2012: הסבירות למלחמה אינה נמוכה

2011 הייתה שנה של ארועים ביטחוניים מדהימים, שלא ניתן לספר עליהם. אבל מהי הסכנה שמציבה הטלטלה המזרח תיכונית בפני ישראל? כמה איראן רחוקה באמת מפצצת הגרעין הראשונה שלה? ומדוע לזרוע הארוכה, המיוחסת לנו, יש סיבה לחזור שוב ושוב לסודאן? עמיר רפפורט בטור שבועי מיוחד לרגל סוף השנה האזרחית

2012: הסבירות למלחמה אינה נמוכה

שנת 2011 יכולה לעורר יותר מכל את התסכול של ארגונים חשאיים כדוגמת המוסד הישראלי: על הצלחות של ארגונים כאלה לא ניתן לספר אפילו מילה. הפעולות נחשפות באופן מלא רק אם הן מסתבכות או אפילו נכשלות, חלילה. אף על פי כן, ניתן לקבוע כי שנת 2011 הייתה שנה מדהימה מבחינת הארועים המדהימים שהתחוללו בה. שנת 2012, שניצבת בפתח, עלולה להיות אפילו שנת מלחמה, אבל נתחיל בשנה המסתיימת בימים אלה.

האדמה רועדת

הארועים המשמעותיים של שנת 2011 קשורים, כמובן, בראש ובראשונה לטלטלה בעולם בעולם הערבי. בראייה היסטורית, יכול להיות שבתוך כמה שנים יתברר כי נפילות המשטרים הם חלק מחזרה של העולם הערבי לחברה יותר שבטית, מנוגדת לתפיסת מדינות הלאום שנכפתה על ידי המעצמות בסיומה של מלחמת העולם הראשונה.

מה שכבר ניתן לראות בברור זה שהרפובליקות הערביות (כדוגמת מצרים) קורסות בזו אחר זו. המשטרים המונרכיים (כדוגמת ערב הסעודית וירדן) מחזיקים מעמד הרבה יותר טוב, לפחות בינתיים. מה שבטוח זה, שהמהפיכות במזרח התיכון משפיעות על מצבנו הביטחוני הרבה יותר מאשר האזרח הממוצע בארץ יכול לקלוט או בכלל רוצה לדעת.

דוגמא מינורית: קריסת שלטון מועמר קדאפי הביאה לזרימת אמצעי לחימה מסוכנים מאוד מן המחסנים הפרוצים של הצבא הלובי אל אסמי הנשק של הארגונים השונים ברצועת עזה. לא מן הנמנע כי הנשק הזה כלל טילים ארוכי טווח שיכולים לכסות מן הרצועה כל נקודה במדינת ישראל, אולי אפילו טילי סקאד. דוגמא משמעותית הרבה יותר קשורה להשלכות של קריסת שלטון חוסני מובארק במצרים עלינו.

ערב שנת 2011 הסכם השלום בין מצרים לישראל עדיין נראה היה כסלע יציב בתפיסת הביטחון שלנו. הוא איפשר החזקת סד"כ צבאי אוורירי בדרום הארץ במשך עשרות שנים, והתמקדות של מערכת הביטחון באיומים אחרים. עם סיומה של השנה הסכם השלום עדיין עומד בעינו, אבל חובה על צה"ל להכין את עצמו ליום שבו הוא כבר לא יהיה רלוונטי (הסיכוי שבמוקדם או במאוחר יתפסו את השלטון במצרים באופן אנשי המפלגות האיסלאמיות, שכבר זכו ברוב מוחץ בפרלמנט, הוא די גבוה).

צה"ל חייב היה להתחיל בחיזוק הכוח בדרום עוד לפני היום שבו מובארק הושלך לכלוב שלו. לאורך גבול ישראל-מצרים כבר ניכרות ההשלכות של שינוי המשטר באופן מוחשבי: יותר טרור, יותר כוחות של צה"ל, יותר אמצעי תצפית באוויר ומהשמיים, ובנייה מואצת של גדר חדשה לאורך 200 קילומטר. כל אלה עולים הרבה מאוד כסף. הוואקום הביטחוני במצרים מקל כיום מאוד על הברחותה נשק לרצועת עזה.

