לסוריה יש מערכות נ"מ S-125, לחיזבאללה SA-18
מה אפשר היה ללמוד בין השורות בנאומים החשובים של מפקד חיה"א והרמטכ"ל השבוע? איזה זירה תתלקח קודם? מדוע פרויקט המרכבה באמת בסכנה? והאם תספיק הגברה מסוימת של האכיפה במגזר הערבי כדי להתמודד עם ההקצנה בקרב ערביי ישראל? שאלות ותשובות בטור השבועי של עמיר רפפורט, חמישי ב-14:00
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
בין בית חיל האוויר ובין המרכז הבינתחומי בהרצליה מפרידים רק כמה מאות מטרים. נאומים שנישאו בשני המוסדות האלה השבוע על ידי מפקד חיל האוויר ועל ידי הרמטכ"ל חשפו טפחיים ורמזו לעוד טפח: צה"ל נמצא בבולמוס של הכנות לקראת העימות הבא, במירוץ חימוש של ממש, שלא היה כמוהו כבר עשרות שנים.
השאלה היחידה שנראית פתוחה בתחילת חודש פברואר 2012 היא רק איפה יוצת הפתיל קודם: בחזית מול איראן, בצפון מול חיזבאללה או סוריה או אולי דווקא מול החמאס ברצועת עזה. טוב, יש גם סיכוי כלשהו שנעבור את החודשים הבאים ללא עימות צבאי, אבל שום סוג של עימות לא צריך להתקבל בהפתעה.
נתחיל ממפקד חיל האוויר, האלוף עידו נחושתן, בית חיל האוויר זה המגרש הביתי שלו. נחושתן התכונן לנאום שנשא במסגרת כנס החלל של מכון פישר בשיתוף נאס"א, אבל נאלץ להגיע לשם באיחור היישר מן התחקירים שנערכו בתחילת השבוע בעקבות התרסקות המטוס הענק הבלתי מאויש המכונה "איתן" (זו לא סתם עוד תאונה, אלא תאונה בעלת משמעות אסטרטגית, משום שהמטוס הוא חלק מן הזרוע ארוכת הטווח של חיל האוויר, ויש רק בודדים כמוהו. לוקח חודשים ארוכים לבנות בתעשייה האווירית כל מטוס כזה) נחושתן הוא כיום מוותיקי המטה הכללי, עם רגל וחצי באזרחות. הוא נתן סקירה לא אופטימית אך מציאותית של המצב האיזורי הבלתי יציב. מעבר לאמירות הברורות שלו, שני רמזים שלו מעניינים במיוחד: הוא רמז לכך שבחזית הצפונית חיל האוויר נאלץ להתמודד' לראשונה מזה עשרות שנים' עם מערכות נ"מ מתקדמות. נחושתן לא פירט אך כיוון שלסוריה יש מערכות רוסיות מדגם אס איי 18 (בגרסה נייחת ולא ניידת) כבר מספר שנים, ומערכות מתקדמות במיוחד מסוג S-300 הם רוצים (אך עדיין לא קיבלו מהרוסים), יש להניח שהוא מתכוון למערכות המכונות S125. זה אמנם לא 300, אבל בכל זאת אתגר לא פשוט, שיקשה על חיל האוויר לשוטט בחופשיות בשמי סוריה כמו בעשור שעבר, למשל בתקיפת הכור הגרעיני בדיר-אזור, המיוחסת לישראל, על פי פרסומים זרים.
סוריה הצטיידה במערכת הזאת כלקח שלה מאותה תקיפה. מעניין לא פחות, שהאלוף נחושתן דיבר על אפשרות זליגה של נשק נ"מ מרוסיה לחיזבאללה, למשל בימים שבהם משטר בשאר אסד יקרוס (זה יקרה בקרוב, על פי כל ההערכות המעודכנות; אסד עצמו כנראה יעבור דירה למוסקבה). כיוון שלחיזבאללה, על פי הערכות, כבר יש טילי אס איי 18 שהסורים העבירו לו הזדמנות קודמת (כמו שהעבירו את הטילים הרוסיים כנגד טנקים מסוג "קורנט" לפני מלחמת לבנון השנייה), אפשר להניח שחושתן חושש כי חיזבאללה נערך להצטייד במערכות נ"מ ברמה של מדינה.
