לעצור את סחף מתקפות הסייבר
ישראל צריכה להתייחס למתקפות הסייבר כמו למלחמה ולהגיב בהתאם; ארה"ב מחמשת את מדינות המפרץ, וישראל מאבדת את היתרון היחסי שלה; וצריך להבהיר ל"אחים המוסלמים", במצרים, כי כל פגיעה בהסכם שלום תגרור תגובה כואבת. פותחים שבוע עם אריה אגוזי, כל ראשון ב-12:00
אריה אגוזי
| 19/05/2011
התקפות הסייבר על ישראל. בימים האחרונים, כולנו עוסקים בכך, כי זה נוגע לכרטיסי האשראי שלנו. אבל נדמה שכולם מדברים, כולל אלה שאחראים לסתום את הפרצות. בחודשים האחרונים היו כמה הכרזות חגיגיות, כולל של ראש הממשלה על הקמת גופים כאלה ואחרים להגנה מפני מתקפות סייבר.
נדמה לי, ולא רק לי, שהיו הרבה הכרזות אבל מעט מאוד מעשים. כמו במקרים אחרים, כמו בנושאים אחרים, ממהרים אצלנו לדבר וממעטים לעשות. הפעם זה פגע בכרטיסי האשראי והלקוחות מבוטחים. מחר תופסק פעילותן של תחנות כוח או של נמלי תעופה. מישהו צריך להתעורר ובשקט בשקט לעשות את המלאכה.
זו מלחמה אמיתית. אנחנו פשוט לא מוכנים, למרות שנורות האזהרה נדלקו מזמן. אתמול אמר סגן שר החוץ דני איילון, כי יש להתייחס להתקפות סייבר על ישראל כאל טרור ואל ההאקרים כאל טרוריסטים. הוא צודק. צריך לאתר ולתקוף כל מי שיוזם ומבצע התקפות סייבר על אינטרסים ישראלים. וכשאני אומר לתקוף, זה לא באמצעות "תולעי" מחשב מתוחכמות, אלא לתקוף, משהו שיותיר אחריו הרס ונפגעים. צריך ליצור כאן מאזן אימה אמיתי. רק כך נעצור את הסחף.
פקודות לפני פסיקות
דברי החרטה של הרב של חיל האוויר נוגעים ללב אבל לא משנים את העובדה. מי שפעל כמו שהוא פעל ובמדים, לא צריך להמשיך ולשרת בצה"ל. טוב עשה הרב הצבאי הראשי שביקש ממפקד חיל האויר לסיים את שרות של הרב החילי. רבנים צבאיים הם קודם כל קצינים בצה"ל ורק לאחר מכן רבנים. אם הסחף הרבני הזה בצה"ל לא יחתך ביד ברזל, אנחנו צפויים למצב שליד כל נותן פקודות יהיה רב שיגיד לחיילים הדתיים אם הם יכולים לבצע פקודה. זה מצב הזוי ואנחנו לא יכולים להרשות זאת לעצמנו.
מאבדים גובה
עסקאות הנשק הגדולות בין ארה"ב ומדינות המפרץ הפרסי, באות מצד אחד על רקע של החשש הגובר של מדינות אלו מאיראן ומהרצון העצום של התעשיות הביטחוניות האמריקניות למכור למדינות שיש להן כיסים עמוקים. עד כאן הכל בסדר. אבל בעבר הייתה וושינגטון מלווה עסקאות כאלה בצעדים שאמורים לשמור על העליונות של ישראל.
מה זה אומר? גם אם מספקים את אותו מטוס קרב לישראל ולערב הסעודית, במטוס שלנו תהיינה מערכות טובות יותר. אבל מזה כמה שנים האמריקנים שכחו את ההתחייבות הזו. הדוגמה הטובה ביותר היא עסקת המטוסים החמקנים מדגם F-35. ישראל שרכשה 20 מטוסים כאלה, ביקשה להתקין בהם מערכות ישראליות כמו מערכת לוחמה אלקטרונית. התקנת מערכת כזו נותנת למטוסים האלה יכולת להתגונן טוב יותר מפני איומים מהקרקע ומהאויר. ווושינגטון סירבה. מבינים שם את הסיבות לדרישה.
