקוד מיוחד ואיפשר לרשויות הצבאיות לדרוש ולקבל שליטה ופיקוד על הנושא. בעקבות אירוע זה, החל חיל האוויר האמריקאי (USAF) להוביל גישה שנועדה "לעשות סדר" ולפתח מתודולוגיה צבאית מוסדרת לטיפול בחזית החדשה. לאחר הפקת לקחי אירוע ASAT הסיני, גיבש חיל האוויר תפישת תפעול הנקראת OODA – Observe Orient, Decide and Act. (צפה, מקם, החלט ופעל).

למעשה מדובר על תרשים המתאר את זרימת המידע וחלוקת האחריות בין הגופים השונים המעורבים בחזית החלל. תפישתו של חיל האוויר האמריקאי מובאת בנייר עמדה ובתכנית פעולה עד לשנת 2020. "האסטרטגיה של ארצות הברית, להבטיח את עצמאותה, תלויה בשליטה מלאה בסביבת חלל, כלומר למצוא ולאתר כל אובייקט בחלל ולקבוע את יכולתו ואת כוונותיו", נאמר שם . בפברואר 2009, לאחר שכל המערכות הקיימות כשלו בחיזוי ההתנגשות בין לווין אירידיום ולווין קוסמוס, החלה מפקדת החלל של חיל האוויר בפרויקט Space Fence לפיתוח מערך קרקעי של חיישני עקיבה ותצפית הפזורים על פני כדור הארץ. בשנת 2010 קיבלה מפקדת החלל של חיל האוויר האמריקאי – AFSPC - משימה "לנהל את החלל" במסגרת מדיניות החלל הלאומית של ארצות הברית.

"ארצות הברית תפתח, תתחזק ותשתמש במידע בנושא מודעות חלל המתקבל בערוצים מסחריים, אזרחיים וביטחוניים, כדי לגלות, לזהות ולנקוט בכל האמצעים הנדרשים כדי להבטיח שימוש יציב וארוך טווח של החלל לצרכי המדינה" (על פי National Space Policy, June 2010). במסגרת משימה זו, מפקדת החלל לקחה על עצמה את המשימות הבאות לעקוב אחר נכסי החלל של מדינות ידידותיות, לאסוף מודיעין על פעולות חלל של מדינות יריבות ולעקוב אחרי אובייקטים שכבר נמצאים בחלל. המשימה כללת גם מעקב דקדקני אחר נכסי חלל בעלי עניין מיוחד ואחר מזג אוויר חללי וכן ניהול חכם של כל המידע הנצבר בתהליך.

הגישה הארופאית

הגישה הארופאית, כפי שמופיעה ובאה לידי ביטוי במסמכי האיחוד האירופאי וסוכנות החלל האירופאית, שונה לגמרי. מבחינת גוש מדינות אירופה, החלל איננו חזית, אלא אזור מסחרי מתפתח שיש להגן עליו בכדי להבטיח המשך הפעילות הכלכלית סביבו. לכן, לא מפתיע שגרהארד בראוור, מנהל מדיניות הביטחון בסוכנות החלל האירופית (Gerhard Brauer) מגדיר את המודעות והחשיבות לסביבת החלל מוגדרת בסוכנות החלל האירופאית כך: "טכנולוגיות ומערכות חלל הפכו לחלק מהותי בחיינו היומיומיים. גישה חופשית לחלל ולשרותים שהוא מאפשר היא אינטרס משותף לכל האנושות. אי לכך, הצורך המתמשך ביכולות ושרותים הקשורים לחלל מחייבים נקיטת אמצעים שיבטיחו גישה בלתי מוגבלת לחלל וצורך זה מוכר ומובן בכל העולם".

