מתנות לישראל תמורת אי התקפה באיראן

מדוע נתניהו נאלץ לדברר את הפגישה עם אובמה? מדוע הבחירות לנשיאות בארה"ב הן החשובות בתולדות מדינת ישראל? מדוע תעש היא רק ה"שעיר לעזאזל" בפרשה ההודית? והאם ברק עומד להפתיע עם מינויים חדשים של אודי שני ויואב גלנט?

מתנות לישראל תמורת אי התקפה באיראן

העובדה שראש מערך ההסברה החדש של ראש הממשלה, לירן דן, נאלץ להסביר בתקשורת כי לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, הייתה "פגישה טובה" בנושא האיראני, אינה סימן טוב כשלעצמו.

אם נתניהו ואובמה היו באמת מתואמים באופן עמוק, העניינים אחרי הפגישה היו צריכים להתנהל כך, פחות או יותר: אף אחד מראשי המדינות לא היה אומר מילה על הסוגיה האיראנית (ובכך רק היה מתגבר הלחץ בטהרן). בתוך כמה שבועות או חודשים, עם מיצוי הסנקציות הכלכליות (וכשלונן הכמעט ודאי), ארצות הברית ובנות בריתה היו מכריזות על סגר ימי ואווירי במפרץ הפרסי. אם גם הסגר לא היה עוזר כדי לעצור את המירוץ האיראני לפצצה - היה מגיע שלב התקיפה: ישראלית או בינלאומית.

למרות שזה לא מה שקרה, לפגישות שהתרחשו השבוע יש חשיבות היסטורית. אפשר להבין מהדברים שאמר אובמה אחרי הפגישות שני דברים חשובים מאוד: אובאמה אינו סומך על נתניהו ועל ברק (אהוד) הישראלי, שלא יורו לחיל האוויר לתקוף את איראן, ולכן הוא פעל לסנדל אותם, כאשר הכריז בפומבי שדעת ארצות הברית היא שמוקדם מדי לתקוף.

במקביל, אובמה הביע מחוייבות חסרת תקדים לביטחון ישראל והבטיח, בעצם, לישראל, שארצות הברית לוקחת על עצמה את האחריות לעצירת הפצצה. אובמה הכריז שמדובר באינטרס אמריקאי. זה לא דבר של מה בכך. אך האם אפשר לסמוך על הבטחתו לעצור את הפצצה? לא בטוח. בחודש נובמבר ייערכו הבחירות הגורליות ביותר בתולדות מדינת ישראל (הבחירות, שבהן ייבחר הנשיא האמריקאי הבא). אחרי הבחירות, אובמה יכול להפוך את עורו, או שייבחר נשיא רפובליקני, שלא יהיה מחוייב להצהרותיו. לכן, אפשר לגמרי להסכים בהקשר הזה עם דבריו של נתניהו: שישראל מחויבת להגן על עצמה בכוחות עצמה.

איש של מילים

נתניהו הוא איש שמייחס חשיבות רבה למילים. כל מילה שאמר השבוע בארצות הברית הייתה מדודה. נתניהו גם אובססיבי לתדמית שלו (זה לא ממש סקופ של טור זה - אלא דבר ידוע לכל). ראש הממשלה הגיע השבוע לארצות הברית ישירות מקנדה. אפשר להיזכר בנסיעה שאליה הגיע מקנדה גם כן, ב-30 במאי 2010 (היום הזה זכור, בדיעבד, בעיקר בגלל ארועי האוניה "מרמרה" ופחות בגלל הביקור בארצות הברית).

באותה נסיעה ב-2010, השיג נתניהו בפעם הראשונה את ההתחייבות ההיסטורית שהושמעה גם השבוע, לפיה ארצות הברית תערוב לביטחונה של ישראל (זה קרה אחרי עבודה שעשה מאחורי הקלעים ראש המועצה לביטחון לאומי באותה תקופה, עוזי ארד). אחרי אותה נסיעה פורסמה בתקשורת הישראלית הידיעה (הלא נכונה), לפיה אובמה הבטיח לאשר לישראל בנייה של כורים גרעיניים לצורכי שלום. האמריקאים זעמו מאוד, וההאשמה על ההדלפה הוטחה בתוך משרד רוה"מ בעוזי ארד, כן אותו עוזי ארד, שנמצא כבר שנה מחוץ ל"אקווריום" של משרד רוה"מ, ושהשתלח בשבוע שעבר בראש הממשלה, בגין אותה פרשה.

מתנות תמורת הבלגה

בשורה התחתונה, מה היה לנו השבוע: כרטיס צהוב ברור של ארצות הברית, שאסור לישראל לתקוף (גם אם לא איסור מפורש). וגם: הבטחה יותר ממרומזת של ארצות הברית, שהיא תיקח אחריות על עצירת הפצצה האיראנית גם אם חלון הזמן האפשרי מבחינת ישראל לתקיפה (עד הקיץ הזה) לא ינוצל, וכרגיל, לפי מיטב המסורת הישראלית, הייתה גם רשימת קניות, שלא ניתן לדעת אם נענתה.

