מפת היחסים הביטחוניים של ישראל
מצד אחד – תמונת מודיעין “עם עננים כבדים באופק”. מצד שני, יחסים ביטחוניים עם שורה ארוכה של מדינות בעולם (אפילו עם רוסיה וסין). ראיון עם ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, אלוף (מיל’) עמוס גלעד
עמיר רפפורט
| 19/05/2011
עמוס גלעד (צילום: מאיר אזולאי)
האלוף במילואים עמוס גלעד הוא אחת מדמויות המפתח במערכת הביטחון הישראלית כבר שנים ארוכות: הוא היה ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין ומתאם פעולות הממשלה בשטחים, ומשמש כראש האגף המדיני-ביטחוני בלשכת השר, מאז שהאגף הוקם באמצע העשור שעבר. גלעד נחשב בתקשורת הישראלית לרואה שחורות, אבל תחזיות מודיעיניות שנתן לפני פרוץ האינתיפאדה הפלשתינית השנייה ולפני מלחמת לבנון השנייה – התממשו כמעט במדויק.
כראש האגף המדיני-ביטחוני, עמוס גלעד הוא הישראלי שביקר הכי הרבה פעמים במצרים מאז ההפיכה שם – כדי לנהל קשר עם השלטון הצבאי הזמני, שהחליף את משטר חוסני מובארק. כעת, כאשר גלעד מציג, לבקשת ישראל דיפנס, את מפת היחסים הביטחוניים של ישראל עם מדינות מרכזיות בעולם, הוא מצייר תמונה מורכבת: מצד אחד, יחסים הדוקים עם מדינות רבות, מאידך שוב תמונת מודיעין שאינה מעודדת.
“מה שמאפיין את התקופה זה, שמצד אחד אנחנו במצב ביטחוני מצויין, כתוצאה מהרבה מאוד מאמצים ביטחוניים ומדיניים”, אומר עמוס גלעד. “מצד שני, עננים כבדים נראים באופק. מעולם לא היו כל כך הרבה אתגרים שלהם משמעות כבדה על הביטחון - חלקם אינם מורגשים כרגע, וחלק אנחנו כבר חשים. “המזרח התיכון נמצא בתהליך של שינוי: כמובן, שיש את האיום האיראני שהוא קבוע אבל מתפתח, יש את התופעה של ישויות רדיקאליות הנתמכות על ידי איראן על חשבון הישויות הלגיטימיות, קרי חיזבאללסטאן על חשבון לבנון, וחמסטן בעזה, על חשבון הרשות הפלשתינית.
“מאחורי הגופים חיזבאללסטן וחמאסטן עומדת איראן. בלבנון המצב אפילו ציני- מדובר במדינה שחיזבאללה השתלט על חלקה הדרומי, אבל יושב בממשלתה כדי לשתק את היכולת שלה לפעולה נגדו ולהטיל את ריבונותה, וראש הממשלה שבה הם חברים נרצח על ידי החיזבאללה, צו מעצר בינלאומי הוצא נגדם והמשטרה הלבנונית לא אוכפת אותו משום שהיא אינה מסוגלת. “כיום מדברים על ‘האביב הערבי’, אבל באיזור הזה אין אביב. השינויים הם כל כך כבדי משקל שצריכים להיות ערים אליהם.
“החמאס הוא חלק מתנועת האחים המוסלמים, שהאידיאולוגיה שלה היא פשוט להשתלט על המזרח התיכון ולסלק את המשטרים הקיימים כדי לחולל חליפות איסלאמית. אני מצטט את זה לא ממקורות סודיים אלא מכתבים גלויים ודברים ברורים שהם אומרים ולא מסתירים. החמאס אומר שלישראל אין זכות קיום, הם לא מוכנים בשום התחכמות כדי לזכות בהכרה. יש להם אסטרטגיה ארוכת טווח”.
איך אתה רואה את עתיד הסכם השלום עם מצרים? האם אתה חרד לעצם קיומו?