בשנת 2004, במסגרת הדיונים באיחוד האירופאי בנושא ESDP – European Security and Defense Policy, החליט האיחוד כי "הסתמכות גדולה מדי על נכסי חלל, גם בתחומי המסחר והכלכלה, יכולה לייצר נקודת תורפה חדשה במקרה שהמערכות הללו יותקפו. נקודה זו חייבת להילקח בחשבון ועל אירופה לנקוט באמצעי הבטיחות הנדרשים בכדי לזהות, למנוע, או לכל הפחות להקטין את הסיכון לנכסי חלל. אמצעים אלו יכולים להיות מעקב קרקעי, תצפיות מהחלל וזיהוי גורמים עוינים" . בשנת 2005, התכנס צוות מומחים של סוכנות החלל האירופית -ESA והגדיר עבור האיחוד האירופאי את המטרות למערך SSA. המטרות שהוגדרו היו לאסוף ולתחזק מספיק מידע על הנעשה בחלל באופן שיאפשר הפעלה בטוחה של הלווינים האירופאים; לבצע מעקב אחר לווינים ארופאים במטרה לגלות נזק שנגרם מפעולה עויינת או מזבל חללי; אפיון וקיטלוג הסכנות שזוהו; חיזוי מזג אוויר חללי במידת האפשר; וידוא עמידה וקיום אמנות בינלאומיות בנושא החלל; השתתפות בהערכה ופיתוח טכנולוגיות חדשות לשיפור הבטיחות של מערכות חלל ואספקת מידע שישמש את מקבלי ההחלטות

זבל חללי

למרות השוני בין הגישה האמריקאית לאירופאית סביב נושא ה-SSA , יש נושא אחד שמאחד את כל המדינות הפעילות בחלל: צמצום הזבל החללי (space debris). זבל חללי מוגדר כ "אוסף האוביקטיים המקיפים את כדור הארץ, הנמצאים שם כתוצאה מפעילות בני אדם ואינם עוד בשימוש" (הגדרה של ויקיפדיה). עד השנים האחרונות היה מקובל להתייחס לעניין כמו אל זיהום האוקיינוסים לפני מספר עשורים. בשורה התחתונה (כמעט) אף אחד לא עשה שום דבר, אבל כולם מדברים על זה. אחד הגורמים העיקריים להיווצרות זבל חללי טמון אי שם בשנות השישים והשבעים של האלף הקודם, כאשר ארצות הברית וברית המועצות פיתחו טילים נגד לווינים (ASAT) כחלק ממאזן האימה ומרוץ החימוש שליוו את התקופה. פיתוח כלי נשק אלו לווה בניסויי ירי בהם הושמדו עשרות לווינים, כאשר כל מדינה מקפידה להשמיד את נכסי החלל שלה בכדי לא ליצור תקדים. התוצאה של ניסויים אלו היא כמות שברים עצומה שנוצרה מתקופה זו.

כיום, מתוך כעשרים ואחד אלף עצמים בחלל, בעלי קוטר של עשרה סנטימטרים ומעלה הנמצאים תחת מעקב, רק שלושת אלפים וחמש מאות הם לוויינים פעילים. בשנת 1978 פירסם חוקר נאס"א דונאלד ג' קסלר מאמר שניתח את מצב הזבל החללי לאחר תום תקופת הניסויים בנשק להשמדת לווינים. המחקר גילה שכארבעים ושניים אחוזים מכלל השברים שהיו תחת מעקב אז, היו תוצאה של 19 ארועי התנגשות בלבד. קסלר אף הזהיר מפני מצב עתידי שבו צפיפות השברים תהיה כזאת שארוע משמעותי נוסף ייצר תגובת שרשרת של התנגשויות משנה. התופעה זכתה לכינוי "סינדרום קסלר". זבל חללי בהחלט יכול לגרום להתנגשויות בחלל ואף לחזרת עצמים אל פני כדור הארץ תוך כדי התרסקותם על הקרקע.

