מות סלימאן - אבידה משמעותית
שר המודיעין לשעבר של מצרים, האמין בחשיבות האסטרטגית של הסכם השלום בין ישראל ומצרים. מותו הינו מכה נוספת למערכת היחסים בין שתי המדינות. מאמר מיוחד של אל"מ (מיל') שאול שי
שאול שי
| 19/05/2011
עומר סלימאן ורה"מ נתניהו (ארכיון: עמוס בן גרשום, לע"מ)
ב-19 ביולי 2012 נפטר, עמר מחמוד סלימאן, בארצות הברית במהלך ניתוח בלבו. סוכנות הידיעות הרשמית במצרים דיווחה כי בחודשים האחרונים לקה סלימאן במחלת ריאות שגרמה בנוסף בעיות בלבו. בשלושת השבועות האחרונים חלה הידרדרות משמעותית במצבו.
סלימאן (יליד 1936), היה איש צבא, איש מודיעין ופוליטיקאי, ונחשב לאחד האנשים המשפיעים בשלטון במצרים. בעקבות מהפכת "האביב הערבי במצרים" במסגרת ניסיונותיו להציל את משטרו מינה הנשיא מובארק את סלימאן לסגן הנשיא, תפקיד שלא אויש בכל 29 שנות שלטונו. בעקבות מינויו ניסו להתנקש בחייו,סלימאן ניצל, אך שניים ממאבטחיו נהרגו.
ב-10 בפברואר 2011 הודיע הנשיא מובארק על התפטרותו ועל העברת סמכויותיו לסגנו סלימאן. אולם יום לאחר מכן הודיע סלימאן כי כל סמכויותיו של הנשיא הועברו לידי הצבא ( למועצה הצבאית העליונה). כתוצאה ממהלך זה הפך תפקיד סגן הנשיא לחסר משמעות. למרות זיהויו של סלימאן כחלק מהמשטר הישן באפריל 2012 נרשם כמועמד בבחירות לתפקיד נשיא מצרים, שנערכו בחודש מאי 2012, ואולם מועמדותו נפסלה והוא לא התמודד בבחירות.
סלימאן התגייס לצבא מצרים בגיל 18, למד באקדמיה הצבאית בקהיר ובהמשך עבר הכשרה צבאית בברה"מ. במהלך שירותו הצבאי למד תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת קהיר. סלימאן השתתף במלחמה בתימן (1962), במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום-הכיפורים. ב-1991 מונה לתפקיד ראש המודיעין הצבאי, וב-1993 לאחר שפרש מהצבא בדרגת לווא ( אלוף) מונה לראש המודיעין הכללי, תפקיד בעל השפעה רבה במערכת השלטון המצרית.
בהמשך, על רקע קרבתו לנשיא מובארק, הישגיו וניסיונו העשיר בנושא המודיעין מונה לשר המודיעין. סלימאן, למרות היותו מוסלמי אדוק, נחשב לאחד מהיריבים המרים של תנועת האחים המוסלמים והתנועות האיסלאמיות הרדיקליות ("ג'מאעה אל איסלאמייה", הג'יהאד האיסלאמי המצרי ועוד). במהלך כהונתו כראש המודיעין הכללי והשר לענייני מודיעין נקט במדיניות תקיפה כנגד חברי ארגוני הטרור האיסלמי במצרים, ואלפים מפעילי ארגונים אלה נעצרו. המדיניות התקיפה של סלימאן סייעה לרסן ולצמצם את הטרור האיסלמי במצרים.
סלימאן מילא תפקיד מרכזי בשימור מרקם הקשרים העדין והסבוך בין ישראל למצרים ושמש כשליחו המיוחד של נשיא מצרים מובראכ לענייני פלשתינים. סלימאן הוביל את ניסיונות התיווך בין הפלגים הפלשתיניים היריבים - הפת"ח וחמאס, ופעל להשגת הסכמים בין החמאס לישראל: הסכם "התהדייה" [רגיעה] ברצועה ב-2008, הפסקת האש בין ישראל לחמאס בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" וניסיונות להשגת הסכם לשחרור החייל החטוף גלעד שליט שהוחזק בידי ארגון החמאס.
עבור תנועת האחים המוסלמים, התנועה הסלפית וארגוני הטרור המצריים מותו מסמל לא רק את סופו של האיש שרדף אותם והסתלקותו של יריב מר אלא גם את קיצה של תקופה בה נרדפו על ידי מנגנוני הביטחון והמודיעין של המשטר הקודם.
סלימאן היה פטריוט מצרי שפעל על מנת לקדם את האינטרסים של ארצו, אולם הוא השכיל לפתח במהלך שנות פעילותו קשרים ויחסי אמון עם הממסד המדיני והביטחוני בישראל ואיפשר לשתי המדינות לפתור בעיות בדרכים של משא ומתן תוך שמירה על הסכם השלום כאבן יסוד בקשרים בין המדינות.