“חרד זו לא המילה שצריך להשתמש בה, אבל צריך לעשות הכל כדי שהשלום עם מצרים יימשך, כשהוא מבוסס על אינטרס הדדי. ויש למצרים אינטרסים כמו שלישראל יש עניין לקיים אותו. חשוב מאוד שההסכם יתקיים, עם היתרונות שיש בו למצרים ולישראל, אבל במצרים מתחולל תהליך דרמטי שצריך להיות ערני אליו”.
אנחנו נראים כאילו היוזמה אינה בידינו, ואין לנו יכולת להשפיע אלא רק לעקוב אחרי התהליך האיזורי. אתה מסכים?
“אני מסתכל על זה בצורה הבאה: יש פה שינויים אדירים בסדר גודל היסטורי. בעבר, שינויים כאלה שנבחנים עליהם בשיעורי היסטוריה, היו נמדדים ונדחסים לפרקי זמן של מאות שנים. את ההיסטוריה בעתיד ילמדו על פי סדר גודל של שעות, וזה דבר דרמטי. יחד עם זאת, את האתגרים ניתן לתרגם למדיניות ולעשייה, וצריך לתעדף את הדברים החשובים ולנסות לעשות הכל, ואני חושב שאכן עשינו הכל, כדי לשמור על יחסי השלום עם מצרים וירדן. עם מדינות ערב האחרות אין שלום רשמי אבל יש שלום דה-פקטו.
“כולם רואים באיראן איום מרכזי. סודן היא מדינה רדיקאלית, אבל לפחות חלק ממנה, הדרומי, הפך להיות גורם שתומך במציאות של שלום ויציבות. גם הרשות הפלשתינית מתמודדת מול הטרור כי הם חושבים שזה אינטרס שלהם. וגם בירדן מתמודדים ביעילות עם איומים ביטחוניים. לא בגלל ישראל אלא בגלל עצמם, והתוצאה היא שבכל זאת יש כאן שקט יחסי. אין מקום ליומרה לשנות תהליך היסטורי, אבל יש מקום למדיניות שיכולה לעכב, לקזז, לתעל, לצמצם סיכונים ולמצוא יתרונות”.
אתה מזהה איזושהי ירידה בעוצמת היחסים האסטרטגיים בין ישראל לארצות הברית, שנובעת מהדרג הפוליטי בארצות הברית?
“להיפך, אני יודע בוודאות שהקשרים הביטחונים עם ארצות הברית הם ברמה מאוד גבוהה. אני אפילו מגדיר את זה בלי היסוס כנדבך מרכזי בביטחון הלאומי”. בכל זאת, לפחות בתקשורת זה נראה כאילו המחויבות של האמריקאים כלפי ישראל נמוכה מבעבר, ושההשפעה שלהם באיזור פחתה.
“לגבי ההשפעה יש כל מיני דעות, אבל לגבי ישראל אני קובע את זה כעובדה, שיש לנו מסכת דיאלוגים מורכבת ומאוד איכותית עם האמריקאים והתוצאות הן יוצאות מהכלל. שיתוף הפעולה הביטחוני הוא ברמה מאוד גבוהה, בניגוד לדימויים כאלו ואחרים. זה מתבסס לא על דיאולוגים וכוסות קפה אלא על תכנים לפעולה שהמשמעות שלהם היא יותר כוח לישראל ויותר יכולת התמודדות עם מגוון רחב של איומים, שחלק גדול מהם ניתן לצפות ולחלק גדול מהם ניתן להעריך על בסיס הנחות עבודה. אני חושב ששיתוף הפעולה הזה הוא עמוק, רחב ואינטימי”.
שר הביטחון, אהוד ברק, ביקר באחרונה בסין, והרמטכ”ל הסיני ערך ביקור בישראל. איך האמריקאים מתייחסים להתחממות היחסים בין ישראל לסין?