מצהירים על מדיניות של השארת יתרון בידי ישראל, אבל המעשים מוכיחים שאלו הם רק דיבורים.
ניהול לא תקין
האיראנים מפריזים ללא ספק בתיאור עוצמתם הצבאית אבל בדבר אחד הם מצליחים - בלשחק עם העולם, בליצור מהומות, בלהעלות את מחירי הדלק גם מבלי לסגור את מיצרי הורמוז. למה זה מצליח להם?
כי הם עקביים באיומים ובגוזמות. יש שם מדיניות. בארה"ב ובאירופה מנסים מנהיגי דחליל להראות קשוחים, אבל זה דומה לניסיון של אדם ששוקל 120 ק"ג להיות רקדן בלט. הכל מסורבל, מבולבל, אין קו אחיד.
הוסיפו לכך את ההגנה המלאה לה זוכה איראן מרוסיה ומסין ותבינו למה הסכנה היחידה שמישהו מהנהגת טהרן ימות, זה מצחוק. אנחנו חייבים להיות מודאגים מאוד כי את העולם מנהלים אנשים שלא בדיוק יודעים מול מי הם עומדים.
דרושה: החלטה
הסחבת הבלתי הגיונית בפיתרון בעיית התעשייה הצבאית מאפיינת את ההתייחסות של משרדי הממשלה לבעיות בוערות. אבל בעוד שבמקרים אחרים, מדובר אולי בנוחות הציבור או בכספו, הרי שכאן מדובר בבעיה ביטחונית קריטית.
בעבר התייחסתי לנושא מספר פעמים אבל דבר לא נעשה. גם כאן יש הרבה דיבורים ומעט מאוד מעשים. הפיתרון ההגיוני ביתר לבעיית התעש היא מיזוגה עם חברת אלביט מערכות. זו הוכיחה שהיא יודעת לנהל חברה ביטחונית מגוונת, בינלאומית. אבל כמובן שאלביט לא רוצה לרכוש את התעש עם כל הגיבנות שנוצרו לה במשך שנים רבות של מדיניות ממשלתית עקומה. אז הממשלה צריכה לקבל החלטה, לקחת על עצמה כמה מגיבנות אלה כדי לאפשר לתעש, או ליתר דיוק ליכולות שלה, לצאת לדרך חדשה. כאן לא מדובר רק על דיבידנדים לבעלי המניות. כאן מדובר על ייצור של פריטים חיוניים שברגע האמת טוב מאוד יהיה אם ניתן יהיה ליצרם בישראל ולא לסמוך על רכבת אווירית אמריקנית.
אבל את זה לא מבינים כנראה לא במשרד האוצר ולא במשרד הביטחון. אלה שרוצים שקט אומרים לי "הנושא מטופל". אני שומע את זה יותר מדי זמן. הגיע זמן לחתוך דברים.
מעניין לעניין באותו עניין - השבוע ניסו לעבוד עלינו ולהראות שתקציב הביטחון קוצץ לטובת נושאי רווחה. תפסיקו לעבוד עלינו גם בנושאים אחרים. פשוט לא מאמינים לכם.
ההיגיון נשאר במחסן
ההצהרות המגיעות ממצרים על כך שאין כל ערבות שהממשלה שתבחר בקרוב בראשות "האחים המוסלמים" תכבד את הסכם השלום מדאיגות. נכון שארה"ב בתמונה ותלחץ. נכן שמצבה הכלכלי של מצרים בכי רע.
אבל כאשר דת פנאטית בתמונה, ההיגיון נשאר במחסן. במצב הזה ישראל חייבת להפסיק לשחק את הילד הטוב בשכונה ולהבהיר כי כל נסיון לא רק לבטל את הסכם השלום אלא לחזור לעימות מסוג כלשהו, יתקל בתגובה קשה וכואבת. משהו השתנה בכללי המשחק במזרח התיכון.
