דו"ח המבקר: לקרוא ולא להאמין
פרשנות מיוחדת: פרוייקטים הקשורים לביטחון חיילינו ואזרחינו מנוהלים כמו "חנות מכולת", וזה אם לא סוגרים בכלל את הבסטה
אריה אגוזי
| 19/05/2011
פשוט לא להאמין. מבקר המדינה בחן את התנהלות מוסדות מערכת הביטחון במספר נושאים.
במקרה הראשון בחן מבקר המדינה את ההצטיידות של צה"ל במערכות הגנה אקטיבית לנגמ"ש הכבד מדגם "נמ"ר". שתי תעשיות ביטחוניות פיתחו מערכת כזו - רפאל פיתחה את מערכת "מעיל רוח" ואילו התעשיה הצבאית את מערכת "חץ דורבן".
בסוף 2010 הומלץ לשלב בין שתי המערכות וזאת "בלי שצה"ל ומשרד הביטחון בדקו את היתכנות המערכת המשולבת", כותב המבקר. "בהבאת מידע חלקי ולא ממצה לדיון בראשות הרמטכ"ל היה לכאורה להביא לקבלת החלטה שאינה מיטבית". זה ניסוח עדין מאוד מצידו של המבקר. גם לו היה מדובר במערכת מיזוג אוויר למשרדים הממצאים האלה חמורים מאוד. אבל כאשר מדובר במערכת שמטרתה להגן על חיילי צה"ל מאיום גדול ומיידי החומרה מזנקת לשיאים. משהו לקוי במערכת הביטחון שלנו.
נראה שדברים מתנהלים ללא בעל בית, ללא תהליכים מסודרים. בקיצור ברדק נורא.
קווי הייצור של תעש
המבקר תמיד קולע בול לבעיות שאנו, שעוקבים אחרי הנושאים הבעייתיים, יודעים כמה הם חמורים. הבעיה שאחרי יומיים הכל חוזר לקדמותו ודבר לא משתנה גם כשמדובר בבטחון המדינה. במלחמת לבנון השני ירה צהל את כל פגזי ה-155 מ"מ שהיו במחסניו.
כשזה קרה קיבלו מנהלים בכירים בתעשייה הצבאית טלפון מבוהל ממשרד הביטחון. "מתי תוכלו לספק לנו עוד פגזים"? בתעש חשבו שמדובר במתיחה שכן החברה הפסיקה לייצר את הפגזים האלה כמה שנים לפני המלחמה. זאת מפני שהמשרד הפסיק לרכוש אותם ממנה והעדיף לקבל אותם מארהב במסגרת הסיוע הבטחוני. בקריה פשוט לא ידעו על התפתחות "שולית" זו.
המבקר כותב בדו"ח שלו כי משהב"ט לא הזמין מתעש, למעלה מעשור, תחמושת בהיקף שיאפשר לשמר את תשתיות הייצור, ותעש לא השקיעה ולא תחזקה תשתיות ואף סגרה חלק מקווי הייצור. "בכך פעלו משהב"ט וצה"ל באופן לא יעיל. המשמעות היא - איבוד יכולות ייצור של תחמושת כבדה לצה"ל ללא החלטה מסודרת של מערכת הביטחון, דבר הפוגע במוכנות לעת חירום", קבע לינדנשטראוס.
המבקר קושר, ובצדק, את הבעיה הזו למצבה הכללי של התעש, חברה בטחונית חשובה המצויה בקשיים ואיש לא עושה דבר כדי לשנותו.
עסקים בארץ ובחו"ל
הייצוא הביטחוני של ישראל מנוהל לא טוב וזאת בלשון המעטה. זה לא שהתעשיות הביטחוניות לא יודעות לשווק את מוצריהן, אלא שהטיפול בבקשות הייצוא מנוהל רע. ישראל הפסידה עסקאות ענק בגלל התנהלות זו של המשרד שלא ידע מתי להתערב ולמנוע "מלחמות יהודים" בין תעשיות ביטחוניות או שלא לקח בחשבון גורמים שונים הקשורים ביצוא נשק. כל מי שמקורב לנעשה בתעשיות הבטחוניות יודע בדיוק למה מתכוון המבקר כאשר הוא מונה את הכשלים בעיסקאות עם מדינה א' , ב', או ג'.
