האם רוסיה תתערב בסוריה?
על רקע הלחימה העזה בדמשק והמאבק בין מוסקבה לוושינגטון על דרך הטיפול במשבר, עולה השאלה האם הדוב הרוסי ייכנס באופן פעיל ל"בוץ של אסד"
הגנה לישראל
| 19/05/2011
כוחות רוסיים בגיאורגיה (ארכיון: AP)
לצרכן חדשות ממוצע העוקב אחרי אמצעי התקשורת המדווחים והמפרשנים בנושא האירועים בסוריה, והמהלכים הבינלאומיים הקשורים בכך, השבועות האחרונים היו נראים כ"דז'ה-וו" – חזרה לימי המלחמה הקרה, כאשר שרי החוץ של שתי המעצמות היריבות - רוסיה (מחליפתה של ברה"מ) וארה"ב – מחליפות האשמות בדבר סיוע לשפיכות הדמים במדינה.
בעוד ארה"ב מביעה התנגדות נחרצת להמשך שלטונו של בשאר אסד, ולשפיכות הדמים אותה הוא תומכיו מנהלים במדינה, רוסיה – הידידה המסורתית של המשטר בדמשק – מסתייגת (יחד עם סין ואיראן) מדרישות המערב ומדינות הליגה הערבית מאסד לעזוב את השלטון, כאשר גם הסתייגותה מפעולותיו האלימות של העריץ הסורי נושאת אופי רפה ולא החלטי.
הדבר אינו מפליא כלל וכלל. לרוסיה אינטרסים חיוניים במזרח התיכון ובסוריה, תחת שלטונן של משפחת אסד והכת העלאווית, העוזרים לה לשמור על אינטרסיה אלו, ובראשם – שירותי נמל ימי צבאי בים התיכון (בטרטוס), בסיס מודיעין ושוק לנשק הרוסי, ומעל לכל – דימוי של מדינה המתיימרת להיות מעצמה עולמית, והרואה את עצמה כיורשת של ברה"מ בכל הקשור לעמידה מול ארה"ב והמערב.
מבלי להיכנס לסבך היחסים והשיקולים של רוסיה מול המערב והמזרח התיכון (לרבות איראן) ננסה להלן לבחון האם קיימת אופציה שמהלכיה של רוסיה מול המשבר הסורי עשויים (או עלולים) לכלול גם אופציה צבאית – התערבות מזוינת לטובת משטרו של אסד בכיסוי כלשהו. מספר אמצעי תקשורת ערביים ורוסיים דווחו כי בסוף פברואר השנה נערך בעיר פרסלבל-זלסק (Pereslavl-Zalessk) מצפון למוסקבה כנס יסוד להקמת ברית "וטרנים" – יוצאי צבא ששירתו במערך הרוסי בסוריה מאז 1973, ובכללם צוותי SA-5 שהגיעו לסוריה בשנות ה - 80, של המאה שעברה, בעקבות מלחמת לבנון הראשונה.
בתוך כך הכריז ראש הארגון כי חבריו הווטרנים תומכים ב"חבריהם לנשק" הסוריים, ואם יהיה צורך הם יהיו מוכנים להתערב שוב לטובתם. בכנס נכחו נציגי הממשלה הרוסית, מושל המחוז, שגריר סוריה ברוסיה, משלחת רשמית של ארגון ה"ווטרנים" הסורים, בראשות אלוף עדנאן מח'לוף, בן דודה של אימו של הנשיא בשאר אסד, הנספח הצבאי הסורי, אנשי הפזורה הסורית במדינה ונציגי הארגונים של וטרנים אחרים. שר החוץ הרוסי, לברוב, אף שיגר איגרת ברכה לכנס.
בנוסף, ב-1 ביוני הודיע מזכ"ל ODKB (ארגון הביטחון הקיבוצי ובו חברות רוסיה ומדינות מרכז אסיה - קזחסטן, אוזבקיסטן, קירגיזסטן וטג'יקיסטן) ניקולאי בורדיוז'ה כי קיימת אפשרות תיאורטית של התערבות מטעם הארגון שהוא עומד בראשו בסוריה במסגרת מה שמכונה "פעילות להשכנת שלום". התבטאות זו זכתה מיד למספר פרשנויות בתקשורת הרוסית.
