האיראנים עובדים על כולם
מעצמות העולם נכנסות למו"מ הגרעיני ביודעין בעיניים עצומות, וישראל נותרת לבדה; בחיל האוויר רוצים למצוא דרך לרכוש את ה-וי-22; ובשכונות בתל אביב חיים בפחד בגלל מחדל הגדר בדרום. פותחים שבוע עם אריה אגוזי, ראשון ב-12:00
אריה אגוזי
| 19/05/2011
בעוד מספר שנים, כאשר תחפשו בגוגל מהי ההונאה הגדולה בהיסטוריה, יעלה מיד הקטע על "הסכם גרעין עם איראן 2012". אבל בעצם לא. גוגל מדייק בהגדרות שלו. הונאה זה כאשר אלה שעובדים עליהם לא מודעים לכך עד שלב מאוחר.
כאן כולם יודעים שעובדים עליהם אבל ממשיכים לחייך ולהציג את זה כניצחון. ההסכם המתגבש בין המעצמות ובין איראן הוא לכן לא ההונאה הגדולה בהיסטוריה אלא היריקה הכי גדולה של מדינה קיצונית בפני מנהיגי "העולם החופשי". איראן לא תפסיק את תכנית הגרעין שלה. מנהיגי המדינות המתועשות רוצים שקט תעשייתי. הם רוצים שמחיר הנפט לא יעלה ולצורך כך הם מקריבים אותנו.
מה שנשאר זה ישראל מול איראן גרעינית, חמושה בראשי קרב גרעיניים לטילים הבליסטיים שלה. הכל הצגה. ועידת הגי'-8, הביקורים של יו"ר הוועדה הבינלאומית לאנרגיה גרעינית והפגישות בבגדד. הכל כבר סגור וחתום ובטהרן יכולים לרשום לעצמם ניצחון ענק.
אם היה ספק שיש שיתוף פעולה הדוק בין קוריאה הצפונית ובין איראן, הנה ההוכחה. לא רק טכנולוגיה צבאית עוברת שם אלא גם שיטות הונאה ומנטרה פשוטה - "העולם רוצה שיעבדו עליו אז בוא ננצל זאת". איראן תהיה גרעינית. העולם הפסיד.
הבעיה, כמו במקרים אחרים, נותרה רק של ישראל. העולם עובד לפי אינטרסים שישראל לא כלולה ביניהם.
פתרון יצירתי
המטוס או המסוק מדגם וי-22 מתוצרת ארה"ב, מצוי ברשימת הקניות של חיל האוויר כבר זמן רב. היכולות שלו מסבירות את העובדה הזו. אבל עתה נראה כי העסק מקבל מעט יותר רצינות מאשר סתם רשימה של "הלוואי והיה לנו".
נראה כי ניתוחים של מצבים אפשריים בעימותים צבאיים עתידיים הפכו את כלי הטיס המיוחד הזה למשהו שממש חיוני עבור חיל האוויר. הבעיה היא תקציב, הבעיה היא שחיל האוויר ניצל את כל תקציב הרכש שלו לשנים הבאות. אז מה עושים? מחפשים פתרונות יצירתיים.
לחברת בואינג חשוב מאוד שחיל האוויר הישראלי יפעיל את ה-וי-22 . דבר כזה ייתן לו "חותמת מבצעית" ששווה הון. אז בזמן הקרוב יצטרך מפקד חיל האוויר החדש, בין הרבה החלטות אחרות שהוא יהיה חייב לקבל, גם להחליט אם הוא אומר בצורה ברורה - "אני צריך את הכלי הזה ומהר". אם זה יקרה, יצטרכו כאמור למצוא פיתרון יצירתי כדי שחיל האוויר יקבל את כלי הטיס הזה מוקדם ככל האפשר.
