"כיפת ברזל": ככל שמפעילים אותה יותר, כך היא יותר יעילה
סדרי העדיפויות המוזרים של תקציב הביטחון ישתנו, כנראה, לאור סבב ההסלמה בדרום; הקרב על ההצטיידות סביב שולחן המטכ"ל; אילו כתבי אישום יוגשו נגד החשודים בפרשיית הממ"דים בדרום?. פותחים שבוע עם אריה אגוזי, כל ראשון
אריה אגוזי
| 19/05/2011
ההצלחה המרשימה של מערכת כיפת ברזל מחייבת לומר תודה למי שהחליט לפתחה, ובעיקר לעמיר פרץ שר הביטחון באותה תקופה. בגלל החלטה נחושה יש כיום תשובה חלקית לפחות לאיום הרקטות. מי שהציע לפתח את המערכת המבוססת על "תותח לייזר" והטיל ספק ביכולתה של "כיפת ברזל" ליירט, צריך היום לאכול את כובעו.
היו בוויכוח הזה (ששרידים שלו עדיין באוויר) גם הרבה שיקולים לא כל כך ענייניים אבל מישהו קיבל החלטה. עמיר פרץ, שמע , הבין וחתך עניינים.
הבעיה היא שיכולות היו להיות כבר חמש או שש מערכות כאלה, אלא שסדרי העדיפויות בתקציב הביטחון לעתים מוזרים ביותר. יתכן שתחת הרושם של ההצלחה האחרונה, ימצאו הסכומים הלא גדולים כל כך יחסית, להצטייד בלפחות עוד ארבע סוללות של "כיפת ברזל".
המערכת פשוט מצילה חיים וככל שמפעילים אותה יותר היא יותר יעילה.
מציאות אחרת
בכל פעם שראש הממשלה או שר הביטחון נוסעים לוושינגטון ממהרים חלק מכלי התקשורת הישראלים לדווח על "רשימת מתנות" שקיבלה ישראל בגלל ההתנהגות הטובה שלה. ובכן כמו שאומרים לא דובים ולא זבובים.
ישראל לא תקבל פצצות מכסחות בונקרים פשוט בגלל שהן כבר מזמן במחסני חיל האוויר. ישראל גם לא תקבל מטוסי תדלוק חדשים כי המטוס החדש שבחר חיל האוויר האמריקני מיוצר בשלב זה עבור חיל האוויר האמריקני ולכן לא ניתן לקבל אותו. בכלל, לו היה מטוס תדלוק אמריקני חדש זמין, ישראל יכלה לרכוש אותו בכספי הסיוע הביטחוני האמריקני ללא כל "התנהגות טובה".
זה פריט רכש לא בעייתי וישראל הייתה צריכה רק להחליט שהיא רוצה אותו ולהקציב לצורך כך את הכסף הדרוש. אז הכותרות זעקו משהו אחד אבל במציאות הדברים שונים לגמרי.
פוקחים עין
הרבה נכתב על מחול השדים שהחל עם פרסום טיוטת דו"ח מבקר המדינה על מה שמכונה "פרשת הרפז". אבל נדמה שלא מספיק. כל הפרשנים לא התייחסו למה צריך להיעשות ועל ידי מי כדי למנוע את הישנות המקרה הנוראי הזה. אז התשובה לא ברורה, כי ראש הממשלה - ממנו היה ניתן לצפות לעמדה ברורה בעניין - לא הביע אותה.
מי ערב לכך שמקרה כזה לא ישנה? מה יקרה אם הוא אכן ישנה? על זה אין תשובות כי אף אחד בצמרת לא רוצה ללכלך את ידיו. זו בעיה קשה שכן מדובר בשכבה שממש מתחת לצמרת המדינה. אבל מצופה מראש ממשלה לטפל גם בנושאים כאלה כי הם בנפשנו בדיוק כמו האיום האיראני. לראות במה עוסקות הלשכות הכי בכירות במערכת הביטחון, זו סיבה לדאגה עמוקה.
בימים האחרונים לא שמעתי נאומים בנושא. על איראן והאיום שמעתי הרבה. הרבה יותר מדי. שם זוכים למחיאות כפיים אדירות. אם זה המדד, הרי שלא נזכה לשמוע נאומים בענין. כנראה שגם לא מעשים בחדרים סגורים.