בהקשר זה מן הראוי לציין שני מאמרים. הראשון התפרסם ביומון החשוב "Nezavisimaya gazeta" ("העיתון הבלתי תלוי") ב- 6 ביוני מאת סרגיי קונובלוב, לפיו במשרד ההגנה מתגבשת – במסגרת מטלות של הנשיא פוטין – תכנית חדשה של הפעלת כוחות צבא רוסיה מעבר לגבולות המדינה, כשאחת ממדינות היעד היא סוריה. פרטי התכנית נבחנים בשת"פ עם ה- ODKB וכן עם חותמי אמנת שנגחאי לשת"פ (שהיא ברית צבאית להגנה הדדית בין רוסיה לבין מדינות שהיו חלק מברית המועצות לשעבר). המידע הוא מפי מקורות בלתי מזוהים במשרד ההגנה של רוסיה. עדות לכך הן פעולות הננקטות להכנת כוחות לקראת משימה מסוג זה, ובכלל זה קיום מערך אימונים אינטנסיבי בו משתתפים כוחות צנחנים ומוטסים, ה"ספצנז" (יחידת עלית של כוחות מיוחדים) של ה- GRU (אגף המודיעין במטכ"ל) ועוצבות "קלות" של זרוע היבשה והנחתים של הצי.
הכוחות הרוסיים מתרגלים ביצוע משימות לאכיפה והשכנת שלום, הן במסגרת כוח רב לאומי והן באופן עצמאי. מעניין שהרוסים מעריכים כי הפעולות להשכנת שלום תהינה כרוכות בלחימה בפועל כי הרי כדברי בורדיוז'ה מדובר בצורך "לאכוף את השלום בראש ובראשונה על המורדים, כלומר על אלו שמנסים כיום לפתור בעיות פוליטיות בעזרת כלי נשק ולא במסגרת החוקה".
נראה כי תרחישים של השכנת שלום בסוריה ייבחנו בתרגילי מבחן וביקורת של דיביזיה מוטסת-סער 76 בעיר פסקוב (PSKOV). תרגילי הביקורת יערכו בפיקודו של ראש מערך הביקורת של הצבא – המפקח הראשי גנרל-לייטננט (אלוף) בוריסוב. לדבריו של דובר ממשרד ההגנה, ביקורת מעין זו נערכת בעוצבת הצנחנים זו לראשונה, ומטרתה "לבחון ולהעריך את רמת המוכנות והכוננות של הדיביזיה כמו גם את רמת ההכשרה שלה, בדגש על הכשרת שדה של לוחמיה". יצויין כי זוהי הדיביזיה המוטסת הסדירה היחידה של צבא רוסיה כיום, הנמצאת במצבות מלאות של ציוד וכוח אדם, והמוכנה להפעלה מיידית עפ"י פקודה. לוחמי הדיביזיה השתתפו בפעולות להשכנת שלום בקוסובו (2001-1999), בלחימה בצ'צ'ניה (1996-1994 ו-2007-1999) ובמלחמה נגד גיאורגיה (אוגוסט 2008). הדיביזיה הפכה - ראשונה בצבא רוסיה – לעוצבת מתנדבים (שכירים).
בנוסף לכך, ב- 1 ביוני השנה החלו גם חיילי חטיבה כלל חיילית מס' 15, הערוכה בסמארה (SAMARA), בלימודי פרקים מהחוקים הבינלאומיים הרלוונטיים, וכן לתרגל שליטה בשפות זרות (לא צוין אילו). בנוסף לכך חייליה, שהם שכירים, אמורים להתאמן בהפעלת מחסומים ונקודות ביקורת, וכן בביצוע פטרולים וסיורים במה שנקרא "מרחבי הפרדה", אותם מקימים לרוב בגבולות אזורי שליטתם של צדדים יריבים. עוד יצוין כי גם יחידות מיוחדות המאוישות על ידי חיילים צ'צ'נים, ששירתו בעבר בגדודי כוחות מיוחדים "מערב" ו"מזרח", עוברות הכנה לקראת פעילות מחוץ לרוסיה. יוזכר כי לוחמים ממוצא צ'צ'ני ביצעו בהצלחה משימות להשכנת שלום בלבנון בשנים 2007-2006.