גם אם לא כל האירועים הללו מגיעים לתקשורת, קרו לא מעט אירועי התנגשות והתרסקות במהלך השנים. כך למשל, ב-11 עשר באוגוסט 1993, נפגע הלוויין הבריטי Olympus-1 על ידי עצם בלתי מזוהה. הלוויין הושבת כליל ונכנס למסלול היסחפות בחלל. ב-24 ביולי 1996 נפגע לוויין הריגול הצרפתי CERISE על ידי שאריות ממשגר אריאן-1 (אף הוא צרפתי). זה היה המקרה המתועד הראשון בו גם העצם הנפגע וגם העצם הפוגע זוהו בוודאות. ב-29 במרס 2006 נפגע לווין התקשורת הרוסי Express-AM1 על ידי עצם לא מזוהה ונכנס לסחרור ממנו לא הצליח להתאושש. ב-10 בפברואר 2009 אירעה התנגשות בין לוויין תקשורת של אירידיום ובין לווין רוסי ישן מסדרת קוסמוס, ושני הלוויינים התרסקו כליל.

בעשרים ושמונה ביוני, 2011 קיבל צוות תחנת החלל הבינלאומית התרעה של כחצי שעה על התנגשות צפויה, האסטרונאוטים נאלצו להפסיק מיד את פעילותם ולהתפנות לחלליות הסויוז המשמשות כמרחב מוגן למקרה פגיעה בתחנת החלל. הארוע הסתיים בחליפה קרובה של פחות מ-250 מטרים. ב-1 בדצמבר 2011 התרסק עצם גדול, שזוהה אחר כך כזבל חללי, בפלימות' שבאנגליה. בעל הבית שהה באותו הזמן בפאב ומקומי ולכן לא היו נפגעים בנפש. שלושה שבועות מאוחר יותר התרסק מיכל דלק עשוי טיטאניום שהיה שייך למשגר סויוז-2 שכשל בשיגור מוקדם יותר באותו יום. הוא נחת על בניין מגורים בעיירה הקטנה אורדין (ORDYN) בסיביר, רוסיה. לטענת הממשל הרוסי, לבית (הנמצא ברחוב יורי גאגארין) נגרם נזק רב, אך לא היו נפגעים בנפש. אחד האירועים האחרונים התרחש ב-24 במרס 2012, כאשר האסטרונאוטים של תחנת החלל הבינלאומית נאלצו שוב לבצע פינוי חירום לחללית הסויוז.

ניקיון בחלל

ריבוי הארועים הקשורים למודעות למצב החלל, כולל חזרה בלתי נשלטת ובלתי מבוקרת של לווינים גדולים לכדור הארץ (כגון ROSAT, UARS ופובוס-גרונט – האחרון "פספס" רק במעט את אדמת צ'ילה ונפל באוקיינוס סמוך לחופיה) הוליד מאמץ משותף ושיתוף פעולה הדוק בין אירופה לארצות הברית. אין זה משנה אם המוטיבציה היא צבאית או מסחרית, העובדה שנכסי החלל נמצאים תחת מעקב ובקרה מאפשרת העברת מידע בדבר סכנות במעגלי זמן הולכים וקטנים.

לאחרונה, אנחנו עדים גם לפעילות אקטיבית שנועדה להגן על נכסי חלל. בריגיט סרו (Brigitte Serreault), סמנכ"לית מחקר וטכנולוגיה בחברת אסטריום הצרפתית, הכריזה בכנס החלל האירופאי בפברואר 2012 שאסטריום מחפשת פתרונות אקטיביים למיגון לווינים. מוקדם יותר השנה הכריז מכון המחקר הטכנולוגי בלוזאן שוויץ על פרויקט CleanSpace-1, לתכנון בניה ושיגור של לוויין שיאסוף זבל חללי. עד כה הושקעו בפרויקט 11 מיליון דולר. זהו הפרויקט הממומן הראשון שפועל לניקוי החלל.

You might be interested also

The prime minister of Italy, Mario Draghi. Photo: REUTERS/Remo Casilli

Italy establishes national cyber agency

PM Draghi warned that the level of Russian interference online "has become truly alarming", while the Minister of Innovation said that 95% of public administration servers do not have adequate protection