בדבריו היה אפשר לשמוע איום סמוי שישראל לא תשלים עם העברת אמצעים כאלה לחיזבאללה. האם המשמעות תהיה מתקפת מנע? האם נסראללה שומע? ומה לגבי איראן? עך כך האלוף עידו נחושתן לא אמר אפילו מילה אבל כל החודשים האחרונים בתפקידו יעמדו בסימן האפשרות שתקיפה אכן תתבצע.
כפי שנכתב בטור זה בשבוע שעבר, לוח הזמים הישראלי מאפשר תקיפה בתקופה מוגבלת, כדי להשאיר סיכוי לדחות באמצעים צבאיים את פרויקט הגרעין האיראני בשנתיים-שלוש, במידה שהנסקציות לא יועילו. אחר כך מתקני הגרעין יועברו למתקנים תת קרקעיים, שהאמצעים שבידי ישראל לא יוכלו אפילו לדגדג אותם. (לאמריקאים אמורות להיות פצצות מתקדמות יותר, שיאפשרו חלון הזדמנויות לתקיפה עד השנה הבאה, על פי לוח הזמנים הנוכחי של הפרויקט האיראני).
נחושתן אמור לסיים את תפקידו בחודש מאי. לא מן הנמנע שהחילופים יידחו לכיוון אמצע הקיץ, אם התקיפה תהיה רלוונטית. השבוע, החל שר הביטחון , סוף סוף, לראיין את המועמדים להיות מפקד חיל האוויר הבא. האלוף יוחנן לוקר ,מזכירו הצבאי הנוכחי של ראש הממשלה, ותא"ל נמרוד רשף, ראש מטה חיל האוויר, הם רק סטטיסטים בהצגה הזאת. כפי שנחשף בטור זה כבר בחודש שעבר, למרות שנתניהו רצה בהתחלה את לוקר (לפחות לפני שהוביל את התלונה בגין הטרדות מיניות כנגד ראש הלשכה שלו, נתן אשל), מפקד חיל האוויר הבא יהיה ראש אגף התכנון הנוכחי, אמיר אשל. לוקר יהיה כנראה הנספח הבא של צה"ל בוושינגטון. רשף יהיה ראש אג"ת ויתמודד על תפקיד מפקד חיל האוויר הבא אחרי אשל.
מועמד מרכזי נוסף להתיישב על כס מפקד חיל האוויר בשנת 2016 הוא תא"ל עמיקם נורקין, שיסיים בשבוע הבא לפקד על בסיס תל נוף של חיל האוויר, וימונה לראש להק אוויר.
נאום גנץ
ועכשיו נעבור ליום רביעי, 19:30, אוהל ענק שהוקם בפאתי המרכז הבינתומי בהרצליה, מאות כיסאות מסודרים בשורות אל מול במה מוגבהת, הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ עולה על הבמה, נותן הופעה טובה, עם נאום לא חלבי. הדברים של גנץ (לאויב יש "אש בעוצמה בלתי רגילה של חימוש, שמכסה כל נקודה בישראל" וכל שאר הכותרות שצוטטו בהרחבה בתקשורת) חוזקו גם על ידי דבריו של ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, ביום חמישי בבוקר, על 200 אלף טילים שמאיימים על ישראל (גם הדברים האלה נאמרו במסגרת כנס הרצליה).
אך האם המצב הביטחוני באמת כל כך רגיש ונפיץ או שמדובר בהפחדה לצרכי המאבק על תקציב הביטחון? אם ייערך סקר על השאלה בקרב הציבור סביר להניח כי רוב האנשים יבחרו בתשובה ב', כי אחרי עשורים של תיאורים מפחידים, המשל על האיש שצועק "זאב, זאב" הוא רלוונטי. האמת היא שהפעם, כן הפעם, דווקא תשובה א' נכונה. המצב באמת מאוד נפיץ.
הזירות מול איראן, סוריה וחיזבאללה, בהחלט יכולות להתלקח, ועוד לא דיברנו על רצועת עזה. כן, עזה. מטח הרקטות לעבר הדרום בלילה שבין רביעי לחמישי היווה תזכורת שגם הזירה הזאת חיה ובועטת. צה"ל מכין את עצמו לקראת פעולה נרחבת ברצועת עזה (זה לא סוד: הרמטכ "ל דיבר על כך בשבועות האחרונים שוב ושוב, עוד לפני נאום הרצליה שלו). אם צה"ל ימצא את עצמו ברצועת עזה בעקבות מטחים נוספים, זה יהיה גם בגלל שהכנות נרחבות נוטות לממש את עצמן (לפחות על פי מבחנה של היסטוריה), וגם בגלל שמבחינה צבאית, "טיפול" בחמאס הוא משימה שצה"ל ערוך עליה טוב יותר.
