מלחמה בשתי חזיתות
ראיון: אבי פלדר, מנכ”ל תעש, מוביל את התעש לקראת הפרטה, כאילו אין תחרות עסקית פרועה, ומציב יעדי מכירות חדשים, כאילו אין הפרטה. במאבק מול רפאל על מערכת ההגנה האקטיבית לטנקים ולנגמ”שים, הוא לא מוכן לוותר. ראיון מיוחד
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
אבי פלדר, מנכ"ל תעש (צילום: תעש)
המלחמה של אבי פלדר, מנכ”ל התעשייה הצבאית לישראל (התעש), מתנהלת בשתי חזיתות עיקריות: מצד אחד, ניסיון לנווט את החברה הממשלתית בתהליך מורכב של הפרטה, תוך קושי לשלם משכורות לעובדים מדי חודש בחודשו. מצד שני, הגדלת מכירות החברה, בשוק שהתחרות בו גוברת, עם תקציבי ביטחון שהולכים וקטנים, לפחות במדינות המערב.
נתחיל בהפרטה. אתה באמת מאמין שהתעש תופרט? הרי מדברים על כך כל כך הרבה שנים וזה לא קורה?
“היום אנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה לכולם יש רצון לפתור את הבעיות ההיסטוריות של תעש - משרד הביטחון, משרד האוצר, ההסתדרות, העובדים וגם ההנהלה”, אומר פלדר בראיון מיוחד ל"ישראל דיפנס". “התהליך הזה התחיל לפני שלוש שנים, ומי שהניעה אותו הייתה הנהלת החברה, שהציעה הנפקה. הרעיון עבר כמה גלגולים והיום מדברים על כך שהחברה תלך להפרטה. וכשאני אומר ‘הפרטה’ זה אומר שהיא תימכר כמקשה אחת – כל החברה על כל שלוחותיה וחברות הבת שלה, בדרך שהממשלה תמצא לנכון לעשות זאת. אני מניח שזה יהיה במכרז”.
כדי להבין על מה פלדר מדבר, צריך ללכת מעט לאחור, להיסטוריה. התעשיה הצבאית, התעש, כמו הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, לימים חברת רפאל, הוקמו שתיהן כיחידות סמך של משרד הביטחון. שני הגופים הפסידו סכומי עתק במשך שנים רבות. התעש הפכה לחברה בשנת 1990, במסגרת תכנית הבראה, והיא גוררת מאז תשלומים של מאות מיליוני שקלים בשנה בגין ריבית על חובות עתק, והוצאות שכר כבדות על גמלאים ועובדים מיותרים, שלא ניתן לפטר. התשלומים האלה מעיקים על התפקוד השוטף, למרות שצבר ההזמנות גבוה ממיליארד דולר. אגב, לעומת התעש, רפאל הפכה לחברה ממשלתית לפני כעשור, תוך מחיקת חובות מוחלטת, ומאז היא ריווחית ומשגשגת.
“התעש סובלת מתחלואים ומבעיות שנגרמו לה כתוצאה מהמעבר מיחידת סמך ליחידה ממשלתית ב-1990. זה לא שמישהו רצה לעשות רע, אך החברה לקחה על עצמה מחויבויות שעד לאותה עת היו בידי המדינה. חברה עסקית רגילה לא מתעסקת בדברים האלה”, אומר פלדר.
“אנחנו עובדים על סיפור ההפרטה בחמישה צוותים שונים, כאשר בעיית הסף שנפתרה קשורה לעובדים. סיכמנו כבר עם כל הגורמים על כך ש-950 עובדים יעזבו את החברה (מתוך כ-3000). תהיה רשת ביטחון לעובדים הנשארים והסכם עבודה שיהיה בתוקף עד לשנת 2016. הביטחון התעסוקתי של העובדים הנשארים יכלול התחייבות של משרד הביטחון - שהוא גם לקוח של החברה וגם בעלים שלה - לבצע רכש מקווי ייצור שהוגדרו כבר כחיוניים”.
מה מעכב את ההפרטה?
