ההישג בקוריאה הצפונית רק מקשה על ביבי וברק

אחרי ברק, גם נתניהו מגיע לוושינגטון. על הפרק – הגרעין האיראני; למרות השמחה במערב, מדוע החלטת קוריאה הצפונית להקפיא את תכנית הגרעין לא רלוונטית לסוגייה האיראנית? ומהם הנימוקים מאחורי ההחלטה לקדם בניית תחנות כוח לפלשתינים? תשובות ותובנות בטורו השבועי של עמיר רפפורט

במהלך שנת 1990 ישב האלוף במילואים יהושפט הרכבי בחדרו של בכיר מאוד בצה"ל, בקריה בתל אביב. הרכבי, שנפטר בשנת 1994, היה אז בן 69, והוא הוזמן לפגישת חילופי דעות כגורו של מערכת הביטחון.

הרכבי היה ראש אמ"ן בשנות ה-50 של המאה הקודמת ולימים פרופסור הוגה דעות גאון בתחום היחסים בינלאומיים (חתן פרס ישראל). בשנת 1990 הייתה בפיו תחזית קשה: "תוך 10- 20 שנה תעמוד ישראל בפני מצב שבו לאחת מהאויבות שלה יהיה נשק גרעיני שירחף מעל ראשנו. זהו תהליך בלתי נמנע", הוא חזה. הגנרל שאירח את הרכבי ז"ל בלשכתו היה סגן הרמטכ"ל בזמנו, אהוד ברק.

את השבוע האחרון בילה ברק כשר ביטחון בוושינגטון, בניסיון נוסף להוביל מהלכים שימנעו את התממשות התחזית של הרכבי . נדמה שאין דבר שמעסיק את ברק כיום יותר מאשר האתגר האיראני (אולי רק טיוטת הדו"ח הממשמשת ובאה של מבקר המדינה ב"פרשת הרפז" גוזלת ממנו זמן משמעותי על חשבון האתגר הזה – הטיוטא תימסר לצדדים ביום ראשון).

ונעבור לוושינגטון: ברק נפגש השבוע עם שר ההגנה האמריקאי, ליאון פאנטה, ועם כל ראשי המודיעין במדינה. לא קשה לנחש שהוא הביא עימו לפגישות מפות וחומר מודיעיני שאמור להצביע על כך שאיראן קרובה מאוד להחלטה להעביר את הצנטריפוגות שלה, המשמשות להעשרת אורניום, למתקנים בעומק של למעלה מ-100 מטר מתחת לפני האדמה, שיאפשרו לה להגיע לפצצת גרעין ראשונה בתוך שנה-שנתיים לאחר מכן.

אפשר להעריך כי כבעלת ברית אסטרטגית, ישראל מוכנה להציג בפני ארצות הברית, פעם נוספת, את החומר הרגיש ביותר שברשותה (טוב, לא את כל החומר. יש ,כנראה, דברים מודיעיניים שלא מראים אפילו לידידים הגדולים ביותר).

בשבוע הבא ייצא לוושינגטון גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שייפגש עם הנשיא ברק אובמה. הם לא ידברו על התכניות לתקיפה בפגישה בארבע עיניים שתיערך ביניהם. נתניהו יגיע לוושינגטון דרך תחנה קבועה במסעותיו לצפון אמריקה, קנדה. מה המטרה הנוכחית של ישראל? לכל היותר לשכנע את בנות בריתה להגביר את הלחץ הכלכלי על איראן.

האם ישראל שוקלת ברצינות לתקוף את איראן? ככל הנראה, כן. האם תבצע את התקיפה? לא בטוח. האם תשתף את ארצות הברית זמן רב מראש בהחלטה לתקוף? בטוח שלא.

מסר מקוריאה הצפונית 

בזמן ביקורו של אהוד ברק בארצות הברית הטילה קוריאה הצפונית פצצה, אבל לא פצצת אטום הפעם. להודעה של קוריאה הצפונית , שהיא נסוגה מתכנית הגרעין שלה, יש השלכות גם על הניסיונות של ישראל לגייס תמיכה מוחלטת של ארצות הברית במאמץ לבלום את הפצצה האיראנית.

על פניו, אין מה להתרשם יתר על המידה מההצהרה הדרמטית, לכאורה, על כוונתה של קוריאה הצפונית לסגת מתכנית הגרעין שלה. יש לקחת בעירבון מוגבל את אמינות ההצהרה (קוריאה הצפונית התחייבה כבר כמה פעמים בעבר לסגת מתכניתה גרעין, מבלי שהתכוונה לכך באמת), ובכל מקרה, איראן היא סיפור אחר לגמרי: מדובר במעצמה אזורית עם עתודות נפט, שלעלולם לא יביאו אותה לכדי חרפת רעב.

אפילו הסנקציות הכלכליותה חריפות ביותר לא יביאו את איראן למצב של פת לחם. לישראל יש את כל הסיבות להאמין כי משטר האייתולות ידבוק בתכניתו האסטרטגית להשיג נשק גרעיני (יוזמה שנבטה כבר מהכישלון האיראני במלחמה מול עיראק בשנות ה-80 של המאה הקודמת). ולא בטוח שהפעולה של ישראל, בכל המסלולים, לעצור את הפצצה האיראנית, אכן תצליח.

נכון לעכשיו, נראה שאם ישראל לא תתקוף, תחזיתו הקודרת של הרכבי תתממש במוקדם או במאוחר. כנראה, מוקדם. גם אם תתקוף, לא בטוח שניתן יהיה לעצור את הפצצה.

אנרגיה 

וגם זה קרה השבוע: ישראל החלה לקדם מהלך של בניית ארבע תחנות כוח עבור הרשות הפלשתינית בעלות של כ-50 מיליון דולר. את המימון יספקו, כמו תמיד, האירופאים. הבנייה תשפר בצורה דרמטית את הספק האנרגיה בישובים הערביים ביהודה ושומרון. כולם מחוברים לרשת החשמל הישראלית.

למה זה חשוב? כי אנרגיה וביטחון הולכים חזק ביחד. קחו למשל את התסריט הבא: מול חופי רצועת עזה שוכן מאגר גז טבעי שהתגלה על ידי חברת בריטיש גז עוד לפני מציאת המאגרים הישראליים "תמר" ו"לווייתן".

המאגר הפלשתיני קל יחסית להפקה: הוא מרוחק כעשרה קילומטר בלבד מהחוץ, בנקודה שבה עומק המים הוא רק קילומטר. המאגר מושבת כיוון שאין מי שיפתח אותו. האם ישראל יכולה להתשמש במאגר הזה כדי ל'צ'פר" את הרשות הפלשתינית על ידי כך שתאפשר את פיתוחו? כן. האם תרצה לעשות זאת? כנראה שלא.

האם הרשות הפלשתינית ושלטון החמאס בעזה יגיעו להסכמה לגבי פיתוח המאגר ולגבי רווחיו? בטוח שלא

דו"ח הרפז 

והחל מיום ראשון כל הנושאים שעל הפרק ישכחו לכמה ימים, לרגל מלחמת בוץ מפוארת שתתלקח עם העברת מסקנות הביניים של דו"ח המבקר בפרשת הרפז, לידי הצדדים המעורבים.

***
תמונות:
- יהושפט הרכבי - ראש אמ"ן לשעבר
- תחנת הכוח של עזה (צילום: Gaza Gateway)

לכל הטורים של עמיר רפפורט

You might be interested also