מלחמת איראן ישראל
מה טהרן תנסה להשיג במקרה של עימות ישיר מול ישראל? ומדוע מלחמה יכולה להימשך גם שנים, מבחינת האיראנים? ניתוח מיוחד של אל”מ (מיל’) רונן כהן
Ronen Cohen
| 19/05/2011
אחמדינג'אד (צילום AP)
צה”ל מוכן לפעולה נגד איראן ברגע שיידרש”, אמר הרמטכ”ל, רא”ל בני גנץ, בראיונות ערב יום העצמאות ה-64 של מדינת ישראל. “האיראנים נחושים לתעתע בעולם כולו ולהגיע לנשק גרעיני”, אמר במוצאי החג שר הביטחון, אהוד ברק.
בפני בכירי המדינה עומדות השאלות הקיומיות: האם נכון לתקוף, או שכדאי להמשיך במאמצים הדיפלומטיים? מתי, אם בכלל, המועד הנכון לתקיפה? ומה תהיה שיטת הפעולה? ואולם, שאלה לא פחות חשובה היא כיצד יגיבו השלטונות האיראניים לתקיפה על תכנית הגרעין שלהם?
היום שאחרי
התרחיש הסביר המקובל כיום ל”יום שאחרי” תקיפה ישראלית, לפחות כפי שהוא בא לידי ביטוי בתקשורת העולמית, כולל תגובה צבאית חריפה וקשה מצד איראן, שתישען בעיקר (אם כי לא רק) על ארסנל הטילים לטווח ארוך שברשותה, בשילוב פיגועי טרור נגד יעדים יהודיים וישראליים ברחבי העולם, תוך שילוב הזרוע האיראנית הקדומנית באזור - ארגון חיזבאללה בלבנון.
בהיבט הרחב יותר, תיתכן פגיעה כלכלית קשה עקב שינויים אפשריים במחירי הנפט העולמי, סוגיה שאיראן תיאלץ לבחון בפני עצמה. לא ברור עד כמה עולה הנזק למערב מעליית מחירי הדלקים בעולם, על הנזק שיגרם לה עצמה מ”מלחמת נפט”. ככלל, ניתן לאפיין את התגובה האיראנית על פי שלוש רמות שונות: מערכה צבאית הכוללת בעיקרה ירי מנגד אל עבר ישראל; ביצוע טרור לאורך הגבולות ובחו”ל; לצד מערכה מוגבלת בזמן בצפון, שאמנם עלולה להימשך זמן ארוך יותר מזו של מלחמת לבנון השנייה, אך לא באופן קיצוני. לא יהיה זה נכון לקבוע כי ישראל מקלה ראש בהתפתחויות של ה”יום שאחרי”, אך נשמעים לא מעט קולות מצד בכירים בצמרת המדינית-ביטחונית, הטוענים כי יכולות התגובה של איראן הן מוגבלות, עקב המרחק הרב מישראל והאילוצים הבינלאומיים. לשיטתם, ישראל תוכל להכיל את התגובה באופן דומה לאירועים שהידרדרו לכדי הסלמה רחבת היקף בעבר, מול אויבים אחרים.
.jpg "האייתולה חומייני")
הרמטכ”ל, באמירתו ערב יום העצמאות, מעביר, כביכול, את ה”כדור” למגרש של מקבלי ההחלטות בדרג המדיני, ובמיוחד לפתחם של ראש הממשלה ושר הביטחון, אך האם אלו אותגרו בתרחיש שונה לחלוטין של ה”יום שאחרי”, מזה המוצג כיום באמצעי התקשורת? במידה וישראל תיזום תקיפה צבאית נגד איראן, והיא תגיב נגדנו, הרי שישראל תתייצב בפני אירוע ביטחוני חדש לחלוטין, שאינו זהה בשום דרך למלחמות העבר.
קודם כל, תהיה זו פעם הראשונה בתולדות ישראל, שבה הישות שתעמוד מול ישראל לא תהיה ערבית. ישראל תתמודד לראשונה עם תרבות, מנטליות ומטען היסטורי שונים לחלוטין. כמובן, שהדבר נכון גם מהזווית של איראן, שתילחם בפעם הראשונה נגד ישראל ונגד המערב. בנוסף, חשוב לזכור, כי ישראל מעולם לא ביצעה תקיפה צבאית נגד מדינה המפתחת יכולות גרעיניות, כאשר כמעט הכול כבר “הונח על השולחן”.
