ההבדל בין פשיטה אסטרטגית לפשיטה טקטית

בצה”ל החליטו להקים “פיקוד עומק”, אבל ניסיון מלחמת לבנון השנייה ומבצע “עופרת יצוקה” מוכיח כי לא תמיד ברור ההבדל בין פשיטה שמשמעויותיה טקטיות ובין פשיטה בעלת ערך אסטרטגי

לאחרונה החליט המטה הכללי להקים מפקדה שתהיה "פיקוד עומק" של צה"ל. המפקדה תאחד את היחידות המיוחדות - סיירת מטכ"ל, שלדג (יחידת הקומנדו של חיל האוויר), הקומנדו הימי ויחידת החילוץ והפינוי בהיטס של חיל האוויר 669 – לכוח מאוחד למבצעים מיוחדים, שיכוון למשימות רב-תחומיות הרחק מגבולות ישראל.

ההחלטה מעוררת את הויכוח אודות מעמדה של הפשיטה בצה"ל. ככלל, הפשיטה היא צורת קרב הקיימת בתורות הלחימה בקרב מרבית צבאות העולם עוד משחר תולדות העימותים המזויינים של האנושות. על פי רוב, נעשה בה שימוש כחלק מקרב התקפה, כיוון שהוצאתה אל הפועל דורשת ריכוז מאמץ ומשאבים רבים, על חשבון ההיערכות למגננה.

לידל הארט כתב לפני שנים רבות בספרו "מחשבות על המלחמה", כי "הצלחה מכרעת במלחמה אפשרית רק באמצעות הפתעה ועל ההפתעה להיות תרכובת של כמה וכמה מרכיבים מתוחכמים על ידי הנחתת מכה ברגע לא צפוי, מכיוון לא צפוי, או בהשקעת עוצמה לא צפויה במכה". הדברים תקפים גם כיום.

כאשר מתבצעת הפשיטה לעומק מערכי ההגנה של האויב, היא הופכת למורכבת יותר, מאתגרת יותר ודורשת אמצעי לחימה והובלה מיוחדים. לכן, היא חייבת להתבסס על לוחמים ומפקדים הניחנים ביצירתיות, אומץ לב, דבקות במשימה, יכולת הישרדות גבוהה ובעיקר כישרון לזהות את ההזדמנות הנקראת בדרכם בעת ניהול הלחימה.

ומהי הסיבה שבעטיה תזכה הפשיטה להיחשב לאסטרטגית? ביצוע פשיטה המכוונת לפגוע בנקודת תורפה משמעותית של האויב ושיש ביכולתה להשפיע על מגמות ומהלכי המלחמה כולה, "לטרוף את הקלפים" ולייצר מציאות חדשה תוך כדי לחימה, היא זו ההופכת את הפשיטה לאסטרטגית, מיוחדת וחשובה.

אחד האתגרים המורכבים ביותר למפקדים ולקציני המטה בלחימה הוא הצורך לזהות בזמן אמת הזדמנות שעשויה לשנות את פני המערכה, או חלילה ההיפך – סכנה גדול. זיהוי הזדמנויות וסיכונים הוא "שם המשחק" בניהול הקרבות בלחימה.

לא פעם מה שנדמה כהזדמנות או כסיכון לאלו הנמצאים במפקדות מאחור, אינם אכן כאלו במציאות המתקיימת בשטחי הלחימה, ולא פעם היריב יוצר מצבים מדומים שנועדו להיות "מלכודת מוות".

לאורך ההיסטוריה, נהג הצד המתגונן, ובמיוחד זה שהגן בזירת לחימה צרה יחסית, לצופף את כוחותיו בחזית ולבנות מערך ביצורים ומכשולים מאסיבי, כך שנוצרו מספר קווי הגנה מקו החזית ועד השטחים שנתפסו כחשובים ביותר להגנה במרחב. כך, גם זירות הלחימה סביב ישראל נחלקות לשתיים: בצפון, זירה צרה מול סוריה ולבנון שם חזית הלחימה צפופה ורוויה בכוחות לוחמים ובאמצעי לחימה מגוונים, ובמרכז ובדרום זירות לחימה רחבות מול ירדן ומצרים, עם ריכוז הגנה סביב צירי התנועה המובילים מהחזית ועד לעומק השטח.

