מענה לתקציב הביטחון
הפסקת ייצור טנקים ונגמ"שים היא מענה הולם לצמצום התקציב, אם לא כן ימשיך צה"ל להצטייד במערכות עתירות משאבים שאינן מוסיפות ליכולת ההתמודדות שלומענה לתקציב הביטחון
שמואל גורדון
| 19/05/2011
השבוע התכנסו ראשי המדינה וראשי מערכת הביטחון לדיון על תקציב הביטחון. ראשי מערכת הביטחון מתכננים מהלך נבון מכל בחינה שהיא ויציעו כמה חלופות לתכנית התעצמות צה"ל. כך תוטל האחריות לעוצמת צה"ל ולהתמודדות שלו במלחמות עתידיות, על הקבינט כולו ולא רק על שר הביטחון והרמטכ"ל.
טיבן של חלופות הוא שהן לכאורה פיקטיביות, כלומר, מעמידות את המחליטים בפני חוסר בררה אלא לאשר את ההמלצות. גם הפעם העמידה מערכת הביטחון בדיווח לתקשורת כמה חלופות אשר העקריות ביניהן היא לבחור בין קיצוץ בטנקים לבין קיצוץ במטוסים, לבין קיצוץ ב"כיפת ברזל". לכאורה שלוש חלופות בלתי אפשריות אולם מבלי משים, אחת החלופות דווקא קורצת מאוד, חיובית מאוד ובחירה בה תצביע על שינוי מגמה מעולה בהתעצמות צה"ל עם הפנים לעתיד ולא אל העבר.
מערכות להגנה נגד טילים כמו 'כיפת ברזל', 'שרביט קסמים' ובעתיד מערכת לייזר הן מערכות חיוניות לא רק להגנת האזרחים אלא גם לחופש הפעולה של הדרג המדיני. החלופה השניה – רכש מטוסים למעשה סגורה כבר, עסקת הרכש העיקרית בעשר השנים הבאות כבר נחתמה ומגיעה רובה ככולה מכספי המענק האמריקאי. לעומת שתי חלופות אלו, החלופה השלישית – הפסקת ייצור טנקים היא חלופה מועילה גם באם לא יקוצץ התקציב.
ברור כי במלחמה קרובה גייסות השריון לא יחתרו לכבוש את תעלת סואץ או לעיקוף מזהיר של דמשק, ברור כי לא יגיעו לאיראן (ברור לכולם פרט לאבירי שריון שהגיעו לשיבה טובה). תפקידי השריון במלחמות עתידיות יהיו להגן על גבולות המדינה ואולי להשלים מהלכים התקפיים שיבוצעו מהאוויר או מן הים. עוצבות השריון הנוכחיות מסוגלות לממש שני תפקידים אלו ללא תוספת כוחות. באם יאמצו הקברניטים גישה זו אפשר לחתוך גם את פרויקט הנמ"ר, הנגמ"ש המשורין שאין בו לא תכלית ולא תועלת אך הוא מהווה בור ללא תכלית לעשרה מיליארד שקלים ויותר.
שתי "גזרות" אלו יובילו לכמה נגזרות ששווין התקציבי הוא עוד כמה מיליארדי שקלים מיותרים בפלטפורמות נושאות טנקים ונגמ"שים, בחלקי חילוף, לוגיסטיקה, כוח אדם ועוד ועוד. למעשה פרויקטים אלו ונלוויהם מיותרים גם אם לא יצומצם תקציב הביטחון. השאלה איננה מהו המהלך הנבון בקביעת מסגרת תקציב הביטחון, אלא האם יש לקברניטי המדינה מספיק אומץ ותבונה להנחות את מערכת הביטחון לצמצם את הפרויקטים המיותרים.
הבעיה היא שכדי לעשות זאת יש לעצב שינוי בתפיסת ההפעלה ובניין הכוח של צה"ל ותכנית "עוז" - תכנית ההתעצמות לחמש השנים הבאות - נשארת שמרנית כמו בעבר. מושגים מיושנים כמו "הבקעה" ו"הכרעה" הם התשתית לבניין הכוח של זרוע היבשה, וכל עוד לא יחליפו אסימון, כל עוד לא יעצבו תפיסה מודרנית יותר, ימשיך צה"ל להצטייד במערכות שאינן מוסיפות ליכולת ההתמודדות שלו ולו כהוא זה.