“אחד הנושאים שעדיין נמצאים בדיונים הוא מבנה ההון של החברה. כיום, מבנה ההון הוא שלילי. הנושא הזה מטופל ויש דברים שנעשים היום בחברה כדי לתקן אותו. לדוגמא, יש קרקעות ששייכות לחברה אבל הן רשומות בערך היסטורי אז אנחנו מתקנים את הערכים. אנחנו גם עובדים על פינוי חלק ניכר משטחי החברה באזורים היקרים של רמת השרון במרכז הארץ. אני חושב שצריך לצאת מהאזור הזה. אנחנו הגדרנו את שנת 2020 כתאריך יעד שעד אליו כל המתקנים הכימיים של החברה יעברו לשטחים שיש לתעש בנגב.
“ואולם, הקרקעות לא יפתרו לבד את בעיית ההון של החברה. הנושא החשוב ביותר שצריך לפתור קשור להלוואות שניתנו לתעש על ידי המדינה. תעש שילמה ברבות השנים לפנסיונרים סכום די דומה לסכום ההלוואות הכולל, ולכן אפשר להגיד שההלוואות הגיעו לעובדים הפורשים, שהמדינה ממילא הייתה אמורה להיות מחויבת להם. אם תעש לא הייתה מתעסקת כל השנים עם הפנסיונרים לא היה לה חוב בכלל, ולכן צריך למחול על החובות הרשומים”.
האם המכרז להפרטת התעש יהיה פתוח גם בפני חברות בינלאומיות? ואיך המדינה תבטיח את השליטה על מוקדי ידע טכנולוגיים לאומיים שיש בתעש, כמו תחום המנועים הרקטיים במפעל “גבעון” של החברה?
“מי שתפרסם את המכרז, זו רשות החברות הממשלתיות, והיא תגדיר את מניית הזהב שהמדינה תקבל בכל אחת מהפעילויות שלנו. אני מניח שכאשר הדברים יגיעו לכדי מימוש יהיו מי שיגידו שצריך שהחברה הרוכשת תהיה רק ישראלית או חברה ישראלית בשילוב גורם בינלאומי. הנושא הזה עדיין פתוח”.
האם יש אפשרות שהתעש תימכר לאחת משתי החברות הביטחוניות הממשלתיות האחרות - תעש או רפאל?
“לחלוטין לא. הוחלט על הפרטה, והמשמעות היא מעבר לידיים פרטיות ולא לידיים ממשלתיות אחרות”.
לפני כשנה כבר הייתה החלטה אחרת - למזג את תעש בתוך רפאל, אך המיזוג לא יצא אל הפועל. מדוע?
“אנחנו כתעש לא טיפלנו בעניין, חוץ מהכנת חדר מידע עבור אנשי רפאל. מי שקבע הייתה המדינה. אנחנו לא הבעלים של החברה. היה סיכום על המיזוג בין שר האוצר ובין שר הביטחון כהחלטת בעלים, אך הרעיון הזה נגנז”.
המאבק על המיגון האקטיבי
אבי פלדר, יליד רמת גן ששירת בצה”ל כמהנדס עתודאי, הוא בשר מבשרה של התעש. הוא נקלט בחברה בשבוע שבו פרצה מלחמת לבנון הראשונה, ב-1982, ומיד יצא למילואים ממושכים. חלק גדול מהדרך למעלה עשה פלדר מאוחר יותר במפעל הרכב הקרבי המשוריין, סלבין, שאותו הוא גם ניהל. פלדר היה ממובילי הפרויקט להשבחת טנקים טורקיים תמורת 700 מיליון דולר (כמובן, בימים שבהם טורקיה עדיין הייתה בת ברית ולא מדינה עוינת).
פלדר מונה למנכ”ל ב- 2005, וזוכה להערכה על כך שהצליח להביא לגידול משמעותי במכירות למרות כל הקשיים החיצוניים. במקביל לתפקידו כמנכ”ל, פלדר משמש כיו”ר חברת הבת שחלק ממניותיה נסחרות בבורסה, עשות אשקלון. על פי דו”חות החברה הזו, שעוסקת ביצור מזקו”מים לרק”מ ורכיבים למערכות תעופה, היא יצאה ממשבר קשה משל עצמה, ואף עברה לרווחיות שאפשרה לה לרכוש חברת בת בארצות הברית תמורת ארבעה מיליון דולר. לדברי פלדר, במקביל לצמצום מצבת העובדים של תעש כחלק מתכנית ההפרטה, החברה קולטת כיום עשרות מהנדסים צעירים.