משמע, אלמנט ההפתעה, בניגוד לתקיפת הכור בעיראק והתקיפה המיוחסת לישראל כנגד הכור בסוריה, מקבל משמעות שונה לחלוטין, ולמעשה, מאפשר ליריב לבצע שורה של הכנות, החל מהמצב התודעתי דרך ההיבט המדיני-אסטרטגי, ועד מוכנות צבאית. היערכות האיראנית היא גם התקפית, ולא רק במגננה.
“הצגת תכלית אזורית”
כשניגשים לבחון את הרציונל העומד מאחורי תכנון התגובה האיראנית לתקיפה ישראלית, יש לקחת בחשבון את ההנחה שהמשטר בטהרן ישאף לסיים את מלחמתו הראשונה ב”ישות הציונית” באופן שבו ישראל תספוג מכה קשה וכואבת, שתאפשר לרפובליקה להחזיר את מעמדה וכבודה כמעצמה אזורית איסלאמית בעלת שאיפות אימפריאליסטיות (כפי שהיא מגדירה את עצמה).
מכאן, שיעדי התגובה ואופן הביצוע צריכים להיות כאלו שישמשו כמעין “הצגת תכלית” אזורית ובינלאומית. מבחינת האיראנים, אסור שסיומה של המערכה יצייר את איראן מושפלת וחלשה. יעד איראני נוסף יהיה לשמור על פרויקט הגרעין “בחיים”, כך שניתן יהיה לשקמו, גם אם יספוג מהלומה כזאת או אחרת. המכה האיראנית תכוון, ככל הנראה, אל נקודות התורפה של ישראל.
לפי תפיסת האיראנים (ולא רק שלהם), ישראל מתקשה להתמודד עם מערכות ממושכות, שמתישות את העורף שלה. אם אלה היעדים וההנחות האיראניים, המשמעות היא שדווקא התרחיש המקובל כיום באמצעי התקשורת, לא ישיג את המטרות. האם האיראנים יבחרו בדרך פעולה אחרת? חברה מזן אחר כדי להבין כיצד פועלים המנהיגים האיראניים חייבים לחזור בזמן, לשנות ה-80 של המאה הקודמת, כדי להפיק לקחים ממלחמת שמונה השנים שהתנהלה בין איראן לעיראק.
על אף שיש אין ספור הבדלים בין אותה מלחמה ובין עימות אפשרי מול ישראל, ישנם מספר לקחים חשובים, שראוי ללמוד מהדרך שבה ניהל משטר האייתולות (שהיה אז בחיתוליו), את מלחמתו הראשונה (והאחרונה, בינתיים) מאז נפילת השאה. באותן שנים, המשטר האיראני היה מבודד ונלחם ללא מעצמת-על מאחוריו, זאת לאחר ניתוק היחסים עם ארה”ב. מנגד, בלטו הגיבוי, התמיכה והסיוע הצבאי שזכתה להם עיראק מברית המועצות, והלחץ שהפעילו מדינות אירופה נגד איראן לאור הפגיעה בנפט. באותן שמונה שנים ארוכות, אורך הרוח, הסובלנות, הנחישות והדבקות במשימה, שהפגינו לוחמי “משמרות המהפכה”, היו ברמה גבוהה.
העם האיראני עצמו הוכיח כי יש ביכולתו לעמוד בפני התקפות אכזריות, תוך שימוש בנשק בלתי קונבניונאלי, ולהעניק למנהיגיו את הגיבוי הנחוץ. זו המורשת שהשאיר אחריו חומייני לעם האיראני, זו הדרך שהנחיל חומייני באשר לאופן לניהול המלחמה כנגד כל הסיכויים. התומכים בדעה כי תגובת איראן תהיה מוגבלת, טוענים כי המרחק הרב בין ישראל לאיראן הוא שמחייב את הצבא האיראני להתכנס למערכה שעיקרה אש מנגד (ירי מטווחים רחוקים). ואולם, גישה זו אינה לוקחת בחשבון את מערכת היחסים במשולש איראן– סוריה–חיזבאללה, אשר מאפשר לאיראן לגשר על מגבלת המרחק. המשמעות, במובן האופרטיבי, היא שעלינו לקחת בחשבון נוכחות של כוחות יבשה של “משמרות המהפכה” לאורך גבולה הצפוני של ישראל, כולל האפשרות שיילחמו כנגד צה”ל בתצורת גרילה, לאורך זמן.