יעדים של פעולה בעזה יוכלים להיות מרחיקי לכת יותר מאשר מבצע עופרת יצוקה בחורף 2008-9: הם יכולים לכלול את ביתור הרצועה לכמה חלקים, או אולי אפילו השתלטות מלאה עליה למשך כמה חודשים, כדי למוטט את משטר החמאס, ולפתוח פתח להתשלטות הרשות הפלשתינית על השטח.
אין כסף, אין מרכבה
ולמשל אחר: נניח שבשכונה של כל אחד ואחד מאתנו הייתה מכת פריצות מטורפת, האם סביר להניח כי תושבים רבים היו היו מתקינים אמצעי מיגון מוגברים ורוכשים פוליסות ביטוח? כנראה שכן. זוהי התנהגות טבעית למדי. אז מדוע כמדינה, אשר נמצאת בשנת 2012 בסביבה מאוד בעייתית, איננו מגדילים את פוליסת הביטוח שלנו אלא דווקא מקטינים את תקציב הביטחון?
זה קורה משום שהציבור שבוי בקונספצית ה"זאב, זאב", ובגלל שראש הממשלה עסוק מאוד בריצוי דעת הקהל מאז ההפגנות החברתיות שהיו בקיץ. חינוך חובה מגיל שלוש הוא עצם שראש הממשלה זורק לציבור באופן מיידי. על העובדה שתקציב הביטחון קטן בשנה שבה התערער הסכם השלום עם הגדולה בשכנותינו, מצרים, אנחנו עלולים לשלם ביוקר רק בעוד כמה שנים. בינתיים, הצורך לבנות כוח לחזית הדרום, והעובדה שתקציב הביטחון לא גדל אלא דווקא הצטמצם מעט, הוא סיבה לכך שבמערכת הביטחון הקפיאו הוצאות כבדות, ובין היתר עצרו הזמנות לפרויקט טנק המרכבה ונגמ"ש המרכבה (נמ"ר).
גם הקפאת התקציבים האלה נתפסת כעוד ספין, וגם במקרה הזה האמת קצת שונה. סביר להניח כי הפרויקט יימשך, אבל יצומצם בסופו של דבר. צריך לזכור כי הרמטכ"ל הנוכחי, רא"ל בני גנץ, אינו מחסידי ההצטיידות בכלים משוריינים רבים. כשהיה מפקד זרוע היבשה, טרם מלחמת לבנון השניה, אף הוביל מהלך דרמטי של קיצוץ במספר הטנקים (שלא יושם לבסוף, עקב פרוץ המלחמה). ואם גנץ חשוב שכמות הנמ"רים שהוזמנה במסגרת תכנית לשנים 2011-20120 היא מוגזמת, הוא לא לבד: לדעה הזאת שותפים לא מעטים גם בדרג המדיני. הבעיה היא שמשרד הביטחון התחייב להזמין כמות מינימאלית של נגמ"שים, לא קטנה, כאשר חתם על עסקה עם חברת GDLS מארצות הברית. מדובר בעסקה שבמסגרתה נפתח פס יצור למרכב של הנגמ"ש, בעיר לימה.
הפצצה הפנימית
ולפני סיום, עוד זירה, זו שאינה נמצאת בכותרות בימים שבשגרה: סכנת ההקצנה באוכלסיה הערבית בישראל. גם הפצצה הזאת מתקתקת, והיא אולי תזכה למענה כשלהו כאשר בעוד כמה ימים יניח השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ, לראש הממשלה, תכנית להקמת תחנות משטרה והגברת האכיפה בישובים הערבים (שרבים מהם מהווים שטחי הפקר, וגם הפשיעה בהם חוגגת - הם מהווים מוקד ל-50 אחוז מהפשיעה החמורה במדינה, כמו מעשי רצח).
הגברת האכיפה אמורה להקשות על הקמת תאים חבלניים בקרב ערביי ישראל (למען הדיוק, כיום כמות הפעילות החבלנית העוינת בקרב האוכלוסיה הערבית היא אפסית, אבל הקרקע פוריה להצמיח אותה). הבעיה היא שהתכנית אמורה להיות מתוקצבת רק ב-200 מיליון שקל, והגברת האכיפה במגזר הערבי אמורה להתפרש על פני חמש שנים. ספק אם זה יספיק.