אחד מהישיגה הבולטים של תעש בשנים האחרונות היה פיתוח מערכת להגנה אקטיבית על טנקים ונגמש”ים – “חץ דורבן”. פלדר היה מהמהנדסים הצעירים שעבדו על הפרויקט לפני יותר מ-20 שנה. אחרי מלחמת לבנון השנייה קיבלה תעש תקציבים ממשרד הביטחון כדי לחדש את הפיתוח, במקביל לתקציבים שהועברו לרפאל, אשר פיתחה את מערכת ההגנה האקטיבית “מעיל רוח”.
השיטה של שתי המערכות שונות. בעוד ש”מעיל רוח” מפזרת כדוריות מתכת כדי לחסום טיל מאיים, “חץ דורבן” משגרת טיל מיירט. לאכזבת תעש, משרד הביטחון עצר את המימון לפיתוח לפני כשנה וחצי, והתמקד במערכת של רפאל, שאף הותקנה על טנקי מרכבה 4 ראשונים, אך דירקטוריון התעש החליט להמשיך בפיתוח ממקורות עצמיים. תעש אף חתמה על שיתוף פעולה עם חברת GD מארצות הברית על פיתוח משותף של המערכת עבור השוק האמריקאי, ועל הסכם נוסף עם חברה אירופאית. ניסויים ל”חץ דורבן”, שנערכו ב-2011, הוכתרו בהצלחה. המערכת יירטה גם פגז קינטי וגם טילים דמויי RPG.
לאחרונה החליט משרד הביטחון לשלב בין מערכות “מעיל רוח” מתוצרת רפאל למיירט הנמצא במערכת “חץ דורבן” שלכם, אך להשאיר את הפרויקט כולו באחריות רפאל. האם הבעתם את הסכמתכם למהלך?
“משרד הביטחון רוצה לאחד בין המערכות. אנחנו כרגע בתעש ממשיכים עם פיתוח המערכת שלנו. הסיכום עם משרד הביטחון אומר שבתוך ארבעה חודשים מתחילת השנה הזו, הוא יחליט איזה מערכת הוא רוצה עבור טנקי מרכבה 4 נוספים ועבור נגמ”שי המרכבה (נמ”רים), ואז ייצא למכרז.
“ההחלטה העקרונית לבחור ברפאל אינה מקובלת על תעש”, אומר פלדר. “משרד הביטחון אינו יכול להחליט מה נמכור בחו”ל. יש פה קונפליקט של בעלים, רגולטור ולקוח. כבעלים, משרד הביטחון מחויב להצלחת החברה וכלקוח הוא יכול לרצות לקנות מחברה אחרת. אין לי התנגדות למערכת אחידה, השאלה היא איך עושים את זה.
“מה שאנחנו אמרנו, זה שהיות שרוצים לאחד בין המערכות, כדאי להקים גוף משותף לתעש ולרפאל שיעסוק בזה. אנחנו כרגע לא מסכימים שרפאל תהיה המובילה בתחום הזה. תעש ממשיכה להשקיע בפרויקט הזה כנושא מרכזי.
“אני רואה למערכת שלנו שוק בינלאומי, לא רק בארצות הברית כי מדובר במערכת שהוגדרה במערכת הביטחון כדור ב’. היא יעילה כנגד טילים קינטיים וכנגד כל סוגי הטילים. את אותה מערכת אתה יכול להתקין על כלים קלים. בצד המבצעי, המערכת קומפקטית בגודלה, מתיישבת כתוספת על כל רק”ם. היא זולה במחיר, בעשרות אחוזים לעומת כל מערכת שתמצא בעולם, כולל זו של רפאל.