בחזית הקדמית
שאלה מעניינת ומשלימה היא, מה יהיה מקומו ותפקידו של ארגון חיזבאללה בתרחיש זה? התשובה המתבקשת גם בעניין זה היא, שלפנינו ניצב אירוע חדש. לראשונה בתולדות המאבק, חיזבאללה יהיה כפוף כמעט לחלוטין להנהגת המשטר באיראן ולפיקוד האיראני הצבאי, למרות היותו ארגון לבנוני, שעיקר כוחו נשען על העדה השיעית במדינה. המשמעות היא, שהמלחמה תהיה בין איראן לישראל, והחיזבאללה יאלץ להיות כפוף למדיניות האיראנית, שכן זו תהיה ההזדמנות הראשונה הממשית, ואולי הבלעדית, לפרוע את חובו הגדול לאיראן, שבנתה את כוחו.
חייבים לקחת בחשבון גם את האפשרות, שאיראן תחליט לבצע מכה מקדימה, ותטיל את האחריות לכך על ארגון חיזבאללה, כיוון שטהרן תעדיף לא לסבך את עצמה עוד טרם תקיפה ישראלית. אחרי תקיפה ישראלית, בהחלט אפשרי כי היקף ירי הרקטות מצד חיזבאללה, כמו גם עומק הירי לתוך ישראל, יהיה בהתאם להתפתחות הלחימה בין ישראל לאיראן, אך אסור לישראל להיות מופתעת אם מדיניות הירי תהיה שונה לחלוטין ממלחמות העבר.
ההסלמה, כך נראה, לא הדרגתית כמקובל, אלא יבוצע ירי מיידי אל לב תל אביב.
לא יום, ולא יומיים
הלמידה על האויב החדש מחייבת את ישראל לנקוט משנה זהירות, ולהעמיד תרחיש הולם למדיניות ולתרבות האיראנית בעת החדשה. מאבק איראני ארוך וממושך, שיימשך שנה או אף מספר שנים, התמודדות עם יחידות צבא איראני הנלחמות בשיטת גרילה כדי ליצור התשה ממושכת בגבולה הצפוני של ישראל ובעומק הים, לצד פעילות של ארגון חיזבאללה, הסר למרות איראנית מלאה - כל אלה אינם חלק מתרחיש קיצוני בסבירות נמוכה, אלא מענה תואם לדרך שבה איראן תשאף להגשים את מטרותיה ב”שנים שאחרי”.
>>> לקריאה נוספת: תקיפת ישראל את איראן האופציות. מאת עמיר רפפורט
צה”ל מוכן לפעולה נגד איראן ברגע שיידרש”, אמר הרמטכ”ל, רא”ל בני גנץ, בראיונות ערב יום העצמאות ה-64 של מדינת ישראל. “האיראנים נחושים לתעתע בעולם כולו ולהגיע לנשק גרעיני”, אמר במוצאי החג שר הביטחון, אהוד ברק.
בפני בכירי המדינה עומדות השאלות הקיומיות: האם נכון לתקוף, או שכדאי להמשיך במאמצים הדיפלומטיים? מתי, אם בכלל, המועד הנכון לתקיפה? ומה תהיה שיטת הפעולה? ואולם, שאלה לא פחות חשובה היא כיצד יגיבו השלטונות האיראניים לתקיפה על תכנית הגרעין שלהם?
היום שאחרי
התרחיש הסביר המקובל כיום ל”יום שאחרי” תקיפה ישראלית, לפחות כפי שהוא בא לידי ביטוי בתקשורת העולמית, כולל תגובה צבאית חריפה וקשה מצד איראן, שתישען בעיקר (אם כי לא רק) על ארסנל הטילים לטווח ארוך שברשותה, בשילוב פיגועי טרור נגד יעדים יהודיים וישראליים ברחבי העולם, תוך שילוב הזרוע האיראנית הקדומנית באזור - ארגון חיזבאללה בלבנון.