“הייתי עם שר הביטחון בסין. הביקור היה יוצא מן הכלל, והאירוח נהדר. תשומת הלב שהושקעה בשר הביטחון הייתה יוצאת דופן. לאחר מכן, הרמטכ”ל הסיני ביקר פה במשך ארבעה ימים. הביקור היה מאורגן למופת באחריות צה”ל, ועדיין בביקור הזה הייתה הקפדה יוצאת דופן שלא לסטות כהוא זה מהמחוייבות שלנו לארצות הברית.
“לישראל ולסין יש יחסים מדיניים מצויינים, אבל אין שיתוף פעולה ביטחוני ממשי, בשל מסכת המחוייבויות שלנו לארצות הברית, שהסינים מודעים אליה במלואה. למרות הכל, חשוב לסינים ולנו לקיים דיאלוג ולנתח איתם את המצב בעולם, למפות איומים משותפים או איומים ספציפיים. אין בכך שום סתירה למחויבות שלנו לאמריקאים, שהיא עמוקה’ רחבה וברורה. ארצות הברית מודעת לכך וההוכחה היא ששום תלונה לא התקבלה מהם, מה עוד שארצות הברית מקיימת בעצמה דיאלוג ומסכת של ביקורים הדדיים בכל הרמות עם צבא סין ועם משרד ההגנה הסיני. זה לא סודי, הכל ידוע”.
אז בינינו לבין סין אין שום פרויקטים ביטחוניים משותפים? שום מכירות?
“בפירוש אין”.
הדוב הרוסי
ומה הסיפור שלנו עם רוסיה? מצד אחד יש לנו דיאלוג ביטחוני אתם, ואנחנו מספקים להם כלי טיס בלתי מאויישים (עסקה של התעשייה האווירית להקמת מפעל לייצור מטוסי סרצ’ר על אדמת רוסיה ב-400 מיליון דולר), ומצד שני הם מספקים לאוייבינו טכנולוגיה מדהימה כמו טילי נ”ט מתקדמים מאוד מסוג “קורנט” וטילי חוף-ים “יאחונט”. איך זה מסתדר?
“קודם כל, בין רוסיה לישראל יש מסכת של יחסים אסטרטגיים שנובעת מהעובדה שבזכות ממשלת רוסיה, בישראל קיימת אוכלוסייה של מיליון יהודים שעלו משם, שהיא ייחודית באיכותה. אני בכלל לא מצליח לתאר את המדינה בלי האוכלוסייה הרוסית, ממש ככה. התרבות הרוסית היא חלק מהתרבות הישראלית, היא מעוררת השראה והתפעלות.
“מעבר לכך, בין משרדי החוץ שלנו ושלהם יש דיאלוג רחב ומרשים בעוצמתו. יש יחסים כלכליים, יש תיירות רחבת היקף. יש קשרים יוצאי דופן. בנושא הביטחוני, הגענו עם הרוסים להישג יוצא דופן - נחתם הסכם אסטרטגי במעמד מרשים ביותר בין שר ההגנה הרוסי לבין שר הביטחון במוסקבה. לאחר ההסכם והאירוח יוצא הדופן הוזמן שר הביטחון לפגישה עם ראש ממשלת רוסיה במעונו בסוצ’י, כאשר כחלק מגינוני הכבוד הועמד לרשותו מטוסו של שר ההגנה.
“הדיאלוגים היו מאוד איכותיים, אבל ישראל מתריעה בפני רוסיה שמכירת נשק איכותי לסוריה, ולרוסים יש נשק איכותי, היא דבר המאיים על ביטחון המדינה. למשל, טיל השיוט חוף-ים ‘יאחונט’, שהוא טיל מאוד מסוכן והרוסים הכריזו עליו ומכרו אותו, אנחנו חושבים שהוא איום עלינו. הנשק נמכר, למרות שהרוסים הצהירו, כולל ביקור מרגש מאוד של פוטין בארץ, על מחוייבות מוחלטת לשמירת ביטחונה של ישראל.