במדינה מסודרת אחרי דו"ח כזה היתה רעידת אדמה של 8 בסולם ריכטר מזעזעת את הקומות העליונות של משרד הביטחון. כאן אני בספק אם זה יקרה שכן אצלנו התרגלו שמהמבקר נובח והכל ממשיך להתנהל כרגיל. לו זה לא היה פוגע באינטרסים הכי חשובים של המדינה, ניחא אבל הפגיעה היא קשה ומתמשכת.
בלאגן המל"טים
כצפוי גם בתחום המטוסים ללא טייס גילה המבקר ליקויים חמורים ביותר. הליקויים התגלו בתהליכי קבלת ההחלטות בצה"ל ובמשרד הביטחון. המבקר כותב כי באשר לפעילות התעשיה האווירית בפרויקטים שנבדקו, נוכח ההפסדים שנצברו בהם ונוכח הליקויים שעלו בביקורת, מן הראוי שהנהלת החברה תפיק לקחים מהתנהלותה בהם.
זאת, כדי "להביא בעתיד לשיפור בעבודת המטה בתע"א בפרויקטים של פיתוח מערכות עתירות ידע, בעיקר בתחומי הערכת הסיכונים, קביעת לוחות הזמנים והכנת אמדני העלויות". הוא קובע עוד כי על הנהלת מפא"ת "להקפיד לעדכן את מנכ"ל משרד הביטחון בנוגע למצבם של פרויקטים אלה טרם אישור תקציבים נוספים בתכניות הרב-שנתיות הבאות".
אם לוקחים את כל ההמלצות של המבקר הרי שהוא גילה שכל הנוהלים האלה לא קיימים או שלא מקויימים. מצב בלתי נסבל שנמשך כבר שנים רבות ורק קיבל פוקס מחודש על ידי דו"ח המבקר.
פשוט שערורייה אדירה
זה אולי אחד המחדלים הגדולים בתולדות מערכת הביטחון בישראל, מעורבים בו חוסר נחישות של הממשלה לממש את החלטותיה, שלומיאליות ענקית ותרבות ה"סמוך" הידועה לשמצה, ולכן, כנראה, המטוסים האזרחיים הישראליים אינם מצוידים עדיין במערכות מיגון מפני טילים.
מומחי מודיעין קבעו לא מכבר כי 50 אלף טילי כתף נגד מטוסים מצויים כיום ברשות ארגוני טרור ופשע בעולם והם מהווים איום יומיומי על התעופה האזרחית.
מיד לאחר התקרית בנמל התעופה במומבסה קניה בנובמבר 2002, אז ניסו מחבלים להפיל מטוס של חברת ארקיע באמצעות טילי הכתף ששיגרו ובמזל רב החטיאו, דרש ראש הממשלה אריאל שרון להתקין מערכות הגנה במטוסים הישראליים. שרון החליט אז על התקנה מידית של מערכת ה"פלייט גארד" של אלתא ושל התעשייה הצבאית על כמה מטוסים וזאת עד שהמערכת המתקדמת יותר של אלביט מערכות שתפעל באמצעות קרן לייזר תהיה מוכנה. המערכת של אלביט עדיין בפיתוח אבל המערכת הקיימת, על אף האזהרות, פשוט לא הותקנה.
מקור בכיר אמר אתמול כי חלקי המערכת יוצרו והם מונחים במחסן ומעלים אבק, במילותיו "מדובר פשוט בשערורייה אדירה".
אל על דרשה מתחילת התהליך לפצות אותה על התקנת המערכת, שכן משקלה הוא כמה מאות קילוגרם והתקנתה פירושו פחות נוסעים או מטען. בתחרות החריפה כיום בעולם התעופה זה מאוד בעייתי. אך במקום לשבת עם חברת אל על ולהגיע להסדר, העסק התמסמס ודבר לא נעשה. בינתיים משלימה חברת אלביט מערכות את פיתוח מערכת ההגנה נגד טילי כתף המבוססת על לייזר אבל יש סכנה שגם היא תהיה במחסנים במקום על מטוסי הנוסעים.