בין בית חיל האוויר ובין המרכז הבינתחומי בהרצליה מפרידים רק כמה מאות מטרים. נאומים שנישאו בשני המוסדות האלה השבוע על ידי מפקד חיל האוויר ועל ידי הרמטכ"ל חשפו טפחיים ורמזו לעוד טפח: צה"ל נמצא בבולמוס של הכנות לקראת העימות הבא, במירוץ חימוש של ממש, שלא היה כמוהו כבר עשרות שנים.
השאלה היחידה שנראית פתוחה בתחילת חודש פברואר 2012 היא רק איפה יוצת הפתיל קודם: בחזית מול איראן, בצפון מול חיזבאללה או סוריה או אולי דווקא מול החמאס ברצועת עזה. טוב, יש גם סיכוי כלשהו שנעבור את החודשים הבאים ללא עימות צבאי, אבל שום סוג של עימות לא צריך להתקבל בהפתעה.
נתחיל ממפקד חיל האוויר, האלוף עידו נחושתן, בית חיל האוויר זה המגרש הביתי שלו. נחושתן התכונן לנאום שנשא במסגרת כנס החלל של מכון פישר בשיתוף נאס"א, אבל נאלץ להגיע לשם באיחור היישר מן התחקירים שנערכו בתחילת השבוע בעקבות התרסקות המטוס הענק הבלתי מאויש המכונה "איתן" (זו לא סתם עוד תאונה, אלא תאונה בעלת משמעות אסטרטגית, משום שהמטוס הוא חלק מן הזרוע ארוכת הטווח של חיל האוויר, ויש רק בודדים כמוהו. לוקח חודשים ארוכים לבנות בתעשייה האווירית כל מטוס כזה) נחושתן הוא כיום מוותיקי המטה הכללי, עם רגל וחצי באזרחות. הוא נתן סקירה לא אופטימית אך מציאותית של המצב האיזורי הבלתי יציב. מעבר לאמירות הברורות שלו, שני רמזים שלו מעניינים במיוחד: הוא רמז לכך שבחזית הצפונית חיל האוויר נאלץ להתמודד' לראשונה מזה עשרות שנים' עם מערכות נ"מ מתקדמות. נחושתן לא פירט אך כיוון שלסוריה יש מערכות רוסיות מדגם אס איי 18 (בגרסה נייחת ולא ניידת) כבר מספר שנים, ומערכות מתקדמות במיוחד מסוג S-300 הם רוצים (אך עדיין לא קיבלו מהרוסים), יש להניח שהוא מתכוון למערכות המכונות S125. זה אמנם לא 300, אבל בכל זאת אתגר לא פשוט, שיקשה על חיל האוויר לשוטט בחופשיות בשמי סוריה כמו בעשור שעבר, למשל בתקיפת הכור הגרעיני בדיר-אזור, המיוחסת לישראל, על פי פרסומים זרים.
סוריה הצטיידה במערכת הזאת כלקח שלה מאותה תקיפה. מעניין לא פחות, שהאלוף נחושתן דיבר על אפשרות זליגה של נשק נ"מ מרוסיה לחיזבאללה, למשל בימים שבהם משטר בשאר אסד יקרוס (זה יקרה בקרוב, על פי כל ההערכות המעודכנות; אסד עצמו כנראה יעבור דירה למוסקבה). כיוון שלחיזבאללה, על פי הערכות, כבר יש טילי אס איי 18 שהסורים העבירו לו הזדמנות קודמת (כמו שהעבירו את הטילים הרוסיים כנגד טנקים מסוג "קורנט" לפני מלחמת לבנון השנייה), אפשר להניח שחושתן חושש כי חיזבאללה נערך להצטייד במערכות נ"מ ברמה של מדינה.
בדבריו היה אפשר לשמוע איום סמוי שישראל לא תשלים עם העברת אמצעים כאלה לחיזבאללה. האם המשמעות תהיה מתקפת מנע? האם נסראללה שומע? ומה לגבי איראן? עך כך האלוף עידו נחושתן לא אמר אפילו מילה אבל כל החודשים האחרונים בתפקידו יעמדו בסימן האפשרות שתקיפה אכן תתבצע.