“חשוב לציין, שרוסיה ביטלה חוזה למכירת מערכת הגנה אווירית אסטרטגית S-300 לאיראן, והצביעה בעד הטלת סנקציות כלכליות על איראן במועצת הביטחון באו”ם, אבל לסוריה היא מוכרת כלי נשק מתקדמים ואולי בעתיד היא תמכור להם גם את ה-S-300 ודברים נוספים.
“אני מזכיר שטילי ‘קורנט’ שרוסיה כבר מכרה לסוריה הועברו על ידי סוריה לחיזבאללה ובהמשך הגיעו גם לארגונים בעזה, שירו טיל כזה על אוטובוס תלמידים בדרום הארץ. מכירת הנשק לסוריה נמשכת גם כאשר המשטר שם מפגין חוסר יציבות.
“זה לא יכול לדור בכפיפה אחת עם זה שאנחנו נספק לרוסים טכנולוגיה מתקדמת. היו פרסומים מגמתיים על ידי גורמים אינטרנטים, כאילו אנחנו מעבירים לרוסיה טכנולוגיה מתקדמת, אבל הדבר מופרך וחסר בסיס. הדבר היחיד שמכרנו להם זה ‘סרצ’ר’, שהוא מזל”ט בן 30 שנה עם מערכות ישנות. הם רצו את זה כדי לייצר מזל”טים. כיבדנו את זה, אבל שום מערכת מתקדמת לא נמכרה ולא תימכר”.
מצד שני, הרוסים כעסו על כך שסיפקנו נשק מתקדם לגאורגיה? בפרסומים על כך, שהופיעו בעבר, יש ממש?
“גם זה לא נכון. ישראל הטילה הגבלות קשות מאוד על יצוא של אמצעי לחימה לגאורגיה תוך התחשבות מירבית באינטרס הרוסי. אלה דברים שאני מעורב בהם באופן אישי ברמה של בורג, וזו הייתה המדיניות של משרד הביטחון. כולם מכירים אותה, גם הרוסים”.
***
הכתבה התפרסמה במלואה בגיליון 5 של ישראל דיפנס
האלוף במילואים עמוס גלעד הוא אחת מדמויות המפתח במערכת הביטחון הישראלית כבר שנים ארוכות: הוא היה ראש חטיבת המחקר באגף המודיעין ומתאם פעולות הממשלה בשטחים, ומשמש כראש האגף המדיני-ביטחוני בלשכת השר, מאז שהאגף הוקם באמצע העשור שעבר. גלעד נחשב בתקשורת הישראלית לרואה שחורות, אבל תחזיות מודיעיניות שנתן לפני פרוץ האינתיפאדה הפלשתינית השנייה ולפני מלחמת לבנון השנייה – התממשו כמעט במדויק.
כראש האגף המדיני-ביטחוני, עמוס גלעד הוא הישראלי שביקר הכי הרבה פעמים במצרים מאז ההפיכה שם – כדי לנהל קשר עם השלטון הצבאי הזמני, שהחליף את משטר חוסני מובארק. כעת, כאשר גלעד מציג, לבקשת ישראל דיפנס, את מפת היחסים הביטחוניים של ישראל עם מדינות מרכזיות בעולם, הוא מצייר תמונה מורכבת: מצד אחד, יחסים הדוקים עם מדינות רבות, מאידך שוב תמונת מודיעין שאינה מעודדת.
“מה שמאפיין את התקופה זה, שמצד אחד אנחנו במצב ביטחוני מצויין, כתוצאה מהרבה מאוד מאמצים ביטחוניים ומדיניים”, אומר עמוס גלעד. “מצד שני, עננים כבדים נראים באופק. מעולם לא היו כל כך הרבה אתגרים שלהם משמעות כבדה על הביטחון - חלקם אינם מורגשים כרגע, וחלק אנחנו כבר חשים. “המזרח התיכון נמצא בתהליך של שינוי: כמובן, שיש את האיום האיראני שהוא קבוע אבל מתפתח, יש את התופעה של ישויות רדיקאליות הנתמכות על ידי איראן על חשבון הישויות הלגיטימיות, קרי חיזבאללסטאן על חשבון לבנון, וחמסטן בעזה, על חשבון הרשות הפלשתינית.
