הפספוס של התעשיות הביטחוניות
דעה: אריה אגוזי מאמין כי בישראל ניתן היה לייצר כלי רכב ממוגנים, העולים ביכולתם, על כל מה שנמצא בשוק כיום. במקום זאת מרבית התעשיות מתרכזות בייצור מערכות בלבד, ומפסידות עסקים רבים
אריה אגוזי
| 19/05/2011
ראם-נ"ט. במקרה זה הייצור כולו כחול-לבן (צילום: התע"א)
זה ללא ספק פספוס גדול של התעשיות הביטחוניות הישראליות. אחד הכוכבים בתערוכת "יורו סטורי" בפריס בחודש הבא יהיה כלי רכב גלגלי ממוגן ומצויד למשימות קרביות וגם לכאלה של ביטחון שוטף. יוצג שם מגוון של כלים כאלה שכן כל התחזיות מורות על ביקוש גדול מאוד בשנים הקרובות. מדובר על עסקאות של מאות מיליוני דולרים.
בישראל מייצרים הכל פרט לכלי הרכב עצמם. במקום לחבור ליצרנית כזו ולפתח כלי רכב קרבי ממוגן עוסקות התעשיות הביטחוניות בעיקר בהשבחות של כלים קיימים. זה ביזנס לא רע אבל לא העיקרי. היו כמה ניסיונות בתחום בעבר אבל אף אחד מהם לא התפתח לכדי פרויקט של ממש. כאשר בוחנים את הדגמים שיוצגו ביורו סטורי אין כמעט ספק שלישראל יש יכולת לפתח את הכלי הטוב ביותר שבו הפלטפורמה היא רק חלק שולי יחסית.
בישראל יש מיגונים מעולים, מערכות תצפית מעולות, מערכות מיזוג אויר לרכב קרבי, עמדות נשק נשלטות מרחוק ולמעשה כל דבר לו זקוק פרויקט כזה. איך זה שלא נוצר חיבור עם חברה שמייצרת כלי רכב בעלי עבירות גבוהה? התשובה תלויה אולי בחוסר יכולת לזהות את הביקוש.
יש גם סיבות אחרות. התעשיה הצבאית למשל ניסתה בעבר להיכנס לתחום יחד עם שותפים, אבל בגלל הצורך שלה להילחם עם יכולתה לתפקד במתכונת הנוכחית המאמץ לא הבשיל לכדי פרויקט של ממש. אז ניתן למצוא מערכות ישראליות על שורה של כלי רכב כאלה בעולם. אבל כאשר השוק הופך לענק, אין חברה אחרת שמציעה מערכת משלה שהיא פיתחה יחד עם יצרן רכב.
לא מאוחר לתקן את הטעות. ניתן גם היום לעשות שימוש באבני הבניין הזמינות כדי להציע לשוק הבינלאומי כלי רכב ממוגן בעל עבירות גבוהה ויכולות שכמה מהמערכות הישראליות מעניקות בכמה מקרים ללא תחרות.
זה ללא ספק פספוס גדול של התעשיות הביטחוניות הישראליות. אחד הכוכבים בתערוכת "יורו סטורי" בפריס בחודש הבא יהיה כלי רכב גלגלי ממוגן ומצויד למשימות קרביות וגם לכאלה של ביטחון שוטף. יוצג שם מגוון של כלים כאלה שכן כל התחזיות מורות על ביקוש גדול מאוד בשנים הקרובות. מדובר על עסקאות של מאות מיליוני דולרים.
בישראל מייצרים הכל פרט לכלי הרכב עצמם. במקום לחבור ליצרנית כזו ולפתח כלי רכב קרבי ממוגן עוסקות התעשיות הביטחוניות בעיקר בהשבחות של כלים קיימים. זה ביזנס לא רע אבל לא העיקרי. היו כמה ניסיונות בתחום בעבר אבל אף אחד מהם לא התפתח לכדי פרויקט של ממש. כאשר בוחנים את הדגמים שיוצגו ביורו סטורי אין כמעט ספק שלישראל יש יכולת לפתח את הכלי הטוב ביותר שבו הפלטפורמה היא רק חלק שולי יחסית.
בישראל יש מיגונים מעולים, מערכות תצפית מעולות, מערכות מיזוג אויר לרכב קרבי, עמדות נשק נשלטות מרחוק ולמעשה כל דבר לו זקוק פרויקט כזה. איך זה שלא נוצר חיבור עם חברה שמייצרת כלי רכב בעלי עבירות גבוהה? התשובה תלויה אולי בחוסר יכולת לזהות את הביקוש.
יש גם סיבות אחרות. התעשיה הצבאית למשל ניסתה בעבר להיכנס לתחום יחד עם שותפים, אבל בגלל הצורך שלה להילחם עם יכולתה לתפקד במתכונת הנוכחית המאמץ לא הבשיל לכדי פרויקט של ממש. אז ניתן למצוא מערכות ישראליות על שורה של כלי רכב כאלה בעולם. אבל כאשר השוק הופך לענק, אין חברה אחרת שמציעה מערכת משלה שהיא פיתחה יחד עם יצרן רכב.
לא מאוחר לתקן את הטעות. ניתן גם היום לעשות שימוש באבני הבניין הזמינות כדי להציע לשוק הבינלאומי כלי רכב ממוגן בעל עבירות גבוהה ויכולות שכמה מהמערכות הישראליות מעניקות בכמה מקרים ללא תחרות.
