נערי ונערות שנת השירות
נערי ונערות שנת השירות
ניצן נוריאל
| 19/05/2011
גילוי נאות, ההכרות שלי עם התהליך אותו אתאר בעוד כמה שורות היא הכרות אישית. הבן שלי עשה שנת שירות בארגון "השומר החדש" (שווה טור בנפרד) ובתי תתחיל שנת שרות בעוד כחודש "בבית אפל" בגן יבנה. מדובר בבני הנוער הכי רציניים שיש לנו, אלו שלוקחים על עצמם שנה נוספת של תרומה לקהילה ובעצם משקיעים את נשמתם רק כדי לעזור לאלו הזקוקים לעזרה.
אלו בני נוער שבשנת השירות תורמים ונתרמים (מעצם הנתינה, ההתבגרות וההתנסות חסרת הפשרות עם קשיי החיים אליהם הם נחשפים) עד כדי הוכחות מספריות שבוגרי שנת השירות ממצים עצמם בצה"ל טוב יותר ומתברגים ליחידות מיוחדות ולתפקידי פיקוד (ואין לי כוונה להתחרות בתרומת בני ישיבות ההסדר או לחילופין בני ובנות המכינות הקדם צבאיות שתרומתם של האחרונים אדירה).
אם כך אז מה הבעיה? הבעיה נעוצה בתהליך המיון! בעצם באי קיומו של תהליך מיון כולל. וכאן אני נדרש להשוואה. בצעירותי הגיוס ליחידות מיוחדות היה בפה לאוזן "חבר מביא חבר". יכול היה בחור נמרץ עם מוטיבציה אינסופית ללכת מראיון לראיון ומגיבוש לגיבוש עד שהגיע לצבא עם שברי מאמץ וכשירות חלקית. הצבא שהבין את הצורך לרכז את המיון ולמנוע מהמלש"ב עתיר הרצון לצבור אכזבות ותסכול השכיל ליצור מנגנון ( די יעיל – אם יורשה לי) שממיין באופן סדור את כלל המלשבי"ם הרוצים להגיע ליחידות מיוחדות.
ואילו בעולם של שנת השרות נדרשים אותם נערים ונערות צעירים עתירי מוטיבציה שרוצים לתרום שנה מחייהם להתרוצץ, בדרך כלל בעיתוי המופלא של בחינות הבגרות, על חשבונם (בעצם על חשבון ההורים) לכל קצוות הארץ לימי עיון וגיבוש, לעיתים ביחס של כ-300 מועמדים על 18 תקנים, כך שנוצרת ריצה מטורפת לא ממש נשלטת, יקרה הן בזמן המוקדש לכך והן בעלות הכספית וכל זה תוך צבירת תסכול על שלא הצליח "להתקבל" ובורב המקרים גם בלי לדעת מדוע.
המשאב הנפלא הזה של בני נוער איכותיים המוכנים לתרום שנה נוספת לחברה, בעצם נטחן עד דק בתהליך לא יעיל של מיונים. מה נדרש לעשות הוא לחקות את המודל הצבאי של מיון ליחידות מיוחדות, קרי לקבוע 2-3 ימי מיון מרוכזים ששם יבחנו את כישורי המועמדים, יבקשו את ההעדפות שלהם וכדומה. ומשם ביד מרכזת ברמה הלאומית ישלחו לראיונות התאמה, ובהנחה שיעשה תהליך אבחון מקצועי הרי שראיון אחד או שניים ישלימו התאמה נכונה מקצועית ואישית של הש"ש לייעדו.
המכסות הנהוגות כיום בהיקף המשתתפים בשנת שירות, כתוצאה ממחזורי גיוס נמוכים מחד גיסא ושיעור המבקשים להשתתף בשנת שירות מאידך גיסא, אולי תבוא על פתרונה במסגרת "חוק טל" החדש. נכון להיות מתקיים האבסורד של בני נוער הרוצים לתרום יותר לחברה ואינם יכולים (מכסות) לעומת בני גילם המשתמטים משרות צבאי ובכך מנצלים את המכסות של שנת שרות. אין ספק שזוהי איוולת שחייבת טיפול.
באשר לגורם האחראי, כיום הנושא מרוכז על ידי במשרד הביטחון באגף החברתי, יתכן ונדרש מאמץ נרחב יותר של גורמים נוספים כדי להצליח להוציא מבני נוער נפלאים אלו יותר ובפחות תסכול ואכזבות.
