נפילת אסד תוביל להתחממות הגבול הסורי

בישראל מקווים שהנשיא הסורי יחזיק מעמד; הביקורת העולמית על הקיפאון בתהליך המדיני היא בעיקר משחקי כבוד - ולא מעשית; רוסיה היא המדינה היחידה שיכולה לטפל בגרעין האיראני וחייבים לשים לב למצב במצרים. פותחים שבוע עם אריה אגוזי, ראשון ב-12:00

בלי קשר לרצח ההמוני שמבצע אסד בסוריה בישראל מקווים שהוא ישרוד את המצב וימשיך לשלוט. למה? מפני שהגבול עם סוריה הוא השקט ביותר ומפני שידוע עם מי יש לנו עסק בגבול הזה.

אם אסד יפול, סוריה תהפוך שלוחה של איראן או חיזבאללה והכל ישתנה בן לילה. פתאום הגבול השקט הזה יהפוך לגבול חם וצה"ל יצטרך לפרוש לאורכו הרבה כוחות שאין לו. ויש עוד עובדה שמצביעה על מה שטוב לישראל במקרה זה.

ביום חמישי פירסם הכתב הצבאי של Y-NET תחקיר על מצב גדר הגבול לאורך הגבול הסורי. בתמצית - גדר עלובה, מערכת התראה מלאה בתקלות, דרך פטרולים משובשת, רק מספר ק"מ ששודרגו בעקבות פריצת הגבול ברמת הגולן בשנה שעברה, בקיצור ברדק אופייני שתמיד מתורץ במחסור בתקציב ותמיד זועק "הזנחה".

אז אנחנו צריכים לקוות שאסד יישאר על כנו, כי אם לא - מישהו יהיה חייב לבנות גדר של ממש לאורך הגבול עם סוריה וזו תהיה רק ההתחלה. על "כיפת ברזל" שמעתם?

בעיקר כבוד, לא מעשים

ארה"ב והקוורטט כועסים על ישראל ועל הפלשתינים. לשניהם איכפת מהשלום כמו שלי אכפת ממצב דגי האמנון בנהר בשוודיה (אם יש כאלה שם). אז מה העניין? אחרי הרפיסות מול הנעשה בתכנית הגרעין האיראנית והטבח בסוריה, קל מאוד לוושינגטון ולכמה בירות באירופה להפגין נחישות מול הנושא הישראלי - פלשתיני.

בסתר ליבם יודעים גם בוושינגטון וגם בבירות האירופאיות שלא יהיה שלום בין ישראל לרשות הפלשתינית. שם יודעים שאף ממשלה בישראל, גם אם בראשה יעמדו ראשי שלום עכשיו, לא יוכלו לפנות את היישוב היהודי ביהודה ושומרון.

אבל זה נחמד מדי פעם להביע כעס על נתניהו ואבו מאזן ואז להתחיל בשורה לא נגמרת של נסיעות לאזור. אם השליחים נהנים ממשמר הכבוד הפלשתיני ברמאללה שנראה כלקוח מפרודיה על משמרות כבוד ומהמרשים הצבאיים של תזמורת מכבי האש המקומית, אהלן וסהלן שיבואו. כלום לא יצא מזה.

עוצמה רוסית

הקשרים בין קוריאה הצפונית ואיראן הדוקים. אם לאחמדינג'אד יש מדי פעם חששות ממה שהעולם עוד יעשה לו, הוא רק צריך להפנות את מבטו לעבר ידידתו הרחוקה. קוריאה הצפונית מצפצפת במשך שנים רבות על העולם. היא למעשה עושה משהו יותר "פלסטי" אבל בגלל מגבלות המילים כאן אני לא יכול לספר לכם, למרות שאתם בטח מבינים. זה משהו שעושים בקשת.

המדינה הזו מפתחת תכנית טילים בליסטיים, נשק גרעיני וחלל צבאי, מבלי לשים לב למחאות מהעולם. דבר אחד ניתן לומר לזכות המשטר המוזר בפיונגיאנג - הוא למד את העולם היטב. הוא הבין שפרט לדיבורים אין כרגע כל סיכוי לפעולה של ממש נגדו ולכן הוא ממשיך לעשות את אותה פעולה שיוצרת קשת.

