בניין הכוח והפעלת הכוח

האם תחומים נפרדים לחשיבה? בעקבות “הערכה אסטרטגית לישראל” של מכון INSS

תרגיל צבאי רב-חיילי (צילום: דובר צהבחודש אוקטובר האחרון התפרסמה במכון לחקר הביטחון הלאומי חוברת “הערכה אסטרטגית לישראל 2011” ובה מאמר מאת האלוף גיורא איילנד המסביר את תכנית העבודה הרב-השנתית (תר”ש) של צה”ל והדילמות שהיא מציגה. המאמר המפורט ומאיר העיניים מאפשר לקורא להתבונן בתהליך עיצוב התכנית ובבעיותיה. איילנד מצביע על מספר דילמות הטבועות בתהליך ובקונספטים עליהם הוא מושתת. תכנית רב-שנתית נועדה לחמש שנים, פרק זמן בו המציאות עלולה להשתנות מהקצה אל הקצה. אבל לא רק זה, התכנית מבוססת על הערכת האיומים.

כבר ראינו שהערכת האיומים בעייתית ואפילו מכשילה, משום שהיא סובייקטיבית, נוטה למניפולציות מכוונות או מקריות, וגם אם הערכנו נכונה, אין אפשרות לענות על כל האיומים, בקושי על חלקם, בגלל מגבלות המשאבים והתקציבים.

גם הערכת המודיעין אינה כלי טוב דיו לתהליך בניין הכוח הצבאי, שכן העתיד עלום גם בפני שרותי המודיעין הטובים ביותר. זאת ועוד, בניין כוח צבאי, במובנו הרחב, הוא תהליך ממושך מאד וכאשר הגענו לתוצאה – אפשר והתברר שלא לילד הזה התפללנו משום שהמציאות השתנתה, גם בסביבה העוינת וגם בתוך החברה הישראלית עצמה. על פי רוב אין אפשרות לחזור לאחור וגם לא ניתן להציל משאבים שהושקעו. התוצאה, במהלך השנים, היא שהצבא עלול לסחוב על גבו נתחי כוח מיותרים, שאינם הולמים יותר מלחמות וקונפליקטים אלימים.

איילנד מציין כי בצה”ל נהוגה הפרדה בין המושגים “בניין הכוח” ו”הפעלת הכוח” וכי מתודולוגית לפחות, ההפרדה נכונה ונוחה. ואולם, להפרדה האמורה יש חולשות וקשיים.

רוחות של שינוי

את הסביבה בה נמצאת ישראל, בה היא לחמה וכנראה גם תילחם, ראוי לתאר במושגים של “כאוס”, “מהפכה” או בפשטות “שינוי”. משום ששינויים חברתיים, תרבותיים, כלכליים וטכנולוגיים הינם חלק מהיר ובלתי מחיק מהעולם בו אנו חיים.

שלוש מגמות רחבות מאפיינות את המציאות הנוכחית: הראשונה היא המעבר של חברות אנושיות מהעידן התעשייתי לעידן המידע והידע. כולנו חיים בעידן הזה ואין לצפות שהצבאות יהיו מחוסנים מהאפקט האמור. השנייה היא תופעת התפשטות איומים בהקשר לא ברור - ממלחמות גדולות ומתועשות שהולכות ופוחתות, אל טרור חובק עולם של ארגונים לא מדינתיים, תחרות מחודשת של תפוצת נשק גרעיני והשיבה לראות אוכלוסייה אזרחית כמטרה מועדפת במלחמה ובשימוש בטרור. והשלישית - ההזדמנויות הטכנולוגיות העצומות העומדות לרשות ידיד ואויב כאחד.

מגמות אלה מחייבות את הצורך לשינוי תרבות, שינוי התנהגות, יצירתיות וניצול של תפיסות מבטיחות שתבאנה לגילוי מקורות חדשים של עוצמה צבאית. לא מדובר רק על טכנולוגיה ועל “שינויים”. ההיסטוריה הצבאית מלאה בדוגמאות של מכשולים תרבותיים ומוסדיים בדרך לשינוי צבאות ודרכי פעולתם. אבל מה שעושה אותה לרלוונטית הוא הצורך לשנות תרבות צבאית, ממסדים צבאיים ויכולות צבאיות.

ההיגיון המוביל את בניין הכוח הוא תמיד משוער, ואי הוודאות בו גדלה היום יותר מבעבר. מצד שני, מרגע שהוחלט על מבנה הכוח ולכן גם על ייעודו, והצבאות פותחים במסע למימושו, על תקציביו הגדולים ועל הזמן הדרוש למימוש, ככל שאנו מתקדמים גוברת הקשיחות של הכוח הקיים והמוקם.

השינויים הולכים ונעשים קשים עד בלתי אפשריים ואילו המציאות משתנה, אם ביוזמתנו או ביוזמות של אחרים. העולם אינו עוצר לרגע. דוגמה היסטורית לתהליך בניין הכוח בצה”ל ולפער בינו למציאות מתהווה ומשתנה, היא הכפלה פי 2-3 של מספר עוצבות צה”ל ביבשה ובאוויר ובמערכות הלחימה והנשק אחרי מלחמת יום הכיפורים, במשך עשור שלם. באותו זמן, יצאה מצרים ממעגל המלחמה, ובעקבותיה ירדן. ממשלות ישראל לא יכלו להמשיך ולתקצב את הגידול העצום וסדר הכוחות צומצם תוך אובדן המשאבים שהוצאו.

חיילים במבצע עופרת יצוקההפעלת הכוח

האיזון האפשרי, אולי גם היחידי לתופעה המתוארת, הוא תפיסות “הפעלת הכוח” המופרדות מ”בניין הכוח” בתהליך התכנון רב-השנתי, אליבא האלוף איילנד.

