פרויקט המרכבה – סוף הדרך?

בעקבות הפרסום בישראל דיפנס, תא"ל במיל', אברהם בר-דוד, יו"ר פורום תעשיות הרק"מ, מאמין כי החלטת משהב"ט לעצור ההזמנות לפרויקט המרכבה ונגמ"ש הנמר מעמידה בסכנה הן את חיילי צה"ל והן את מקומות העבודה של אלפי ישראלים. מאמר דעה מיוחד

טנק מרכבה סימן 4 (צילום: דובר צה"ל)

משך כל שנות קיומו של צה"ל, חיילות היבשה צוידו באמצעים שהיו זמינים עבורו בשווקי העולם וכתוצאה מכך בכל המלחמות ציודם של חילות היבשה היה נחות בהשוואה לאמצעים שעמדו לרשות האויב. התוצאה הייתה שצה"ל ביבשה, נאלץ כל הזמן למצוא פתרונות של שיפור האמצעים שעמדו לרשותו על ידי הוספת מערכות עזר שעשויות להקטין את הפער בין ציודו לציוד האויב.

הדוגמאות לכך רבות הן בשידרוגי הטנקים כגון טנקי שרמן וטנקי הצנטוריון למיניהם והן בתותחים שהיו בשימושו של חיל התותחנים עד כדי כך, שבין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת יום הכיפורים צה"ל הכניס לשרות כלים רבים מאלה שנלקחו שלל.

לפני עשרות שנים, מדינת ישראל קבלה החלטה אסטראטגית לפתח טנק המתאים לדרישות צה"ל ולזירות הלחימה בו הוא צפוי לפעול. כדי לתת משקל נאות להחלטה זאת מונה האלוף ישראל טל (טליק) ז"ל כממונה על הפרויקט והוצב כעוזר של שר הביטחון לנושא זה. בעקבות ההחלטה, טליק דאג לכך שהפיתוח והיצור של כל המערכות יבוצע על ידי תעשיות רבות ולא גדולות ומרביתן מוקמו בפריפריה החל מקרית שמונה, נהריה ועד מצפה רמון.

תעשיות אלה פיתחו ויצרו את הרכיבים והמערכות השונות לכל מגוון טנקי המרכבה. כך קרה שמשך השנים פותחו הדגמים של מרכבה סימן 1, סימן 2, סימן 3, ובשנים האחרונות פותח טנק המרכבה סימן 4 שנחשב כיום כטוב שבין הטנקים בעולם. ישנו רק טנק אחד המתקרב ליכולות המרכבה סימן 4 והוא טנק הלאופרד הגרמני. הטנק המקביל האמריקאי הוא רחוק מאחור ואת זה ניתן להבין ממכתבים שכותבות אימהות ורעיות של חיילים אמריקאים לנציגי הקונגרס שלהן ובהם הן מתלוננות שלחיילי ארצות הברית יש ציוד נחות ביחס לציוד בו מצוידים חיילי צה"ל.

בהמשך לכך ועל בסיס לקחי מלחמה, כולל מלחמת לבנון השנייה, פותח בארץ כלי לחימה המתאים לחיל הרגלים והוא נגמ"ש לוחמים – הנמ"ר .יש בכלי זה שימוש נרחב בטכנולוגיות שפותחו עבור טנקי המרכבה משך השנים. כלי זה הוא בעצם המחליף של הנגמ"ש האמריקאי M 113 בתצורות השונות שלו. להזכיר שהנגמ"ש האמריקאי אשר היה בשימוש הצבא ארצות הברית בוויטנאם כונה על ידם עוד בתקופה ההיא "ארון המתים הנייד".

לאחרונה נודע כי עקב מגבלות תקציביות, משרד הביטחון שוקל להפסיק את יצור שתי הפלטפורמות האלה - הנמ"ר והמרכבה. החלטה זאת הנראית על פניה תמוהה וחמורה ועל כן היא מעלה מספר תהיות שמין הראוי שהציבור יהיה מודע להן.

האם מוצדק שבגלל מגבלות תקציביות ילדינו המשרתים בחילות היבשה יהיו מצוידים באמצעים פחות טובים ופחות מוגנים? האם במצב המדיני שנוצר לאחרונה במדינות אשר סביבנו מוצדק כי צה"ל יתנה את הצטיידותו במקורות זרים כאשר אנחנו יכולים לייצר כאן מוצר יותר טוב? באם החלטת משרד הביטחון אכן תמומש – כל הידע שנצבר עד כה משך עשרות שנים יילך לטמיון ואם ירצו לחדש אותו - המשאבים שיידרשו יהיו יקרים מאוד.

הגורם המשמעותי הנוסף הוא כי אם אכן ייפסק היצור של הפלטפורמות האלה בארץ, צפויים כמה אלפי עובדים, כ-6,000, להיות מפוטרים כאשר מרביתם מועסקים כיום במפעלים הממוקמים בפריפריה. נראה לי כי תשובות לשאלות אלה הן כבדות ומעבר לשיקולים התקציביים שנידונים בין משרד הביטחון למשרד האוצר. הדבר משמעותי הן לצה"ל והן לתעשייה המקומית.

בהיות שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ יושב ראש ועדת החוץ והביטחון הוא הזמין סקר אשר תוצאותיו אמרו כי על כל דולר שמושקע בפיתוח טנק המרכבה, התעשיות מכניסות למדינה 4 דולר – דרך יצוא מערכות שונות שפותחו לטובת פרויקט זה. לאור זאת ניתן לשאול האם החלטה לסגור את פרויקט המרכבה - הטנק והנגמ"ש אכן מוצדקת.

You might be interested also