גם גורמי כוחות מיוחדים ("ספצנז") מחטיבת נחתים עצמאית של צי הים השחור כבר השלימו את הכנותיהם ל"תרחיש סורי אפשרי". כידוע לוחמי החטיבת ה"ספצנז" היו על סיפונה של ספינת משמר רוסית "סמטליבי" אשר ערכה ביקור "עבודה" בטרטוס, שם רוסיה חוכרת מתקנים עבור חיל הים שלה. העורך הראשי של כתב העת "סוגיות באסטרטגיה לאומית", אג'אר קורטוב, מסר לכתב העיתון כי לרוסיה אינטרסים גאו-אסטרטגיים במזרח התיכון והיא תתמוך בסוריה, אפשר עד כדי הפעלת כוחות משכיני שלום. "סוריה מתדרדרת למלחמת אזרחים, והנהגתה זקוקה לסיוע, שבכוחה של רוסיה - עם נחישות פוליטית מתאימה – להושיט", טוען המומחה. "כמובן שרצוי לעשות זאת בשת"פ עם השותפים מה- OKDB ואמנת שנגחאי. אולם מדינות המערב וגם מדינות ערב יערימו מכשולים בפני מהלך מסוג זה. לפנינו ימים לא פשוטים. אי לכך הצבא הרוסי חייב להיות מוכן ומאומן על מנת לבצע תפקידים להשכנת שלום בסוריה בשת"פ עם בעלות הברית – כל זאת על מנת להגן על האינטרסים של רוסיה וכן למנוע התערבות צבאית מצד המערב בתקופה הקרובה.
המאמר השני פורסם באתר האינטרנט TOPWAR תחת הכותרת "כוחות צבא רוסיים עשויים להישלח לסוריה", כששם המחבר לא צוין. המאמר חוזר באופן כללי על קודמו ב- "Nezavisimaya gazeta" אך מוסיף אליו נדבך חשוב – ניתוח "הבעד והנגד" באשר להתערבות הרוסית בסוריה. מבין הנימוקים והשיקולים נגד מונה המאמר את הצורך באישור מועצת הביטחון של האו"ם, והספק שאישור כזה יינתן.
ספק עוד יותר גדול בדבר הסיכויים שאכיפת השלום על המורדים בדרכי שלום תצליח. המחבר טוען שהמורדים, בסיוע המערב, טורקיה וקטאר, יעשו הכול על מנת שמשכיני השלום הרוסיים ישקעו בדם במלוא מובן המילה. כדוגמה הוא מביא את הטבח שאירע בעיירה חולה שבסוריה, וטוען שהטבח בוצע על ידי המורדים אך האשמה הוטלה על צבאו של הנשיא אסד. בכל מקרה מספר מאות חיילים רוסיים לא יספיקו כנגד לוחמים חמושים ומאומנים היטב הפועלים בסוריה ואם מדובר באלפים, הרי שהדבר עלול לגרום לאי שקט בחברה הרוסית, כי הרי איש אינו מעוניין לחזור אל ימי אפגניסטן.
מנגד, בעד ההתערבות עומדים הנימוקים הבאים: לא ייתכן שהאמריקאים יעשו כרצונם בפעם נוספת – אחרי יוגוסלביה, עיראק, אפגניסטן ולוב. לרוסים יש ניסיון ויכולת של אכיפת שלום – ראו מקרי קוסובו ודרום אוסטיה. אם רוסיה לא תתייצב לימינה של סוריה (קרי, לימינו של המשטר) היא תפגין פעם נוספת את חולשתה הבינלאומית, ותוכל להיפרד ממעמדה כגורם עולמי מכובד.
אנו מקווים כי ההנהגה הרוסית תקבל החלטה שקולה, רצינית ונכונה. מה ניתן ללמוד מהמאמרים הללו ומפעילותה של רוסיה בהקשר הספציפי של הפעלת כוח בסוריה? סביר מאוד כי רוסיה אינה רוצה – ולו רק מהסיבות שפורטו במאמר השני – להיכנס ל"בוץ הסורי". יחד עם זאת, שיקולי היוקרה והאינטרסים שלה משחקים תפקיד חשוב בכל הצעדים שהיא נוקטת, ועשויה לנקוט בהמשך.
נראה כי את המשחק הרוסי ניתן להגדיר כלוליינות שכוונתה "לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה" או כ"ישיבה על הגדר", אך יחד עם זאת היא מאותתת בדבר קיומה של יכולת ואפשרות להתערבות כוחנית, דבר שהופך זאת ל"משחק פוקר", כאשר לא ברור אילו עוד קלפים (או אסים) שומר מר פוטין בשרוולו (התמרון משותף?)