בהיבט הרחב יותר, תיתכן פגיעה כלכלית קשה עקב שינויים אפשריים במחירי הנפט העולמי, סוגיה שאיראן תיאלץ לבחון בפני עצמה. לא ברור עד כמה עולה הנזק למערב מעליית מחירי הדלקים בעולם, על הנזק שיגרם לה עצמה מ”מלחמת נפט”. ככלל, ניתן לאפיין את התגובה האיראנית על פי שלוש רמות שונות: מערכה צבאית הכוללת בעיקרה ירי מנגד אל עבר ישראל; ביצוע טרור לאורך הגבולות ובחו”ל; לצד מערכה מוגבלת בזמן בצפון, שאמנם עלולה להימשך זמן ארוך יותר מזו של מלחמת לבנון השנייה, אך לא באופן קיצוני. לא יהיה זה נכון לקבוע כי ישראל מקלה ראש בהתפתחויות של ה”יום שאחרי”, אך נשמעים לא מעט קולות מצד בכירים בצמרת המדינית-ביטחונית, הטוענים כי יכולות התגובה של איראן הן מוגבלות, עקב המרחק הרב מישראל והאילוצים הבינלאומיים. לשיטתם, ישראל תוכל להכיל את התגובה באופן דומה לאירועים שהידרדרו לכדי הסלמה רחבת היקף בעבר, מול אויבים אחרים.
הרמטכ”ל, באמירתו ערב יום העצמאות, מעביר, כביכול, את ה”כדור” למגרש של מקבלי ההחלטות בדרג המדיני, ובמיוחד לפתחם של ראש הממשלה ושר הביטחון, אך האם אלו אותגרו בתרחיש שונה לחלוטין של ה”יום שאחרי”, מזה המוצג כיום באמצעי התקשורת? במידה וישראל תיזום תקיפה צבאית נגד איראן, והיא תגיב נגדנו, הרי שישראל תתייצב בפני אירוע ביטחוני חדש לחלוטין, שאינו זהה בשום דרך למלחמות העבר.
קודם כל, תהיה זו פעם הראשונה בתולדות ישראל, שבה הישות שתעמוד מול ישראל לא תהיה ערבית. ישראל תתמודד לראשונה עם תרבות, מנטליות ומטען היסטורי שונים לחלוטין. כמובן, שהדבר נכון גם מהזווית של איראן, שתילחם בפעם הראשונה נגד ישראל ונגד המערב. בנוסף, חשוב לזכור, כי ישראל מעולם לא ביצעה תקיפה צבאית נגד מדינה המפתחת יכולות גרעיניות, כאשר כמעט הכול כבר “הונח על השולחן”.
משמע, אלמנט ההפתעה, בניגוד לתקיפת הכור בעיראק והתקיפה המיוחסת לישראל כנגד הכור בסוריה, מקבל משמעות שונה לחלוטין, ולמעשה, מאפשר ליריב לבצע שורה של הכנות, החל מהמצב התודעתי דרך ההיבט המדיני-אסטרטגי, ועד מוכנות צבאית. היערכות האיראנית היא גם התקפית, ולא רק במגננה.
“הצגת תכלית אזורית”
כשניגשים לבחון את הרציונל העומד מאחורי תכנון התגובה האיראנית לתקיפה ישראלית, יש לקחת בחשבון את ההנחה שהמשטר בטהרן ישאף לסיים את מלחמתו הראשונה ב”ישות הציונית” באופן שבו ישראל תספוג מכה קשה וכואבת, שתאפשר לרפובליקה להחזיר את מעמדה וכבודה כמעצמה אזורית איסלאמית בעלת שאיפות אימפריאליסטיות (כפי שהיא מגדירה את עצמה).
מכאן, שיעדי התגובה ואופן הביצוע צריכים להיות כאלו שישמשו כמעין “הצגת תכלית” אזורית ובינלאומית. מבחינת האיראנים, אסור שסיומה של המערכה יצייר את איראן מושפלת וחלשה. יעד איראני נוסף יהיה לשמור על פרויקט הגרעין “בחיים”, כך שניתן יהיה לשקמו, גם אם יספוג מהלומה כזאת או אחרת. המכה האיראנית תכוון, ככל הנראה, אל נקודות התורפה של ישראל.
לפי תפיסת האיראנים (ולא רק שלהם), ישראל מתקשה להתמודד עם מערכות ממושכות, שמתישות את העורף שלה. אם אלה היעדים וההנחות האיראניים, המשמעות היא שדווקא התרחיש המקובל כיום באמצעי התקשורת, לא ישיג את המטרות. האם האיראנים יבחרו בדרך פעולה אחרת? חברה מזן אחר כדי להבין כיצד פועלים המנהיגים האיראניים חייבים לחזור בזמן, לשנות ה-80 של המאה הקודמת, כדי להפיק לקחים ממלחמת שמונה השנים שהתנהלה בין איראן לעיראק.