“מאחורי הגופים חיזבאללסטן וחמאסטן עומדת איראן. בלבנון המצב אפילו ציני- מדובר במדינה שחיזבאללה השתלט על חלקה הדרומי, אבל יושב בממשלתה כדי לשתק את היכולת שלה לפעולה נגדו ולהטיל את ריבונותה, וראש הממשלה שבה הם חברים נרצח על ידי החיזבאללה, צו מעצר בינלאומי הוצא נגדם והמשטרה הלבנונית לא אוכפת אותו משום שהיא אינה מסוגלת. “כיום מדברים על ‘האביב הערבי’, אבל באיזור הזה אין אביב. השינויים הם כל כך כבדי משקל שצריכים להיות ערים אליהם.
“החמאס הוא חלק מתנועת האחים המוסלמים, שהאידיאולוגיה שלה היא פשוט להשתלט על המזרח התיכון ולסלק את המשטרים הקיימים כדי לחולל חליפות איסלאמית. אני מצטט את זה לא ממקורות סודיים אלא מכתבים גלויים ודברים ברורים שהם אומרים ולא מסתירים. החמאס אומר שלישראל אין זכות קיום, הם לא מוכנים בשום התחכמות כדי לזכות בהכרה. יש להם אסטרטגיה ארוכת טווח”.
איך אתה רואה את עתיד הסכם השלום עם מצרים? האם אתה חרד לעצם קיומו?
“חרד זו לא המילה שצריך להשתמש בה, אבל צריך לעשות הכל כדי שהשלום עם מצרים יימשך, כשהוא מבוסס על אינטרס הדדי. ויש למצרים אינטרסים כמו שלישראל יש עניין לקיים אותו. חשוב מאוד שההסכם יתקיים, עם היתרונות שיש בו למצרים ולישראל, אבל במצרים מתחולל תהליך דרמטי שצריך להיות ערני אליו”.
אנחנו נראים כאילו היוזמה אינה בידינו, ואין לנו יכולת להשפיע אלא רק לעקוב אחרי התהליך האיזורי. אתה מסכים?
“אני מסתכל על זה בצורה הבאה: יש פה שינויים אדירים בסדר גודל היסטורי. בעבר, שינויים כאלה שנבחנים עליהם בשיעורי היסטוריה, היו נמדדים ונדחסים לפרקי זמן של מאות שנים. את ההיסטוריה בעתיד ילמדו על פי סדר גודל של שעות, וזה דבר דרמטי. יחד עם זאת, את האתגרים ניתן לתרגם למדיניות ולעשייה, וצריך לתעדף את הדברים החשובים ולנסות לעשות הכל, ואני חושב שאכן עשינו הכל, כדי לשמור על יחסי השלום עם מצרים וירדן. עם מדינות ערב האחרות אין שלום רשמי אבל יש שלום דה-פקטו.
“כולם רואים באיראן איום מרכזי. סודן היא מדינה רדיקאלית, אבל לפחות חלק ממנה, הדרומי, הפך להיות גורם שתומך במציאות של שלום ויציבות. גם הרשות הפלשתינית מתמודדת מול הטרור כי הם חושבים שזה אינטרס שלהם. וגם בירדן מתמודדים ביעילות עם איומים ביטחוניים. לא בגלל ישראל אלא בגלל עצמם, והתוצאה היא שבכל זאת יש כאן שקט יחסי. אין מקום ליומרה לשנות תהליך היסטורי, אבל יש מקום למדיניות שיכולה לעכב, לקזז, לתעל, לצמצם סיכונים ולמצוא יתרונות”.