“המערכת שלנו בשלה, היא גמרה את הפיתוח. הגדרנו את סוף 2011 כתאריך יעד ועמדנו בו. בניסויים שעשינו בארצות הברית ובאירופה בשנה שעברה קיבלנו ציון גבוה משל רפאל, למרות שהמערכת של רפאל היא מבצעית ושלנו לא הייתה. עשינו את כל תרגילי החובה ובתרגילי הרשות עשינו יירוט קינטי של כמה פגזים. עשינו גם ירוט תוך כדי ירי אלמנטים מפריעים, והצלחנו בו. כחלק מהניסוי ירו משהו ואנחנו שיבשנו אותו גם ב’הגנה רכה’, (סופט קיל) וגם ב’הגנה קשה’ (הארד קיל).
“החוכמה היא הנדסת המערכת, שמאפשרת לשים הרד וסופט קיל באותה מערכת, ומאפשרת לשים גם מכ”ם של חברה אחרת (כיום, במערכת ‘חץ דורבן’ יש מכ”מ מתוצרת חברת ראדא).
“המומחיות שלנו בתעש היא בתחום הרק”מ. רפאל הם בעיניי מהנדסים מוכשרים מאוד ועושים טילי אוויר-אוויר סופר טובים, וטילי נ”מ הכי טובים בעולם, אבל הם לא מבינים ברק”מ. לי יש אחלה פיתרון לטיל אוויר-אוויר שיוריד כל מטוס שמתרומם מדמשק בשבע שניות, רעיון על הכיפאק, אך אני לא מתעסק בזה ולא יודע לממש אותו. אתה לא יכול לבוא משום מקום ולהתעסק בתחום חדש.
“זה מה שאנחנו מנסים להסביר למשרד הביטחון ולכולם. אנחנו מייצרים חודרנים קינטיים גם ליבשה, ואנחנו עשינו את המיגונים של בתי הספר בשדרות כי הקסאמים הכי טובים בישראל מיוצרים בתעש (לצרכי ניסוי). באותה מידה, אני אומר למשרד הביטחון – רפאל הם חבר’ה באמת מוכשרים, אבל הם לא יודעים לטפל בהחזרים מהקרקע למערכת הגנה אקטיבית, כיוון שהם בחיים לא נסעו בטנק. זה לא תמיד נתפס בגלל הצד של הפוליטיקה”.
***
הראיון המלא פורסם לראשונה בגיליון השביעי של המגזין"ישראל דיפנס"
המלחמה של אבי פלדר, מנכ”ל התעשייה הצבאית לישראל (התעש), מתנהלת בשתי חזיתות עיקריות: מצד אחד, ניסיון לנווט את החברה הממשלתית בתהליך מורכב של הפרטה, תוך קושי לשלם משכורות לעובדים מדי חודש בחודשו. מצד שני, הגדלת מכירות החברה, בשוק שהתחרות בו גוברת, עם תקציבי ביטחון שהולכים וקטנים, לפחות במדינות המערב.
נתחיל בהפרטה. אתה באמת מאמין שהתעש תופרט? הרי מדברים על כך כל כך הרבה שנים וזה לא קורה?
“היום אנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה לכולם יש רצון לפתור את הבעיות ההיסטוריות של תעש - משרד הביטחון, משרד האוצר, ההסתדרות, העובדים וגם ההנהלה”, אומר פלדר בראיון מיוחד ל"ישראל דיפנס". “התהליך הזה התחיל לפני שלוש שנים, ומי שהניעה אותו הייתה הנהלת החברה, שהציעה הנפקה. הרעיון עבר כמה גלגולים והיום מדברים על כך שהחברה תלך להפרטה. וכשאני אומר ‘הפרטה’ זה אומר שהיא תימכר כמקשה אחת – כל החברה על כל שלוחותיה וחברות הבת שלה, בדרך שהממשלה תמצא לנכון לעשות זאת. אני מניח שזה יהיה במכרז”.