החזק מנצח
הגיע זמן שוועדה או ועדות של הכנסת תבחנה כל תכנית הצטיידות של צה"ל. המצב כיום שהוא שצה"ל רוצה, וצה"ל רוכש, רק על פי יחסי הכוחות במטכ"ל. אם חיל האוויר חזק יותר הוא מקבל את חלק הארי. זה אגב המצב בדרך כלל, אבל מדי פעם גם חילות אחרים זוכים לקבל את מה שהם רוצים.
אין ספק שמפקדי החילות ואנשי המטה שלהם יודעים מה הם צריכים למלחמה הבאה. אבל צריך להיות בעניין הזה תהליך מבוקר כמו בארה"ב. שם מזמינים את ראשי הצבא לשימועים בקונגרס. הם יושבים מול מצלמות הטלוויזיה, מזיעים ונאלצים להשיב על שאלות קשות בדבר תכניות הרכש שלהם. זה תהליך שקוף וראוי.
גם בישראל התהליך שקוף אבל זו שקיפות מסוג אחר. כאן התהליך פשוט דומה למטוס חמקן שלא נראה על מסכי המכ"ם. המצב הזה, כאשר תקציב הביטחון כל כך בעייתי לא יכול להימשך אבל שוב נראה שאין איש בצמרת המדינה שמוכן לדרוש את השינוי ולדאוג שהוא אכן יבוצע.
הנשמה מלאכותית
אין בעולם מדינה נוספת שמתייחסת בצורה כזו לאחת מהתעשיות הביטחוניות החשובות ביותר שלה. נראה כי במשרדי הביטחון והאוצר חושבים שהתעשייה הצבאית תוכל לשרוד עוד כמה שנים של זלזול. אז הם טועים. אולי התהליך המוזר והמביש של בקשת סיוע חודשי מהאוצר לתשלום משכורות יחזיק את החברה בחיים, אבל זו הנשמה מלאכותית.
לא לזה ראויה התעש. מדובר בתעשייה ביטחונית קריטית לעוצמה הצבאית של ישראל. התעש לא רק צריכה להמשיך ולספק לצה"ל תחמושת ומערכות נוספות. היא גם חייבת להמשיך ולפתח מערכות עתידיות. בשביל זה צריך כסף. בשביל זה צריך תקציבי מו"פ. כאשר בכל חודש צריך לבקש כסף מהאוצר לתשלום משכורות, הראש לא פנוי לעסוק בדורות הבאים של מערכות הלחימה. גם אם למישהו יש רעיון מבריק אין כסף ליישם אותו.
אבל בירושלים לא מבינים את זה. אחר כך תהיה ועדת חקירה. הרבה כסף ישפך עליה כי ככה זה בישראל. אין כסף לדברים החשובים באמת. יש כסף לחקירות מיותרות שאת תוצאותיהן אני ורבים אחרים יכולים לנסח תוך דקות תחת הכותרת - מחדל ממשלתי מתמשך - בתוספת זלזול וחסר הבנה. תבחרו אתם את סדר הדברים.
בצע כסף על חשבון האזרחים
בסוף השבוע עצרה משטרת ישראל והמשטרה הצבאית כמה אנשים בפרשה שבמרכזה חשד שממד"ים בדרום קיבלו אישור מבלי שהם אכן עומדים בתקן שקבע פיקוד העורף. הנושא בחקירה, אבל צריך לומר שאם החשדות יתאמתו, הרי שמדובר לא רק בהונאה אלא בסיכון חיי אדם ובהתאם לכך חייבים יהיו להכין את כתבי האישום.
אם אמנם מישהו נתן שוחד כדי שהממד"ים יבנו מחומרים שלא עומדים בתקן ואם מצד שני מישהו קיבל את השוחד הזה, הרי שכתבי האישום נגדם צריכים להיות מהחמורים שהוגשו בישראל. כאשר רקטות מוסיפות ליפול בדרום הארץ. כאשר קיימת סכנה למטחים גדולים של רקטות אם משהו יקרה בגבול עם עזה, רמאות בכל הקשור לבניית ממדי"ם, היא פשע חמור ביותר.