חיים בפחד
כאשר שקט לאורך הגבולות ממש לא שקט בתוך המדינה וזה בגלל מחדלים נמשכים בעיקר של מערכת הביטחון. חוסר האונים מתחיל בדרך בה מוקמת הגדר לאורך גבול מצרים, נמשך בשילוח המסתננים לתל אביב עם כרטיס לכיוון אחד ומסתיים בכך שהשרים הנוגעים בדבר נלחמים זה בזה על כותרות. באתו זמן בשטח לא נעשה דבר. הפחד שולט ברחובות תל אביב וערים אחרות בגלל המחדל המתמשך של הקמת גדר הגבול עם מצרים. פרויקט שהיה אמור להיות מאחרינו מזמן, מתמשך ללא כל סיבה.
ובינתיים שכונות שלמות בתל אביב וגם בערים אחרות בישראל חיות בפחד. מעשי האלימות רק החלו אבל השר לביטחון פנים ושר הפנים באו לשכונות בדרום תל אביב מוקפים שומרי ראש, פיזרו כמה הבטחות נבובות וחזרו לירושלים. גם המפכ"ל הגיע ודיבר ביודעו שהוא לא יקבל שקל נוסף כדי לממש את תכניותיו. כולם מדברים אבל דבר לא נעשה.
תגבור הכוחות בסוף השבוע הוא הצגה. למשטרה אין כוחות לתגבור קבוע כזה. במשך שנים מקופחת המשטרה בכל הנוגע לתקציב גיוס. תגבור קבוע דורש גיוס והכשרה. בינתיים זו הצגה עם ארוך חיים קצר. הסיפור הזה יתפוצץ לכולנו בפרצוף ומהר יותר מכפי שאנחנו חושבים. אבל חוסר האונים שמפגינה הממשלה, הסיסמאות הנבובות של שליחיה בשטח, רק מעוררים גיחוך.
למי יש יותר כבוד
הודו ביקשה משר הביטחון לא להגיע לביקור כדי לא להרגיז את המוסלמים בארצה. הידיעה הזו עברה בשקט אבל היא ממש מדאיגה. הודו, שרוכשת מישראל נשק רב, נתפסה עד הידיעה הזו כידידה של ישראל. מסתבר שזו ידידות סלקטיבית.
כדי לא להרגיז את המוסלמים מבקשים משר ביטחון של מדינה ידידה להימנע מלבקר. מישהו חייב להבהיר להודים שזה פשוט לא מקובל. אם הם לא ישנו את גישתם, לא נקבל שרים שלהם אצלנו. למדינה צריך שיהיה כבוד. ישראל איבדה כמעט את כל כבודה הלאומי מזמן. את מה שעוד נותר צריך לשמור גם על ידי צעדים חריפים.
בכל מקרה ההודים כבר רוכשים מישראל פחות מאשר קודם. אז גם ללא עסקות וגם ללא כבוד, צריך להבהיר להם שזה לא מקובל.
שטח הפקר
חצי האי סיני לא בשליטה מצרית. אבל מי שחושב שהשטח העצום הזה נשלט רק על ידי בדואים ומבריחים טועה. השטח נשלט על ידי ארגוני מחבלים ולא רק אל קעידה שמוצאים בו מקום מפלט, שטח הפקר. הם הבינו שלמצרים אין אינטרס להתעמת אתם ושישראל מסונדלת בעניין בגלל הרגישות של היחסים עם מצרים בעיקר בתקופה הזו.
אז בסיני צומחת תשתית טרור אדירה, מצוידת היטב שמאיימת ותאיים על ישראל ולא רק על מי שמצוי לאורך הגבול המצרי. אז מה צריכה ישראל לעשות? נכון שהמצב במצרים הוא שאין שם בעל בית. אבל בקרוב כנראה יהיה לפחות רשמית. כאשר זה יקרה חייבת ישראל להעלות דרישה ברורה - על מצרים לטפל בתשתית הטרור הזו שאגב מאיימת גם עליה.
אבל ישראל חוששת לנשום ליד מצרים ולכן סביר להניח שתשתית הטרור בסיני תמשיך לגדול עד שיום אחד בקרוב נגלה שכבר מאוחר.