"רשימת קניות" היא מסורת שבמסגרתה ראשי ממשלות ישראליים מגיעים לארצות הברית עם בקשה למתנה אמריקאית, בתמורה למהלך ישראלי כלשהו, בתחום המדיני או הביטחוני. בדרך כלל, ישראל נוהגת לסחוט כלי נשק או מתנות אחרות בתמורה לויתורים בתהליך מול הפלשתינים או מדינות באזור. הפעם, על פי הפרסומים, ביקשה ישראל מארצות הברית מטוסי תדלוק שיאפשרו להגדיל את טווח הטיסה של חיל האוויר וכן פצצות חודרות בונקרים נוספות. התמורה לא בהכרח תהיה התחייבות מפורשת שלא לתקוף. בכל מקרה, לפי הפרסומים, גם שר הביטחון, אהוד ברק, נפגש עם הנשיא ברק אובמה, לפני יותר משבוע במהלך הביקור שלו בארה"ב, ודן איתו ב"מתנות" האלה. גם אם הבקשה באמת נענתה, סביר להניח שהאמריקאים לא יתנו לישראל את הסוכריה במועד שיאפשר לה להשתמש באמצעים החדשים כבר בתקופה הקרובה.

אשכנזי בבונקר 

בזמן שבארצות הברית נדחתה ככל הנראה האופציה הישראלית לתקיפה באיראן, מאמצים אדירים הושקעו השבוע בחזית המקומית, בקרב האימים בין שר הביטחון, אהוד ברק, ובין הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל גבי אשכנזי, בעקבות הגשת דו"ח הביניים של מבקר המדינה בפרשת "מסמך הרפז".

תמונת מצב לקראת סוף השבוע בחזית הזאת: אחרי כמה אמירות שבהן לקח אחריות מסויימת על הפרשה והטיל אחריות גדולה יותר על ברק – אשכנזי ירד לבונקר, שם הוא מבלה עם עורכת דינו ומתכונן להגשת תשובה למבקר. ברק ואנשיו מטילים פצצות כבדות על הבונקר, ועוד יטילו, אך ספק אם יועילו: בדעת הקהל המצב הן של ברק והן של אשכנזי הוא לא משהו. לפחות בהקשר של הפרשה הזאת.

ספיח מעניין מההתפתחויות השבוע הוא הדרישה של תא"ל עמאד פארס להחזירו לצה"ל, בעקבות הדברים שאמר ברק בהודעה רשמית, לפיהם אשכנזי גרם לו עוול. ההיגיון אומר, שאם שר הביטחון אומר דברים כאלה, לכאורה יש "קייס" לדרישה של פארס. אבל האם הרמטכ"ל הנוכחי, בני גנץ, באמת יחזיר לשירות את הקצין שהודח? זה לא נראה ככה.

אגב, ברק טען כי גם לתא"ל משה (צ'יקו) תמיר נגרם עוול על ידי אשכנזי, שהדיח אותו בגלל פרשת הנסיעה בטרקטורון של בנו. בעניין הזה גנץ יכול להיות רגוע: אין סיכוי שתא"ל תמיר יבקש לחזור לשירות. הוא עושה חיל (וכסף) כמנכ"ל החטיבה הביטחונית של גילת מערכות לוויין (ראיון מיוחד עימו מתפרסם בגיליון החדש של ישראל דיפנס, שייראה אור בשבוע הבא).

הודו לאדוני כי טוב

ולעניין אחר: בכניסה למפעל של אחת התעשיות הביטחוניות החשובות בישראל תלוי שלט ובו ציטוט מן המקורות: "הודו לאדוני כי טוב". גם אם מדובר רק בפסוק מקרי, העובדים מבינים את השלט כצורך להודות להודו יום יום על העבודה הרבה שהיא מספקת להם. הודו היא שוק ענק לתעשיות הביטחון הישראליות כבר יותר מ-15 שנה. היקף המכירות המצטבר שם כבר נושק לעשרה מיליארד דולר.

הנושא ההודי עלה השבוע לכותרות בעקבות הפרסומים על כך, שתעש עדיין נכללת ברשימה שחורה חדשה של משרד הביטחון ההודי - של חברות שאסור לעשות איתן עסקים. תעש נכנסה לרשימה כבר לפני כמה שנים בעקבות חקירה שנערכה בהודו על מעלליו של איש העסקים ההודי "באני" ("הארנב", על פי כינויו) צ'אודרי, שייצג אותה בעסקה שבה הייתה אמורה להקים על אדמת הודו מפעל תחמושת בהשקעה של 240 מיליון דולר.

אם תמיר ופארס הם "קורבנות" של אשכנזי, על פי ברק, אז תעש היא בבחינת "שעיר לעזאזל", שכן צ'אודרי ייצג בעברו בהודו כמעט את כל התעשיות הביטחוניות הישראליות, כולל את התעשייה האווירית ואת רפאל. יתירה מכך, הוא היה אף בעל מניות באירונאוטיקס ובסולתם (כיום, חלק מאלביט מערכות). עם החרם על תעש מערכת הביטחון הישראלית יכולה לחיות, כל עוד לא יהיה חרם גם על חברות נוספות, גדולות יותר.

גלנט למשהב"ט?

ואם מזכירים את התעשייה האווירית, קשה לדעת כמה רצינית השמועה במערכת הביטחון לפיה מנכ"ל משרד הביטחון הנוכחי, אלוף (מיל') אודי שני, יהיה המנכ"ל הבא של התע"א (לאחר פרישתו של המנכ"ל הנוכחי יצחק ניסן שצפויה בחודש אוקטובר), ומה הסיכויים שאלוף (מיל') יואב גלנט שנושל מהרמטכ"לות, יחליף את שני כמנכ"ל משרד הביטחון, על פי "תכנית אב" שמיוחסת כעת לברק, ולא הועלתה על הכתב בשום מסמך כתוב, כמו "מסמך הרפז" המזויף.

***
תמונות:
- אובמה ונתניהו (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
- ברק VS אשכנזי
- יואב גלנט (צילום: דובר צה"ל)

לכל הטורים של עמיר רפפורט

You might be interested also