תלונה פלילית כנגד יובל דיסקין?
התפתחויות משבוע סטנדרטי: מי שמחכה לדיסקין בפינה הוא עוזי ארד ולוא דווקא בנימין נתניהו. הבחירות שעליהן הוחלט, מרחיקות את אופציית התקיפה באיראן וגם מקרבות אותה, פיקוד העורף ממשיך להפוך ל"בית לורדים", וההפרטה של תעש דווקא הולכת ומתממשת. טור שבועי של עמיר רפפורט, בכל יום חמישי
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
הפצצה שהטיל ביום שישי שעבר ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, כשהביע חוסר אמון בהנהגה המדינית-ביטחונית של ישראל, כלומר בראש הממשלה בנימין נתניהו ובשר הביטחון, אהוד ברק, נשכחה בסערת הבחירות שהתקרבו לפתע.
אבל, אין שום קשר בין חשיבות האירועים ובין אורך החיים שלהם בתקשורת: במקרה הזה, מדובר באירוע מכונן בתולדות יחסי הדרג המדיני והצבאי בישראל. המהלך של דיסקין, מתוכנן מראש או לא, שובר שורה ארוכה של מוסכמות, ויטיל בפני כל ראש ממשלה מעתה והלאה את המורא שמא ראש השב"כ או ראש המוסד הכפופים אליו ישירות (להבדיל מראשי הצבא, שכפופים קודם כל לשר הביטחון), "יתהפכו" יום אחד וישתמשו במידע הכי רגיש שבו הם עוסקים - נגדו.
כמובן, שהחששות הקונקרטיים שמביע דיסקין, לגבי כשירותם של השניים, המובילים את ישראל לקראת התנגשות מול איראן, מדאיגים בפני עצמם. במיוחד, כאשר הם מגובים בדבריו של ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן.
ועכשיו, קצת פרופורציה, בכל זאת: "פורום מאג'די" שבו נאספים בכל יום שישי כמה עשרות תושבים מכפר סבא הוא פרלמנט מקומי חביב ולא הבמה של כנס הרצליה. מדובר במסעדה מזרחית שלידה חונות ממעופן עשרות יונים. בימי שישי בצהריים משתלטת אווירה לאה על הרחוב כולו. חברי הפורום שרגילים לשמוע אינספור פוליטיקאים שמדקלמים אמירות שחוקות, מן הסתם נדרכו מדבריו של דיסקין, אבל ספק עד כה כמה הוא עצמו שקל כל מילה בנסיבות האלה.
אז האם דיסקין צודק או לא? האמת, כמו בכל תחום, אף פעם אינה מוחלטת, ואינה נמצאת רק בצד אחד. דיסקין, וגם דגן חברו, היו מפקדים מצויינים שהובילו את המוסד ואת השב"כ להישגים, אבל גם הם טעו לעיתים. קבלו דוגמא: ביום 12 ביולי 2006, שבו פרצה מלחמת לבנון השנייה, לחץ מאיר דגן, אז ראש המוסד, על הממשלה ועל צה"ל, לצאת לתקיפה כוללת כנגד סוריה. איש אינו מצטער בדיעבד על כך שהעמדה החד משמעית שהשמיע לא התקבלה.
מאיר דגן ויובל דיסקין עבדו בהרמוניה מלאה עם אריק שרון, שמינה אותם, וספרו את הימים עד לשחרור בעידן נתניהו. דיסקין הסכים בקושי לשנה חמישית בתפקיד, דגן היה כבוי למדי בחצי השנה האחרונה שלו בתפקיד. עכשיו, אגב, שניהם עושים עסקים לא רעים.
ועוד משהו: אי אפשר לנתק את הדברים של דיסקין בסוף השבוע שעבר מהדם הרע שהיה בינו ובין ראש הממשלה בסוף הקדנציה שלו, בדיוק לפני שנה. הפרסום של בן כספית במעריב, על כך שנתניהו הבין מדיסקין כי הוא עוצר את ראש המועצה לביטחון לאומי, עוזי ארד, בחשד להדלפה (המקרה הידוע בשדה התעופה בן גוריון, בפברואר 2011) יכול לפתוח תיבת פנדורה ולגרום לדיסקין לצרות.