כדי להבין על מה פלדר מדבר, צריך ללכת מעט לאחור, להיסטוריה. התעשיה הצבאית, התעש, כמו הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, לימים חברת רפאל, הוקמו שתיהן כיחידות סמך של משרד הביטחון. שני הגופים הפסידו סכומי עתק במשך שנים רבות. התעש הפכה לחברה בשנת 1990, במסגרת תכנית הבראה, והיא גוררת מאז תשלומים של מאות מיליוני שקלים בשנה בגין ריבית על חובות עתק, והוצאות שכר כבדות על גמלאים ועובדים מיותרים, שלא ניתן לפטר. התשלומים האלה מעיקים על התפקוד השוטף, למרות שצבר ההזמנות גבוה ממיליארד דולר. אגב, לעומת התעש, רפאל הפכה לחברה ממשלתית לפני כעשור, תוך מחיקת חובות מוחלטת, ומאז היא ריווחית ומשגשגת.
“התעש סובלת מתחלואים ומבעיות שנגרמו לה כתוצאה מהמעבר מיחידת סמך ליחידה ממשלתית ב-1990. זה לא שמישהו רצה לעשות רע, אך החברה לקחה על עצמה מחויבויות שעד לאותה עת היו בידי המדינה. חברה עסקית רגילה לא מתעסקת בדברים האלה”, אומר פלדר.
“אנחנו עובדים על סיפור ההפרטה בחמישה צוותים שונים, כאשר בעיית הסף שנפתרה קשורה לעובדים. סיכמנו כבר עם כל הגורמים על כך ש-950 עובדים יעזבו את החברה (מתוך כ-3000). תהיה רשת ביטחון לעובדים הנשארים והסכם עבודה שיהיה בתוקף עד לשנת 2016. הביטחון התעסוקתי של העובדים הנשארים יכלול התחייבות של משרד הביטחון - שהוא גם לקוח של החברה וגם בעלים שלה - לבצע רכש מקווי ייצור שהוגדרו כבר כחיוניים”.
מה מעכב את ההפרטה?
“אחד הנושאים שעדיין נמצאים בדיונים הוא מבנה ההון של החברה. כיום, מבנה ההון הוא שלילי. הנושא הזה מטופל ויש דברים שנעשים היום בחברה כדי לתקן אותו. לדוגמא, יש קרקעות ששייכות לחברה אבל הן רשומות בערך היסטורי אז אנחנו מתקנים את הערכים. אנחנו גם עובדים על פינוי חלק ניכר משטחי החברה באזורים היקרים של רמת השרון במרכז הארץ. אני חושב שצריך לצאת מהאזור הזה. אנחנו הגדרנו את שנת 2020 כתאריך יעד שעד אליו כל המתקנים הכימיים של החברה יעברו לשטחים שיש לתעש בנגב.
“ואולם, הקרקעות לא יפתרו לבד את בעיית ההון של החברה. הנושא החשוב ביותר שצריך לפתור קשור להלוואות שניתנו לתעש על ידי המדינה. תעש שילמה ברבות השנים לפנסיונרים סכום די דומה לסכום ההלוואות הכולל, ולכן אפשר להגיד שההלוואות הגיעו לעובדים הפורשים, שהמדינה ממילא הייתה אמורה להיות מחויבת להם. אם תעש לא הייתה מתעסקת כל השנים עם הפנסיונרים לא היה לה חוב בכלל, ולכן צריך למחול על החובות הרשומים”.
האם המכרז להפרטת התעש יהיה פתוח גם בפני חברות בינלאומיות? ואיך המדינה תבטיח את השליטה על מוקדי ידע טכנולוגיים לאומיים שיש בתעש, כמו תחום המנועים הרקטיים במפעל “גבעון” של החברה?
“מי שתפרסם את המכרז, זו רשות החברות הממשלתיות, והיא תגדיר את מניית הזהב שהמדינה תקבל בכל אחת מהפעילויות שלנו. אני מניח שכאשר הדברים יגיעו לכדי מימוש יהיו מי שיגידו שצריך שהחברה הרוכשת תהיה רק ישראלית או חברה ישראלית בשילוב גורם בינלאומי. הנושא הזה עדיין פתוח”.
האם יש אפשרות שהתעש תימכר לאחת משתי החברות הביטחוניות הממשלתיות האחרות - תעש או רפאל?
“לחלוטין לא. הוחלט על הפרטה, והמשמעות היא מעבר לידיים פרטיות ולא לידיים ממשלתיות אחרות”.