בשעה שמטוסי הנוסעים הישראלים לא מוגנים, מערכות המיגון נמכרות להתקנה על מטוסים של ראשי מדינה וסתם עשירי עולם. שם מקבלים החלטה ומבצעים אותה.
פשוט לא להאמין. מבקר המדינה בחן את התנהלות מוסדות מערכת הביטחון במספר נושאים.
במקרה הראשון בחן מבקר המדינה את ההצטיידות של צה"ל במערכות הגנה אקטיבית לנגמ"ש הכבד מדגם "נמ"ר". שתי תעשיות ביטחוניות פיתחו מערכת כזו - רפאל פיתחה את מערכת "מעיל רוח" ואילו התעשיה הצבאית את מערכת "חץ דורבן".
בסוף 2010 הומלץ לשלב בין שתי המערכות וזאת "בלי שצה"ל ומשרד הביטחון בדקו את היתכנות המערכת המשולבת", כותב המבקר. "בהבאת מידע חלקי ולא ממצה לדיון בראשות הרמטכ"ל היה לכאורה להביא לקבלת החלטה שאינה מיטבית". זה ניסוח עדין מאוד מצידו של המבקר. גם לו היה מדובר במערכת מיזוג אוויר למשרדים הממצאים האלה חמורים מאוד. אבל כאשר מדובר במערכת שמטרתה להגן על חיילי צה"ל מאיום גדול ומיידי החומרה מזנקת לשיאים. משהו לקוי במערכת הביטחון שלנו.
נראה שדברים מתנהלים ללא בעל בית, ללא תהליכים מסודרים. בקיצור ברדק נורא.
קווי הייצור של תעש
המבקר תמיד קולע בול לבעיות שאנו, שעוקבים אחרי הנושאים הבעייתיים, יודעים כמה הם חמורים. הבעיה שאחרי יומיים הכל חוזר לקדמותו ודבר לא משתנה גם כשמדובר בבטחון המדינה. במלחמת לבנון השני ירה צהל את כל פגזי ה-155 מ"מ שהיו במחסניו.
כשזה קרה קיבלו מנהלים בכירים בתעשייה הצבאית טלפון מבוהל ממשרד הביטחון. "מתי תוכלו לספק לנו עוד פגזים"? בתעש חשבו שמדובר במתיחה שכן החברה הפסיקה לייצר את הפגזים האלה כמה שנים לפני המלחמה. זאת מפני שהמשרד הפסיק לרכוש אותם ממנה והעדיף לקבל אותם מארהב במסגרת הסיוע הבטחוני. בקריה פשוט לא ידעו על התפתחות "שולית" זו.
המבקר כותב בדו"ח שלו כי משהב"ט לא הזמין מתעש, למעלה מעשור, תחמושת בהיקף שיאפשר לשמר את תשתיות הייצור, ותעש לא השקיעה ולא תחזקה תשתיות ואף סגרה חלק מקווי הייצור. "בכך פעלו משהב"ט וצה"ל באופן לא יעיל. המשמעות היא - איבוד יכולות ייצור של תחמושת כבדה לצה"ל ללא החלטה מסודרת של מערכת הביטחון, דבר הפוגע במוכנות לעת חירום", קבע לינדנשטראוס.
המבקר קושר, ובצדק, את הבעיה הזו למצבה הכללי של התעש, חברה בטחונית חשובה המצויה בקשיים ואיש לא עושה דבר כדי לשנותו.
עסקים בארץ ובחו"ל
הייצוא הביטחוני של ישראל מנוהל לא טוב וזאת בלשון המעטה. זה לא שהתעשיות הביטחוניות לא יודעות לשווק את מוצריהן, אלא שהטיפול בבקשות הייצוא מנוהל רע. ישראל הפסידה עסקאות ענק בגלל התנהלות זו של המשרד שלא ידע מתי להתערב ולמנוע "מלחמות יהודים" בין תעשיות ביטחוניות או שלא לקח בחשבון גורמים שונים הקשורים ביצוא נשק. כל מי שמקורב לנעשה בתעשיות הבטחוניות יודע בדיוק למה מתכוון המבקר כאשר הוא מונה את הכשלים בעיסקאות עם מדינה א' , ב', או ג'.
