הדיון ה"סודי ביותר"
הדיון ה"סודי ביותר"
שמואל גורדון
| 19/05/2011
אתמול נערך דיון סודי ביותר בסוגיה האיראנית, השתתפו בו רבים מחברי הפורום הסגור ביותר, הם דנו בשאלה ספציפית – האם לתקוף את איראן. היה זה אחד הדיונים המסכמים בשאלה חשובה זו. השתתפו בו שר הביטחון, השר לענינים אסטרטגיים, הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, וראש אמ"ן. הם התכוננו היטב לדיון, עיינו במסמכים ובדבריהם בדיונים קודמים, וגיבשו את דעתם ונימוקיהם.
הדיון התנהל בסדר מופתי, המשתתפים הציגו את נימוקיהם והמלצותיהם בשיקול-דעת, ובטון שקט. איש לא התפרץ לדברי רעהו, כאילו השאלה היפותטית לחלוטין. אחד מהם טען כי איראן שמה לשחוק וללעג את הקהילה הבינלאומית ומתקדמת בבטחה בפיתוח הנשק ורמז כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. לעומתו טען אחר כי תקיפת המערך הגרעיני דווקא תאחד את האומה האיראנית ותגרום להאצת הפיתוח.
אחרים חזרו על דבריהם בעבר כי תקיפה תהיה מוצא אחרון כאשר יכלו כל הקיצין. שר הביטחון שסיכם את הדיון הזהיר את כל המשתתפים, את איראן ואפילו את ידידיו האמריקנים, בפני התפתחויות רבות משמעות וסיכון. היה זה דיון מסווג, שקול, רציני ומרתק מאין כמוהו. אכן דיון מרתק שאמור להתנהל בחדרי חדרים לאחר שננקטו כל אמצעי המניעה שלא יצא ולו שביב מידע מהדיון, ועצם קיומו נשמר בסוד מפני העתונאים.
להפתעתי, הדיון התקיים בכנס פתוח לציבור במכון מחקר מכובד, הוקלט ושודר בכל אמצעי התקשורת והיום כבר תופס כותרות בכל העתונים כדי לוודא שהמידע יגיע לאלו שהיו עסוקים מכדי לעקוב אחר הדיון בזמן אמיתי.
אומנם כמה מהמשתתפים סיימו את תפקידם לפני זמן לא רב אך דעותיהם ודעות המוסדות שעמדו בראשם לא השתנו כהוא זה. המאזין לחוות דעתם אינו יודע את נפשו. האם אינם מבינים את המשמעות המודיעינית של "הדיון"? האם אינם מסוגלים לשים מוסרות לפיהם? האם ביטחון המדינה הקטנה והמיוסרת הזאת כבר פחות חשוב להם? ואם בארזים (לא כולם) נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?
חיים בינינו אלפים רבים של אזרחים שיודעים סודות כמוסים ביותר, סודות מדינה; וברור להם, באופן טבעי לגמרי, שאסור להוציא הגה, שמוטב לשכוח מאשר לדון בהם. והנה אלו שחייבים לתת דוגמה, אלו שהערכותיהם מסתמכות על כל מרקם המודיעין שהצלחנו לאסוף, למיין, ולנתח; דווקא הם סיפקו הערכות מצב יקרות מפז לאויבים וידידים.
קשה להאמין שאישים מהמדרגה הראשונה, אינטליגנטיים ועתירי ניסיון, אינם מודעים לנזקים ולסיכונים הנובעים מפטפוטי-הביצים חסרי האחריות שנשאו בכנס. הצנזורה האזרחית וביטחון שדה הצבאי הם כלים לשמירה על מסמכים ודיבורים מסווגים. הם די יעילים מול אזרחים פשוטים כמוך וכמוני אך ניצבים חסרי אונים מול ראשי הארגונים הביטחוניים ושרי הממשלה. ואלו, כמו שארע אתמול, מזלזלים באחריות הלאומית המוטלת על שכמם.
למזלנו, לא נקבעו החלטות בתום הדיון, מכיוון שהמחליט – ראש הממשלה – נעדר ולא השמיע את קולו. אך אין מקום לדאגה, בימים הקרובים ישמיעו את קולם ואת דעותיהם כמעט כל חברי הקבינט ואפשר יהיה לברר כיצד ירימו את ידם ברגע ההכרעה.
ומילה טובה לסיום, ודווקא לצה"ל; קציניו שומרים על דממה תקשורתית רועמת ומכובדת; הרי ברגע האמת הם שיסתכנו יותר או עוד יותר כתוצאה מדברי אלו, שעומדים לשבת מול הצג בחדר האח"מים שיוכן במיוחד עבורם, ולהעמיד פנים קודרות כשהלוחמים ישלמו את המחיר.