ככל ששדה הקרב הפך למודרני, כך הלכה והתאפיינה המגננה בשימוש באמצעי לחימה ובמערך ביצורים ומכשולים מגוונים, משופרים, מדויקים וקטלניים יותר. המערך כולל שימוש מסיבי במיקוש, מטעני חבלה, טילים נגד טנקים - עם יכולת ניוד של היחידות הלוחמות.

הצד התוקף הבין את המחיר היקר שעלול להיגבות ממנו במידה שיבחר לתקוף ישירות - דרך חזית שכבות ההגנה הצפופות של יריבו. בהתאם, גדל הצורך לאגף את מערכי ההגנה המבוצרים ולפגוע בעומק שטחי האויב על מנת לקצר את משך הלחימה, לחסוך בנפגעים ולייצר מצבי הכרעה.

ההיסטוריה הצבאית עשירה בקרבות המתארים את איגוף מערכי האויב והחדירה לעומק השטח, אשר שינו באופן מהותי את פני המערכה כולה, החל מהעבר הרחוק אז התבצע האיגוף על ידי לוחמים רגליים, דרך תנועת יחידות הפרשים ועד לתמרון הממוכן באמצעות שריון ונגמ"שים.

לעומת זאת, שדה הקרב המודרני מחייב שימוש בנחתות לסוגיהן בתווך הימי, במטוסי ובמסוקי תובלה בתווך האווירי ובכלי רכב בעלי יכולות ניוד ועבירות גבוהות בתווך היבשתי, בכדי להביא מסה משמעותית של כוחות ואמצעי לחימה לעומק שטחי האויב, היישר אל תוך העורף שלו. כל אלו נדרשים על מנת ליצור יכולות שהייה והישרדות ממושכים בשטח, שישפיעו על האויב.

גם ההיסטוריה הצבאית של צה"ל מלמדת על שימוש בפשיטות כחלק מאיגוף עמוק של מערכי ההגנה של האויב. ברמה הטקטית ניתן לציין, למשל, את הצנחת הצנחנים במעבר המתלה בעומק סיני במצבע קדש ב-1956 ואת נחיתת הכוחות סמוך לצידון שבלבנון במלחמת לבנון הראשונה ב-1982.

ברמה האסטרטגית, ראוי לציין את מעבר תעלת סואץ של אוגדת אריק שרון במלחמת יום הכיפורים שלבסוף הובילה למצב בו כוחות צה"ל נעצרו כמאה ק"מ מקהיר, תוך כדי כך שהארמיות השנייה והשלישית, עיקר סד"כ הלחימה המצרי, נותרו מכותרות מאחור. למצרים לא נותרה ברירה אז אלא להפסיק את הלחימה ולסכם את תנאי הפסקת האש.

דווקא הדוגמה האחרונה של חציית התעלה לא זכתה להיקרא פשיטה, אלא ה"מעבר למתקפה" או "קרבות צליחת התעלה", אך למעשה ניתוח תורתי מצביע כי מרכיבים רבים בה תואמים את צורת הקרב הנקראת פשיטה. אין ספק כי לפשיטה זו היה ערך אסטרטגי.

פשיטה טקטית או אסטרטגית

לא פעם קיים בלבול בקרב אנשי הצבא בין רעיון הפשיטה האסטרטגית ובין הפעלת הכוחות המיוחדים בלחימה בעומק שדה הקרב.

הפשיטות הטקטיות, הגם שהיו נועזות ויצירתיות, יצרו מצבים בלחימה אשר השפיעו על שדה הקרב המרחבי והצבאי בלבד, ואילו הפשיטות האסטרטגיות שינו את פני המערכה כולה, ויצרו את התנאים להכרעת המערכה הצבאית, כך שזו חלחלה והשפיעה על דרג מקבלי ההחלטות ברמה המדינית.