הנשק מגיע לא רק במלוב אלא בראש ובראשונה מאיראן - דרך דובאי והחוף המזרחי של יבשת אפריקה. זה יכול להסביר מדוע ישראל נאלצת לתקוף שוב ושוב גורמים המעורבים בהברחות הנשק, על אדמת סודן, שכנתה הדרומית של מצרים (בהנחה כי הפרסומים הזרים מהשבוע, שמייחסים לישראל עוד תקיפה ארוכת טווח על אדמת סודן, הם אכן נכונים).

בזירה הצפונית, המהפיכה הממשמשת ובאה בסוריה עשויה לשחק לטובת ישראל בטווח הארוך. מה שמסתמן על פי כל ההערכות זה שלטון סוני מתון חדש בסוריה, שיבטיח חסינות לאנשי המשטר הנוכחי, המבוסס על העדה העלאווית. הנשיא בשאר אסד ילמד רוסית: סיכוי לא רע שהוא יארגן לעצמו במקלט מדיני תחת פטרונו (וחברו הטוב של שר החוץ שלנו), ולדימיר פוטין.

בטווח הקצר גם המהפיכה בסוריה היא איום ביטחוני ברור: עד להתייצבות המשטר הסורי החדש יתרבו ארועי הטרור לאורך הגבול היציב כיום ברמת הגולן. קבוצות בצבא סוריה עלולות לנסות לשגר טילים ביום שבו ייפול המשטר, וגם חיזבאללה צפוי להצטרף למהומה הכללית, ולתרום טילים משלו. מצבו של חיזבאללה, אגב, אינו מזהיר בסוף השנה הזאת. הוא צריך להיערך ליום שבו ייפול משטר אסד, שחיבר אותו לצינור החמצן באיראן – הרבה יותר מאתנו.

והפלשתינים? מה עם הפלשתינים? הזירה הביטחונית והמדינית רדומה לגמרי עם סיומה של 2011.

זרוענו הארוכה

מה שלא רדום בכלל זו הזירה האיראנית. ההתעקשות של איראן להמשיך בפרויקט הגרעין שלה למרות איום מפורש בתקיפה שהוצב בפניה, היא עוד ארוע מכונן של שנת 2011. עד כמה רחוקה איראן מהפצצה? בסוף שנת 2010 עדיין היו חילוקי דעות. עם סיומה של השנה כבר יש הסכמה בין ישראל, ארצות הברית ושאר מדינות המערב, כי בתוך כמה חודשים צפויים האיראנים להעביר את מרכיבי הפצצה שלהם למתקנים תת קרקעיים, שלא ניתן יהיה להגיע אליהם בשום דרך.

זה לא משאיר חלון זמן רחב לפעולה. על פי ההערכות, נכון להיום מחזיקים כבר האיראנים 5 טון אוראניום מועשר ברמה של 3.5 אחוז, ו-70 ק"ג אוראניום ברמה של 20 אחוז. הצנטריפוגות שהשובתו בשל תקיפת הווירוס "סטוקסנט" שבו לפעולה, מדעני האטום הבכירים של איראן נקטלים ברחובות טהרן, פיצוצים מסתוריים מתרחשים במתקנים איראנים אסטרטגיים בתדירות כמעט שבועית, אך נכון לעכשיו האיראנים עדיין בשלהם.

גם הסנקציות הכלכליות המוחרפות לא פוגעות בדבקות שלהם במשימה להגיע אל הפצצה. בעניין הזה הם זוכים לעזרה ענקית מן השכנה טורקיה, שמסייעת להם יום יום להתגבר על הסנקציות.

ואם כבר מזכירים את טורקיה, נקודה מעניינת: על אף המשבר עם ישראל, היקפי הסחר בין הארצות גדלו ב-2011 ב-40 אחוז לעומת שנה קודמת.

כמו שנאמר, הסבירות למלחמה בשנת 2012 אינה נמוכה. הסיבות? על כך בטור בשבוע הבא 

***

תמונות:

גבול ישראל-מצרים (צילום: במחנה)

רכב שהותקף בסודן (צילום:AP)