כפי שנכתב בטור זה בשבוע שעבר, לוח הזמים הישראלי מאפשר תקיפה בתקופה מוגבלת, כדי להשאיר סיכוי לדחות באמצעים צבאיים את פרויקט הגרעין האיראני בשנתיים-שלוש, במידה שהנסקציות לא יועילו. אחר כך מתקני הגרעין יועברו למתקנים תת קרקעיים, שהאמצעים שבידי ישראל לא יוכלו אפילו לדגדג אותם. (לאמריקאים אמורות להיות פצצות מתקדמות יותר, שיאפשרו חלון הזדמנויות לתקיפה עד השנה הבאה, על פי לוח הזמנים הנוכחי של הפרויקט האיראני).
נחושתן אמור לסיים את תפקידו בחודש מאי. לא מן הנמנע שהחילופים יידחו לכיוון אמצע הקיץ, אם התקיפה תהיה רלוונטית. השבוע, החל שר הביטחון , סוף סוף, לראיין את המועמדים להיות מפקד חיל האוויר הבא. האלוף יוחנן לוקר ,מזכירו הצבאי הנוכחי של ראש הממשלה, ותא"ל נמרוד רשף, ראש מטה חיל האוויר, הם רק סטטיסטים בהצגה הזאת. כפי שנחשף בטור זה כבר בחודש שעבר, למרות שנתניהו רצה בהתחלה את לוקר (לפחות לפני שהוביל את התלונה בגין הטרדות מיניות כנגד ראש הלשכה שלו, נתן אשל), מפקד חיל האוויר הבא יהיה ראש אגף התכנון הנוכחי, אמיר אשל. לוקר יהיה כנראה הנספח הבא של צה"ל בוושינגטון. רשף יהיה ראש אג"ת ויתמודד על תפקיד מפקד חיל האוויר הבא אחרי אשל.
מועמד מרכזי נוסף להתיישב על כס מפקד חיל האוויר בשנת 2016 הוא תא"ל עמיקם נורקין, שיסיים בשבוע הבא לפקד על בסיס תל נוף של חיל האוויר, וימונה לראש להק אוויר.
נאום גנץ
ועכשיו נעבור ליום רביעי, 19:30, אוהל ענק שהוקם בפאתי המרכז הבינתומי בהרצליה, מאות כיסאות מסודרים בשורות אל מול במה מוגבהת, הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ עולה על הבמה, נותן הופעה טובה, עם נאום לא חלבי. הדברים של גנץ (לאויב יש "אש בעוצמה בלתי רגילה של חימוש, שמכסה כל נקודה בישראל" וכל שאר הכותרות שצוטטו בהרחבה בתקשורת) חוזקו גם על ידי דבריו של ראש אמ"ן, אלוף אביב כוכבי, ביום חמישי בבוקר, על 200 אלף טילים שמאיימים על ישראל (גם הדברים האלה נאמרו במסגרת כנס הרצליה).
אך האם המצב הביטחוני באמת כל כך רגיש ונפיץ או שמדובר בהפחדה לצרכי המאבק על תקציב הביטחון? אם ייערך סקר על השאלה בקרב הציבור סביר להניח כי רוב האנשים יבחרו בתשובה ב', כי אחרי עשורים של תיאורים מפחידים, המשל על האיש שצועק "זאב, זאב" הוא רלוונטי. האמת היא שהפעם, כן הפעם, דווקא תשובה א' נכונה. המצב באמת מאוד נפיץ.
הזירות מול איראן, סוריה וחיזבאללה, בהחלט יכולות להתלקח, ועוד לא דיברנו על רצועת עזה. כן, עזה. מטח הרקטות לעבר הדרום בלילה שבין רביעי לחמישי היווה תזכורת שגם הזירה הזאת חיה ובועטת. צה"ל מכין את עצמו לקראת פעולה נרחבת ברצועת עזה (זה לא סוד: הרמטכ "ל דיבר על כך בשבועות האחרונים שוב ושוב, עוד לפני נאום הרצליה שלו). אם צה"ל ימצא את עצמו ברצועת עזה בעקבות מטחים נוספים, זה יהיה גם בגלל שהכנות נרחבות נוטות לממש את עצמן (לפחות על פי מבחנה של היסטוריה), וגם בגלל שמבחינה צבאית, "טיפול" בחמאס הוא משימה שצה"ל ערוך עליה טוב יותר.