ושוב, תעש
אני חוזר לעניין עתיד התעשייה הצבאית. כפי שצפיתי, הטיפול בחברה או במסגרת של הפרטה או במסגרת של מיזוגה עם תעשיות ביטחוניות אחרות, לא ממש מעניין את משרדי הביטחון והאוצר.
מדי חודש נאלצת התעשייה הביטחונית החשובה הזו לטכס עצה איך לשלם משכורות. אני כבר לא מדבר על כספים למחקר ופיתוח שבלעדיהם חברה כזו מתחילה לקרוס. גם מבקר המדינה בדו"ח האחרון שלו חשף את מה שידוע לכל מי שבקיא בנושא - אין שמירה על קוים אסטרטגיים, הכל נעשה בשליפות. למעלה מעשר שנים לא הזמין משרד הביטחון תחמושת מסוגים מסוימים בתעש. אז הוא כתב. הדו"ח תויק ואף אחד לא מתרגש.
מי מבטיח שתמיד תהיה רכבת אווירית אמריקנית שתביא לכאן תחמושת במצב של מלחמה? גם ניסים הם לא דבר קבוע.
פיוס עתידי?
השבוע התפרסמה ידיעה על ניסיונות התפייסות עם טורקיה. לא התקבל אישור רשמי לידיעה הזו אבל אין כמעט ספק שיש בה גרעין של אמת. הנשיא אובמה לוחץ גם על ארדואן וגם על נתניהו להגיע לפיתרון שלפחות כלפי חוץ ינמיך את להבות האיבה.
מי שצופה בתהליך הזה בעניין רב הן התעשיות הביטחוניות הישראליות שבגלל מה שקרה עם טורקיה הפסידו בבת אחת שוק פוטנציאלי מיידי של מאות מליוני דולרים. גם אם השליח המיוחד שהגיע לישראל בחשאי, יצליח במשימתו, גם אם ארדואן יפסיק לתקוף את ישראל מעל כל במה, תישאל השאלה האם יחסי הרכש הביטחוני יכולים לחזור לקדמותם?
זו שאלה כבדה מאוד שיש לה הרבה השלכות.
בעוד מספר שנים, כאשר תחפשו בגוגל מהי ההונאה הגדולה בהיסטוריה, יעלה מיד הקטע על "הסכם גרעין עם איראן 2012". אבל בעצם לא. גוגל מדייק בהגדרות שלו. הונאה זה כאשר אלה שעובדים עליהם לא מודעים לכך עד שלב מאוחר.
כאן כולם יודעים שעובדים עליהם אבל ממשיכים לחייך ולהציג את זה כניצחון. ההסכם המתגבש בין המעצמות ובין איראן הוא לכן לא ההונאה הגדולה בהיסטוריה אלא היריקה הכי גדולה של מדינה קיצונית בפני מנהיגי "העולם החופשי". איראן לא תפסיק את תכנית הגרעין שלה. מנהיגי המדינות המתועשות רוצים שקט תעשייתי. הם רוצים שמחיר הנפט לא יעלה ולצורך כך הם מקריבים אותנו.
מה שנשאר זה ישראל מול איראן גרעינית, חמושה בראשי קרב גרעיניים לטילים הבליסטיים שלה. הכל הצגה. ועידת הגי'-8, הביקורים של יו"ר הוועדה הבינלאומית לאנרגיה גרעינית והפגישות בבגדד. הכל כבר סגור וחתום ובטהרן יכולים לרשום לעצמם ניצחון ענק.
אם היה ספק שיש שיתוף פעולה הדוק בין קוריאה הצפונית ובין איראן, הנה ההוכחה. לא רק טכנולוגיה צבאית עוברת שם אלא גם שיטות הונאה ומנטרה פשוטה - "העולם רוצה שיעבדו עליו אז בוא ננצל זאת". איראן תהיה גרעינית. העולם הפסיד.