לפני כשנה כבר הייתה החלטה אחרת - למזג את תעש בתוך רפאל, אך המיזוג לא יצא אל הפועל. מדוע?
“אנחנו כתעש לא טיפלנו בעניין, חוץ מהכנת חדר מידע עבור אנשי רפאל. מי שקבע הייתה המדינה. אנחנו לא הבעלים של החברה. היה סיכום על המיזוג בין שר האוצר ובין שר הביטחון כהחלטת בעלים, אך הרעיון הזה נגנז”.
המאבק על המיגון האקטיבי
אבי פלדר, יליד רמת גן ששירת בצה”ל כמהנדס עתודאי, הוא בשר מבשרה של התעש. הוא נקלט בחברה בשבוע שבו פרצה מלחמת לבנון הראשונה, ב-1982, ומיד יצא למילואים ממושכים. חלק גדול מהדרך למעלה עשה פלדר מאוחר יותר במפעל הרכב הקרבי המשוריין, סלבין, שאותו הוא גם ניהל. פלדר היה ממובילי הפרויקט להשבחת טנקים טורקיים תמורת 700 מיליון דולר (כמובן, בימים שבהם טורקיה עדיין הייתה בת ברית ולא מדינה עוינת).
פלדר מונה למנכ”ל ב- 2005, וזוכה להערכה על כך שהצליח להביא לגידול משמעותי במכירות למרות כל הקשיים החיצוניים. במקביל לתפקידו כמנכ”ל, פלדר משמש כיו”ר חברת הבת שחלק ממניותיה נסחרות בבורסה, עשות אשקלון. על פי דו”חות החברה הזו, שעוסקת ביצור מזקו”מים לרק”מ ורכיבים למערכות תעופה, היא יצאה ממשבר קשה משל עצמה, ואף עברה לרווחיות שאפשרה לה לרכוש חברת בת בארצות הברית תמורת ארבעה מיליון דולר. לדברי פלדר, במקביל לצמצום מצבת העובדים של תעש כחלק מתכנית ההפרטה, החברה קולטת כיום עשרות מהנדסים צעירים.
אחד מהישיגה הבולטים של תעש בשנים האחרונות היה פיתוח מערכת להגנה אקטיבית על טנקים ונגמש”ים – “חץ דורבן”. פלדר היה מהמהנדסים הצעירים שעבדו על הפרויקט לפני יותר מ-20 שנה. אחרי מלחמת לבנון השנייה קיבלה תעש תקציבים ממשרד הביטחון כדי לחדש את הפיתוח, במקביל לתקציבים שהועברו לרפאל, אשר פיתחה את מערכת ההגנה האקטיבית “מעיל רוח”.
השיטה של שתי המערכות שונות. בעוד ש”מעיל רוח” מפזרת כדוריות מתכת כדי לחסום טיל מאיים, “חץ דורבן” משגרת טיל מיירט. לאכזבת תעש, משרד הביטחון עצר את המימון לפיתוח לפני כשנה וחצי, והתמקד במערכת של רפאל, שאף הותקנה על טנקי מרכבה 4 ראשונים, אך דירקטוריון התעש החליט להמשיך בפיתוח ממקורות עצמיים. תעש אף חתמה על שיתוף פעולה עם חברת GD מארצות הברית על פיתוח משותף של המערכת עבור השוק האמריקאי, ועל הסכם נוסף עם חברה אירופאית. ניסויים ל”חץ דורבן”, שנערכו ב-2011, הוכתרו בהצלחה. המערכת יירטה גם פגז קינטי וגם טילים דמויי RPG.
לאחרונה החליט משרד הביטחון לשלב בין מערכות “מעיל רוח” מתוצרת רפאל למיירט הנמצא במערכת “חץ דורבן” שלכם, אך להשאיר את הפרויקט כולו באחריות רפאל. האם הבעתם את הסכמתכם למהלך?
