"מטעני חבלה זהים בניו דלהי, בגאורגיה ובטורקיה"

חשיפה: המטענים ששימשו את האיראנים בפיגועים כנגד יעדים ישראליים לאחרונה היו זהים. המוטיבציה לבצע פיגוע עדיין בעינה. וגם המוטביציה של חמאס לחטוף חייל גבוהה, לא בטוח שצה"ל יצליח לסכל זאת. וגם: הפערים בין ישראל לארה"ב בסוגיית איראן. עמיר רפפורט, טור שבועי, כל חמישי ב-14:00

הפיגוע המזוויע בטולוז הוא ביטוי לרוח התקופה: מטרות יהודיות וישראליות בכל רחבי העולם חזרו לאופנת הטרור. ממש כמו פעם. על פי מה שעולה מן הדיווחים בתקשורת הצרפתית, המחבל המפלצתי פעל על דעת עצמו, ואולם מדוע יצא לטבח דווקא עכשיו?

העיתוי קשור לתופעות שעוברות על ארגוני הג'יהאד העולמי ועל אנשי הזרם הסלפי באיסלאם, יותר משנה אחרי חיסולו של אוסמה בן לאדן. בגיליון מספר שבע של ישראל דיפנס, שיצא השבוע לאור (יופץ למנויים בשבוע הבא), מתפרסמת כתבה מרתקת מאת אל"מ (מיל') רונן כהן, לשעבר ראש זירת טרור באמ"ן, על הטלטלה שעוברת על הג'יהאד העולמי בימים אלה, על רקע המהפיכות בעולם הערבי, המתרחשות בלי מעורבות ממשית של הארגונים השונים, הנחשבים כחלק ממסגרת הגג "אל-קעידה".

בתמצית: תחת מנהיגותו של איימן א-זוואהירי, יורשו של בן לאדן, התרופף הקשר בין הארגונים השונים הנחשבים כחלק מן ה"ג'יהאד העולמי", ובין הפרטים ברחבי תבל שרואים את עצמם כשליחיו של אללה לצורך מלחמת החורמה בכופרים, אבל המוטביציה להילחם את מלחמת הג'יהאד לא פחתה. אולי אפילו להפך.

פאשלות איראניות סדרתיות

אלא שאיום הג'יהאד העולמי מתגמד לעומת מנגנון הפיגועים הבינלאומי שמפעילה איראן בימים אלה במטרה לפגוע במטרות ישראליות או יהודיות. בעניין הזה, קבלו חשיפה: על פי גורמי חקירה, מטעני החבלה שנועדו לפגוע במהלך השנה האחרונה ביעדים ישראליים בגאורגיה, בבנקוק, בטורקיה ובניו דלהי (הפיגוע שבו נפצעה אשת שליח משרד הביטחון, ממטען שהוצמד לרכבה) היו זהים. מדובר במטענים המבוססים על חומר נפץ מסוג C4 שמוצמד למטרה ומופעל באמצעות מנגנון השהיה.

הגורמים מעריכים כי עובדה זו ממחישה את העובדה שאיראן עומדת מאחרי הפיגוע שהצליח בניו דלהי ומאחורי נסיונות הפיגוע שנכשלו ביעדים הנוספים. האמת, הכילשונות, מזווית ראיה איראנית, די מביכים: באיסטנבול שבטורקיה, הציר הישראלי, משה קמחי, אפילו לא הרגיש בשנה שעברה שהיה נסיון להתנקש בחייו באמצעות קטנוע ממולכד בציר הנסיעה שלו. כך גם היו כישלונות איראניים בגאורגיה, ובבנגקוק.

אלא שההתראה על כוונות לבצע פיגועים כנגד יעדים ישראליים בטורקיה עדיין בתוקף. יתירה מכך, האיראנים נחושים לנקום את החיסול של מדעני הגרעים הבכירים שלהם, המיוחס על ידם לישראל ולמערב, ולכן אגף האבטחה של השב"כ, האחראי על אבטחת נציגויות ישראליות בחו"ל, נמצא בכוננות עליונה. יש להניח כי השב"כ יאבטח באופן מקסימלי גם שתי משלחות ביטחוניות ישראליות גדולות שייקחו חלק בתערוכות ענק שייערכו בשבוע הבא - בניו דלהי שבהודו ובצ'ילה.

ואם זה לא מספיק, גם ארגון חיזבאללה, שמנגנון הפיגועים הבינלאומי שלו עובד בתיאום הדוק עם הרשת האיראנית, עדיין מנסה לנקום את החיסול של עימאד מורנייה ב-2008, שמיוחס גם כן לישראל (הפיגוע בניו דלהי בוצע ביום השנה הרביעי למותו של מורנייה, כך שמוטביציות הנקם של חיזבאללה משתלבות היטב עם שאיפות הנקם של איראן).