בירושלים בדרך כלל לומדים את העובדה הזו מאוחר, לעתים מאוחר מדי.
התקפות הסייבר על ישראל. בימים האחרונים, כולנו עוסקים בכך, כי זה נוגע לכרטיסי האשראי שלנו. אבל נדמה שכולם מדברים, כולל אלה שאחראים לסתום את הפרצות. בחודשים האחרונים היו כמה הכרזות חגיגיות, כולל של ראש הממשלה על הקמת גופים כאלה ואחרים להגנה מפני מתקפות סייבר.
נדמה לי, ולא רק לי, שהיו הרבה הכרזות אבל מעט מאוד מעשים. כמו במקרים אחרים, כמו בנושאים אחרים, ממהרים אצלנו לדבר וממעטים לעשות. הפעם זה פגע בכרטיסי האשראי והלקוחות מבוטחים. מחר תופסק פעילותן של תחנות כוח או של נמלי תעופה. מישהו צריך להתעורר ובשקט בשקט לעשות את המלאכה.
זו מלחמה אמיתית. אנחנו פשוט לא מוכנים, למרות שנורות האזהרה נדלקו מזמן. אתמול אמר סגן שר החוץ דני איילון, כי יש להתייחס להתקפות סייבר על ישראל כאל טרור ואל ההאקרים כאל טרוריסטים. הוא צודק. צריך לאתר ולתקוף כל מי שיוזם ומבצע התקפות סייבר על אינטרסים ישראלים. וכשאני אומר לתקוף, זה לא באמצעות "תולעי" מחשב מתוחכמות, אלא לתקוף, משהו שיותיר אחריו הרס ונפגעים. צריך ליצור כאן מאזן אימה אמיתי. רק כך נעצור את הסחף.
פקודות לפני פסיקות
דברי החרטה של הרב של חיל האוויר נוגעים ללב אבל לא משנים את העובדה. מי שפעל כמו שהוא פעל ובמדים, לא צריך להמשיך ולשרת בצה"ל. טוב עשה הרב הצבאי הראשי שביקש ממפקד חיל האויר לסיים את שרות של הרב החילי. רבנים צבאיים הם קודם כל קצינים בצה"ל ורק לאחר מכן רבנים. אם הסחף הרבני הזה בצה"ל לא יחתך ביד ברזל, אנחנו צפויים למצב שליד כל נותן פקודות יהיה רב שיגיד לחיילים הדתיים אם הם יכולים לבצע פקודה. זה מצב הזוי ואנחנו לא יכולים להרשות זאת לעצמנו.
מאבדים גובה
עסקאות הנשק הגדולות בין ארה"ב ומדינות המפרץ הפרסי, באות מצד אחד על רקע של החשש הגובר של מדינות אלו מאיראן ומהרצון העצום של התעשיות הביטחוניות האמריקניות למכור למדינות שיש להן כיסים עמוקים. עד כאן הכל בסדר. אבל בעבר הייתה וושינגטון מלווה עסקאות כאלה בצעדים שאמורים לשמור על העליונות של ישראל.
מה זה אומר? גם אם מספקים את אותו מטוס קרב לישראל ולערב הסעודית, במטוס שלנו תהיינה מערכות טובות יותר. אבל מזה כמה שנים האמריקנים שכחו את ההתחייבות הזו. הדוגמה הטובה ביותר היא עסקת המטוסים החמקנים מדגם F-35. ישראל שרכשה 20 מטוסים כאלה, ביקשה להתקין בהם מערכות ישראליות כמו מערכת לוחמה אלקטרונית. התקנת מערכת כזו נותנת למטוסים האלה יכולת להתגונן טוב יותר מפני איומים מהקרקע ומהאויר. ווושינגטון סירבה. מבינים שם את הסיבות לדרישה.