על אף שיש אין ספור הבדלים בין אותה מלחמה ובין עימות אפשרי מול ישראל, ישנם מספר לקחים חשובים, שראוי ללמוד מהדרך שבה ניהל משטר האייתולות (שהיה אז בחיתוליו), את מלחמתו הראשונה (והאחרונה, בינתיים) מאז נפילת השאה. באותן שנים, המשטר האיראני היה מבודד ונלחם ללא מעצמת-על מאחוריו, זאת לאחר ניתוק היחסים עם ארה”ב. מנגד, בלטו הגיבוי, התמיכה והסיוע הצבאי שזכתה להם עיראק מברית המועצות, והלחץ שהפעילו מדינות אירופה נגד איראן לאור הפגיעה בנפט. באותן שמונה שנים ארוכות, אורך הרוח, הסובלנות, הנחישות והדבקות במשימה, שהפגינו לוחמי “משמרות המהפכה”, היו ברמה גבוהה.
העם האיראני עצמו הוכיח כי יש ביכולתו לעמוד בפני התקפות אכזריות, תוך שימוש בנשק בלתי קונבניונאלי, ולהעניק למנהיגיו את הגיבוי הנחוץ. זו המורשת שהשאיר אחריו חומייני לעם האיראני, זו הדרך שהנחיל חומייני באשר לאופן לניהול המלחמה כנגד כל הסיכויים. התומכים בדעה כי תגובת איראן תהיה מוגבלת, טוענים כי המרחק הרב בין ישראל לאיראן הוא שמחייב את הצבא האיראני להתכנס למערכה שעיקרה אש מנגד (ירי מטווחים רחוקים). ואולם, גישה זו אינה לוקחת בחשבון את מערכת היחסים במשולש איראן– סוריה–חיזבאללה, אשר מאפשר לאיראן לגשר על מגבלת המרחק. המשמעות, במובן האופרטיבי, היא שעלינו לקחת בחשבון נוכחות של כוחות יבשה של “משמרות המהפכה” לאורך גבולה הצפוני של ישראל, כולל האפשרות שיילחמו כנגד צה”ל בתצורת גרילה, לאורך זמן.
בחזית הקדמית
שאלה מעניינת ומשלימה היא, מה יהיה מקומו ותפקידו של ארגון חיזבאללה בתרחיש זה? התשובה המתבקשת גם בעניין זה היא, שלפנינו ניצב אירוע חדש. לראשונה בתולדות המאבק, חיזבאללה יהיה כפוף כמעט לחלוטין להנהגת המשטר באיראן ולפיקוד האיראני הצבאי, למרות היותו ארגון לבנוני, שעיקר כוחו נשען על העדה השיעית במדינה. המשמעות היא, שהמלחמה תהיה בין איראן לישראל, והחיזבאללה יאלץ להיות כפוף למדיניות האיראנית, שכן זו תהיה ההזדמנות הראשונה הממשית, ואולי הבלעדית, לפרוע את חובו הגדול לאיראן, שבנתה את כוחו.
חייבים לקחת בחשבון גם את האפשרות, שאיראן תחליט לבצע מכה מקדימה, ותטיל את האחריות לכך על ארגון חיזבאללה, כיוון שטהרן תעדיף לא לסבך את עצמה עוד טרם תקיפה ישראלית. אחרי תקיפה ישראלית, בהחלט אפשרי כי היקף ירי הרקטות מצד חיזבאללה, כמו גם עומק הירי לתוך ישראל, יהיה בהתאם להתפתחות הלחימה בין ישראל לאיראן, אך אסור לישראל להיות מופתעת אם מדיניות הירי תהיה שונה לחלוטין ממלחמות העבר.
ההסלמה, כך נראה, לא הדרגתית כמקובל, אלא יבוצע ירי מיידי אל לב תל אביב.
לא יום, ולא יומיים
הלמידה על האויב החדש מחייבת את ישראל לנקוט משנה זהירות, ולהעמיד תרחיש הולם למדיניות ולתרבות האיראנית בעת החדשה. מאבק איראני ארוך וממושך, שיימשך שנה או אף מספר שנים, התמודדות עם יחידות צבא איראני הנלחמות בשיטת גרילה כדי ליצור התשה ממושכת בגבולה הצפוני של ישראל ובעומק הים, לצד פעילות של ארגון חיזבאללה, הסר למרות איראנית מלאה - כל אלה אינם חלק מתרחיש קיצוני בסבירות נמוכה, אלא מענה תואם לדרך שבה איראן תשאף להגשים את מטרותיה ב”שנים שאחרי”.
>>> לקריאה נוספת: תקיפת ישראל את איראן האופציות. מאת עמיר רפפורט