במדינה מסודרת אחרי דו"ח כזה היתה רעידת אדמה של 8 בסולם ריכטר מזעזעת את הקומות העליונות של משרד הביטחון. כאן אני בספק אם זה יקרה שכן אצלנו התרגלו שמהמבקר נובח והכל ממשיך להתנהל כרגיל. לו זה לא היה פוגע באינטרסים הכי חשובים של המדינה, ניחא אבל הפגיעה היא קשה ומתמשכת.
בלאגן המל"טים
כצפוי גם בתחום המטוסים ללא טייס גילה המבקר ליקויים חמורים ביותר. הליקויים התגלו בתהליכי קבלת ההחלטות בצה"ל ובמשרד הביטחון. המבקר כותב כי באשר לפעילות התעשיה האווירית בפרויקטים שנבדקו, נוכח ההפסדים שנצברו בהם ונוכח הליקויים שעלו בביקורת, מן הראוי שהנהלת החברה תפיק לקחים מהתנהלותה בהם.
זאת, כדי "להביא בעתיד לשיפור בעבודת המטה בתע"א בפרויקטים של פיתוח מערכות עתירות ידע, בעיקר בתחומי הערכת הסיכונים, קביעת לוחות הזמנים והכנת אמדני העלויות". הוא קובע עוד כי על הנהלת מפא"ת "להקפיד לעדכן את מנכ"ל משרד הביטחון בנוגע למצבם של פרויקטים אלה טרם אישור תקציבים נוספים בתכניות הרב-שנתיות הבאות".
אם לוקחים את כל ההמלצות של המבקר הרי שהוא גילה שכל הנוהלים האלה לא קיימים או שלא מקויימים. מצב בלתי נסבל שנמשך כבר שנים רבות ורק קיבל פוקס מחודש על ידי דו"ח המבקר.
פשוט שערורייה אדירה
זה אולי אחד המחדלים הגדולים בתולדות מערכת הביטחון בישראל, מעורבים בו חוסר נחישות של הממשלה לממש את החלטותיה, שלומיאליות ענקית ותרבות ה"סמוך" הידועה לשמצה, ולכן, כנראה, המטוסים האזרחיים הישראליים אינם מצוידים עדיין במערכות מיגון מפני טילים.
מומחי מודיעין קבעו לא מכבר כי 50 אלף טילי כתף נגד מטוסים מצויים כיום ברשות ארגוני טרור ופשע בעולם והם מהווים איום יומיומי על התעופה האזרחית.
מיד לאחר התקרית בנמל התעופה במומבסה קניה בנובמבר 2002, אז ניסו מחבלים להפיל מטוס של חברת ארקיע באמצעות טילי הכתף ששיגרו ובמזל רב החטיאו, דרש ראש הממשלה אריאל שרון להתקין מערכות הגנה במטוסים הישראליים. שרון החליט אז על התקנה מידית של מערכת ה"פלייט גארד" של אלתא ושל התעשייה הצבאית על כמה מטוסים וזאת עד שהמערכת המתקדמת יותר של אלביט מערכות שתפעל באמצעות קרן לייזר תהיה מוכנה. המערכת של אלביט עדיין בפיתוח אבל המערכת הקיימת, על אף האזהרות, פשוט לא הותקנה.
מקור בכיר אמר אתמול כי חלקי המערכת יוצרו והם מונחים במחסן ומעלים אבק, במילותיו "מדובר פשוט בשערורייה אדירה".
אל על דרשה מתחילת התהליך לפצות אותה על התקנת המערכת, שכן משקלה הוא כמה מאות קילוגרם והתקנתה פירושו פחות נוסעים או מטען. בתחרות החריפה כיום בעולם התעופה זה מאוד בעייתי. אך במקום לשבת עם חברת אל על ולהגיע להסדר, העסק התמסמס ודבר לא נעשה. בינתיים משלימה חברת אלביט מערכות את פיתוח מערכת ההגנה נגד טילי כתף המבוססת על לייזר אבל יש סכנה שגם היא תהיה במחסנים במקום על מטוסי הנוסעים.
בשעה שמטוסי הנוסעים הישראלים לא מוגנים, מערכות המיגון נמכרות להתקנה על מטוסים של ראשי מדינה וסתם עשירי עולם. שם מקבלים החלטה ומבצעים אותה.