הבעיה, כמו במקרים אחרים, נותרה רק של ישראל. העולם עובד לפי אינטרסים שישראל לא כלולה ביניהם.
פתרון יצירתי
המטוס או המסוק מדגם וי-22 מתוצרת ארה"ב, מצוי ברשימת הקניות של חיל האוויר כבר זמן רב. היכולות שלו מסבירות את העובדה הזו. אבל עתה נראה כי העסק מקבל מעט יותר רצינות מאשר סתם רשימה של "הלוואי והיה לנו".
נראה כי ניתוחים של מצבים אפשריים בעימותים צבאיים עתידיים הפכו את כלי הטיס המיוחד הזה למשהו שממש חיוני עבור חיל האוויר. הבעיה היא תקציב, הבעיה היא שחיל האוויר ניצל את כל תקציב הרכש שלו לשנים הבאות. אז מה עושים? מחפשים פתרונות יצירתיים.
לחברת בואינג חשוב מאוד שחיל האוויר הישראלי יפעיל את ה-וי-22 . דבר כזה ייתן לו "חותמת מבצעית" ששווה הון. אז בזמן הקרוב יצטרך מפקד חיל האוויר החדש, בין הרבה החלטות אחרות שהוא יהיה חייב לקבל, גם להחליט אם הוא אומר בצורה ברורה - "אני צריך את הכלי הזה ומהר". אם זה יקרה, יצטרכו כאמור למצוא פיתרון יצירתי כדי שחיל האוויר יקבל את כלי הטיס הזה מוקדם ככל האפשר.
חיים בפחד
כאשר שקט לאורך הגבולות ממש לא שקט בתוך המדינה וזה בגלל מחדלים נמשכים בעיקר של מערכת הביטחון. חוסר האונים מתחיל בדרך בה מוקמת הגדר לאורך גבול מצרים, נמשך בשילוח המסתננים לתל אביב עם כרטיס לכיוון אחד ומסתיים בכך שהשרים הנוגעים בדבר נלחמים זה בזה על כותרות. באתו זמן בשטח לא נעשה דבר. הפחד שולט ברחובות תל אביב וערים אחרות בגלל המחדל המתמשך של הקמת גדר הגבול עם מצרים. פרויקט שהיה אמור להיות מאחרינו מזמן, מתמשך ללא כל סיבה.
ובינתיים שכונות שלמות בתל אביב וגם בערים אחרות בישראל חיות בפחד. מעשי האלימות רק החלו אבל השר לביטחון פנים ושר הפנים באו לשכונות בדרום תל אביב מוקפים שומרי ראש, פיזרו כמה הבטחות נבובות וחזרו לירושלים. גם המפכ"ל הגיע ודיבר ביודעו שהוא לא יקבל שקל נוסף כדי לממש את תכניותיו. כולם מדברים אבל דבר לא נעשה.
תגבור הכוחות בסוף השבוע הוא הצגה. למשטרה אין כוחות לתגבור קבוע כזה. במשך שנים מקופחת המשטרה בכל הנוגע לתקציב גיוס. תגבור קבוע דורש גיוס והכשרה. בינתיים זו הצגה עם ארוך חיים קצר. הסיפור הזה יתפוצץ לכולנו בפרצוף ומהר יותר מכפי שאנחנו חושבים. אבל חוסר האונים שמפגינה הממשלה, הסיסמאות הנבובות של שליחיה בשטח, רק מעוררים גיחוך.
למי יש יותר כבוד
הודו ביקשה משר הביטחון לא להגיע לביקור כדי לא להרגיז את המוסלמים בארצה. הידיעה הזו עברה בשקט אבל היא ממש מדאיגה. הודו, שרוכשת מישראל נשק רב, נתפסה עד הידיעה הזו כידידה של ישראל. מסתבר שזו ידידות סלקטיבית.