אמנם, הפשיטה האסטרטגית לעומק תתבצע על פי רוב גם כן על ידי כוחות מיוחדים, אך הפעלת הכוחות המיוחדים, נרחבת ועמוקה ככל שתהא, אין בה כדי להשפיע באופן אסטרטגי על המערכה, אלא אם היא מכוונת לכך, ואז ממילא יש לכנותה – פשיטה אסטרטגית. לעומת זאת, הפעלת הכוחות המיוחדים מאפשרת ביצוע פשיטות טקטיות רבות ומגוונות המשפיעות באופן מהותי על מרחבי לחימה שונים.

בעוד שהלחימה בעצימות גבוהה, זו שאפיינה את מלחמות ישראל במשך כ-25 שנה, מאז מלחמת העצמאות ועד מלחמת יום הכיפורים, יצרה מעצם טבעה הזדמנויות לשינוי פני המערכה כולה עקב ההיערכות המאסיבית והסדורה של צבאות האויב הלוחמים באופן שאיפשר להכות בנקודות התורפה ול"הוציאם משיווי המשקל", הרי שבעידן הלחימה בעצימות נמוכה, זו המכונה א-סימטרית, קשה לאתר הזדמנויות המשפיעות על שינוי פני המערכה.

המוכנות ואופן ניהול הלחימה של צה"ל והדרג המדיני-ביטחוני במהלך מלחמת לבנון השנייה (יולי-אוגוסט 2006), ספגו ביקורת קשה שבאה לידי ביטוי בדו"ח ועדת וינוגרד, שחקרה, את כשלי המלחמה, אך מנגד, הייתה זו המלחמה בה בוצעו מבצעים מיוחדים לעומק שטח האויב בהיקף שצה"ל לא ידע בהשוואה לעבר. תוך כדי המלחמה הוקם צוות מיוחד באגף המבצעים במטה הכללי, שיזם שורה של מבצעים בעורף האויב, שהמוכרים שבהם היו הפשיטה של סיירת מטכ"ל ושלדג על העיר בעל-בק בצפון בקעת הלבנון ומבצע של הקומנדו הימי בלב שכונת מגורים שבה גרו בכירי חיזבאללה - בעיר צור שבדרום המדינה.

רק ביומיים האחרונים של המלחמה בוצעה גם פשיטה שבה הוטסו כוחות חי"ר בסדר גודל נרחב אל מעבר לקווי ההגנה הקדמיים של חיזבאללה.

גם במבצע "עופרת יצוקה" (ינואר 2009) הופעלו יחידות מיוחדות בעומק מערכי החמאס, אם כי העצימות של הלחימה הייתה פחותה באופן ניכר.

המכנה המשותף בין אירועי קיץ 2006 בלבנון לבין חורף 2009 בעזה היה שבשני המקרים בחר צה"ל להפעיל מערכה אווירית מאסיבית ורצופה לאורך כל ימי הלחימה ולהחדיר כוחות יבשה באופן מוגבל ומצומצם, תוך הימנעות מכניסה ללב מערכי ההגנה של היריב באזורים האורבניים (ב"עופרת יצוקה" בצורה קיצונית יותר).

מצד שני, ניתוח דפוסי הפעולה של חיזבאללה והחמאס מצביע כי המכנה המשותף של שני הארגונים היה שימוש בהגנה שכבתית היקפית מקו הגבול ועד ללב השטחים האורבניים, ירי רקטות בהיקף נרחב ולעומק שטח ישראל עד ליומה האחרון של הלחימה ומתן דגש לשרידות ההנהגה ולאי איבוד "קלפי המיקוח האסטרטגיים", (החיילים החטופים אלדד רגב ואודי גולדווסר בלבנון והחייל השבוי גלעד שליט ברצועת עזה).

המסקנה המתבקשת היא שבעוד מרבית הסד"כ הלוחם הצה"לי באוויר, ביבשה ובים מתמודד עם מערכי ההגנה של חיזבאללה וחמאס, חותר לפגוע במשגרי הרקטות ומפעיליהם בכלל השטחים הרלוונטיים בלבנון ובעזה ופועל במקביל גם למול תשתיות אזרחיות (תחבורה, דלק וכדומה), הרי שפעולה המכוונת נגד הנהגות הארגונים, אל מול "קלפי המיקוח" ובמקרה הלבנוני גם בהקשר עקיף של הממשלה בלבנון, היא זו שטמון בה הפוטנציאל לשינוי המציאות ולהשפעה באופן אסטרטגי על מהלכי ומגמות המלחמה.