פיגועים

גם בארץ, לא בטוח. בעיקר לא לחיילים. ההודעה הלקונית שפירסם ביום רביעי השב"כ על כתב אישום שהוגש כנגד צעיר מעזה שהיה שותף לתכנית של החמאס לחטוף חייל, שיחליף את מקומו של גלעד שליט בשבי - היא הרבה יותר ממדאיגה. הידיעה בקושי התשלבה בעמודים הפנימיים של העיתונים אבל היא נותנת הצצה לקרב ענק המתנהל בימים אלה בין הארגונים הפלשתיניים: מצד אחד ניסיון לבצע חטיפה, מצד שני לסכל אותה.

צה"ל לא בוחל בשום דרך כדי למנוע את החטיפה, ובין היתר אף ייצא בקרוב בקמפיין של משרד פרסום שיסביר לחיילים את הסכנות הרבות שבנסיעה בטרמפים. מטרת הקמפיין היא העלאת המודעות מפני הסכנות שאורבות לחיילים בדרך. למרבה הצער, כאשר ארגון כלשהו נחוש לבצע חטיפה (למשל החיזבאללה בשנים 2005-6 או החמאס ב-2006) בסופו של דבר הוא מצליח, גם אם כמה נסיונות חטיפה נכשלים בדרך.

ההסברה לחיילים בטוח לא תעזור, כי היתרון המבצעי הוא בצד של התוקף. מה כן יכול לעזור? הבנה חד משמעית של החמאס, שאם תהיה חטיפה נוספת צה"ל יפלוש לרצועת עזה וימוטט את שלטונו. סביר להניח כי מסרים מעין אלה מועברים בימים אלה לחמאס ולראשי הג'יהאד האיסלאמי שעמלים על החטיפה. האם האיום נתפס על ידם כאמין? לא בטוח.

שומרי הסף

ולעניין החשוב מכל: הניסיון למנוע את הפצצה האיראנית. שבועיים אחרי הביקור של בנימין נתניהו בארצות הברית, חילוקי הדעות בין ישראל לארצות הברית, כבר ברורים לכל. נתחיל בצד ההסכמות: הן המודיעין האמריקאי והן שירותי המודיעין הישראליים מסכימים על לוח הזמנים האיראני לפצצה, פחות או יותר.

ההערכה המקבלת היא שאיראן רחוקה כיום מפצצה שנה אחת בלבד (על פי הגרסה הישראלית) או שנה וחצי (לפי הגרסה האמריקאית). הוויכוח מתמצה בשאלה מתי נכון לעצור את הפצצה. בישראל סבורים כי האסטרטגיה האיראנית היא להעשיר לרמה של 20 אחוזים כמות של אורניום שתספיק לפצצה אחת לפחות (משהו כמו 250 ק"ג). כיום, יש לאיראן כ-120 ק"ג אוראניום מועשר ברמה של 20 אחוזים. המעבר מרמה של 20 אחוז לרמת ההעשרה של של 90 אחוז, הנדרשת לייצור פצצה, הוא פונקציה של זמן בלבד.

עם 10 אלפים צנטרירפוגות שיש לאיראן כיום הוא צפוי לקחת לא יותר משבועות ספורים. מקסימום חודשיים - שלושה. לפי האסטרטגיה הזאת, האיראנים עלולים לייצר את הכמות המספיקה לפצצה ואז לעצור את העשרת האורניום. את המעבר הקצר מאורניום מועשר בשיעור 20 אחוז לפצצה הם יעשו בעיתוי נוח להם, ובמהירות שלא תשאיר מספיק זמן כדי לסכל את הפצצה.

העמדה הישראלית היא שצריך לעצור את הפצצה עוד לפני שהאיראנים מגיעים אל הסף, כלומר אל הנקודה שבה יידרשו להם רק כמה שבועות להגיע אל הפצצה (בין היתר בגלל שהם יוכלו לבצע את המעבר מרמת העשרה של 20 אחוז לרמה של 90 אחוז גם מחוץ לעיני הפקחים של האו"ם). האמריקאים אומרים: לנו יש יכולות צבאיות שאין לכם. יש לנו מפציצים אסטרטגיים, ופצצות הרבה יותר קטלניות. גם אם האיראנים יגיעו לסף, תסמכו עלינו - התחייבנו (בנאום ברק אובמה לפני שבועיים) שלא ניתן לאיראנים לחצות את הסף ולהגיע אל הפצצה.

האם ניתן לסמוך על האמריקאים? (זו בתמצית, הדילמה שתעמוד בחודשים הקרובים בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון, אהוד ברק, השר לעניינים אסרטטגיים, משה (בוגי ) יעלון, ושאר חברי הקבינט.

You might be interested also