ערים חכמות והקשר לתעשיות ביטחוניות

קיימת אימרה הטוענת כי המאה ה-19 הייתה שייכת לאימפריות, המאה ה-20 למדינות, והמאה ה-21 שייכת לערים. על פי דוחות האו"ם, בתחילת המאה ה-20 רק שלושים אחוז מאוכלוסיית העולם התגוררה בערים.

בשנת 2011 הייתה זו כבר מחצית מאוכלוסיית העולם, ועד שנת 2050 הצפי הוא ששבעים אחוז מאוכלוסיית האדם תגור באזורים אורבאניים. הערכה זהירה מדברת על כשבעה מיליארד איש. הנהירה מאזורי הכפר אל העיר מתרחשת בעיקר משיקולי תעסוקה, איכות חיים וביטחון אישי.

בסוף המאה ה-20 היו אלה המדינות המפותחות שהובילו במספר הערים הגדולות בעולם. טוקיו, ניו יורק, לוס אנג'לס, פריז ולונדון נחשבו לגדולות בעולם. מתחילת המאה הנוכחית אנו עדים למגמה של צמיחה גבוהה בריכוז האוכלוסייה בערים של מדינות מתפתחות בעיקר באזורי אסיה פסיפיק ואמריקה הלטינית.

נהירת ההמונים אל העיר יוצרת מגה ערים (מעל 10 מיליון תושבים), ומהווה אתגר ניהולי מהמדרגה הראשונה לגופים המוניציפאליים שינהלו ערים אלו. בשונה מישראל, תפיסת הניהול והאחריות של הגופים המוניציפאליים במדינות שונות בעולם הינה רחבה ביותר ובמקרים רבים גם האחריות והפיקוד על המשטרה העירונית וגופי החירום הינם תחת ניהולו של ראש העיר המכהן.

הצורך לספק לאוכלוסייה איכות חיים, הגנה וביטחון לצד תשתיות תקשורת, אנרגיה, מים, תחבורה, רפואה ותעסוקה מהווה אתגר עצום בפני הממשל ובעיקר פוטנציאל גדול לחברות המתמחות במתן פתרונות לערים חכמות. לתעשייה הביטחונית הישראלית יש ניסיון רב בפיתוח פתרונות משולבים בתחומי הניהול ובקרה, קבלה וניתוח מידע בזמן אמת מהשטח, פיתוח פתרונות ושיטות עבודה בהפעלת גופי חירום לטיפול, ומתן פתרון מהיר הן בשגרה והן באירועי חירום.

כתוצאה מכך, אנו במכון היצוא מזהים פוטנציאל רב לתעשיות הביטחוניות הישראליות בהשתלבות בפרויקטים של ערים חכמות בעולם, אם תשכיל התעשייה להתאים ולשנות את הפתרונות הקיימים הממוקדים ביטחון לטובת ניהול ערים בעתיד. בשנת 2012 יינתן דגש רב בפעילות מכון היצוא לקידום התעשייה באיתור פרויקטים של ערים חכמות בעולם ושילוב סקטורים טכנולוגיים רבים בפתרונות הרלוונטיים