מהי תפיסת הפעלה ומה היא מהותה? ראשית ויותר מכל, תפיסת ההפעלה היא מערכת לומדת. כך טוען כל ארגון פעיל, צבאי כאזרחי. אבל ייחודה הצבאי הוא ההכרח לחשוב על תופעות מלחמתיות ותופעות אלימות שעדיין לא התרחשו והדבר היחידי הברור אודותן – שכמותן טרם התרחשו, שהן תהיינה שונות מהמוכר. ואילו בלי המוכר מהעבר אין לנו ידע בסיסי המשותף לקהילה הצבאית, בו אנו מחזיקים, וממנו נאלץ להשתנות ולהיפטר בשעת המשבר העתידי.

תפיסת ההפעלה נועדה להוות מסגרת רעיונית תיאורטית של מערכות מושגים. היא עוזרת לפרש את המציאות בה אנו חיים ופועלים. היא בוחנת את היכולות הקיימות, ולא פחות מאלה את החולשות האינהרנטיות של הכוח הצבאי. תפיסת ההפעלה מכוונת את בניין הכוח ואת הפעלתו בסביבה האסטרטגית והמערכתית. היא מבהירה לקצונה הבכירה את השאלות והנושאים שעליה ללמוד, לחקור ולפתח, ולא פחות מזה – להוות מצע קבוע לשיח אינטלקטואלי, רצוי רב מתחים, של הקצונה הבכירה. מכאן עלינו להבין כי תפיסת ההפעלה איננה תורת לחימה (תו”ל), שכן זו נועדה לסביבה הטקטית, הפיזית של מעשה הלחימה. היא מכלילה את תחומי הידע האסטרטגי והאופרטיבי ומנחה לכן את החשיבה הטקטית. בצבאות זרים מקובלות תפיסות הפעלה שיש ומכנים אותן “תקנון השדה” או “הדוקטרינה”. אלה משמשים בסיס להגות ולדיונים ליצירת התקנון הבא כעבור שנים אחדות. בצה”ל, בן ה-63, תפיסת ההפעלה הראשונה התפרסמה רק בתחילת 2006!

צבא רבע העם

השינויים העוברים על צבאות בעולם לא נעדרים מצה”ל. יש ייחוד ומאפיינים לסביבה המשתנה בה מצוי צה”ל; בניגוד לעבר, כאשר צה”ל ראה את המענה לכל מלחמה בהעתקתה לטריטוריות המדינות היריבות, על ידי השמדת כוחות וכיבוש שטחים, כיום אין ישראל רואה בזה צורך, ואחזקת שטחים שנתפשו במערכה היא בעיה שיש להימנע ממנה. קיים רצון עז להימנע ממלחמות רחבות ידיים וממושכות. צבא העם הישראלי הולך ומצטמצם לצבא רבע העם. הלגיטימיות לפעולה הצבאית ממנה נהנתה ישראל בעבר הולכת ופוחתת. קיימת חתירה של גורמים חברתיים ופוליטיים לכוון את שדרות הפיקוד הנמוכות והבינוניות בצה”ל לתפיסת עולמם העומדת במחלוקת קשה. אין גם להתעלם מכך שאופי המלחמות והעימותים הביא לצמצום משמעותי של חופש הפעולה שניתן בעבר למפקדי דרגי השדה.

תפיסת הפעלה לצה”ל חשובה יותר מהמשוער, משום שבמדינת ישראל לא ניסחו הממשלות והעומדים בראשן מסמכים מנחים, המציגים ומבהירים את תפיסת הביטחון ואת האסטרטגיה הנקוטה, כמבטאים תפיסה קוהרנטית שלמה. אם היה לראש ממשלה זה או אחר תפיסה כזו, היא לא אושרה על ידי הממשלות ולכן לא הפכה למחייבת מי מהן, גם לא את צה”ל.

יחסי הגומלין בין תפיסת הפעלת הכוח לבניין הכוח מתמקדים בדיאלקטיקה המבהירה את הדברים הבאים: תפיסת ההפעלה מציפה את המתחים בין הקבוע בכוח הצבאי לבין הדורש שינוי. היא מצביעה על יתרונות הכוח הקיים והנבנה וכן על חולשותיו ומגבלותיו. היא אמורה לעצור תהליכים עליהם הוחלט ולהצביע על השינויים המתחוללים בסביבה המחייבים את עצירתם. היא אמורה להצביע על הצורך במפנה לתפיסות בניין הכוח. לא פחות חשוב מאלה, תפיסת הפעלה היא כלי לאינטלקטואליזציה של הפיקוד הצבאי הבכיר. לכן, לא נכון להפריד בין בניין הכוח להפעלת הכוח. אלה תהליכים שלובים כל הזמן. למרבה הצער, תפיסת הפעלת הכוח איננה מפותחת בצה”ל כמו הידע לבניין הכוח. ראוי לשנות את חוסר האיזון הקיים.

***
תא"ל (מיל‘) דב תמרי היה מפקד סיירת מטכ"ל, קצין מודיעין ראשי וראש המכון לחקר תורת המערכה (מלת"מ). כיום הוא ראש התכנית ללימודי חברה, ביטחון והגנת העורף במכללת בית ברל

You might be interested also

The Iron Dome System. Credit: Rafael’s Spokesperson’s Office

Rafael Ends 2023 With Record NIS 14 Billion in Sales

The company also saw a net profit of NIS 588 million and a record in new orders, amounting to NIS 30 billion. It has been working intensively during the ongoing Swords of Iron War