אז אחמדינג'אד מעיף מבט לשם וכל החששות שלו נעלמים כהרף עין. הוא ימשיך בתכנית הגרעין כי העולם לא יעשה דבר.

יש כיום מדינה אחת בעולם שמתחשבים במה שהיא אומרת. מדובר ברוסיה. פוטין הוא מנהיג עם עוצמה. יודעים שהוא לא רק מאיים. כאשר ארה"ב רצתה להציב מערכות נגד טילים בכמה מדינות באירופה, פוטין סימן שהוא כועס וארה"ב התקפלה כמו לולב ברוח.

אז זהו, מי שמחכה שהעולם יטפל בגרעין האיראני משלה את עצמו. אם זה לא מפריע לרוסיה, שום דבר לא יעזור. ואל תתבלבלו. הכישלון של השיגור בקוריאה הצפונית רק ידרבן מדינה זו להמשיך בכל התכניות שלה. יש שני תנאים נהדרים למצב כזה - השלטון בפיונגיאנג לא סופר את האזרחים שלו ומשקיע את כל הכסף בתכניות הצבאיות והעולם לא עושה דבר.

בנתונים האלה התוצאה ברורה.

הקיפוח הימי

הרבה דיבורים יש בתקופה האחרונה על הצורך במערך שיגן על משאבי הגז והנפט של ישראל בים התיכון. הרבה דיבורים, הרבה תכנונים. בפועל מי שאמור להגן על אסדות הקידוח ואז על מתקני ההפקה, הוא בעיקר חיל הים.

החברות בעלות הקידוחים יכולות וחייבות לנקוט כמה אמצעי ביטחון אבל עיקר המשימה הוא של חיל הים. חיל זה מקופח במשך שנים מבחינת משאבים. כך למשל הוא הודיע כבר מזמן שהוא זקוק לספינות שטח חדשות אבל זה נותר על הנייר.

עם כל החשיבות של חיל האוויר, יש עדיין בצה"ל גם חיל יבשה וחיל ים. אם לא יתנו להם את הכלים המתאימים הם לא יוכלו לתפקד. ואני חוזר ואומר יש כסף, רק צריך להחליט ולתעל אותו למקום הנכון.

כאשר גרמניה מממנת חלק מעלות בניית הצוללות החדישות, חייבים לתת, ומהר, את התקציבים לספינות שטח, רב תכליתיות לחיל הים. בלי שזה ייעשה - ועדות החקירה כבר יכולות להתחיל להכין את החומרים.

הרעב הגדול

רזרבות המטבע של מצרים צנחו ל-15 מיליארד דולר, ואילו רזרבות המט"ח הנזילות לפחות מ-9 מיליארד דולרים. מדובר בסכום שיספיק למדינה זו, המצויה בכאוס שלטוני, ללא יותר מחודשיים של ייבוא מזון - כך מדווח הכלכלן דיוויד גולדמן, שכיהן בעבר כמנהל מחלקת המחקר של בנק אוף אמריקה וניהל קרן גידור. הוא מוסיף ומצביע כי רעב המוני מתקרב בצעדי ענק לשכנתנו מדרום.

למה זה צריך לענין אותנו? כי ההיסטוריה מוכיחה שבהרבה מקרים המפלט של שלטון כושל שלא מסוגל לתת אוכל לתושביו הוא מלחמה. זה מסיט את תשומת הלב ותחת התירוץ של מלחמה יכולים לשלוט גם כאשר ההמונים רעבים. זה מחייב את ישראל להסתכל עמוק לתוך מצרים ,להבין בדיוק מה קורה שם.

המצב במצרים בעייתי במיוחד מפני שצפוי בכל מקרה עימות בין האחים המוסלמים והצבא השולט כיום. מצב של כאוס במדינה כמו מצרים מחייב את ישראל לא להיות שבויה בשום קונספציה רבת שנים. האם אני מודאג? צריך רק לקרוא מעט היסטוריה יחסית חדשה כדי להבין שיש סיבה לדאגה.

***
לכל הטורים של אריה אגוזי

You might be interested also