מדוע צרות? כי בהופעה בפני ועדת הביקורת של הכנסת במהלך חודש מרס האחרון אמר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רן נזרי, כי בשום שלב המדינה והפרקליטות לא ייחסו לארד הדלפה. מצד שני, את ארד חקר בשדה התעופה לא פחות ולא יותר מאשר מי שהיה ראש אגף החקירות של השב"כ בזמנו. האם החקירה הייתה בחוסר סמכות, לפחות כאשר הודיע לנתניהו כי הסיווג הביטחוני של ארד נשלל ממנו בזמנו?
גורם ביטחוני בכיר טען כי ההתנהלות של השב"כ בפרשה מתבררת בדיעבד כ"מביכה". כידוע, עוזי ארד, אינו מרפה, ולאור דבריו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, יועציו המשפטיים טענו באחרונה, לאחר שבאו בדרישה מראש הממשלה לחקור את הפרשה במלואה, כי תישקל הגשת תלונה פלילית כנגד דיסקין וכנגד מי שעמד בזמנו בראש אגף החקירות, בגין פעולה בניגוד להוראות החוק, לכאורה.
צחוק הגורל : עוזי ארד יופיע בפורום מאג'די ביום שישי, אחד ביוני. מעניין מה יהיה לו להגיד על דיסקין.
התקיפה באיראן מתרחקת?
עם או בלי קשר לדברים של דיסקין, נראה כי הסבירות שישראל תתקוף באיראן בתקופה הקרובה הולכת ופוחתת. לפחות מבחינת האווירה הבינלאומית, ישראל תתקשה להצדיק תקיפה, כל עוד העולם נותן צ'אנס לסנקציות. דבריו של דיסקין, לגבי אופציית התקיפה, בטח לא יעזרו לנתניהו ולברק לגייס תמיכה בינלאומית. ומה תהיה השפעת הבחירות שייערכו בתחילת חודש ספטמבר, כפי שהוחלט השבוע?
לכאורה, הבחירות אמורות להוריד את אופציית התקיפה מעל סדר היום לפחות לכמה חודשים. למעשה, אי אפשר להתעלם מכך שתקיפת הכור הגרעיני בעיראק ביוני 1981 הייתה צמודה מאוד לבחירות באותה שנה, וסייעה לראש הממשלה מנחם בגין, לנצח אותן. גם אם לא יהיו שיקול מכריע, השלכות של תקיפה באיראן על מערכת הבחירות יהיו חייבות להיות חלק ממערך השיקולים של נתניהו וברק מעתה והלאה.
בית הלורדים
פיקוד העומק החדש הוא אחד הפיקודים יוצאי הדופן בצה"ל. לא רק בגלל המשימה, והעובדה שמדובר בפיקוד בלי כוחות "אורגאניים" (אלא רק כוחות שיוקצו לפיקוד על פי המשימות שיוטלו עליו) אלא בעיקר בגלל ההרכב האנושי שלו. כך אחרי שלמפקד הפיקוד מונה הפנסיונר האלוף שי אביטל, למעלה מעשור אחרי שפשט מדים, ואחרי שתא"ל גל הירש מונה לסגנו במסגרת שירות המילואים שלו, הפיקוד ממשיך לאסוף שמות זוהרים מן העבר.
וכך, עוד שני "כוכבים" הצטרפו לפיקוד באחרונה: תא"ל (מיל') עמוס בן אברהם, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל ומפקד פו"ם, וחגי פלג (פדידה) שעשה קריירה חוצת ארגונים בצה"ל, במשטרת ישראל (היה מפקד הימ"מ) ואף במשרד לביטחון פנים (היה מנכ"ל המשרד עד שנאלץ לפרוש מתפקידו בתחילתה של פרשת אורלי אינס הסוערת).
האם המשימות של פיקוד העומק גם יהיו "נוסטלגיות"?
ההפרטה מתקרבת
וגם זה קרה השבוע: הולכים ומוסרים המכשולים בפני ההפרטה של תעש. אחד המכשולים הגדולים הוא למצוא פתרון שיאפשר להפעיל את מפעל גבעון של החברה, על הידע העצום שיש בו, כמוקד לאומי לפיתוח מנועים לשיגורי חלל (ועוד כמה טכנולוגיות רגישות) מבלי לאבד את השליטה של המדינה בידע הזה.