מותו של סלימאן, שהיה כאמור אמון על הקשרים בין ישראל למצרים, האמין בחשיבות האסטרטגית של הסכם השלום עבור שתי המדינות, והכיר היטב את מכלול הבעיות המורכבות של האזור, מהווה לפיכך אבידה משמעותית הן עבור מצרים והן עבור ישראל.
ב-19 ביולי 2012 נפטר, עמר מחמוד סלימאן, בארצות הברית במהלך ניתוח בלבו. סוכנות הידיעות הרשמית במצרים דיווחה כי בחודשים האחרונים לקה סלימאן במחלת ריאות שגרמה בנוסף בעיות בלבו. בשלושת השבועות האחרונים חלה הידרדרות משמעותית במצבו.
סלימאן (יליד 1936), היה איש צבא, איש מודיעין ופוליטיקאי, ונחשב לאחד האנשים המשפיעים בשלטון במצרים. בעקבות מהפכת "האביב הערבי במצרים" במסגרת ניסיונותיו להציל את משטרו מינה הנשיא מובארק את סלימאן לסגן הנשיא, תפקיד שלא אויש בכל 29 שנות שלטונו. בעקבות מינויו ניסו להתנקש בחייו,סלימאן ניצל, אך שניים ממאבטחיו נהרגו.
ב-10 בפברואר 2011 הודיע הנשיא מובארק על התפטרותו ועל העברת סמכויותיו לסגנו סלימאן. אולם יום לאחר מכן הודיע סלימאן כי כל סמכויותיו של הנשיא הועברו לידי הצבא ( למועצה הצבאית העליונה). כתוצאה ממהלך זה הפך תפקיד סגן הנשיא לחסר משמעות. למרות זיהויו של סלימאן כחלק מהמשטר הישן באפריל 2012 נרשם כמועמד בבחירות לתפקיד נשיא מצרים, שנערכו בחודש מאי 2012, ואולם מועמדותו נפסלה והוא לא התמודד בבחירות.
סלימאן התגייס לצבא מצרים בגיל 18, למד באקדמיה הצבאית בקהיר ובהמשך עבר הכשרה צבאית בברה"מ. במהלך שירותו הצבאי למד תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת קהיר. סלימאן השתתף במלחמה בתימן (1962), במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה ובמלחמת יום-הכיפורים. ב-1991 מונה לתפקיד ראש המודיעין הצבאי, וב-1993 לאחר שפרש מהצבא בדרגת לווא ( אלוף) מונה לראש המודיעין הכללי, תפקיד בעל השפעה רבה במערכת השלטון המצרית.
בהמשך, על רקע קרבתו לנשיא מובארק, הישגיו וניסיונו העשיר בנושא המודיעין מונה לשר המודיעין. סלימאן, למרות היותו מוסלמי אדוק, נחשב לאחד מהיריבים המרים של תנועת האחים המוסלמים והתנועות האיסלאמיות הרדיקליות ("ג'מאעה אל איסלאמייה", הג'יהאד האיסלאמי המצרי ועוד). במהלך כהונתו כראש המודיעין הכללי והשר לענייני מודיעין נקט במדיניות תקיפה כנגד חברי ארגוני הטרור האיסלמי במצרים, ואלפים מפעילי ארגונים אלה נעצרו. המדיניות התקיפה של סלימאן סייעה לרסן ולצמצם את הטרור האיסלמי במצרים.
סלימאן מילא תפקיד מרכזי בשימור מרקם הקשרים העדין והסבוך בין ישראל למצרים ושמש כשליחו המיוחד של נשיא מצרים מובראכ לענייני פלשתינים. סלימאן הוביל את ניסיונות התיווך בין הפלגים הפלשתיניים היריבים - הפת"ח וחמאס, ופעל להשגת הסכמים בין החמאס לישראל: הסכם "התהדייה" [רגיעה] ברצועה ב-2008, הפסקת האש בין ישראל לחמאס בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" וניסיונות להשגת הסכם לשחרור החייל החטוף גלעד שליט שהוחזק בידי ארגון החמאס.
עבור תנועת האחים המוסלמים, התנועה הסלפית וארגוני הטרור המצריים מותו מסמל לא רק את סופו של האיש שרדף אותם והסתלקותו של יריב מר אלא גם את קיצה של תקופה בה נרדפו על ידי מנגנוני הביטחון והמודיעין של המשטר הקודם.
סלימאן היה פטריוט מצרי שפעל על מנת לקדם את האינטרסים של ארצו, אולם הוא השכיל לפתח במהלך שנות פעילותו קשרים ויחסי אמון עם הממסד המדיני והביטחוני בישראל ואיפשר לשתי המדינות לפתור בעיות בדרכים של משא ומתן תוך שמירה על הסכם השלום כאבן יסוד בקשרים בין המדינות.
מותו של סלימאן, שהיה כאמור אמון על הקשרים בין ישראל למצרים, האמין בחשיבות האסטרטגית של הסכם השלום עבור שתי המדינות, והכיר היטב את מכלול הבעיות המורכבות של האזור, מהווה לפיכך אבידה משמעותית הן עבור מצרים והן עבור ישראל.