***
אל"מ (מיל') פסח מלובני, שירת בקהיליית המודיעין. כיום חוקר עצמאי של תולדות צבאות ערב והיסטוריה צבאית
סא"ל (מיל') לב ניב, קצין מודיעין, שירת כשליח דיפלומטי ברוסיה ובמדינות חב"מ
לצרכן חדשות ממוצע העוקב אחרי אמצעי התקשורת המדווחים והמפרשנים בנושא האירועים בסוריה, והמהלכים הבינלאומיים הקשורים בכך, השבועות האחרונים היו נראים כ"דז'ה-וו" – חזרה לימי המלחמה הקרה, כאשר שרי החוץ של שתי המעצמות היריבות - רוסיה (מחליפתה של ברה"מ) וארה"ב – מחליפות האשמות בדבר סיוע לשפיכות הדמים במדינה.
בעוד ארה"ב מביעה התנגדות נחרצת להמשך שלטונו של בשאר אסד, ולשפיכות הדמים אותה הוא תומכיו מנהלים במדינה, רוסיה – הידידה המסורתית של המשטר בדמשק – מסתייגת (יחד עם סין ואיראן) מדרישות המערב ומדינות הליגה הערבית מאסד לעזוב את השלטון, כאשר גם הסתייגותה מפעולותיו האלימות של העריץ הסורי נושאת אופי רפה ולא החלטי.
הדבר אינו מפליא כלל וכלל. לרוסיה אינטרסים חיוניים במזרח התיכון ובסוריה, תחת שלטונן של משפחת אסד והכת העלאווית, העוזרים לה לשמור על אינטרסיה אלו, ובראשם – שירותי נמל ימי צבאי בים התיכון (בטרטוס), בסיס מודיעין ושוק לנשק הרוסי, ומעל לכל – דימוי של מדינה המתיימרת להיות מעצמה עולמית, והרואה את עצמה כיורשת של ברה"מ בכל הקשור לעמידה מול ארה"ב והמערב.
מבלי להיכנס לסבך היחסים והשיקולים של רוסיה מול המערב והמזרח התיכון (לרבות איראן) ננסה להלן לבחון האם קיימת אופציה שמהלכיה של רוסיה מול המשבר הסורי עשויים (או עלולים) לכלול גם אופציה צבאית – התערבות מזוינת לטובת משטרו של אסד בכיסוי כלשהו. מספר אמצעי תקשורת ערביים ורוסיים דווחו כי בסוף פברואר השנה נערך בעיר פרסלבל-זלסק (Pereslavl-Zalessk) מצפון למוסקבה כנס יסוד להקמת ברית "וטרנים" – יוצאי צבא ששירתו במערך הרוסי בסוריה מאז 1973, ובכללם צוותי SA-5 שהגיעו לסוריה בשנות ה - 80, של המאה שעברה, בעקבות מלחמת לבנון הראשונה.
בתוך כך הכריז ראש הארגון כי חבריו הווטרנים תומכים ב"חבריהם לנשק" הסוריים, ואם יהיה צורך הם יהיו מוכנים להתערב שוב לטובתם. בכנס נכחו נציגי הממשלה הרוסית, מושל המחוז, שגריר סוריה ברוסיה, משלחת רשמית של ארגון ה"ווטרנים" הסורים, בראשות אלוף עדנאן מח'לוף, בן דודה של אימו של הנשיא בשאר אסד, הנספח הצבאי הסורי, אנשי הפזורה הסורית במדינה ונציגי הארגונים של וטרנים אחרים. שר החוץ הרוסי, לברוב, אף שיגר איגרת ברכה לכנס.
בנוסף, ב-1 ביוני הודיע מזכ"ל ODKB (ארגון הביטחון הקיבוצי ובו חברות רוסיה ומדינות מרכז אסיה - קזחסטן, אוזבקיסטן, קירגיזסטן וטג'יקיסטן) ניקולאי בורדיוז'ה כי קיימת אפשרות תיאורטית של התערבות מטעם הארגון שהוא עומד בראשו בסוריה במסגרת מה שמכונה "פעילות להשכנת שלום". התבטאות זו זכתה מיד למספר פרשנויות בתקשורת הרוסית.