נראה, כי הולכת ומתגבשת נוסחה שתפתור את הבעיה. הפעם, תהליך ההפרטה נראה מעט יותר רציני מאשר כמה ניסיונות כושלים שכבר היו לאורך העשור האחרון - להפריט את תעש.
הפצצה שהטיל ביום שישי שעבר ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, כשהביע חוסר אמון בהנהגה המדינית-ביטחונית של ישראל, כלומר בראש הממשלה בנימין נתניהו ובשר הביטחון, אהוד ברק, נשכחה בסערת הבחירות שהתקרבו לפתע.
אבל, אין שום קשר בין חשיבות האירועים ובין אורך החיים שלהם בתקשורת: במקרה הזה, מדובר באירוע מכונן בתולדות יחסי הדרג המדיני והצבאי בישראל. המהלך של דיסקין, מתוכנן מראש או לא, שובר שורה ארוכה של מוסכמות, ויטיל בפני כל ראש ממשלה מעתה והלאה את המורא שמא ראש השב"כ או ראש המוסד הכפופים אליו ישירות (להבדיל מראשי הצבא, שכפופים קודם כל לשר הביטחון), "יתהפכו" יום אחד וישתמשו במידע הכי רגיש שבו הם עוסקים - נגדו.
כמובן, שהחששות הקונקרטיים שמביע דיסקין, לגבי כשירותם של השניים, המובילים את ישראל לקראת התנגשות מול איראן, מדאיגים בפני עצמם. במיוחד, כאשר הם מגובים בדבריו של ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן.
ועכשיו, קצת פרופורציה, בכל זאת: "פורום מאג'די" שבו נאספים בכל יום שישי כמה עשרות תושבים מכפר סבא הוא פרלמנט מקומי חביב ולא הבמה של כנס הרצליה. מדובר במסעדה מזרחית שלידה חונות ממעופן עשרות יונים. בימי שישי בצהריים משתלטת אווירה לאה על הרחוב כולו. חברי הפורום שרגילים לשמוע אינספור פוליטיקאים שמדקלמים אמירות שחוקות, מן הסתם נדרכו מדבריו של דיסקין, אבל ספק עד כה כמה הוא עצמו שקל כל מילה בנסיבות האלה.
אז האם דיסקין צודק או לא? האמת, כמו בכל תחום, אף פעם אינה מוחלטת, ואינה נמצאת רק בצד אחד. דיסקין, וגם דגן חברו, היו מפקדים מצויינים שהובילו את המוסד ואת השב"כ להישגים, אבל גם הם טעו לעיתים. קבלו דוגמא: ביום 12 ביולי 2006, שבו פרצה מלחמת לבנון השנייה, לחץ מאיר דגן, אז ראש המוסד, על הממשלה ועל צה"ל, לצאת לתקיפה כוללת כנגד סוריה. איש אינו מצטער בדיעבד על כך שהעמדה החד משמעית שהשמיע לא התקבלה.
מאיר דגן ויובל דיסקין עבדו בהרמוניה מלאה עם אריק שרון, שמינה אותם, וספרו את הימים עד לשחרור בעידן נתניהו. דיסקין הסכים בקושי לשנה חמישית בתפקיד, דגן היה כבוי למדי בחצי השנה האחרונה שלו בתפקיד. עכשיו, אגב, שניהם עושים עסקים לא רעים.
ועוד משהו: אי אפשר לנתק את הדברים של דיסקין בסוף השבוע שעבר מהדם הרע שהיה בינו ובין ראש הממשלה בסוף הקדנציה שלו, בדיוק לפני שנה. הפרסום של בן כספית במעריב, על כך שנתניהו הבין מדיסקין כי הוא עוצר את ראש המועצה לביטחון לאומי, עוזי ארד, בחשד להדלפה (המקרה הידוע בשדה התעופה בן גוריון, בפברואר 2011) יכול לפתוח תיבת פנדורה ולגרום לדיסקין לצרות.
מדוע צרות? כי בהופעה בפני ועדת הביקורת של הכנסת במהלך חודש מרס האחרון אמר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רן נזרי, כי בשום שלב המדינה והפרקליטות לא ייחסו לארד הדלפה. מצד שני, את ארד חקר בשדה התעופה לא פחות ולא יותר מאשר מי שהיה ראש אגף החקירות של השב"כ בזמנו. האם החקירה הייתה בחוסר סמכות, לפחות כאשר הודיע לנתניהו כי הסיווג הביטחוני של ארד נשלל ממנו בזמנו?