מצהירים על מדיניות של השארת יתרון בידי ישראל, אבל המעשים מוכיחים שאלו הם רק דיבורים.
ניהול לא תקין
האיראנים מפריזים ללא ספק בתיאור עוצמתם הצבאית אבל בדבר אחד הם מצליחים - בלשחק עם העולם, בליצור מהומות, בלהעלות את מחירי הדלק גם מבלי לסגור את מיצרי הורמוז. למה זה מצליח להם?
כי הם עקביים באיומים ובגוזמות. יש שם מדיניות. בארה"ב ובאירופה מנסים מנהיגי דחליל להראות קשוחים, אבל זה דומה לניסיון של אדם ששוקל 120 ק"ג להיות רקדן בלט. הכל מסורבל, מבולבל, אין קו אחיד.
הוסיפו לכך את ההגנה המלאה לה זוכה איראן מרוסיה ומסין ותבינו למה הסכנה היחידה שמישהו מהנהגת טהרן ימות, זה מצחוק. אנחנו חייבים להיות מודאגים מאוד כי את העולם מנהלים אנשים שלא בדיוק יודעים מול מי הם עומדים.
דרושה: החלטה
הסחבת הבלתי הגיונית בפיתרון בעיית התעשייה הצבאית מאפיינת את ההתייחסות של משרדי הממשלה לבעיות בוערות. אבל בעוד שבמקרים אחרים, מדובר אולי בנוחות הציבור או בכספו, הרי שכאן מדובר בבעיה ביטחונית קריטית.
בעבר התייחסתי לנושא מספר פעמים אבל דבר לא נעשה. גם כאן יש הרבה דיבורים ומעט מאוד מעשים. הפיתרון ההגיוני ביתר לבעיית התעש היא מיזוגה עם חברת אלביט מערכות. זו הוכיחה שהיא יודעת לנהל חברה ביטחונית מגוונת, בינלאומית. אבל כמובן שאלביט לא רוצה לרכוש את התעש עם כל הגיבנות שנוצרו לה במשך שנים רבות של מדיניות ממשלתית עקומה. אז הממשלה צריכה לקבל החלטה, לקחת על עצמה כמה מגיבנות אלה כדי לאפשר לתעש, או ליתר דיוק ליכולות שלה, לצאת לדרך חדשה. כאן לא מדובר רק על דיבידנדים לבעלי המניות. כאן מדובר על ייצור של פריטים חיוניים שברגע האמת טוב מאוד יהיה אם ניתן יהיה ליצרם בישראל ולא לסמוך על רכבת אווירית אמריקנית.
אבל את זה לא מבינים כנראה לא במשרד האוצר ולא במשרד הביטחון. אלה שרוצים שקט אומרים לי "הנושא מטופל". אני שומע את זה יותר מדי זמן. הגיע זמן לחתוך דברים.
מעניין לעניין באותו עניין - השבוע ניסו לעבוד עלינו ולהראות שתקציב הביטחון קוצץ לטובת נושאי רווחה. תפסיקו לעבוד עלינו גם בנושאים אחרים. פשוט לא מאמינים לכם.
ההיגיון נשאר במחסן
ההצהרות המגיעות ממצרים על כך שאין כל ערבות שהממשלה שתבחר בקרוב בראשות "האחים המוסלמים" תכבד את הסכם השלום מדאיגות. נכון שארה"ב בתמונה ותלחץ. נכן שמצבה הכלכלי של מצרים בכי רע.
אבל כאשר דת פנאטית בתמונה, ההיגיון נשאר במחסן. במצב הזה ישראל חייבת להפסיק לשחק את הילד הטוב בשכונה ולהבהיר כי כל נסיון לא רק לבטל את הסכם השלום אלא לחזור לעימות מסוג כלשהו, יתקל בתגובה קשה וכואבת. משהו השתנה בכללי המשחק במזרח התיכון.
בירושלים בדרך כלל לומדים את העובדה הזו מאוחר, לעתים מאוחר מדי.
