האסירים שובתים רעב? שישבתו

האסירים שובתים רעב? שישבתו

האסירים הביטחוניים שובתים רעב בגלל תביעה לשיפור תנאים. לפני הכל נשאלת שאלה איך הכתב של ערוץ 2 קיים שיחה עם אחד מהשובתים? לאסירים ביטחוניים יש טלפונים סלולריים? האם עומד לרשותם טלפון ציבורי? אם כן אז מישהו במדינה הזו השתגע אפילו יותר ממה שחשבתי. גם אם המכשיר הוברח לכלא המחדל גדול. ועכשיו לעצם העניין.

בעבר יצאו רוצחים כבדים מהכלא בעיקר בעסקות חילופים, עם תעודות בגרות ותארים אוניברסיטאיים. הכל על חשבון העם היושב בציון שאותו הם מנסים לזרוק לים. עכשיו הם מבקשים עוד תנאים. אז למה לא?

הנה רשימה של תנאים שאני ממליץ לקבל ולאפשר מיידית: שני אסירים בתא פרטי עם מיזוג אוויר, מערכת טלוויזיה עם מסך פלזמה, ארוחת ממסעדה לפי הטעם. אם לשפוט לפני מקרים קודמים התנאים האלה, שמעלים חיוך מריר על פניכם, עשויים להפוך למציאות.

שובתים רעב? שישבתו. אנחנו צריכים לכבד את רצונם. באשר לאיום על הבערת השטחים במקרה שאחד השובתים ימות. כאן התשובה צריכה להיות הודעה ברורה שבמקרה כזה כל המחבלים שהיו בעבר בבתי כלא ושוחררו מסיבות שונות, יוחזרו אליהם מיד וכי תינקט יד קשה נגד כל גילוי של אלימות.

אם שירות בתי הסוהר ייכנע לדרישות הרי שהרוצחים שכבר כיום מנהלים למעשה את בתי הכלא שלהם יהפכו ממנהלים ל"בעלי מניות". צריך רק לזכור באיזה מצב הוחזרו לישראל חיילים ואזרחים שהיו בשבי של ארגוני מחבלים כדי להבין שהדרישות של האסירים הביטחוניים אסור שיגיעו אפילו לדיון.

אבל, מניסיון קודם אני לא בטוח שזה יקרה. כאן מתקפלים מהר מכל שמץ של איום. אם זה יקרה עדיף כבר לשחרר את כל האסירים הביטחוניים רק בגלל שיקולי עלות. אתם יודעים כמה עולים מזגנים לתאי כלא? כמה עולים מסכי פלזמה? כמה עולים קורסים באוניברסיטה הפתוחה? אתם שוב מחייכים? בישראל הכל עלול לקרות. תהליכי קבלת החלטות גרועים וחוסר נחישות הם מרשם לאסון.