“משרד הביטחון רוצה לאחד בין המערכות. אנחנו כרגע בתעש ממשיכים עם פיתוח המערכת שלנו. הסיכום עם משרד הביטחון אומר שבתוך ארבעה חודשים מתחילת השנה הזו, הוא יחליט איזה מערכת הוא רוצה עבור טנקי מרכבה 4 נוספים ועבור נגמ”שי המרכבה (נמ”רים), ואז ייצא למכרז.
“ההחלטה העקרונית לבחור ברפאל אינה מקובלת על תעש”, אומר פלדר. “משרד הביטחון אינו יכול להחליט מה נמכור בחו”ל. יש פה קונפליקט של בעלים, רגולטור ולקוח. כבעלים, משרד הביטחון מחויב להצלחת החברה וכלקוח הוא יכול לרצות לקנות מחברה אחרת. אין לי התנגדות למערכת אחידה, השאלה היא איך עושים את זה.
“מה שאנחנו אמרנו, זה שהיות שרוצים לאחד בין המערכות, כדאי להקים גוף משותף לתעש ולרפאל שיעסוק בזה. אנחנו כרגע לא מסכימים שרפאל תהיה המובילה בתחום הזה. תעש ממשיכה להשקיע בפרויקט הזה כנושא מרכזי.
“אני רואה למערכת שלנו שוק בינלאומי, לא רק בארצות הברית כי מדובר במערכת שהוגדרה במערכת הביטחון כדור ב’. היא יעילה כנגד טילים קינטיים וכנגד כל סוגי הטילים. את אותה מערכת אתה יכול להתקין על כלים קלים. בצד המבצעי, המערכת קומפקטית בגודלה, מתיישבת כתוספת על כל רק”ם. היא זולה במחיר, בעשרות אחוזים לעומת כל מערכת שתמצא בעולם, כולל זו של רפאל.
“המערכת שלנו בשלה, היא גמרה את הפיתוח. הגדרנו את סוף 2011 כתאריך יעד ועמדנו בו. בניסויים שעשינו בארצות הברית ובאירופה בשנה שעברה קיבלנו ציון גבוה משל רפאל, למרות שהמערכת של רפאל היא מבצעית ושלנו לא הייתה. עשינו את כל תרגילי החובה ובתרגילי הרשות עשינו יירוט קינטי של כמה פגזים. עשינו גם ירוט תוך כדי ירי אלמנטים מפריעים, והצלחנו בו. כחלק מהניסוי ירו משהו ואנחנו שיבשנו אותו גם ב’הגנה רכה’, (סופט קיל) וגם ב’הגנה קשה’ (הארד קיל).
“החוכמה היא הנדסת המערכת, שמאפשרת לשים הרד וסופט קיל באותה מערכת, ומאפשרת לשים גם מכ”ם של חברה אחרת (כיום, במערכת ‘חץ דורבן’ יש מכ”מ מתוצרת חברת ראדא).
“המומחיות שלנו בתעש היא בתחום הרק”מ. רפאל הם בעיניי מהנדסים מוכשרים מאוד ועושים טילי אוויר-אוויר סופר טובים, וטילי נ”מ הכי טובים בעולם, אבל הם לא מבינים ברק”מ. לי יש אחלה פיתרון לטיל אוויר-אוויר שיוריד כל מטוס שמתרומם מדמשק בשבע שניות, רעיון על הכיפאק, אך אני לא מתעסק בזה ולא יודע לממש אותו. אתה לא יכול לבוא משום מקום ולהתעסק בתחום חדש.
“זה מה שאנחנו מנסים להסביר למשרד הביטחון ולכולם. אנחנו מייצרים חודרנים קינטיים גם ליבשה, ואנחנו עשינו את המיגונים של בתי הספר בשדרות כי הקסאמים הכי טובים בישראל מיוצרים בתעש (לצרכי ניסוי). באותה מידה, אני אומר למשרד הביטחון – רפאל הם חבר’ה באמת מוכשרים, אבל הם לא יודעים לטפל בהחזרים מהקרקע למערכת הגנה אקטיבית, כיוון שהם בחיים לא נסעו בטנק. זה לא תמיד נתפס בגלל הצד של הפוליטיקה”.
***
הראיון המלא פורסם לראשונה בגיליון השביעי של המגזין"ישראל דיפנס"