כאשר החקירה תסתיים, חייבת הפרקליטות להגיש נגד החשודים כתבי אישום חמורים ביותר שירתיעו כל מי שירצה בעתיד לעשות כסף על חשבון הביטחון של אזרחים.
ההצלחה המרשימה של מערכת כיפת ברזל מחייבת לומר תודה למי שהחליט לפתחה, ובעיקר לעמיר פרץ שר הביטחון באותה תקופה. בגלל החלטה נחושה יש כיום תשובה חלקית לפחות לאיום הרקטות. מי שהציע לפתח את המערכת המבוססת על "תותח לייזר" והטיל ספק ביכולתה של "כיפת ברזל" ליירט, צריך היום לאכול את כובעו.
היו בוויכוח הזה (ששרידים שלו עדיין באוויר) גם הרבה שיקולים לא כל כך ענייניים אבל מישהו קיבל החלטה. עמיר פרץ, שמע , הבין וחתך עניינים.
הבעיה היא שיכולות היו להיות כבר חמש או שש מערכות כאלה, אלא שסדרי העדיפויות בתקציב הביטחון לעתים מוזרים ביותר. יתכן שתחת הרושם של ההצלחה האחרונה, ימצאו הסכומים הלא גדולים כל כך יחסית, להצטייד בלפחות עוד ארבע סוללות של "כיפת ברזל".
המערכת פשוט מצילה חיים וככל שמפעילים אותה יותר היא יותר יעילה.
מציאות אחרת
בכל פעם שראש הממשלה או שר הביטחון נוסעים לוושינגטון ממהרים חלק מכלי התקשורת הישראלים לדווח על "רשימת מתנות" שקיבלה ישראל בגלל ההתנהגות הטובה שלה. ובכן כמו שאומרים לא דובים ולא זבובים.
ישראל לא תקבל פצצות מכסחות בונקרים פשוט בגלל שהן כבר מזמן במחסני חיל האוויר. ישראל גם לא תקבל מטוסי תדלוק חדשים כי המטוס החדש שבחר חיל האוויר האמריקני מיוצר בשלב זה עבור חיל האוויר האמריקני ולכן לא ניתן לקבל אותו. בכלל, לו היה מטוס תדלוק אמריקני חדש זמין, ישראל יכלה לרכוש אותו בכספי הסיוע הביטחוני האמריקני ללא כל "התנהגות טובה".
זה פריט רכש לא בעייתי וישראל הייתה צריכה רק להחליט שהיא רוצה אותו ולהקציב לצורך כך את הכסף הדרוש. אז הכותרות זעקו משהו אחד אבל במציאות הדברים שונים לגמרי.
פוקחים עין
הרבה נכתב על מחול השדים שהחל עם פרסום טיוטת דו"ח מבקר המדינה על מה שמכונה "פרשת הרפז". אבל נדמה שלא מספיק. כל הפרשנים לא התייחסו למה צריך להיעשות ועל ידי מי כדי למנוע את הישנות המקרה הנוראי הזה. אז התשובה לא ברורה, כי ראש הממשלה - ממנו היה ניתן לצפות לעמדה ברורה בעניין - לא הביע אותה.
מי ערב לכך שמקרה כזה לא ישנה? מה יקרה אם הוא אכן ישנה? על זה אין תשובות כי אף אחד בצמרת לא רוצה ללכלך את ידיו. זו בעיה קשה שכן מדובר בשכבה שממש מתחת לצמרת המדינה. אבל מצופה מראש ממשלה לטפל גם בנושאים כאלה כי הם בנפשנו בדיוק כמו האיום האיראני. לראות במה עוסקות הלשכות הכי בכירות במערכת הביטחון, זו סיבה לדאגה עמוקה.
בימים האחרונים לא שמעתי נאומים בנושא. על איראן והאיום שמעתי הרבה. הרבה יותר מדי. שם זוכים למחיאות כפיים אדירות. אם זה המדד, הרי שלא נזכה לשמוע נאומים בענין. כנראה שגם לא מעשים בחדרים סגורים.