אתה מזהה איזושהי ירידה בעוצמת היחסים האסטרטגיים בין ישראל לארצות הברית, שנובעת מהדרג הפוליטי בארצות הברית?
“להיפך, אני יודע בוודאות שהקשרים הביטחונים עם ארצות הברית הם ברמה מאוד גבוהה. אני אפילו מגדיר את זה בלי היסוס כנדבך מרכזי בביטחון הלאומי”. בכל זאת, לפחות בתקשורת זה נראה כאילו המחויבות של האמריקאים כלפי ישראל נמוכה מבעבר, ושההשפעה שלהם באיזור פחתה.
“לגבי ההשפעה יש כל מיני דעות, אבל לגבי ישראל אני קובע את זה כעובדה, שיש לנו מסכת דיאלוגים מורכבת ומאוד איכותית עם האמריקאים והתוצאות הן יוצאות מהכלל. שיתוף הפעולה הביטחוני הוא ברמה מאוד גבוהה, בניגוד לדימויים כאלו ואחרים. זה מתבסס לא על דיאולוגים וכוסות קפה אלא על תכנים לפעולה שהמשמעות שלהם היא יותר כוח לישראל ויותר יכולת התמודדות עם מגוון רחב של איומים, שחלק גדול מהם ניתן לצפות ולחלק גדול מהם ניתן להעריך על בסיס הנחות עבודה. אני חושב ששיתוף הפעולה הזה הוא עמוק, רחב ואינטימי”.
שר הביטחון, אהוד ברק, ביקר באחרונה בסין, והרמטכ”ל הסיני ערך ביקור בישראל. איך האמריקאים מתייחסים להתחממות היחסים בין ישראל לסין?
“הייתי עם שר הביטחון בסין. הביקור היה יוצא מן הכלל, והאירוח נהדר. תשומת הלב שהושקעה בשר הביטחון הייתה יוצאת דופן. לאחר מכן, הרמטכ”ל הסיני ביקר פה במשך ארבעה ימים. הביקור היה מאורגן למופת באחריות צה”ל, ועדיין בביקור הזה הייתה הקפדה יוצאת דופן שלא לסטות כהוא זה מהמחוייבות שלנו לארצות הברית.
“לישראל ולסין יש יחסים מדיניים מצויינים, אבל אין שיתוף פעולה ביטחוני ממשי, בשל מסכת המחוייבויות שלנו לארצות הברית, שהסינים מודעים אליה במלואה. למרות הכל, חשוב לסינים ולנו לקיים דיאלוג ולנתח איתם את המצב בעולם, למפות איומים משותפים או איומים ספציפיים. אין בכך שום סתירה למחויבות שלנו לאמריקאים, שהיא עמוקה’ רחבה וברורה. ארצות הברית מודעת לכך וההוכחה היא ששום תלונה לא התקבלה מהם, מה עוד שארצות הברית מקיימת בעצמה דיאלוג ומסכת של ביקורים הדדיים בכל הרמות עם צבא סין ועם משרד ההגנה הסיני. זה לא סודי, הכל ידוע”.
אז בינינו לבין סין אין שום פרויקטים ביטחוניים משותפים? שום מכירות?
“בפירוש אין”.
הדוב הרוסי
ומה הסיפור שלנו עם רוסיה? מצד אחד יש לנו דיאלוג ביטחוני אתם, ואנחנו מספקים להם כלי טיס בלתי מאויישים (עסקה של התעשייה האווירית להקמת מפעל לייצור מטוסי סרצ’ר על אדמת רוסיה ב-400 מיליון דולר), ומצד שני הם מספקים לאוייבינו טכנולוגיה מדהימה כמו טילי נ”ט מתקדמים מאוד מסוג “קורנט” וטילי חוף-ים “יאחונט”. איך זה מסתדר?