בהקשר זה מן הראוי לציין שני מאמרים. הראשון התפרסם ביומון החשוב "Nezavisimaya gazeta" ("העיתון הבלתי תלוי") ב- 6 ביוני מאת סרגיי קונובלוב, לפיו במשרד ההגנה מתגבשת – במסגרת מטלות של הנשיא פוטין – תכנית חדשה של הפעלת כוחות צבא רוסיה מעבר לגבולות המדינה, כשאחת ממדינות היעד היא סוריה. פרטי התכנית נבחנים בשת"פ עם ה- ODKB וכן עם חותמי אמנת שנגחאי לשת"פ (שהיא ברית צבאית להגנה הדדית בין רוסיה לבין מדינות שהיו חלק מברית המועצות לשעבר). המידע הוא מפי מקורות בלתי מזוהים במשרד ההגנה של רוסיה. עדות לכך הן פעולות הננקטות להכנת כוחות לקראת משימה מסוג זה, ובכלל זה קיום מערך אימונים אינטנסיבי בו משתתפים כוחות צנחנים ומוטסים, ה"ספצנז" (יחידת עלית של כוחות מיוחדים) של ה- GRU (אגף המודיעין במטכ"ל) ועוצבות "קלות" של זרוע היבשה והנחתים של הצי.
הכוחות הרוסיים מתרגלים ביצוע משימות לאכיפה והשכנת שלום, הן במסגרת כוח רב לאומי והן באופן עצמאי. מעניין שהרוסים מעריכים כי הפעולות להשכנת שלום תהינה כרוכות בלחימה בפועל כי הרי כדברי בורדיוז'ה מדובר בצורך "לאכוף את השלום בראש ובראשונה על המורדים, כלומר על אלו שמנסים כיום לפתור בעיות פוליטיות בעזרת כלי נשק ולא במסגרת החוקה".
נראה כי תרחישים של השכנת שלום בסוריה ייבחנו בתרגילי מבחן וביקורת של דיביזיה מוטסת-סער 76 בעיר פסקוב (PSKOV). תרגילי הביקורת יערכו בפיקודו של ראש מערך הביקורת של הצבא – המפקח הראשי גנרל-לייטננט (אלוף) בוריסוב. לדבריו של דובר ממשרד ההגנה, ביקורת מעין זו נערכת בעוצבת הצנחנים זו לראשונה, ומטרתה "לבחון ולהעריך את רמת המוכנות והכוננות של הדיביזיה כמו גם את רמת ההכשרה שלה, בדגש על הכשרת שדה של לוחמיה". יצויין כי זוהי הדיביזיה המוטסת הסדירה היחידה של צבא רוסיה כיום, הנמצאת במצבות מלאות של ציוד וכוח אדם, והמוכנה להפעלה מיידית עפ"י פקודה. לוחמי הדיביזיה השתתפו בפעולות להשכנת שלום בקוסובו (2001-1999), בלחימה בצ'צ'ניה (1996-1994 ו-2007-1999) ובמלחמה נגד גיאורגיה (אוגוסט 2008). הדיביזיה הפכה - ראשונה בצבא רוסיה – לעוצבת מתנדבים (שכירים).
בנוסף לכך, ב- 1 ביוני השנה החלו גם חיילי חטיבה כלל חיילית מס' 15, הערוכה בסמארה (SAMARA), בלימודי פרקים מהחוקים הבינלאומיים הרלוונטיים, וכן לתרגל שליטה בשפות זרות (לא צוין אילו). בנוסף לכך חייליה, שהם שכירים, אמורים להתאמן בהפעלת מחסומים ונקודות ביקורת, וכן בביצוע פטרולים וסיורים במה שנקרא "מרחבי הפרדה", אותם מקימים לרוב בגבולות אזורי שליטתם של צדדים יריבים. עוד יצוין כי גם יחידות מיוחדות המאוישות על ידי חיילים צ'צ'נים, ששירתו בעבר בגדודי כוחות מיוחדים "מערב" ו"מזרח", עוברות הכנה לקראת פעילות מחוץ לרוסיה. יוזכר כי לוחמים ממוצא צ'צ'ני ביצעו בהצלחה משימות להשכנת שלום בלבנון בשנים 2007-2006.