השבוע התכנסו ראשי המדינה וראשי מערכת הביטחון לדיון על תקציב הביטחון. ראשי מערכת הביטחון מתכננים מהלך נבון מכל בחינה שהיא ויציעו כמה חלופות לתכנית התעצמות צה"ל. כך תוטל האחריות לעוצמת צה"ל ולהתמודדות שלו במלחמות עתידיות, על הקבינט כולו ולא רק על שר הביטחון והרמטכ"ל.
טיבן של חלופות הוא שהן לכאורה פיקטיביות, כלומר, מעמידות את המחליטים בפני חוסר בררה אלא לאשר את ההמלצות. גם הפעם העמידה מערכת הביטחון בדיווח לתקשורת כמה חלופות אשר העקריות ביניהן היא לבחור בין קיצוץ בטנקים לבין קיצוץ במטוסים, לבין קיצוץ ב"כיפת ברזל". לכאורה שלוש חלופות בלתי אפשריות אולם מבלי משים, אחת החלופות דווקא קורצת מאוד, חיובית מאוד ובחירה בה תצביע על שינוי מגמה מעולה בהתעצמות צה"ל עם הפנים לעתיד ולא אל העבר.
מערכות להגנה נגד טילים כמו 'כיפת ברזל', 'שרביט קסמים' ובעתיד מערכת לייזר הן מערכות חיוניות לא רק להגנת האזרחים אלא גם לחופש הפעולה של הדרג המדיני. החלופה השניה – רכש מטוסים למעשה סגורה כבר, עסקת הרכש העיקרית בעשר השנים הבאות כבר נחתמה ומגיעה רובה ככולה מכספי המענק האמריקאי. לעומת שתי חלופות אלו, החלופה השלישית – הפסקת ייצור טנקים היא חלופה מועילה גם באם לא יקוצץ התקציב.
ברור כי במלחמה קרובה גייסות השריון לא יחתרו לכבוש את תעלת סואץ או לעיקוף מזהיר של דמשק, ברור כי לא יגיעו לאיראן (ברור לכולם פרט לאבירי שריון שהגיעו לשיבה טובה). תפקידי השריון במלחמות עתידיות יהיו להגן על גבולות המדינה ואולי להשלים מהלכים התקפיים שיבוצעו מהאוויר או מן הים. עוצבות השריון הנוכחיות מסוגלות לממש שני תפקידים אלו ללא תוספת כוחות. באם יאמצו הקברניטים גישה זו אפשר לחתוך גם את פרויקט הנמ"ר, הנגמ"ש המשורין שאין בו לא תכלית ולא תועלת אך הוא מהווה בור ללא תכלית לעשרה מיליארד שקלים ויותר.
שתי "גזרות" אלו יובילו לכמה נגזרות ששווין התקציבי הוא עוד כמה מיליארדי שקלים מיותרים בפלטפורמות נושאות טנקים ונגמ"שים, בחלקי חילוף, לוגיסטיקה, כוח אדם ועוד ועוד. למעשה פרויקטים אלו ונלוויהם מיותרים גם אם לא יצומצם תקציב הביטחון. השאלה איננה מהו המהלך הנבון בקביעת מסגרת תקציב הביטחון, אלא האם יש לקברניטי המדינה מספיק אומץ ותבונה להנחות את מערכת הביטחון לצמצם את הפרויקטים המיותרים.
הבעיה היא שכדי לעשות זאת יש לעצב שינוי בתפיסת ההפעלה ובניין הכוח של צה"ל ותכנית "עוז" - תכנית ההתעצמות לחמש השנים הבאות - נשארת שמרנית כמו בעבר. מושגים מיושנים כמו "הבקעה" ו"הכרעה" הם התשתית לבניין הכוח של זרוע היבשה, וכל עוד לא יחליפו אסימון, כל עוד לא יעצבו תפיסה מודרנית יותר, ימשיך צה"ל להצטייד במערכות שאינן מוסיפות ליכולת ההתמודדות שלו ולו כהוא זה.
