להתייחס ברצינות לשוק ההודי
להתייחס ברצינות לשוק ההודי
אריה אגוזי -תגובה מהירה
| 19/05/2011
רק לעתים רחוקות מישהו מבחוץ מצליח לראות מסמך כזה. זה קרה לפני כשבועיים בהודו כאשר הרמטכ"ל ההודי ויגאר קומא סינג, שעומד לפרוש בקרוב, כתב מכתב ובו תאר את מצבו העלוב של הכח הצבאי ההודי שלדבריו עושה שימוש בציוד שחלקו יוצר בשנות ה-80 וגם לפני.
כאשר קוראים את המכתב שהודלף לעיתונות בהודו, רואים מול העיניים רשימת רכש אדירה בשווי של מיליארדים רבים של דולרים. יש ברשימה הזו כמעט הכל. מנשק קל ודרך כלי רכב, טנקים, מערכות ראיית לילה, תותחי 155 ממ חדישים ועוד ועוד.
כשלוקחים את הרשימה מגלים מהר מאוד שכ-90 אחוזים מהפריטים הכלולים בה הם מוצרים מובילים של התעשיות הביטחוניות הישראליות.
כל העולם קרא את המסמך המודלף. אני בטוח שהאורות במשרד ההנהלה של כמה תעשיות נשק אמריקניות ואירופאיות דלקו כמה לילות רצוף. גם האורות במשרדים הרלוונטיים בפנטגון ובבית הלבן ואצל מקביליהם באירופה לא כבו במשך הרבה שעות.
פוטנציאל כזה לא קיים הרבה, אנחנו מדברים על מדינה שבשנים האחרונות הייתה הלקוחה העיקרית של כמה תעשיות ביטחוניות בעולם. התעשייה האווירית מוכרת בהודו בהיקפים מרשימים אבל יש ברשימה מוצרים שיכולים להכניס הרבה כסף גם לחברות אחרות. חלקן פועל בהודו במרץ אבל זה לא מספיק.
בהיקפי רכש כאלה, לא רק הכישרון של אנשי השיווק של יצרניות הנשק קובע אם בסוף התהליך ייחתם הסכם. מה שעוד קובע הוא קשרים פוליטיים.
בין ישראל והודו יש קשרים ביטחוניים הדוקים. לא היה מזיק לו מישהו מהבכירים ואני מדבר על ראש ממשלה ולא דרומה מאשר שר ביטחון, היה לוקח את רשימת הרכש של ההודים וממריא לניו דלהי.
כמה פגישות עם המקבילים שם ועם צמרת הצבא היו מעלות בצורה ניכרת את הסיכויים של התעשיות הביטחוניות הישראליות ליהנות לפחות מכמה פרוסות של עוגת הרכש ההודית. אבל זה כנראה לא יקרה. הפוליטיקאים שלנו לא עושים מסעי שיווק לתעשיות הביטחוניות. הם לא ירדו לרמה של נשיאי ארה"ב וראשי ממשלות באירופה. הם חושבים שזה מיותר. הם טועים בענק.
רק לעתים רחוקות מישהו מבחוץ מצליח לראות מסמך כזה. זה קרה לפני כשבועיים בהודו כאשר הרמטכ"ל ההודי ויגאר קומא סינג, שעומד לפרוש בקרוב, כתב מכתב ובו תאר את מצבו העלוב של הכח הצבאי ההודי שלדבריו עושה שימוש בציוד שחלקו יוצר בשנות ה-80 וגם לפני.
כאשר קוראים את המכתב שהודלף לעיתונות בהודו, רואים מול העיניים רשימת רכש אדירה בשווי של מיליארדים רבים של דולרים. יש ברשימה הזו כמעט הכל. מנשק קל ודרך כלי רכב, טנקים, מערכות ראיית לילה, תותחי 155 ממ חדישים ועוד ועוד.
כשלוקחים את הרשימה מגלים מהר מאוד שכ-90 אחוזים מהפריטים הכלולים בה הם מוצרים מובילים של התעשיות הביטחוניות הישראליות.
כל העולם קרא את המסמך המודלף. אני בטוח שהאורות במשרד ההנהלה של כמה תעשיות נשק אמריקניות ואירופאיות דלקו כמה לילות רצוף. גם האורות במשרדים הרלוונטיים בפנטגון ובבית הלבן ואצל מקביליהם באירופה לא כבו במשך הרבה שעות.
פוטנציאל כזה לא קיים הרבה, אנחנו מדברים על מדינה שבשנים האחרונות הייתה הלקוחה העיקרית של כמה תעשיות ביטחוניות בעולם. התעשייה האווירית מוכרת בהודו בהיקפים מרשימים אבל יש ברשימה מוצרים שיכולים להכניס הרבה כסף גם לחברות אחרות. חלקן פועל בהודו במרץ אבל זה לא מספיק.
בהיקפי רכש כאלה, לא רק הכישרון של אנשי השיווק של יצרניות הנשק קובע אם בסוף התהליך ייחתם הסכם. מה שעוד קובע הוא קשרים פוליטיים.
בין ישראל והודו יש קשרים ביטחוניים הדוקים. לא היה מזיק לו מישהו מהבכירים ואני מדבר על ראש ממשלה ולא דרומה מאשר שר ביטחון, היה לוקח את רשימת הרכש של ההודים וממריא לניו דלהי.
כמה פגישות עם המקבילים שם ועם צמרת הצבא היו מעלות בצורה ניכרת את הסיכויים של התעשיות הביטחוניות הישראליות ליהנות לפחות מכמה פרוסות של עוגת הרכש ההודית. אבל זה כנראה לא יקרה. הפוליטיקאים שלנו לא עושים מסעי שיווק לתעשיות הביטחוניות. הם לא ירדו לרמה של נשיאי ארה"ב וראשי ממשלות באירופה. הם חושבים שזה מיותר. הם טועים בענק.
