סוגיית איראן: מי יחליט?

קברניטי המדינה, אל לכם לחשוב שסמכותכם אינה מוגבלת. היא נובעת לא רק מחוק הממשלה אלא מאמון האזרחים. עליכם לבנות את האמון הזה אם ברצונכם שהוראותיכם תבוצענה. מאמר מיוחד של אל"מ (מיל') ד"ר שמואל גורדוןסוגיית איראן: מי יחליט?

החוק הישראלי קובע שהממשלה מחליטה; החוק מושתת על הנחת יסוד שהממשלה היא הגוף שבו צרורה ההבנה, הנסיון, ומרחב השיקולים המתאים ביותר לקביעת החלטות אסטרטגיות כמו האם לתקוף את מערך הגרעיני והטילי של איראן. האם יש רגלים להנחת יסוד זו? האם יש לה בסיס אמפירי?

ישנן לפחות שתי הסתייגויות: הסתייגות ראשונה: הנחת היסוד פשוט אינה עומדת במבחן המציאות. יש מכנה משותף להרבה החלטות של הדרג המדיני לפני מלחמות ישראל ובמלחמות עצמן – הן היו שגויות! ישנן כה הרבה דוגמאות שקשה לבחור. אביא דוגמה אחת. לפני מלחמת לבנון השנייה החליטה הממשלה לצאת למבצע בלבד והידרדרה למלחמה שלמה. לא אתאפק ואביא עוד אחת. יממה שלמה לפני מלחמת יום כיפור החליטה הממשלה לא לגייס מילואים ואנו "אוכלים" את תוצאותיה עד היום.

הסתייגות שנייה היא סוגית היכולת: האם ישנה יכולת מבצעית לבצע את הוראות הממשלה? המענה לשאלה זו אינו כן או לא. בדרך כלל, התשובה אינה מוחלטת. שתי דוגמאות מהעבר. לפני מלחמת ששת הימים, כאשר נשאל צה"ל האם אפשר לחסל את חיל-האוויר המצרי לפני שצבא היבשה ייכנס לסיני? התשובה היתה עם התניה, כן בתנאי שנפתח במתקפת פתע. וכך היה. למרות אי רצונו של לוי אשכול לפתוח במלחמה במשך שלושה שבועות, נאלץ לקבל את המלצת הדרג הצבאי וההצלחה ידועה.

לעומת זאת, לפני תקיפות העומק במלחמת ההתשה, התנגד להן מפקד חיל האוויר מסיבות שונות ונבונות מבחינה מקצועית ומבצעית. הדרג המדיני לא שמע להמלצתו, הדרג הצבאי ציית, וגם כאן התוצאות ידועות (הסיפור במלואו יסופר כשאסיים את המחקר בנושא).

שתי דוגמאות אלו אמורות לשדר שהחלטות של דרג מדיני שנקבעות על כרעי תרנגולת, ללא החלטות-המלצות של הדרג הבטחוני, קיימת בעיה חמורה ואפילו קיומית. במקרה הצפון קוריאני איחר המודיעין האמריקאי לאתר את היכולת הגרעינית של המדינה הקומוניסטית, הסוסים כבר ברחו מהאורווה ודי לחכימא ברמיזא. ארגוני מודיעין נוטים לדלג על החורים השחורים בפאזל המידע שאספו, הם מתקשים להגדיר את מגבלות המידע שלהם ומפיקים הערכות מוצקות על פי מידע שביסודו מוגבל. אלו הם כמה מהמוקשים הקוגניטיביים שאורבים להערכות מודיעין ועלולים להכשיל את קובעי ההחלטות; ולא נשכח את ההתראה שלא ניתנה.

הדרג המחליט חייב להעמיד סימן שאלה ליד רוב הערכות המודיעין, ואם יימנע לעשות זאת, אינו ממלא את תפקידו כראוי ודמנו בראשו. אתמול העלה ראש הממשלה לדיון את שאלת סמכות הדרג המדיני וטוב שעשה זאת. גם כאן התשובה איננה כן או לא. נסתכל לרגע אל שכנתנו סוריה: האם ההחלטות של הדרג המדיני הסורי הן לגיטימיות? האם יש לאסאד סמכות לקבוע החלטות שפוגעות בחיי נתיניו? נדמה לי שהתשובה היא שלילית. כלומר, יש מגבלות לסמכות הממשל להחליט. ואצלנו, האם לממשלה יש סמכות לקבוע החלטות מסוימות כאשר הדרגים שמתחתיו - אלו שאוספים את המידע הדרוש להחלטה ומעריכים אותו, אלו שבוחנים את היכולות, את ההגיון המבצעי, ואת התוצאות כולל כישלון אפשרי, הדרגים שמתכננים את המבצעים - כל אלו מגיעים למסקנה שיש להמתין. שטרם הבשילו התנאים, היכולות, והמידע כדי להחליט כך או כך?

האם בתנאים אלו עדיין חוק העליונות האזרחית גובר על ההגיון? אסור לי להגזים אבל אשאל: האם שוב נלך בעיניים עצומות כצאן לטבח? תאמרו שהסוגיה אינה מאפשרת דיון ציבורי, ייתכן; אבל שומה על "הדרג המדיני" לשכנע, לפחות את הדרג המודיעיני ואת הדרג הצבאי ששיקוליו נבונים והחלטותיו טובות.

עד עתה, לפי דיווחי ראשי דרגים אלו בעבר הקרוב (רמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, ראש אמ"ן) כי לא שוכנעו ונשארו בהתנגדותם. קברניטי המדינה, אל לכם לחשוב שסמכותכם לא מוגבלת. היא אינה נובעת רק מחוק הממשלה אלא מאמון האזרחים. עליכם לבנות את האמון הזה אם ברצונכם שהוראותיכם תבוצענה, ואם לא.

You might be interested also