גילוי נאות, ההכרות שלי עם התהליך אותו אתאר בעוד כמה שורות היא הכרות אישית. הבן שלי עשה שנת שירות בארגון "השומר החדש" (שווה טור בנפרד) ובתי תתחיל שנת שרות בעוד כחודש "בבית אפל" בגן יבנה. מדובר בבני הנוער הכי רציניים שיש לנו, אלו שלוקחים על עצמם שנה נוספת של תרומה לקהילה ובעצם משקיעים את נשמתם רק כדי לעזור לאלו הזקוקים לעזרה.
אלו בני נוער שבשנת השירות תורמים ונתרמים (מעצם הנתינה, ההתבגרות וההתנסות חסרת הפשרות עם קשיי החיים אליהם הם נחשפים) עד כדי הוכחות מספריות שבוגרי שנת השירות ממצים עצמם בצה"ל טוב יותר ומתברגים ליחידות מיוחדות ולתפקידי פיקוד (ואין לי כוונה להתחרות בתרומת בני ישיבות ההסדר או לחילופין בני ובנות המכינות הקדם צבאיות שתרומתם של האחרונים אדירה).
אם כך אז מה הבעיה? הבעיה נעוצה בתהליך המיון! בעצם באי קיומו של תהליך מיון כולל. וכאן אני נדרש להשוואה. בצעירותי הגיוס ליחידות מיוחדות היה בפה לאוזן "חבר מביא חבר". יכול היה בחור נמרץ עם מוטיבציה אינסופית ללכת מראיון לראיון ומגיבוש לגיבוש עד שהגיע לצבא עם שברי מאמץ וכשירות חלקית. הצבא שהבין את הצורך לרכז את המיון ולמנוע מהמלש"ב עתיר הרצון לצבור אכזבות ותסכול השכיל ליצור מנגנון ( די יעיל – אם יורשה לי) שממיין באופן סדור את כלל המלשבי"ם הרוצים להגיע ליחידות מיוחדות.
ואילו בעולם של שנת השרות נדרשים אותם נערים ונערות צעירים עתירי מוטיבציה שרוצים לתרום שנה מחייהם להתרוצץ, בדרך כלל בעיתוי המופלא של בחינות הבגרות, על חשבונם (בעצם על חשבון ההורים) לכל קצוות הארץ לימי עיון וגיבוש, לעיתים ביחס של כ-300 מועמדים על 18 תקנים, כך שנוצרת ריצה מטורפת לא ממש נשלטת, יקרה הן בזמן המוקדש לכך והן בעלות הכספית וכל זה תוך צבירת תסכול על שלא הצליח "להתקבל" ובורב המקרים גם בלי לדעת מדוע.
המשאב הנפלא הזה של בני נוער איכותיים המוכנים לתרום שנה נוספת לחברה, בעצם נטחן עד דק בתהליך לא יעיל של מיונים. מה נדרש לעשות הוא לחקות את המודל הצבאי של מיון ליחידות מיוחדות, קרי לקבוע 2-3 ימי מיון מרוכזים ששם יבחנו את כישורי המועמדים, יבקשו את ההעדפות שלהם וכדומה. ומשם ביד מרכזת ברמה הלאומית ישלחו לראיונות התאמה, ובהנחה שיעשה תהליך אבחון מקצועי הרי שראיון אחד או שניים ישלימו התאמה נכונה מקצועית ואישית של הש"ש לייעדו.
המכסות הנהוגות כיום בהיקף המשתתפים בשנת שירות, כתוצאה ממחזורי גיוס נמוכים מחד גיסא ושיעור המבקשים להשתתף בשנת שירות מאידך גיסא, אולי תבוא על פתרונה במסגרת "חוק טל" החדש. נכון להיות מתקיים האבסורד של בני נוער הרוצים לתרום יותר לחברה ואינם יכולים (מכסות) לעומת בני גילם המשתמטים משרות צבאי ובכך מנצלים את המכסות של שנת שרות. אין ספק שזוהי איוולת שחייבת טיפול.
באשר לגורם האחראי, כיום הנושא מרוכז על ידי במשרד הביטחון באגף החברתי, יתכן ונדרש מאמץ נרחב יותר של גורמים נוספים כדי להצליח להוציא מבני נוער נפלאים אלו יותר ובפחות תסכול ואכזבות.
