דו"ח הרפז: ריח רע עולה מהקריה
דו"ח הרפז: ריח רע עולה מהקריה
אריה אגוזי -תגובה מהירה
| 19/05/2011
הכל יחסי. אחרי פרשת נתן אשל הבנו שבלשכות החשובות בהן נחרץ לעתים הגורל של כולנו הדברים לעתים מתנהלים בצורה איך נאמר, מדאיגה, מבישה. אבל המדינה הזו שוברת את השיאים של עצמה וגם זאת במהירות שהיא שיא.
פרסום טיוטת הדו"ח על מה שמכונה "פרשת הרפז" מעלה גל של ריח רע, רע מאוד מעל שני מקומות שהם עוד יותר בנפשנו מאשר לשכת ראש הממשלה. לפי המתואר, הרי שבלשכה של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי לא עסקו כמעט בביטחון אלא רק באינטריגות מהסוג הגרוע ביותר.
גם בלשכה של שר הביטחון אהוד ברק לא עסקו כנראה רק בענייני ביטחון. אנחנו לא נאיביים. היכן שיש בני אדם יש אינטריגות. אבל הרמה שאליה הגיעו האינטריגות במקרה הזה מחייבת צעדים קיצוניים.
אבל כאן נחשפת הבעיה הגדולה מכולן. מי אמור לנקוט את הצעדים האלה. ראש הממשלה שלא נתן גיבוי לחושפי הפרשה בלשכתו? מבקר המדינה שיש לו קול רם אבל שיני חלב? אז מה שיקרה הוא מה שקרה.
בלשכות הבכירות בהן נחתך גורל המדינה ללא מרכאות, ימשיכו לעבוד באותה אווירה נוראית. אי אפשר יהיה לחזור שם למסלול רגיל. הריח הזה יישאר באוויר עוד הרבה זמן. זה ריח קשה של ריקבון .קשה לתפקד כאשר ריח כזה עולה באפך 24 שעות ביממה.
אבל חמור מכך, הריח לא מגיע רק לאפם של העובדים בלשכות הבכירות. הריח מגיע לאפים של כולנו. איך מצפים מאזרחי מדינה להיות רגועים יחסית מול איומי מלחמה מכמה כיוונים , כאשר מחזה מביש כזה שרק את חלק מפרטיו אנחנו יודעים מתרחש מול עיניהם ומול אפיהם? איך לכך תשובה.
במדינה מתוקנת, היו ננקטים צעדים קשים ומרתיעים נגד המעורבים. אצלנו ממהרים לקבוע ש"זה לא פלילי" ובזה קוברים את העניין בארון ההיסטוריה. אבל הבעיה היא שהריח הפעם נוראי. את הריח הזה נריח כולנו עוד הרבה שנים.
וצריך לזכור שמבקר המדינה עוסק רק בעובדות הקשות להן היו סימוכין מוצקים. ניתן לשער בסבירות גבוהה מאוד, שלא הכל נכלל בטיוטה ולא יכלל גם בדו"ח הסופי. ניתן לשער שהמצב האמיתי לא יקבל ביטוי מלא בדו"חות. ניתן לשער שמה שקרה שם הוא עוד הרבה יותר חמור.
הכל יחסי. אחרי פרשת נתן אשל הבנו שבלשכות החשובות בהן נחרץ לעתים הגורל של כולנו הדברים לעתים מתנהלים בצורה איך נאמר, מדאיגה, מבישה. אבל המדינה הזו שוברת את השיאים של עצמה וגם זאת במהירות שהיא שיא.
פרסום טיוטת הדו"ח על מה שמכונה "פרשת הרפז" מעלה גל של ריח רע, רע מאוד מעל שני מקומות שהם עוד יותר בנפשנו מאשר לשכת ראש הממשלה. לפי המתואר, הרי שבלשכה של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי לא עסקו כמעט בביטחון אלא רק באינטריגות מהסוג הגרוע ביותר.
גם בלשכה של שר הביטחון אהוד ברק לא עסקו כנראה רק בענייני ביטחון. אנחנו לא נאיביים. היכן שיש בני אדם יש אינטריגות. אבל הרמה שאליה הגיעו האינטריגות במקרה הזה מחייבת צעדים קיצוניים.
אבל כאן נחשפת הבעיה הגדולה מכולן. מי אמור לנקוט את הצעדים האלה. ראש הממשלה שלא נתן גיבוי לחושפי הפרשה בלשכתו? מבקר המדינה שיש לו קול רם אבל שיני חלב? אז מה שיקרה הוא מה שקרה.
בלשכות הבכירות בהן נחתך גורל המדינה ללא מרכאות, ימשיכו לעבוד באותה אווירה נוראית. אי אפשר יהיה לחזור שם למסלול רגיל. הריח הזה יישאר באוויר עוד הרבה זמן. זה ריח קשה של ריקבון .קשה לתפקד כאשר ריח כזה עולה באפך 24 שעות ביממה.
אבל חמור מכך, הריח לא מגיע רק לאפם של העובדים בלשכות הבכירות. הריח מגיע לאפים של כולנו. איך מצפים מאזרחי מדינה להיות רגועים יחסית מול איומי מלחמה מכמה כיוונים , כאשר מחזה מביש כזה שרק את חלק מפרטיו אנחנו יודעים מתרחש מול עיניהם ומול אפיהם? איך לכך תשובה.
במדינה מתוקנת, היו ננקטים צעדים קשים ומרתיעים נגד המעורבים. אצלנו ממהרים לקבוע ש"זה לא פלילי" ובזה קוברים את העניין בארון ההיסטוריה. אבל הבעיה היא שהריח הפעם נוראי. את הריח הזה נריח כולנו עוד הרבה שנים.
וצריך לזכור שמבקר המדינה עוסק רק בעובדות הקשות להן היו סימוכין מוצקים. ניתן לשער בסבירות גבוהה מאוד, שלא הכל נכלל בטיוטה ולא יכלל גם בדו"ח הסופי. ניתן לשער שהמצב האמיתי לא יקבל ביטוי מלא בדו"חות. ניתן לשער שמה שקרה שם הוא עוד הרבה יותר חמור.