כדי לא להרגיז את המוסלמים מבקשים משר ביטחון של מדינה ידידה להימנע מלבקר. מישהו חייב להבהיר להודים שזה פשוט לא מקובל. אם הם לא ישנו את גישתם, לא נקבל שרים שלהם אצלנו. למדינה צריך שיהיה כבוד. ישראל איבדה כמעט את כל כבודה הלאומי מזמן. את מה שעוד נותר צריך לשמור גם על ידי צעדים חריפים.
בכל מקרה ההודים כבר רוכשים מישראל פחות מאשר קודם. אז גם ללא עסקות וגם ללא כבוד, צריך להבהיר להם שזה לא מקובל.
שטח הפקר
חצי האי סיני לא בשליטה מצרית. אבל מי שחושב שהשטח העצום הזה נשלט רק על ידי בדואים ומבריחים טועה. השטח נשלט על ידי ארגוני מחבלים ולא רק אל קעידה שמוצאים בו מקום מפלט, שטח הפקר. הם הבינו שלמצרים אין אינטרס להתעמת אתם ושישראל מסונדלת בעניין בגלל הרגישות של היחסים עם מצרים בעיקר בתקופה הזו.
אז בסיני צומחת תשתית טרור אדירה, מצוידת היטב שמאיימת ותאיים על ישראל ולא רק על מי שמצוי לאורך הגבול המצרי. אז מה צריכה ישראל לעשות? נכון שהמצב במצרים הוא שאין שם בעל בית. אבל בקרוב כנראה יהיה לפחות רשמית. כאשר זה יקרה חייבת ישראל להעלות דרישה ברורה - על מצרים לטפל בתשתית הטרור הזו שאגב מאיימת גם עליה.
אבל ישראל חוששת לנשום ליד מצרים ולכן סביר להניח שתשתית הטרור בסיני תמשיך לגדול עד שיום אחד בקרוב נגלה שכבר מאוחר.
ושוב, תעש
אני חוזר לעניין עתיד התעשייה הצבאית. כפי שצפיתי, הטיפול בחברה או במסגרת של הפרטה או במסגרת של מיזוגה עם תעשיות ביטחוניות אחרות, לא ממש מעניין את משרדי הביטחון והאוצר.
מדי חודש נאלצת התעשייה הביטחונית החשובה הזו לטכס עצה איך לשלם משכורות. אני כבר לא מדבר על כספים למחקר ופיתוח שבלעדיהם חברה כזו מתחילה לקרוס. גם מבקר המדינה בדו"ח האחרון שלו חשף את מה שידוע לכל מי שבקיא בנושא - אין שמירה על קוים אסטרטגיים, הכל נעשה בשליפות. למעלה מעשר שנים לא הזמין משרד הביטחון תחמושת מסוגים מסוימים בתעש. אז הוא כתב. הדו"ח תויק ואף אחד לא מתרגש.
מי מבטיח שתמיד תהיה רכבת אווירית אמריקנית שתביא לכאן תחמושת במצב של מלחמה? גם ניסים הם לא דבר קבוע.
פיוס עתידי?
השבוע התפרסמה ידיעה על ניסיונות התפייסות עם טורקיה. לא התקבל אישור רשמי לידיעה הזו אבל אין כמעט ספק שיש בה גרעין של אמת. הנשיא אובמה לוחץ גם על ארדואן וגם על נתניהו להגיע לפיתרון שלפחות כלפי חוץ ינמיך את להבות האיבה.
מי שצופה בתהליך הזה בעניין רב הן התעשיות הביטחוניות הישראליות שבגלל מה שקרה עם טורקיה הפסידו בבת אחת שוק פוטנציאלי מיידי של מאות מליוני דולרים. גם אם השליח המיוחד שהגיע לישראל בחשאי, יצליח במשימתו, גם אם ארדואן יפסיק לתקוף את ישראל מעל כל במה, תישאל השאלה האם יחסי הרכש הביטחוני יכולים לחזור לקדמותם?
זו שאלה כבדה מאוד שיש לה הרבה השלכות.