גם גורמי כוחות מיוחדים ("ספצנז") מחטיבת נחתים עצמאית של צי הים השחור כבר השלימו את הכנותיהם ל"תרחיש סורי אפשרי". כידוע לוחמי החטיבת ה"ספצנז" היו על סיפונה של ספינת משמר רוסית "סמטליבי" אשר ערכה ביקור "עבודה" בטרטוס, שם רוסיה חוכרת מתקנים עבור חיל הים שלה. העורך הראשי של כתב העת "סוגיות באסטרטגיה לאומית", אג'אר קורטוב, מסר לכתב העיתון כי לרוסיה אינטרסים גאו-אסטרטגיים במזרח התיכון והיא תתמוך בסוריה, אפשר עד כדי הפעלת כוחות משכיני שלום. "סוריה מתדרדרת למלחמת אזרחים, והנהגתה זקוקה לסיוע, שבכוחה של רוסיה - עם נחישות פוליטית מתאימה – להושיט", טוען המומחה. "כמובן שרצוי לעשות זאת בשת"פ עם השותפים מה- OKDB ואמנת שנגחאי. אולם מדינות המערב וגם מדינות ערב יערימו מכשולים בפני מהלך מסוג זה. לפנינו ימים לא פשוטים. אי לכך הצבא הרוסי חייב להיות מוכן ומאומן על מנת לבצע תפקידים להשכנת שלום בסוריה בשת"פ עם בעלות הברית – כל זאת על מנת להגן על האינטרסים של רוסיה וכן למנוע התערבות צבאית מצד המערב בתקופה הקרובה.
המאמר השני פורסם באתר האינטרנט TOPWAR תחת הכותרת "כוחות צבא רוסיים עשויים להישלח לסוריה", כששם המחבר לא צוין. המאמר חוזר באופן כללי על קודמו ב- "Nezavisimaya gazeta" אך מוסיף אליו נדבך חשוב – ניתוח "הבעד והנגד" באשר להתערבות הרוסית בסוריה. מבין הנימוקים והשיקולים נגד מונה המאמר את הצורך באישור מועצת הביטחון של האו"ם, והספק שאישור כזה יינתן.
ספק עוד יותר גדול בדבר הסיכויים שאכיפת השלום על המורדים בדרכי שלום תצליח. המחבר טוען שהמורדים, בסיוע המערב, טורקיה וקטאר, יעשו הכול על מנת שמשכיני השלום הרוסיים ישקעו בדם במלוא מובן המילה. כדוגמה הוא מביא את הטבח שאירע בעיירה חולה שבסוריה, וטוען שהטבח בוצע על ידי המורדים אך האשמה הוטלה על צבאו של הנשיא אסד. בכל מקרה מספר מאות חיילים רוסיים לא יספיקו כנגד לוחמים חמושים ומאומנים היטב הפועלים בסוריה ואם מדובר באלפים, הרי שהדבר עלול לגרום לאי שקט בחברה הרוסית, כי הרי איש אינו מעוניין לחזור אל ימי אפגניסטן.
מנגד, בעד ההתערבות עומדים הנימוקים הבאים: לא ייתכן שהאמריקאים יעשו כרצונם בפעם נוספת – אחרי יוגוסלביה, עיראק, אפגניסטן ולוב. לרוסים יש ניסיון ויכולת של אכיפת שלום – ראו מקרי קוסובו ודרום אוסטיה. אם רוסיה לא תתייצב לימינה של סוריה (קרי, לימינו של המשטר) היא תפגין פעם נוספת את חולשתה הבינלאומית, ותוכל להיפרד ממעמדה כגורם עולמי מכובד.
אנו מקווים כי ההנהגה הרוסית תקבל החלטה שקולה, רצינית ונכונה. מה ניתן ללמוד מהמאמרים הללו ומפעילותה של רוסיה בהקשר הספציפי של הפעלת כוח בסוריה? סביר מאוד כי רוסיה אינה רוצה – ולו רק מהסיבות שפורטו במאמר השני – להיכנס ל"בוץ הסורי". יחד עם זאת, שיקולי היוקרה והאינטרסים שלה משחקים תפקיד חשוב בכל הצעדים שהיא נוקטת, ועשויה לנקוט בהמשך.
נראה כי את המשחק הרוסי ניתן להגדיר כלוליינות שכוונתה "לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה" או כ"ישיבה על הגדר", אך יחד עם זאת היא מאותתת בדבר קיומה של יכולת ואפשרות להתערבות כוחנית, דבר שהופך זאת ל"משחק פוקר", כאשר לא ברור אילו עוד קלפים (או אסים) שומר מר פוטין בשרוולו (התמרון משותף?)
***
אל"מ (מיל') פסח מלובני, שירת בקהיליית המודיעין. כיום חוקר עצמאי של תולדות צבאות ערב והיסטוריה צבאית
סא"ל (מיל') לב ניב, קצין מודיעין, שירת כשליח דיפלומטי ברוסיה ובמדינות חב"מ