אך נשאלת השאלה, האם בכלל היו הזדמנויות כאלו במהלך הלחימה בלבנון ובעזה? בספרים ובמאמרים שפורסמו לאחר המלחמה ניתן למצוא תימוכין שעשויים לסייע בהתמודדות עם השאלה.

באשר ללבנון, פורסם בספרות שלאחר המלחמה אודות דיון שעלה סביב הרעיון לבצע פשיטה על שדה התעופה בביירות במטרה לאחוז בו במשך זמן ולצאת ממנו לפעולות באזור. הרעיון המבצעי טמן בחובו יכולת להשפיע באופן מהותי על "לב העצבים" של מנהיגות הארגון בביירות, להעמיד את חיזבאללה על "קרני הדילמה" ("רגל בדרום ורגל בביירות") ולהפעיל לחץ כבד על ממשלת לבנון והעם הלבנוני מעצם הנוכחות הישראלית בעיר הבירה והשלכותיה האזוריות והבינלאומיות.

סביר להניח שביצוע פשיטה כזו היה משפיע על המגמות השליליות של הלחימה בדרום, מעביר את "כובד המשקל" לצד היריב ויתכן אף מקצר את משך הלחימה. מנגד, קיים כמובן הסיכון לביטחון הכוחות והקושי לחלצם בעת הצורך, על אף העובדה שצה"ל שלט בתווך האווירי והימי. בעניין רגב וגולווסר עלתה התהייה האם בחר ארגון חיזבאללה להחביאם בבית החולים "דאר אל חיכמה" בעיר בעל-בק שבבקעת הלבנון. מובן שביצוע פשיטה במטרה לחלצם בין אם עודם בחיים ובין אם לאו, היה בה בכדי לשנות את מגמות המלחמה ו"לשמוט את השטיח תחת רגלי חיזבאללה" מה גם שהבאתם הוגדרה כחלק ממטרות המלחמה כפי שניסח זאת הקבינט הביטחוני בממשלת ישראל.

באשר לעזה, פורסם לאחר המבצע כי במהלך במבצע הסתתרו בכירי הנהגת החמאס בבית החולים "שיפא" בעיר עזה ואילו בעניין גלעד שליט בידי מערכת הביטחון היה "קצה חוט" באשר למקום מחבואו ברצועה. גם במקרה העזתי סביר להניח שביצוע פשיטות בהקשר הנהגת החמאס ובסוגיית שליט היו משפיעות באופן אסטרטגי על מגמות המבצע ותוצאותיו לאורך זמן רב.

כשל מבני

ועכשיו, לדרג המדיני: כיצד והאם בכלל פעלה הצמרת המדינית והביטחונית בדרג מקבלי ההחלטות אל מול צה"ל כדרג מבצע, בבואה לבחון הוצאה אל הפועל פשיטה בעלת משמעות אסטרטגית תוך כדי ניהול הלחימה?

כדי להשיב על השאלה יש לבחון בתחילה את הכישרון, הידע והמקצועיות הצבאית-מדינית-ביטחונית הנדרשת לזהות הזדמנות שמימושה ישפיע באופן אסטרטגי על המערכה, על הבנה עמוקה של היריב למול יכולות כוחותינו והעיתוי המתאים ביותר.

ועדת וינוגרד כבר עמדה על היעדר הדיון הנדרש בהיבט המקצועי בקרב בכירי מערכת הביטחון בתהליך קבלת ההחלטות לפני ובמהלך המלחמה. יתכן שהיעדר הידע המעמיק אודות ארגון חיזבאללה והמדינה הלבנונית על מרכיביה הקשה על היכולת לזהות הזדמנויות אסטרטגיות ואת השלכותיהן האפשריות על הלחימה.

לצד ההבנה וההיכרות הנדרשת אודות היריב, מחויבת גם בקיאות ביכולות צבא היבשה והכוחות המיוחדים, וכן רצוי ניסיון כלשהו בפיקוד על פשיטות ומבצעים מיוחדים בעומק שטח האויב או לכל הפחות בהשתתפות בהן. בחינת הדמויות המובילות בתהליך קבלת ההחלטות בדרג הביטחוני הבכיר בעת המלחמה - ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אגף המודיעין וראש אגף המבצעים - כי הידע והמקצועיות היו רק בידי ראש אגף המבצעים.