“קודם כל, בין רוסיה לישראל יש מסכת של יחסים אסטרטגיים שנובעת מהעובדה שבזכות ממשלת רוסיה, בישראל קיימת אוכלוסייה של מיליון יהודים שעלו משם, שהיא ייחודית באיכותה. אני בכלל לא מצליח לתאר את המדינה בלי האוכלוסייה הרוסית, ממש ככה. התרבות הרוסית היא חלק מהתרבות הישראלית, היא מעוררת השראה והתפעלות.
“מעבר לכך, בין משרדי החוץ שלנו ושלהם יש דיאלוג רחב ומרשים בעוצמתו. יש יחסים כלכליים, יש תיירות רחבת היקף. יש קשרים יוצאי דופן. בנושא הביטחוני, הגענו עם הרוסים להישג יוצא דופן - נחתם הסכם אסטרטגי במעמד מרשים ביותר בין שר ההגנה הרוסי לבין שר הביטחון במוסקבה. לאחר ההסכם והאירוח יוצא הדופן הוזמן שר הביטחון לפגישה עם ראש ממשלת רוסיה במעונו בסוצ’י, כאשר כחלק מגינוני הכבוד הועמד לרשותו מטוסו של שר ההגנה.
“הדיאלוגים היו מאוד איכותיים, אבל ישראל מתריעה בפני רוסיה שמכירת נשק איכותי לסוריה, ולרוסים יש נשק איכותי, היא דבר המאיים על ביטחון המדינה. למשל, טיל השיוט חוף-ים ‘יאחונט’, שהוא טיל מאוד מסוכן והרוסים הכריזו עליו ומכרו אותו, אנחנו חושבים שהוא איום עלינו. הנשק נמכר, למרות שהרוסים הצהירו, כולל ביקור מרגש מאוד של פוטין בארץ, על מחוייבות מוחלטת לשמירת ביטחונה של ישראל.
“חשוב לציין, שרוסיה ביטלה חוזה למכירת מערכת הגנה אווירית אסטרטגית S-300 לאיראן, והצביעה בעד הטלת סנקציות כלכליות על איראן במועצת הביטחון באו”ם, אבל לסוריה היא מוכרת כלי נשק מתקדמים ואולי בעתיד היא תמכור להם גם את ה-S-300 ודברים נוספים.
“אני מזכיר שטילי ‘קורנט’ שרוסיה כבר מכרה לסוריה הועברו על ידי סוריה לחיזבאללה ובהמשך הגיעו גם לארגונים בעזה, שירו טיל כזה על אוטובוס תלמידים בדרום הארץ. מכירת הנשק לסוריה נמשכת גם כאשר המשטר שם מפגין חוסר יציבות.
“זה לא יכול לדור בכפיפה אחת עם זה שאנחנו נספק לרוסים טכנולוגיה מתקדמת. היו פרסומים מגמתיים על ידי גורמים אינטרנטים, כאילו אנחנו מעבירים לרוסיה טכנולוגיה מתקדמת, אבל הדבר מופרך וחסר בסיס. הדבר היחיד שמכרנו להם זה ‘סרצ’ר’, שהוא מזל”ט בן 30 שנה עם מערכות ישנות. הם רצו את זה כדי לייצר מזל”טים. כיבדנו את זה, אבל שום מערכת מתקדמת לא נמכרה ולא תימכר”.
מצד שני, הרוסים כעסו על כך שסיפקנו נשק מתקדם לגאורגיה? בפרסומים על כך, שהופיעו בעבר, יש ממש?
“גם זה לא נכון. ישראל הטילה הגבלות קשות מאוד על יצוא של אמצעי לחימה לגאורגיה תוך התחשבות מירבית באינטרס הרוסי. אלה דברים שאני מעורב בהם באופן אישי ברמה של בורג, וזו הייתה המדיניות של משרד הביטחון. כולם מכירים אותה, גם הרוסים”.
***
הכתבה התפרסמה במלואה בגיליון 5 של ישראל דיפנס