יעדים של פעולה בעזה יוכלים להיות מרחיקי לכת יותר מאשר מבצע עופרת יצוקה בחורף 2008-9: הם יכולים לכלול את ביתור הרצועה לכמה חלקים, או אולי אפילו השתלטות מלאה עליה למשך כמה חודשים, כדי למוטט את משטר החמאס, ולפתוח פתח להתשלטות הרשות הפלשתינית על השטח.
אין כסף, אין מרכבה
ולמשל אחר: נניח שבשכונה של כל אחד ואחד מאתנו הייתה מכת פריצות מטורפת, האם סביר להניח כי תושבים רבים היו היו מתקינים אמצעי מיגון מוגברים ורוכשים פוליסות ביטוח? כנראה שכן. זוהי התנהגות טבעית למדי. אז מדוע כמדינה, אשר נמצאת בשנת 2012 בסביבה מאוד בעייתית, איננו מגדילים את פוליסת הביטוח שלנו אלא דווקא מקטינים את תקציב הביטחון?
זה קורה משום שהציבור שבוי בקונספצית ה"זאב, זאב", ובגלל שראש הממשלה עסוק מאוד בריצוי דעת הקהל מאז ההפגנות החברתיות שהיו בקיץ. חינוך חובה מגיל שלוש הוא עצם שראש הממשלה זורק לציבור באופן מיידי. על העובדה שתקציב הביטחון קטן בשנה שבה התערער הסכם השלום עם הגדולה בשכנותינו, מצרים, אנחנו עלולים לשלם ביוקר רק בעוד כמה שנים. בינתיים, הצורך לבנות כוח לחזית הדרום, והעובדה שתקציב הביטחון לא גדל אלא דווקא הצטמצם מעט, הוא סיבה לכך שבמערכת הביטחון הקפיאו הוצאות כבדות, ובין היתר עצרו הזמנות לפרויקט טנק המרכבה ונגמ"ש המרכבה (נמ"ר).
גם הקפאת התקציבים האלה נתפסת כעוד ספין, וגם במקרה הזה האמת קצת שונה. סביר להניח כי הפרויקט יימשך, אבל יצומצם בסופו של דבר. צריך לזכור כי הרמטכ"ל הנוכחי, רא"ל בני גנץ, אינו מחסידי ההצטיידות בכלים משוריינים רבים. כשהיה מפקד זרוע היבשה, טרם מלחמת לבנון השניה, אף הוביל מהלך דרמטי של קיצוץ במספר הטנקים (שלא יושם לבסוף, עקב פרוץ המלחמה). ואם גנץ חשוב שכמות הנמ"רים שהוזמנה במסגרת תכנית לשנים 2011-20120 היא מוגזמת, הוא לא לבד: לדעה הזאת שותפים לא מעטים גם בדרג המדיני. הבעיה היא שמשרד הביטחון התחייב להזמין כמות מינימאלית של נגמ"שים, לא קטנה, כאשר חתם על עסקה עם חברת GDLS מארצות הברית. מדובר בעסקה שבמסגרתה נפתח פס יצור למרכב של הנגמ"ש, בעיר לימה.
הפצצה הפנימית
ולפני סיום, עוד זירה, זו שאינה נמצאת בכותרות בימים שבשגרה: סכנת ההקצנה באוכלסיה הערבית בישראל. גם הפצצה הזאת מתקתקת, והיא אולי תזכה למענה כשלהו כאשר בעוד כמה ימים יניח השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ, לראש הממשלה, תכנית להקמת תחנות משטרה והגברת האכיפה בישובים הערבים (שרבים מהם מהווים שטחי הפקר, וגם הפשיעה בהם חוגגת - הם מהווים מוקד ל-50 אחוז מהפשיעה החמורה במדינה, כמו מעשי רצח).
הגברת האכיפה אמורה להקשות על הקמת תאים חבלניים בקרב ערביי ישראל (למען הדיוק, כיום כמות הפעילות החבלנית העוינת בקרב האוכלוסיה הערבית היא אפסית, אבל הקרקע פוריה להצמיח אותה). הבעיה היא שהתכנית אמורה להיות מתוקצבת רק ב-200 מיליון שקל, והגברת האכיפה במגזר הערבי אמורה להתפרש על פני חמש שנים. ספק אם זה יספיק.