מן הסתם, היעדר הידע וההיכרות עם התחומים המקצועיים הקרין ישירות על התעוזה ועל האומץ הנדרשים ממקבלי ההחלטות כדי להכריע בעד פשיטות אטסטרטגיות שסיכון לא מבוטל כרוך בהן.

נדבך מרכזי נוסף קשור לבניין הכוח הצה"לי וליכולות הכוחות הלוחמים לבצע פשיטה מורכבת מעין זו: ניתן לקבוע כי צה"ל של היום יכול, נכון ומסוגל לבצע פשיטה מורכבת בהיקף נרחב לעומק שטח האויב. כמובן, שהשליטה האווירית והימית של צה"ל במהלך הלחימה בלבנון מחזקת את ההנחה שכוחות אלו היו יכולים לשרוד לאורך זמן בשטח האויב.

רק שתיים מהדמויות הבכירות במלחמת לבנון השנייה נשארו בתפקידיהם גם כעבור כשלוש שנים, כאשר יצא לדרך מבצע "עופרת יצוקה"- ראש הממשלה וראש אגף המודיעין. הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש אגף המבצעים התחלפו אחרי המלחמה.

בחינת המרכיבים הנדרשים כדי לממש הזדמנות אסטרטגית מצביעה כי בכולם חל שיפור משמעותי בין 2006 ל-2009: צה"ל יישם את לקחי מלחמת לבנון השנייה ושיפר את בניין כוחו באמצעות אימונים, תרגילים והקניית ידע מקצועי רב. בכירי מערכת הביטחון הפכו לבעלי ידע מספק על היריב והשחקנים האזוריים וכן על יכולותיו של צבא היבשה והכוחות המיוחדים ועל הנדרש מביצוע פשיטות בעומק שטח האויב. שילוב השיפור בשני נדבכים אלה אמור היה להקרין ביטחון גם על התעוזה, אולם במקרה של "עופרת יצוקה", כמו במלחמת לבנון השנייה, לא נוצלו ההזדמנויות ולא בוצעה פעולה יבשתית משמעותית.

יתכן וברקע לכך עמדה ההבנה שאין צורך לממש את ההזדמנויות במהלך המבצע, שכן הרצון להצלחה בכל מחיר היה אולי חשוב יותר מהרצון לשנות את המציאות באופן מהותי, ובהתאם גם נוסחו מטרות המבצע באופן מצומצם וצנוע כך שלא יכוונו אל הישג אסטרטגי כלשהו, כמו הפלת ממשלת החמאס או החזרתו של גלעד שליט.

צה"ל ובכירי מערכת הביטחון צפויים לעמוד גם בעתיד בפני אתגרים נוספים. על מנת לנצל הזדמנויות אסטרטגיות בעתיד, ראוי להטמיע את הרעיונות האופרטיביים טרם המלחמה, לתרגל אותם, לבחון אותם באימונים בשגרה ולהפכם לתוכניות ולפקודות.

הכותב, אל”מ (מיל’) רונן כהן, ביצע שורת תפקידים באמ”ן: ראש הזירה הדרומית, ראש זירת טרור וסגן ראש החטיבה

***
תמונות:
- לוחמי הקומנדו הימי ("שייטת 13") במהלך אימון (צילום: זיו קורן)
- מלחמת לבנון השנייה, מבצע של "שלד"ג" וסיירת מטכ"ל בבעל-בק (צילום: AP)
- אימון בשטח אורבאני (צילום: דובר צה"ל)

הכתבה פורסמה בגיליון השישי של המגזין ישראל דיפנס

You might be interested also

An example of what currently appears on the landing pages of the blocked Iranian sites. Screenshot from the Press TV website  

US blocks dozens of websites of Iranian media organizations 

Against the backdrop of the faltering nuclear negotiations and the election of a new Iranian president, the Department of State announced that the websites' operation constitutes a violation of American sanctions, and accused Iran of carrying out disinformation campaigns