אתמול נערך דיון סודי ביותר בסוגיה האיראנית, השתתפו בו רבים מחברי הפורום הסגור ביותר, הם דנו בשאלה ספציפית – האם לתקוף את איראן. היה זה אחד הדיונים המסכמים בשאלה חשובה זו. השתתפו בו שר הביטחון, השר לענינים אסטרטגיים, הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, וראש אמ"ן. הם התכוננו היטב לדיון, עיינו במסמכים ובדבריהם בדיונים קודמים, וגיבשו את דעתם ונימוקיהם.
הדיון התנהל בסדר מופתי, המשתתפים הציגו את נימוקיהם והמלצותיהם בשיקול-דעת, ובטון שקט. איש לא התפרץ לדברי רעהו, כאילו השאלה היפותטית לחלוטין. אחד מהם טען כי איראן שמה לשחוק וללעג את הקהילה הבינלאומית ומתקדמת בבטחה בפיתוח הנשק ורמז כי הזמן קצר והמלאכה מרובה. לעומתו טען אחר כי תקיפת המערך הגרעיני דווקא תאחד את האומה האיראנית ותגרום להאצת הפיתוח.
אחרים חזרו על דבריהם בעבר כי תקיפה תהיה מוצא אחרון כאשר יכלו כל הקיצין. שר הביטחון שסיכם את הדיון הזהיר את כל המשתתפים, את איראן ואפילו את ידידיו האמריקנים, בפני התפתחויות רבות משמעות וסיכון. היה זה דיון מסווג, שקול, רציני ומרתק מאין כמוהו. אכן דיון מרתק שאמור להתנהל בחדרי חדרים לאחר שננקטו כל אמצעי המניעה שלא יצא ולו שביב מידע מהדיון, ועצם קיומו נשמר בסוד מפני העתונאים.
להפתעתי, הדיון התקיים בכנס פתוח לציבור במכון מחקר מכובד, הוקלט ושודר בכל אמצעי התקשורת והיום כבר תופס כותרות בכל העתונים כדי לוודא שהמידע יגיע לאלו שהיו עסוקים מכדי לעקוב אחר הדיון בזמן אמיתי.
אומנם כמה מהמשתתפים סיימו את תפקידם לפני זמן לא רב אך דעותיהם ודעות המוסדות שעמדו בראשם לא השתנו כהוא זה. המאזין לחוות דעתם אינו יודע את נפשו. האם אינם מבינים את המשמעות המודיעינית של "הדיון"? האם אינם מסוגלים לשים מוסרות לפיהם? האם ביטחון המדינה הקטנה והמיוסרת הזאת כבר פחות חשוב להם? ואם בארזים (לא כולם) נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר?
חיים בינינו אלפים רבים של אזרחים שיודעים סודות כמוסים ביותר, סודות מדינה; וברור להם, באופן טבעי לגמרי, שאסור להוציא הגה, שמוטב לשכוח מאשר לדון בהם. והנה אלו שחייבים לתת דוגמה, אלו שהערכותיהם מסתמכות על כל מרקם המודיעין שהצלחנו לאסוף, למיין, ולנתח; דווקא הם סיפקו הערכות מצב יקרות מפז לאויבים וידידים.
קשה להאמין שאישים מהמדרגה הראשונה, אינטליגנטיים ועתירי ניסיון, אינם מודעים לנזקים ולסיכונים הנובעים מפטפוטי-הביצים חסרי האחריות שנשאו בכנס. הצנזורה האזרחית וביטחון שדה הצבאי הם כלים לשמירה על מסמכים ודיבורים מסווגים. הם די יעילים מול אזרחים פשוטים כמוך וכמוני אך ניצבים חסרי אונים מול ראשי הארגונים הביטחוניים ושרי הממשלה. ואלו, כמו שארע אתמול, מזלזלים באחריות הלאומית המוטלת על שכמם.
למזלנו, לא נקבעו החלטות בתום הדיון, מכיוון שהמחליט – ראש הממשלה – נעדר ולא השמיע את קולו. אך אין מקום לדאגה, בימים הקרובים ישמיעו את קולם ואת דעותיהם כמעט כל חברי הקבינט ואפשר יהיה לברר כיצד ירימו את ידם ברגע ההכרעה.
ומילה טובה לסיום, ודווקא לצה"ל; קציניו שומרים על דממה תקשורתית רועמת ומכובדת; הרי ברגע האמת הם שיסתכנו יותר או עוד יותר כתוצאה מדברי אלו, שעומדים לשבת מול הצג בחדר האח"מים שיוכן במיוחד עבורם, ולהעמיד פנים קודרות כשהלוחמים ישלמו את המחיר.
