שלום פיצה האט, אני רוצה להזמין
אריה אגוזי -תגובה מהירה
| 19/05/2011
אל תתפלאו אם במסגרת ההסכם המתגבש עם האסירים הביטחוניים ששובתים רעב הם יקבלו אפשרות להזמין פיצה לתאיהם מהסניף הסמוך של הרשת החביבה עליהם.
ישראל לא יודעת לטפל במחבלים. היא לא יודעת לטפל בהתקפות של רקטות על ישובים וגם לא במחבלים שחלקם הגדול ביצע מעשי רצח רבים.
המחבלים ניצחו. שביתת הרעב שלהם הבהילה את מנהיגינו. זו תופעה שחוזרת על עצמה מדי פעם - מנהיגים ישראלים מוכנים, תמורת "שקט תעשייתי" בבתי כלא, לתת לרוצחים השפלים האלה את כל מה שהם רוצים. אז כבר כיום יש להם ביקורי משפחות, לימודים חינם, אוכל טוב ועכשיו כאמור אפשרות להזמין פיצה. אני כמובן מקצין את תיאור הכניעה, אבל זו פשוט כניעה מבישה.
המחבלים בניגוד להנהגה שלנו חכמים. הם יודעים את נקודות החולשה של ישראל או ליתר דיוק את נקודת החולשה המרכזית - חוסר נחישות וחשש ממה יגידו בעולם. זה קורה בכל פעם מחדש בתחום בטחוני אחר ואנחנו כולנו משלמים את המחיר.
כך לא מטפלים בטרור. לא בעודו פעיל, כמו שיגור רקטות לעבר ישובים ולא כאשר אנשיו יושבים בכלא על מעשי הזוועה שביצעו.
אבל כאן רוצים שקט וזה עולה לנו בהתקפלויות חוזרות ונשנות מול מנהיגי האסירים הביטחוניים שעוד מעט יקבלו מעמד רשמי ואולי גם משרדים מרווחים בכלא עם תמונות של יאסר ערפאת על הקירות.
אנשי שרות בתי הסוהר יוצאים מדעתם מול הרפיסות של השלטון. האסירים מתחזקים מולם כל הזמן והם מרגישים שעוד מעט הם יהיו מיותרים.
עדיף כבר לשחרר את כל הרוצחים האלה ולא להחזיקם בצורה כזו שמשפילה את ישראל כמדינה והופכת את הכליאה כעונש מרתיע לבדיחה גרועה.
אל תתפלאו אם במסגרת ההסכם המתגבש עם האסירים הביטחוניים ששובתים רעב הם יקבלו אפשרות להזמין פיצה לתאיהם מהסניף הסמוך של הרשת החביבה עליהם.
ישראל לא יודעת לטפל במחבלים. היא לא יודעת לטפל בהתקפות של רקטות על ישובים וגם לא במחבלים שחלקם הגדול ביצע מעשי רצח רבים.
המחבלים ניצחו. שביתת הרעב שלהם הבהילה את מנהיגינו. זו תופעה שחוזרת על עצמה מדי פעם - מנהיגים ישראלים מוכנים, תמורת "שקט תעשייתי" בבתי כלא, לתת לרוצחים השפלים האלה את כל מה שהם רוצים. אז כבר כיום יש להם ביקורי משפחות, לימודים חינם, אוכל טוב ועכשיו כאמור אפשרות להזמין פיצה. אני כמובן מקצין את תיאור הכניעה, אבל זו פשוט כניעה מבישה.
המחבלים בניגוד להנהגה שלנו חכמים. הם יודעים את נקודות החולשה של ישראל או ליתר דיוק את נקודת החולשה המרכזית - חוסר נחישות וחשש ממה יגידו בעולם. זה קורה בכל פעם מחדש בתחום בטחוני אחר ואנחנו כולנו משלמים את המחיר.
כך לא מטפלים בטרור. לא בעודו פעיל, כמו שיגור רקטות לעבר ישובים ולא כאשר אנשיו יושבים בכלא על מעשי הזוועה שביצעו.
אבל כאן רוצים שקט וזה עולה לנו בהתקפלויות חוזרות ונשנות מול מנהיגי האסירים הביטחוניים שעוד מעט יקבלו מעמד רשמי ואולי גם משרדים מרווחים בכלא עם תמונות של יאסר ערפאת על הקירות.
אנשי שרות בתי הסוהר יוצאים מדעתם מול הרפיסות של השלטון. האסירים מתחזקים מולם כל הזמן והם מרגישים שעוד מעט הם יהיו מיותרים.
עדיף כבר לשחרר את כל הרוצחים האלה ולא להחזיקם בצורה כזו שמשפילה את ישראל כמדינה והופכת את הכליאה כעונש מרתיע לבדיחה גרועה.