החזק מנצח
הגיע זמן שוועדה או ועדות של הכנסת תבחנה כל תכנית הצטיידות של צה"ל. המצב כיום שהוא שצה"ל רוצה, וצה"ל רוכש, רק על פי יחסי הכוחות במטכ"ל. אם חיל האוויר חזק יותר הוא מקבל את חלק הארי. זה אגב המצב בדרך כלל, אבל מדי פעם גם חילות אחרים זוכים לקבל את מה שהם רוצים.
אין ספק שמפקדי החילות ואנשי המטה שלהם יודעים מה הם צריכים למלחמה הבאה. אבל צריך להיות בעניין הזה תהליך מבוקר כמו בארה"ב. שם מזמינים את ראשי הצבא לשימועים בקונגרס. הם יושבים מול מצלמות הטלוויזיה, מזיעים ונאלצים להשיב על שאלות קשות בדבר תכניות הרכש שלהם. זה תהליך שקוף וראוי.
גם בישראל התהליך שקוף אבל זו שקיפות מסוג אחר. כאן התהליך פשוט דומה למטוס חמקן שלא נראה על מסכי המכ"ם. המצב הזה, כאשר תקציב הביטחון כל כך בעייתי לא יכול להימשך אבל שוב נראה שאין איש בצמרת המדינה שמוכן לדרוש את השינוי ולדאוג שהוא אכן יבוצע.
הנשמה מלאכותית
אין בעולם מדינה נוספת שמתייחסת בצורה כזו לאחת מהתעשיות הביטחוניות החשובות ביותר שלה. נראה כי במשרדי הביטחון והאוצר חושבים שהתעשייה הצבאית תוכל לשרוד עוד כמה שנים של זלזול. אז הם טועים. אולי התהליך המוזר והמביש של בקשת סיוע חודשי מהאוצר לתשלום משכורות יחזיק את החברה בחיים, אבל זו הנשמה מלאכותית.
לא לזה ראויה התעש. מדובר בתעשייה ביטחונית קריטית לעוצמה הצבאית של ישראל. התעש לא רק צריכה להמשיך ולספק לצה"ל תחמושת ומערכות נוספות. היא גם חייבת להמשיך ולפתח מערכות עתידיות. בשביל זה צריך כסף. בשביל זה צריך תקציבי מו"פ. כאשר בכל חודש צריך לבקש כסף מהאוצר לתשלום משכורות, הראש לא פנוי לעסוק בדורות הבאים של מערכות הלחימה. גם אם למישהו יש רעיון מבריק אין כסף ליישם אותו.
אבל בירושלים לא מבינים את זה. אחר כך תהיה ועדת חקירה. הרבה כסף ישפך עליה כי ככה זה בישראל. אין כסף לדברים החשובים באמת. יש כסף לחקירות מיותרות שאת תוצאותיהן אני ורבים אחרים יכולים לנסח תוך דקות תחת הכותרת - מחדל ממשלתי מתמשך - בתוספת זלזול וחסר הבנה. תבחרו אתם את סדר הדברים.
בצע כסף על חשבון האזרחים
בסוף השבוע עצרה משטרת ישראל והמשטרה הצבאית כמה אנשים בפרשה שבמרכזה חשד שממד"ים בדרום קיבלו אישור מבלי שהם אכן עומדים בתקן שקבע פיקוד העורף. הנושא בחקירה, אבל צריך לומר שאם החשדות יתאמתו, הרי שמדובר לא רק בהונאה אלא בסיכון חיי אדם ובהתאם לכך חייבים יהיו להכין את כתבי האישום.
אם אמנם מישהו נתן שוחד כדי שהממד"ים יבנו מחומרים שלא עומדים בתקן ואם מצד שני מישהו קיבל את השוחד הזה, הרי שכתבי האישום נגדם צריכים להיות מהחמורים שהוגשו בישראל. כאשר רקטות מוסיפות ליפול בדרום הארץ. כאשר קיימת סכנה למטחים גדולים של רקטות אם משהו יקרה בגבול עם עזה, רמאות בכל הקשור לבניית ממדי"ם, היא פשע חמור ביותר.
כאשר החקירה תסתיים, חייבת הפרקליטות להגיש נגד החשודים כתבי אישום חמורים ביותר שירתיעו כל מי שירצה בעתיד לעשות כסף על חשבון הביטחון של אזרחים.