גורם ביטחוני בכיר טען כי ההתנהלות של השב"כ בפרשה מתבררת בדיעבד כ"מביכה". כידוע, עוזי ארד, אינו מרפה, ולאור דבריו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, יועציו המשפטיים טענו באחרונה, לאחר שבאו בדרישה מראש הממשלה לחקור את הפרשה במלואה, כי תישקל הגשת תלונה פלילית כנגד דיסקין וכנגד מי שעמד בזמנו בראש אגף החקירות, בגין פעולה בניגוד להוראות החוק, לכאורה.
צחוק הגורל : עוזי ארד יופיע בפורום מאג'די ביום שישי, אחד ביוני. מעניין מה יהיה לו להגיד על דיסקין.
התקיפה באיראן מתרחקת?
עם או בלי קשר לדברים של דיסקין, נראה כי הסבירות שישראל תתקוף באיראן בתקופה הקרובה הולכת ופוחתת. לפחות מבחינת האווירה הבינלאומית, ישראל תתקשה להצדיק תקיפה, כל עוד העולם נותן צ'אנס לסנקציות. דבריו של דיסקין, לגבי אופציית התקיפה, בטח לא יעזרו לנתניהו ולברק לגייס תמיכה בינלאומית. ומה תהיה השפעת הבחירות שייערכו בתחילת חודש ספטמבר, כפי שהוחלט השבוע?
לכאורה, הבחירות אמורות להוריד את אופציית התקיפה מעל סדר היום לפחות לכמה חודשים. למעשה, אי אפשר להתעלם מכך שתקיפת הכור הגרעיני בעיראק ביוני 1981 הייתה צמודה מאוד לבחירות באותה שנה, וסייעה לראש הממשלה מנחם בגין, לנצח אותן. גם אם לא יהיו שיקול מכריע, השלכות של תקיפה באיראן על מערכת הבחירות יהיו חייבות להיות חלק ממערך השיקולים של נתניהו וברק מעתה והלאה.
בית הלורדים
פיקוד העומק החדש הוא אחד הפיקודים יוצאי הדופן בצה"ל. לא רק בגלל המשימה, והעובדה שמדובר בפיקוד בלי כוחות "אורגאניים" (אלא רק כוחות שיוקצו לפיקוד על פי המשימות שיוטלו עליו) אלא בעיקר בגלל ההרכב האנושי שלו. כך אחרי שלמפקד הפיקוד מונה הפנסיונר האלוף שי אביטל, למעלה מעשור אחרי שפשט מדים, ואחרי שתא"ל גל הירש מונה לסגנו במסגרת שירות המילואים שלו, הפיקוד ממשיך לאסוף שמות זוהרים מן העבר.
וכך, עוד שני "כוכבים" הצטרפו לפיקוד באחרונה: תא"ל (מיל') עמוס בן אברהם, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל ומפקד פו"ם, וחגי פלג (פדידה) שעשה קריירה חוצת ארגונים בצה"ל, במשטרת ישראל (היה מפקד הימ"מ) ואף במשרד לביטחון פנים (היה מנכ"ל המשרד עד שנאלץ לפרוש מתפקידו בתחילתה של פרשת אורלי אינס הסוערת).
האם המשימות של פיקוד העומק גם יהיו "נוסטלגיות"?
ההפרטה מתקרבת
וגם זה קרה השבוע: הולכים ומוסרים המכשולים בפני ההפרטה של תעש. אחד המכשולים הגדולים הוא למצוא פתרון שיאפשר להפעיל את מפעל גבעון של החברה, על הידע העצום שיש בו, כמוקד לאומי לפיתוח מנועים לשיגורי חלל (ועוד כמה טכנולוגיות רגישות) מבלי לאבד את השליטה של המדינה בידע הזה.
נראה, כי הולכת ומתגבשת נוסחה שתפתור את הבעיה. הפעם, תהליך ההפרטה נראה מעט יותר רציני מאשר כמה ניסיונות כושלים שכבר היו לאורך העשור האחרון - להפריט את תעש.
